זוגיות עם נרקיסיסט.ת

הערות:
*מטרת המאמרים להוסיף ידע. אין לראות במאמר כמאמר פסיכולוגי מקצועי וגם לא כסמכות מקצועית.
*כל הנאמר בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההפך.
*כל המתואר בין בני-זוג מתאים גם ליחסים בין הורים וילדים, וגם למערכות יחסים בעבודה או בכלל.
*המאמר ארוך. קחו אוויר. אם צריך תקראו אותו בהמשכים. אבל מאוד כדאי לקרוא עד הסוף ואפילו יותר מפעם אחת.

נרקיסיזם זה שם תואר, מונח תיאורי – שאנחנו משתמשים בו לתיאור מאפייני אישיות, המתאר את הדרך שבה האדם הזה מתייחס אל העולם, מתאר את הסגנון שלו, בדיוק כמו שמתארים מישהו כעקשן, מופנם או מוחצן.

כדי שלא ניפול למלכודת של אבחונים והגדרות פתולוגיות, ולשאלות "איך אני יכולה לאבחן אם הוא נרקיסיסט או לא, ואיזו סמכות יש ליועץ או המטפל לאבחן הפרעות אישיות ושאלות דומות, אבהיר שאין הכוונה כאן לאבחן "הפרעת אישיות נרקיסיסטית", אלא לדבר על מאפיינים וקווי-אופי שאנחנו קוראים להם נרקיסיסטיים (ובעיקר אתייחס כאן לנרקיסיזם-סמוי). "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" מתקיימת רק ב-1% מהאוכלוסייה ומה שמבדיל בינה לבין אישיות נרקיסיסטית הוא שאצל אדם עם "הפרעה" יש ליקוי תפקודי משמעותי או מצוקה סובייקטיבית ושהוא אובחן ככזה על-ידי פסיכיאטר.
לעומת זאת, בעלי אישיות נרקיסיסטית יכולים להיות אנשים מאוד מוצלחים גם בעיני עצמם וגם בעיני הסביבה, ואין להם הפרעה תפקודית. הם לא מאובחנים, וסביר שגם אם ילכו לאבחון (מה שכנראה לא יעשו כי לתפיסתם אין להם שום בעיה), הם כל כך מתוחכמים ויודעים להציג מסיכה של נורמליות, שפיות, ואפילו אישיות מדהימה, ובכך הם יכולים בקלות להטעות את המאבחן. לטענתה של ד"ר ראמני (Dr. Ramani), בעלי אישיות נרקיסיסטית מהווים כ- 50% מהאוכלוסייה. "המגיפה השקטה" – כך מכנים את התופעה הזאת של "נרקיסיזם-סמוי" בימים אלה.

לנדי בנקרופט בספרו "למה הוא עושה את זה?" – איך גברים כעסנים ושתלטנים חושבים (הוצאת ספרית הפועלים – הקיבוץ המאוחד 2012) כותב שגברים מתעללים מספרים את הסיפור שלהם מתוך הכחשה עצומה. הם מפחיתים בערך העובדות הקשורות להתנהגותם ומעוותים את המציאות, ועל כן אין לנו דרך לקבל מושג על המתרחש במערכת יחסים מתעללת בלי להקשיב היטב לנפגעת ההתעללות. ואת זה הוא כותב אחרי 15 שנה שעבד כיועץ לגברים מתעללים באופן פרטני וקבוצתי. לכן, אל לנו לצפות שגם אם הנרקיסיסט יגיע לאבחון במסגרת כזו או אחרת (והסבירות לכך נמוכה) יש סיכוי גבוה שלא יזהו אותו ככזה, והדרך הטובה ביותר לזהות נרקיסיסטים/פסיכופתים/מתעללים היא דרך התיאור של בני/בנות זוגם.

מהם האפיונים של אישיות נרקיסיסטית:

תחושת זכאות (מגיע לי)
נטייה לניצול אחרים,
גרנדיוזיות,
מניפולציות,
חוסר אמפטיה רגשית,
שטחיות,
יהירות, עליונות, זלזול באחרים,
חיפוש אחר הערצה ואחר תוקף,
רגישות גבוהה (לעצמו, לא כלפי אחרים),
רגשות חלולים,
חוסר בטחון,
כעס, זעם, קנאה,
בריחה מאחריות,
לעיתים גם אכזריות והנאה מסבל של אחרים.

