איך הנרקיסיסט הסמוי מושך אותך פנימה לתוך מעגל ההתעללות?
תהליך ההישאבות לתוך מעגל האלימות הרגשית/פסיכולוגית כולל שלושה שלבים:
שלב "הפצצת אהבה" Love bombing
זהו השלב שבו האהבה היא מאוד אינטנסיבית, התלהבות הדדית, אופוריה, תחושה של "נשמות תאומות". המחזר הנלהב כולו סביבך. הוא אומר לך את הדברים שאת רוצה לשמוע: "את היחידה בשבילי, לא פגשתי אחת כמוך, את האחת שחיפשתי כל חיי, את מיוחדת, יחידה במינך". "אנחנו נועדנו זה לזו". "אנחנו ביחד לנצח".
הוא אדיב, נדיב, מתחשב. הוא יסחוף אותך ויבטיח לך את העולם: נישואין, ילדים וכל דבר שאת רוצה לשמוע.
את תסחפי לגמרי, תרגישי ב"הי", כמו זיקוקים, פרפרים, התלהבות – ממש כמו התמכרות לסם. את מרחפת באוויר, לא יכולה לישון, לאכול, מרגישה בעננים… הכריזמה שלו שואבת אותך פנימה.
זהו שלב של אידאליזציה הדדית. אתם יוצרים פנטזיה משותפת, כאשר כל אחד מכם רואה את השני בדמות אידאלית ולא רואה את האני האמתי שלו. כל אינפורמציה שסותרת את הפנטזיה נדחקת הצידה.
מה שקורה בשלב הזה זוהי משיכה מגנטית בין שני אנשים שנושאים את אותו הכאב, הכאב של הבושה הכרונית שהם סוחבים מן הילדות, של "אני לא מספיק טוב.ה", של "אני פגומ.ה", ושל כאב הבדידות הקיומית שלהם, והם זקוקים אחד לשני כדי לברוח מכאב הבדידות הזה. החוויה הזאת של התאהבות מרחיקה אותם, את שניהם, מהבושה, מהעצב ומהבדידות, למה שנראה להם כיחסים מושלמים, כמו חלום. אבל כמובן שזה לא יכול להמשיך לאורך זמן.
סימני אזהרה:
אם היחסים מתקדמים מאפס למאה במהירות הבזק, עצרי!
אם זה יותר מידי טוב מכדי שיהיה אמת, It is too good to be true, אז זה לא אמת.
אם את רואה שהוא מתייחס מאוד לא יפה, בעריצות ובחוסר כבוד, לנותני שירותים כמו מלצרים, עובדי תחנת הדלק ואחרים – אלו הם סימני אזהרה.
כיבוש זוחל – טפטוף של 'רעל'
בהדרגה, טיפין טיפין, מתחילה לזחול פנימה התנהגות רעה. למשל, התפרצות פתאומית, קצרה, של כעס, באופן לגמרי בלתי-צפוי. או משום מקום, פונה אלייך ואומר לך משהו מכוער שכל כך לא תואם את התדמית שלו בעינייך
ואת בכלל לא מבינה מאיפה זה בא. מילה או משפט (מטומטמת, סתומה, שמנה…).
בהתחלה זה יכול להיות מאוד או מאוד עדין ומתוחכם או שזה פרץ של משהו שעובר ממש מהר.
את חושבת "האם זה באמת קרה הרגע?", "האם שמעתי נכון?",
"האם דמיינתי את זה?", "מה קרה עכשיו?".
ואז הוא מרגיש ממש רע עם זה ואומר: "אני מתנצל, לא יודע מה קרה לי. זה לא אני".
ואז הוא מביע חרטה ואומר שזה בגלל שהיה לו יום קשה, או בזמן האחרון אני בלחצים,
או טראומה מן הילדות. בקיצור "לא התכוונתי, זה לא אני".
ואת מרגישה חמלה בעבורו וסולחת. מבטלת את מה שהיה במהירות, מנסה באופן לא-מודע לגמרי, למחוק את מה שהרגע היה.
סימן אזהרה:
כשאת שומעת את המילים "לא התכוונתי, זה לא אני", אחרי התנהגות שחוצה גבלות, לא מכבדת או פוגענית. זה כן הוא. זה בדיוק מי שהוא. אל תתני למילים האלה להרדים אותך.
המינון עולה
בהדרגה ההבזקים האלו של התנהגות גרועה, ההתפרצויות, מתחילים להיות לעיתים יותר קרובות,
המינון עולה, והם נעשים גרועים יותר ויותר.