לפני שאנחנו ממשיכים בתיאור האישיות הנרקיסיסטית, חשוב לציין שאפיונים נרקיסיסטיים הם על רצף. הם באים לידי ביטוי ברמות שונות. לכולנו יש מידה מסוימת של התכונות הללו, וישנו טווח שהוא "בריא". באזור הבריא של הרצף יש תחושת ערך עצמי, בטחון עצמי, צורך להתחרות עם אחרים שמוביל לשאפתנות, צורך להוכיח ולהרשים שגורם להם להיות יזמים, לחלום בגדול, להיות פרודוקטיביים ובעלי תפקוד גבוה.

במאמר זה אני מתייחסת לאלו שנמצאים באזור "הלא-בריא" של הרצף.
כלומר אם נתייחס לסקאלה של 0 עד 10, הם יהיו ברמה של 7-10 בעוצמת התכונות הנרקיסיסטיות. ישנם סוגים שונים של טיפוסים נרקיסיסטיים ולמרות שיש הגדרות מאפיינות לכל טיפוס, יש ערבוב וחפיפה בין הסוגים, כמו גם ערבוב עם תכונות של אישיות גבולית, אנטי סוציאלית, פראנואידית והיסטריונית. בצד הקיצוני הגבוה של הרצף יהיה "הנרקיסיסט הממאיר", שהוא קרוב יותר לפסיכופט ומאופיין על-ידי התנהגות לא-מוסרית, אלימה וסדיסטית, וכמו שאמרתי, יכולה להיות חפיפה, והנרקיסיסט הסמוי יכול להיות גם ממאיר וההיפך.
עיקר המיקוד יהיה על "הנרקיסיסט הסמוי". הנרקיסיסט הסמוי נקרא גם "נרקיסיסט שברירי" או "הנרקיסיסט הפגיע". המאפיין המרכזי שלו הוא השימוש בטכניקות של פאסיב-אגרסיב (תוקפנות פאסיבית) שהיא למעשה שימוש במניפולציות כדי להשיג את מה שהוא רוצה.

אז בואו ונצלול יותר לעומק:
אנשים בעלי מאפיינים נרקיסיסטיים ברמה גבוהה, מרגישים מיוחדים ומוכנים לעשות כל דבר כמעט, כדי לקבל את מה שהם חושבים שזכותם. ובגלל שהם מיוחדים (ולא כמו כל אחד אחר), גם "מגיע להם". תחושת הזכאות היא תפיסת עולם המאפיינת את הגבר המתעלל ו/או הנרקיסיסט.ת ולפיה מגיעות לו/לה זכויות יתר ומותר לו להתנהג לפי ראות עיניו, ובאותה שעה זכויות בת/בן הזוג והילדים מצומצמות מאוד או לא קיימות בכלל. הוא פטור מלתת דין-וחשבון ומאמין שאין למתוח עליו ביקורת.
הם יכולים להעמיד פנים, כאילו הם מתחשבים, אדיבים, נחמדים – אך הם ממוקדים ופועלים אך ורק כדי למלא את הצרכים שלהם והאינטרסים שלהם. מצד שני, הם מתעלמים, מקטינים ודורכים על הצרכים של אחרים. רבים מהם הם אומני ההסוואה (מה שנקרא נרקיסיסט סמוי).
הם מוכנים לשקר, לגנוב, לרמות, לעוות, לדרוך על כבודם של אנשים אחרים, להשפיל, לזלזל, להנמיך אנשים אחרים, להרוס אנשים מבחינה כלכלית וכיו"ב, כדי להשיג את מה שהם מרגישים שמגיע להם.
בכל הזדמנות הם רוצים להראות לעולם, להוכיח, עד כמה הם טובים ומדוע הם זכאים להכרה מיוחדת וליחס טוב יותר מאשר אנשים אחרים.

בעולם הפסיכולוגיה קוראים לזה The EE Factor

Exploitation – ניצול
Entitelment – זכאות (מגיע לי)

המפתח להבין את הנרקיסיסט הוא להבין שהם מרגישים באופן קבוע, בלתי יציבים וריקים מבפנים.
נרקיסיזם היא מילה נרדפת לחוסר-ביטחון בסיסי. הם יימנעו כמעט בכל מחיר מרגשות של פחד, עצב, בושה, אשמה ובדידות. מאחורי כל נרקיסיסט קיצוני קיים ילד שהתעללו בו, שהוזנח או שחווה "חסך רגשי" גדול, והוא סגר את העצב, הכאב והבושה ברמת הדחקה כזו שאינו יכול אפילו לזכור את זה.