את כבר בתוך מעגל האלימות אך עדיין, כנראה, לא מזהה.
את עדיין זוכרת את הבחור שהפציץ אותך באהבה ומצפה לדבש המתוק הזה שאת יודעת שישנו שם.
מהי הדינמיקה בשלב הזה?
מתרחשות התפרצויות לא-נעימות או התקפי-זעם, או אלימות מילולית.
את רוצה לדבר על זה. את אומרת "זה לא מקובל עליי" או שואלת "למה התכוונת בזה?".
הוא יענה שזה לא באשמתו וימציא תירוצים:
זה בגלל העבר שלו (ילדות, החברה שלו לשעבר, פגעו בו בעבר וכו').
או שאת לא היית צריכה לגרום לו לכעוס כל כך,
או שלא היית צריכה לעשות X – "לא פלא שהתפרצתי",
"לא היית צריכה להגיד את זה לפני החברים שלי, זה פגע בי".
לא משנה מה הוא אומר – אלו הם תירוצים לכך שהוא לא-אשם בהתנהגות שלו עצמו.
בהתקף זעם הוא יכול להשליך חפצים, לבעוט בדלת, לצאת החוצה ולהיעלם לכמה ימים.
אחרי כמה ימים יופיע כאילו כלום לא קרה.
בזמן שהוא נעדר, את חושבת: "מה עשיתי?, "מה גרם לזה?".
אחרי שחזר, אם את מעלה את הנושא לשיחה:
"למה את רוצה לגרום לבעיות ביחסים שלנו, כשאנחנו כל כך מאושרים יחד?
איך זה שהכל בסדר כשאנחנו מאוהבים?"
כל הזמן הוא בודק את הגבולות שלך. מכניס אצבע ובודק את טמפרטורת המים.
הגבולות של מה את מוכנה לקבל. אחרי התקף זעם הוא שואל את עצמו (וזה לא ממש מודע):
"האם היא תעזוב אותי?".
"לא, היא נשארה".
"אוקי, אני בסדר, אפשר להמשיך".
ואז הוא מנסה קצת יותר… כל הזמן מעלה את הרף. כלומר חושף יותר מהצד החשוך שלו.
וככל שהוא יותר יוצא "נקי מאשמה" על-ידי האשמת אחרים, או אותך, ככה זה יקרה יותר ויותר.
איך זה משפיע עלייך? איך את נכנסת לתוך הריקוד הזה?
את מתחילה לשנות את ההתנהגות שלך. את חושבת:
"אולי אני באמת אמרתי משהו?
הרי הוא היה כל כך אוהב ונפלא כמה דקות לפני, ופתאום הוא התפרץ.
אולי זה משהו שאני עשיתי?"
את מתחילה לשנות את ההתנהגות שלך ומצפה ומקווה שכך תשפיעי על התוצאות וזה לא יקרה שוב.
את משתדלת להתנהג בדרך שתשמור על ההרמוניה, שתרגיע, שתחליק דברים,
בתקווה לקבל בחזרה את האדם הנפלא הזה, שפגשת בהתחלה.
ואז…
הריקוד הזה חוזר על עצמו, במעגלים.
בשלב הזה יכולה גם להופיע אלימות פיזית: דחיפה, הדיפה, להצמיד אותך לקיר, לתפוס לך בשיער.
והוא אומר לך שזוהי איננה אלימות פיזית.
הוא יעמיד פנים שההתנהגות הזאת לא קרתה לו מעולם לפני כן, מה ש'זורק' עלי אשמה באופן עקיף כי "זוהי פעם ראשונה שקורה לי, וזה בגללך". יש כאלה שאפילו יכחישו שזה קרה בכלל. את ממציאה, לא היה ולא נברא.
"אני דחפתי אותך? את לא-שפויה!" או שרגע אחרי ההתנהגות האלימה, במהירות, מביע חרטה עצומה ומאוכזב: "אוי אלוהים, אני לא מאמין שעשיתי את זה".
ואת מרגישה עליו צער, צער על האכזבה שלו מעצמו, החרטה הדמעות –
יותר מאשר על העובדה שכרגע הוא דחף אותך.
וזה חוזר שוב ושוב עם חרטה של "אני לא אעשה זאת שוב לעולם", ואת מוותרת.
והוא באופן לא-מודע חושב: "אוקי, זה עבר ככה, אני יכול לעשות זאת שוב".
כשמעגל ההתעללות התחיל, תקופות ה"הי" היו לך אתו היו כל כך נפלאות וכל כך אינטנסיביות שהרגשת נפלא. אחריהן נבנה מתח עד שמתרחשת התפרצות – "היי" שאחריו בא Low.