עבור הנרקיסיסט, תדמית היא הכל.
אין לו מודעות עצמית, וזוהי חייבת להיות הנחת היסוד שלך כשאת ביחסים אתו. כילד פגוע הוא השקיע את כל הכוח שלו כדי לבנות הגנות, ואם תהייה פרצה בהגנות שלו הוא לא יחזיק מעמד. זוהי הסיבה שאינו יכול לקחת אחריות על שום דבר 'שלילי'. לכן גם לא יכול ליצור יחסים רומנטיים בריאים, כי אינטימיות ביחסים משמעותה 'פגיעות'. כלומר, יכולת של שני בני הזוג להיות פגיעים: שאני יכול להראות/לחשוף חלקים שלי שלא כל-כך נוח לי איתם, או להראות חולשה או להראות חוסר-בטחון. כלומר, שני אנשים שמוכנים להיות פגיעים ולא מתעסקים במאבקי-כוחות כל הזמן. זה לא יכול לקרות עם הנרקיסיסט שהקטע שלו הוא כוח ושליטה. זאת גם הסיבה שהוא אינו משתנה ואינו מתפתח מבחינת מודעות אישית.

ישנם וריאציות שונות של נרקיסיסטים, אבל המכנה המשותף של כולם זה שהם מרגישים יותר טובים מאחרים, הם מעל "החוק" ואינם כפופים לחוקים שכל שהאנשים אחרים כפופים אליהם, הם חסרי יכולת אמפטית, ללא מצפון ומוסר (המטרה מקדשת את האמצעים) וזקוקים כל הזמן להזנה נרקיסיסטית מבחוץ (וישקיעו בלמצוא שותף (רומנטי או אחר) שיהיה מסוגל לספק הזנה יציבה וקבועה). הם מנוהלים על-ידי שתי אמונות:
העולם עויין
חייב להסתיר את חוסר הבטחון-העצמי (או בהפוך: להפגין בטחון עצמי מופרז)

הגרנדיוזיות של הנרקיסיסט והצורך שלו להיות מיוחד, הם מנגנוני הגנה על תחושת האני החלש שלו. הוא נואש לקבל כל הזמן מן העולם אישור ותוקף על הערך שלו.
כאשר האדם אינו יודע איך לאהוב את עצמו ולספק את הצרכים שלו, הוא מנסה כל הזמן למלא את "הבור" הזה באופן חיצוני. הוא מחפש תהילה כי החיים שלו הם חיפוש מתמשך וצורך להוכיח את הערך-עצמי (בדיוק ההיפך מהמסכה של בטחון עצמי מופרז שהוא משדר לעולם). החיים שלו זה העמדת פנים אחת גדולה, תמונה שהוא מצייר. נקודת המבט שלו היא צרה מאוד ומתמקדת ב-איך לחלץ מכל דבר הזנה נרקיסיסטית. בין אם זה תחביב, התנדבות, קריירה, יחסים – אין לו עניין בדבר עצמו (מקצוע, אנשים, תרומה לאחרים) אלא רק מה זה יכול לעשות בעבורי. וכדי להדגיש אומר זאת במילים אחרות:

הנרקיסיסט עושה כל דבר (!) כשיש לו מטרה אחת בראשו:
למשוך, להחזיק, להבטיח זרימה מתמדת של הזנה נרקיסיסטית של:
1) הערצה, תשומת-לב, הכרה, מחיאות כפיים, אישור. (ואפילו תשומת-לב שלילית, כי להיות נוכח הרבה יותר טוב מאשר שיתעלמו ממנו).
2) הזנה נרקיסיסטית סדיסטית שמעורבת עם כעס ושנאה כלפי מקור ההזנה (בגלל שהוא תלוי בה), ושנותנת לו תחושה של שליטה וכוח. תחושת השליטה והכוח מאוד מאוד ממכרת ועל כן יש כל הזמן הסלמה ברמת הרשעות.
3) מישהו/מישהי שתדאג לצרכיו הפיזיים, שתציב אותו בראש סדר העדיפויות שלה ותשקיע בו את כל המשאבים שלה: זמן, אנרגיה, תמיכה סידורים, תשומת-לב, כביסה, ארוחות וכדו'. (משרתת בלי תשלום). אף שנדמה שסגנון הגבר שהוא "שיח הסעודי" עבר מן העולם, המתעללים המודרניים למדו לעדן את דרישותיהם המלכותיות, אך זה רק מעל לפני השטח. הם משתמשים בכל מיני מניפולציות כדי לקבל את מה שהם "צריכים".

בימים טובים הם נראים מאושרים, הם נפלאים, הם גרנדיוזיים. אבל בימים רעים, הפסאדה שלהם מתמוטטת במהירות ואנו רואים זעם לא פרופורציונלי, בושה ונקמנות.

בזוגיות, הנרקיסיסט מאוד מפתה. מצד אחד הוא קר מבחינה רגשית ואינו בעל יכולת אמפטית, אבל בני הזוג שלהם נמשכים אליהם כי הם כריזמטיים, צ'ארמרס, ומקרינים ביטחון עצמי. (שלושת ה- C: Charm, Carisma, Confidence). אלו הן תכונות כל כך ממכרות שהן מעוורות אותך מלראות את התכונות הנוספות, שנחשפות רק בהדרגה כמו:  "מגיע לי", נקמנות, חוסר באמפטיה וכדו'.

הם מניפולטיביים מאוד, ובנוסף לזה שהם חסרי אמפטיה, הם משקרים לפי הצורך שלהם, הם לא עקביים, ואין להם שום בעיה לבגוד. מבחינתם, האחר אינו קיים, אינו נראה ואינו נשמע. הוא רק "שימושי". במילון שלהם לא קיים המושג "כבוד האדם" או "כבוד הזולת". חוסר הרגישות שלהם הוא מקור כוחם. הם אינם חווים רגשי אשמה והם חסינים מול סבל וכאב של הזולת. אכזבות מעוררות בהם כעס או טינה שמלווים בתאוות נקם.

בן הזוג, או בת הזוג של הנרקיסיסט נשארים ביחסים האלה בגלל שני דברים:

תקווה – שיום אחד זה יהיה טוב יותר אם אני אעבוד קשה (כי אני יודעת כמה מקסים הוא יכול להיות).
פחד – שאם אעזוב, אני אשאר לבד לתמיד.

כולנו פגיעים לקסם הנרקיסיסטי. ועוד יותר פגיעים הם אנשים שהיו בתוך מערכת משפחתית שבה הדפוס הנרקיסיסטי היה "נורמלי". למשל, הורים קרים, אוטוריטריים, מרוחקים, לא נותנים תוקף לרגשות ולצרכים של אנשים אחרים במשפחה, או מתעללים.

חוסר הבטחון שלנו, שנוצר במערכות משפחתיות כאלה, גורם לנו להיות פגיעים להיסחפות לתוך מערכת יחסים כזאת, ופחות מסוגלים לצאת מזה כאשר "מזג האוויר מתהפך": מקסם וכריזמה לחוסר-תיקוף והתעללות. אנחנו כל הזמן נותנים עוד צ'אנס ועוד צ'אנס – וזה בדיוק מה שמעצים את הנרקיסיסט.

כשאנחנו במערכת יחסים עם נרקיסיסט, אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים:

"הוא פשוט כזה"
"הוא לא באמת התכוון לזה"
"יש לו כוונות טובות"
"ככה הוא גדל, ככה היה אצלו בבית…"
"הוא זקוק לי…"

ומה שאנחנו עושים זה לתת לנרקיסיסט אישור להמשיך ולהיות כפי שהוא ואף להעצים את ההתנהגות הנצלנית, המניפולטיבית והיהירה.

האישיות הנרקיסיסטית חותרת תחת הבסיס של יחסים בריאים, שכוללים:
הדדיות, כבוד, חמלה, סבלנות, כנות אמיתית, ואמון.
אלו אינם אפשריים במערכת יחסים עם אדם שהוא נרקיסיסט.
דווקא במערכת יחסים קרובה, אינטימית, רואים את ההשפעה הגדולה ביותר של הנרקיסיסט.

קשה לחיות עם נרקיסיסט. את כל הזמן מרגישה שהאדם הזה לוקח ולוקח ולוקח.
הוא לא יודע לאהוב את עצמו או ליצור תחושת ערך-עצמי בלתי-תלויה, אז החיים שלו תלויים באחרים שיתנו לו את האהבה, הכבוד, הערכה והאישור למיוחדות שלה הוא זקוק.