ועם הזמן העליות נעשות גבוהות יותר אבל מעטות יותר, והירידות נעשות נמוכות יותר ולעיתים קרובות יותר.
במובן מסוים את כל הזמן רודפת אחרי האדם הטוב הזה, ויותר ויותר מתאימה את ההתנהגות שלך מתוך מחשבה ש: "אם אני אעשה ככה וככה אני אוכל לקבל בחזרה את הצד הנחמד שלו".
כל הזמן מנסה לשנות את עצמך, לתקן דברים, ולעשות "שלום" ולשמור על הרמוניה.
מה קורה לך בפנים?
הערך העצמי שלך נמחק בהדרגה, עד לנקודה שבה את מתחילה להאמין שאת חסרת-ערך, שההתעללות הזאת מגיעה לך, ואת מתחילה להאמין לו כשהוא אומר שזוהי אשמתך. את מתחילה לקחת יותר אחריות על היחסים האלה, ממה שהאחריות האמיתית שלך.
המעגל הזה מתיש כל כך, והוא יכול להגיע גם לאלימות פיזית. קשה לך לצאת מזה. כי הטקטיקות המניפולטיביות שהוא משתמש כדי לעשות לך גזלייטינג, (אומר לך שאת מדמיינת את ההתעללות שעשה לך, או שאת מגזימה,
או שאת יותר מידי רגישה, או משליך עלייך את התכונות השליליות שלו (שקרנית, אנוכית, לא-שווה, וכדו')), שבזמן שאת כבר מבינה שאת במערכת יחסים מתעללת, הערך עצמי שלך והביטחון-העצמי שלך כל כך נמוכים שקשה לך למצוא את האומץ לעזוב.
בנוסף לכך, הפכת להיות כל כך תלויה בו. אף שהוא גורם לך להרגיש כל כך נמוכה, במילה אחת: "אני מצטער", "אני לא יודע מה קרה לי", "אני אשתנה", "אני אוהב אותך", מילים שאת כל כך כמהה לשמוע כדי להרגיש טוב, שוב לוכד אותך במעגל, והוא שוב מרגיש שיש לו שליטה עלייך, ומתחיל להתעלל בך שוב.
את לכודה במעגל התעללות מעוות ולא-פונקציונלי, שבו האדם שמתעלל בך, הוא היחיד שיכול לגרום לך להרגיש טוב שוב. ה- Soulmate שלך הפך להיות ה- Cellmate. ממליצה לקרוא את המאמר על שבי פסיכולוגי במערכת יחסים רעילה/מתעללת.
בדרך כלל, הנשים שנמצאות במעגל אלימות באמת מאמינות שהאיש שיוצא החוצה אחרי שלב האלימות, זה שמצטער ומבקש סליחה הוא האיש האמיתי. "אם אני אוהב אותו יותר, אם אוכיח לו שאני שווה, בסוף אקבל את האדם הנפלא הזה והוא יאהב אותי והכל יהיה בסדר. הוא ישתנה בשבילי".
זוהי תקווה אשלייתית, זוהי הבטחה שקרית. את נפלת ברשת הקורים של אדם מתעלל שנמצא על הרצף הנרקיסיסטי-פסיכופתי. הוא כנראה לא ישתנה. הדינמיקה של היחסים היא של יחסי כוח-שליטה-כפיה של צד אחד באחר. זוהי איננה מערכת יחסים בריאה, שוויונית, הדדית, תומכת ומכבדת. אין גבול שלא נחצה, אין כבוד שלא נדרס, אין ניצול שהוא "יותר מידי".
את יכולה לחכות לעולם ועד. וככל שאת נשארת יותר, ככה יותר קשה לצאת.
האם המעגל הזה מוכר לך?
אם כן, הגיע הזמן לעשות חישוב מסלול מחדש…
להמשך קריאה והרחבת הידע על התעללות רגשית/פסיכולוגית, מציעה לקרוא את המאמר על גזלייטינג.
כמו כן, לקרוא את המאמר אישיות נרקיסיסטית בזוגיות
הערה:
כל הכתוב בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההיפך. מאפיינים נרקיסיסטיים חוצים מגדרים, מעמדות, מוצא, תרבות, מקצוע וכדו'.
מטרת המאמר להוסיף ידע ולעורר מודעות. אין לראות במאמר כמאמר פסיכולוגי מקצועי וגם לא כסמכות מקצועית
מקור:
Vivian MaCgrath / How a narcissist plays you. How a narcissist makes you feel