הנרקיסיסט לעולם אינו מודה בשגיאותיו, הרפלקס שלו זה להאשים אותך.
הוא אינו יכול לקחת אחריות ולהכיר בשגיאות של עצמו. זה כואב מידי בשבילו, זה מעלה זיכרונות כואבים, זה מעלה את הבושה שהוא כל כך מנסה להדחיק.
הוא תמיד רואה את השגיאות של אחרים ואת החסרונות שלא אחרים.
זה נותן לו בוסט של הערכה עצמית. הוא חייב למצוא מה לא בסדר אצל אחרים כדי להרגיש טוב יותר. זה נותן לו תחושה של עליונות.

הנרקיסיסט, כל הזמן שופט ומבקר אחרים. הוא שונא באחרים בדיוק את התכונות שלו עצמו (שאינו מודע להן): הוא לא אוהב אנשים שמשוויצים, הוא לא אוהב אנשים ביקורתיים, והוא לא אוהב אנשים שיודעים הכל…

מערכת יחסים עם נרקיסיסט היא מערכת של "שטיפת-מוח" של "הקורבן" שלו, של חינוך מחדש.
הוא מכניס לקורבן רעיונות לראש ומשפיע על החשיבה שלו או שלה ועל תפיסת המציאות ותפיסת-העצמי שלה. הנרקיסיסטים הם המלך והמלכה של הגזלייטינג (מניפולציה פסיכולוגית שמטרתה שיבוש תפיסת המציאות של "הקורבן"). מערכת יחסים נרקיסיסטית היא מערכת יחסים רעילה המאופיינת על-ידי אלימות נפשית.

מהי אלימות נפשית?
אלימות נפשית זוהי התקפה שיטתית המופעלת על-ידי אדם קרוב, המתבצעת בעורמה, ללא השארת עקבות. זהו צרוף של הרבה פרטים, אירועים, מילים, נימת-קול, רמיזות, שכל אחד מהם בנפרד נראה בלתי מזיק אך הם מתלכדים יחד למכלול של תהליך אלים המכוון להרס נפשי וגופני.

כשאת חיה עם נרקיסיסט, לאט לאט את נעשית "עיוורת וחרשת" לחוסר האמפטיה שלו, לזעם שלו, להעלבות וההנמכה שהוא עושה לך. את פחות ופחות רואה את היהירות שלו, לא "קולטת" את השקרים, מתאימה עצמך לתחושת ה"זכאות" בכך שאת מסכימה שהוא תמיד יהיה במקום הראשון ואת תמיד במקום האחרון בסדר העדיפויות במשפחה, מתרגלת לעובדה שחשוב לו הרושם החיצוני מעל הכל, ואינך שמה לב שאת מפתחת "חוסר-בטחון" ביכולת שלך לקרוא את המציאות נכון, ולתפקד בעולם בלעדיו.

עם הזמן, את מפסיקה לתת להתעללות המילולית או לאלימות הרגשית ולמניפולציות, שמופנית כלפייך, תשומת לב.
אמנם את "שומעת" את מה שהוא אומר, אבל אפילו כבר לא מתרגזת ונותנת לזה לעבור מתחת לרדאר.
זה כאילו עובר לך מאוזן לאוזן ואת עוברת הלאה, ללא "זעזועים" מיותרים במערכת היחסים,
כי את רוצה שקט, את רוצה לשמור על ההרמוניה במשפחה. אבל האמת היא שזה לא ממש "עובר מאוזן לאוזן".
את עוברת התעללות נפשית, טרור אינטימי בתוך הבית שלך, והגוף שלך מרגיש את זה, והנפש שלך נגמרת מזה,
ורק המסכה שלך נשארת כאילו כלום לא קרה. לעיתים, וזה יכול לקחת הרבה שנים,
חלק מבנות הזוג במערכת יחסים נרקיסיסטית, תגענה למצב של "לא יכולה יותר" ואז מתרחשת אצלן 'התעוררות'.

הגרוע ביותר הוא, שהמילים המעליבות שלו, הדריסה של הבטחון העצמי שלך, הופכים להיות בהדרגה "הדיבור הפנימי שלך". ומהר מאוד המנטרה החדשה שלך הופכת להיות "אני לא מספיק טובה".

אם הגעת ממשפחה שבה אחד ההורים הוא נרקיסיסט, את כבר באה עם מורשת:
לא סומכת על האינסטינקטים הפנימיים שלך, לא בוטחת עד הסוף ביחסים קרובים,
לא סומכת על היכולת שלך (שנים של הנמכה והקטנה עשו את שלהם, וחוסר נראות ותיקוף עשו את שלהם).

בקיצור, אחת הבעיות הקשות של אדם שחי עם נרקיסיסט זה חוסר אמון בעצמי ובלבול.
את מתחילה להטיל ספק בעצמך ובתפיסת המציאות שלך.

יכול לקחת לך חיים שלמים להבחין שאת בתוך מערכת יחסים עם נרקיסיסט.
חלקם כל כך מתוחכמים שאת יכולה לחיות איתם עשרות שנים, או לגדול עם הורה נרקיסיסט ולא לראות את זה. את יכולה להרגיש שמשהו לא בסדר, אבל אף אחד אחר לא רואה את זה, וזה מרגיש לך עוד יותר שאת "משתגעת", כי רק את רואה את הצד הזה שלו. (בחוץ, הוא יודע להסתיר את זה מצוין). הנזק שנגרם לך הוא נזק מצטבר. יש משמעות לכמות הזמן שאדם נחשף להתעללות. ככל שאדם נחשף יותר זמן כך האפקט שלה יותר מזיק.

בעבודה, בוס נרקיסיסטי הוא דיקטטור חסר-בטחון. מקומות עבודה כאלה נשלטים על-ידי פחד, על-ידי תחלופה גבוהה של עובדים, נקמנות והתעללות, רמאות וערמומיות, חוסר ערכים של יושר ויושרה.

"נרקיסיסט-סמוי" – מודל מתקדם של נרקיסיסט

מבחינת אפיוני האישיות, בשונה מהנרקיסיסט הגלוי שמה שאתה רואה זה מה שיש ולכן הוא פחות מבלבל את הקורבן, הנרקיסיסט הסמוי (שנקרא גם הנרקיסיסט הפגיע) נע כל הזמן בין שתי פאזות של אישיות:
האישיות הגרנדייוזית מצד אחד,
והאישיות הפגיעה מצד שני.
זוהי הסיבה שהוא כל כך מבלבל ומצליח להסתיר את המאפיינים הנרקיסיסטיים שלו.
הנשק שלו זה הסודיות והתחפושת, ובגלל שאינו ישיר הוא חייב להשתמש במניפולציות כדי להשיג את מה שהוא רוצה להשיג.

אם הנרקיסיסט הגלוי הוא זאב שנראה כמו זאב, אז הנרקיסיסט הסמוי הוא זאב בעור של כבשה.

כשאת רואה "זאב" את יכולה לברוח מבעוד מועד.
אבל אם הזאב נראה כמו כבשה נחמדה – את מנסה ללטף אותו,
והוא נראה לך כל כך מתוק ומרשים, עד שאת כל כך בפנים וכבר קשה מאוד לצאת.
האנשים האלה יכולים להיראות, ואף באמת להיות, מאוד פגיעים, יש להם תנודות במצב-הרוח, כן ניתן לראות אותם נכשלים, הם כן יבקשו סליחה ויתנצלו, הם אפילו יכולים לבכות… אך אחרי זה תמיד ינסו לחזור לעמדה של החזקת הכוח.
הכוח הוא המוטיבציה שלהם, סביב זה בנויה האישיות שלהם.

הפגיעות שלהם היא טקטיקה מאוד מניפולטיבית כדי לקבל את כל תשומת-הלב לעצמם,
או לגרום לך לתפוס אותו כפגיע/שברירי, להראות לך שהוא צריך אותך, לגרום לך לסלוח שוב ושוב,
לגרום לך לתת עוד צ'אנס, לחמול ולתמוך וללטף, ובאותו זמן להרגיש "אשמה" (שזה מאוד משרת אותו).
השבריריות הזאת כל כך מטעה וכל כך מבלבלת, שלמרות שאת עוברת התעללות פסיכולוגית את אומרת לעצמך: "זה לא יכול להיות שהוא נרקיסיסט".
המצב הזה של מעברים בין גרנדיוזיות לבין פגיעות גורם לכך שאינך יודעת "עם מי אני מתעסקת היום, הרשע או האדיב?" איזו גרסה שלו תכנס היום הביתה?" בימים הגרנדיוזיים שלו, שעם הזמן הולכים ופוחתים, הוא יכול להיות ממש כיפי, צ'ארמר, אוהב (לכאורה) ומשקיע. וזה מאוד מאוד מאוד מבלבל אותך.

הם עושים דברים "מתחת לראדר".
את מרגישה שיש כאן משהו לא בסדר אבל לא צליחה לשים את האצבע על משהו מסוים.
אין "הוכחות". צריך להכיר את האדם הזה משך זמן לא קצר כדי לראות מעבר לאשליה של הפסאדה שהוא מחזיק. כי חשוב לו מאוד הרושם החיצוני, הוא נראה לכאורה נדיב, אדיב, נחמד, מקשיב, חכם, צ'ארמר, בחור טוב, מצליח, שנון, חבר טוב, יאדה יאדה יאדה…

אין שום דבר הדדי ביחסים עם נרקיסיסט.
הכל מבוסס על דינמיקה של שולט-נשלט, רודף-נרדף, עליון-נחות, צודק-אשם.
הנרקיסיסט אינו מעוניין באני האמיתי שלך. אם אינו יכול לשלוט בך, אין לך שום משמעות בעבורו.
הוא "משתמש" בך למילוי הצרכים הפסיכולוגיים שלו. את אובייקט בעבורו. החיים שלך אתו הם סוג של 'שבי'.
זה לא שהוא בכלל מודע לכל זה. לרוב, בגלל שנרקיסיסט לא יודה בחיים שיש לו בעיה, ובגלל שהוא חושב שהוא כזה נפלא ונהדר, הוא חסר מודעות לחלוטין לטכניקות שלו של שליטה, השפלה והנמכה. הוא "בחור טוב" ואצלך משהו לא בסדר. (אם את באה אליו בטענות אז את "לא שפויה").
הנשק שלו הוא שילוב של שני דברים: לבלבל אותך ולגרום לך להרגיש כל הזמן רגשי אשמה.

לפי sam Vaknin, בת-הזוג של הנרקיסיסט ממלאה בשבילו 3 פונקציות (של הזנה):

• הערצה – הוא צריך שתראי בו כ'גורו' שלך. בעל סמכות, חכם, אבא, מורה, מישהו מעלייך שאת מעריצה.
• חבר למשחק – הוא צריך מישהו להשתעשע אתו, גם חבר למשחק וגם מישהו להשתעשע בו כמו צעצוע שאפשר לשבור, להרוס, להתעלל.
• אמא – מצפה שתאהבי אותו ללא תנאי ובלי קשר להתנהגות שלו. גם אם מתנהג לא-יפה תמשיכי לאהוב אותו באותה אינטנסיביות ובאותה רמת מחויבות, כמו אמא.

ועם כל מה שאת מספקת לו, עם הזמן הוא מתחיל "לשנוא" אותך. הוא מפתח טינה וכעס כי הוא תלוי בך.

איך זה נראה לחיות עם נרקיסיסט-סמוי:

"הורס שמחות" – להרוס לך כל פגישה או אירוע שיש לו משמעות עבורך

למשל, ימי הולדת הם תמיד נוראיים בשבילך, ימי חג, אירוח אנשים, או כל מעמד שחשוב לך.

נרקיסיסט-גלוי יכול להתפרץ עלייך, לקרוא לך בשמות גנאי. אבל נרקיסיסט-סמוי, בסוף יום-ההולדת את מוצאת עצמך בוכה מבלי שתדעי מדוע. ואותו כנ"ל בחגים ובימים מיוחדים אחרים.
הוא נתן לך מתנה, עשה עבורך מסיבה ואמר דברים נחמדים, ובסוף בדרך כלשהי את הופכת להיות "אשמה" במשהו: לא הערכת מספיק את ההשקעה, אי אפשר לרצות אותך… ואת אומרת לעצמך "אני לא יודעת. אולי אני יותר מידי רגישה". והגרוע הוא שאת לא יודעת מדוע את מרגישה נורא כשהוא בסביבה.
מה הוא עשה? האם הוא צרח עלייך? האם הוא בייש אותך? האם הוא התנהג לא יפה לאורחים שלך? לא.
אז אין לך הוכחות וזה מאוד מבלבל. אולי זה בכלל אני שלא בסדר?

הדברים שהוא עושה או אומר הם כל כך סמויים, כמו זרם עדין מתחת לפני השטח במבט, באמירה צינית בשקט, בהבעת פנים של חוסר עניין, או של בוז או ביקורת.

למשל, יכול להיות שכשהוא נותן לך מתנה, זה מגיע עם סוג של "נאום" עד כמה הוא התאמץ למצוא את המתנה הזאת, וגורם לך להרגיש שאת עכשיו צריכה להיות כל כך אסירת-תודה, שלא משנה מה תעשי, אין לך תגובה הולמת לגודל המחווה, או שאת עכשיו "חייבת לו" בגדול, עד שאת כבר לא רוצה לקבל ממנו מתנות.

או שרגע לפני שהאורחים באים, או רגע לפני שיוצאים מהבית הוא מוצא סיבה לריב איתך ולקלקל את מצב הרוח וליצור ביניכם מרחק, מה שמקלקל לך את כל האירוע.

מדוע הוא עושה זאת? מדוע הוא "הורס שמחות"? כי הוא מקנא. הוא לא יודע לשמוח. אין לו בתוכו את הצ'יפ של השמחה. מאחר והוא לא חווה שמחה, והוא מקנא כשאנשים אחרים שמחים, הוא רוצה לקלקל להם!

גורם לך להרגיש אחראית על הרגשות שלו

זוהי אשמתך שהוא לא מאושר, זוהי אשמתך שהוא כועס, זוהי אשמתך שלא טוב לו.
הוא גורם לך להרגיש תמיד משא-כבד של אשמה ואחריות.

כשאת במצוקה או במצב-רוח רע, איכשהו הוא מסובב את תשומת-הלב אליו.
והוא עושה זאת בדרך שאת בכלל לא שמה לב שזה קורה, ופתאום את מתחילה לדאוג למצב-הרוח שלו, והוא מקבל את תשומת-הלב שלך, בזמן שאת זו שבעצם צריכה את התמיכה.

מסרים סותרים

מסרים סותרים הם התעללות.
הם כל כך מבלבלים ומערערים את היציבות ואת הביטחון שלך.

הוא יכול, מצד אחד, לתת לך מחמאות, ומצד שני, מיד אחרי זה מסרים מקטינים, וחוסר תוקף לרגשות שלך.
הוא יכול להשקיע ולהכין לך מסיבת הפתעה אבל להעביר לך מסר שלא מגיע לך ואת לא שווה את זה.
המסר הכפול לוקח אותך כל הזמן קדימה ואחורה: הוא אומר "אני אוהב אותך" ברגע שאת מתרחקת ממנו, ומיד אחרי שאת מתרצה – "את בלתי נסבלת/את מטורפת/סתומה וכדו'". כשאת מנסה "למרוד" ולעשות משהו שלא מוצא-חן בעיניו, הוא יכול לאיים "את תשלמי על זה, זה יעלה לך ביוקר". מצד אחד – "אף אחד לא יאהב אותך כמוני", "את הדבר הכי חשוב בשבילי" ומצד שני: "תסתכלי על עצמך, אני מרחם עלייך. את צריכה טיפול. את לא בריאה. אולי נעשה לך אשפוז בכפייה".
הוא כל הזמן אומר לך דבר והיפוכו מה שמכניס אותך למלכוד Double Bind. אם תעשי את הדבר, זה לא יהיה טוב, ואם תעשי את ההפוך לו, זה גם לא יהיה טוב.

במערכת יחסים עם נרקיסיסט-סמוי לא הכל רע. כל הזמן את נעה בין ימים "רעים" לבין ימים "טובים" (שבהם את מגלה מחדש את הקסם שלו). זה מאוד מאוד מבלבל. עם הזמן הימים הטובים הולכים ופוחתים והתקופות הרעות הולכות וגדלות. אבל את נאחזת ברצון לזכות לעוד מהטוב, בתקווה שהוא יחזור להיות הגבר המקסים שהתאהבת בו.
והתקווה הזאת היא הדבר הכי הרסני בשבילך. היא גורמת לך כל הזמן להתאמץ להיות בצד הטוב שלו, מה שהופך אותך להיות "מרצה", ל"אובייקט" למילוי הצרכים שלו, ולאובייקט גם בינך לבין עצמך.
כי את שוכחת בכלל מי את ומהם הצרכים שלך.

לסעיף זה של מסרים סותרים כתבתי מאמר נפרד העומד בפני עצמו. לקריאה לחצי כאן.

טיפול בשתיקה

הוא, לעיתים קרובות עושה לך "טיפול בשתיקה". שתיקה רועמת, התעלמות, שיכולה להיות מלווה בפרצוף חמוץ. זהו מנגנון הענשה. זה משגע אותך. זה גורם לך כל הזמן ללכת עם השאלה "מה עשיתי? האם אמרתי משהו שפגע בו? האם עשיתי משהו שהרגיז אותו?" וזה משגע. כי שצועקים, אז ברור מה עשית. בשתיקה, זה מטריף.

בעיקר מפני שאינך יודעת מהו הטריגר שהפעיל את "העונש", אף פעם אינך יכולה לצפות מתי זה יקרה או מתי זה יסתיים.
לפעמים זה יעבור לו תוך כמה שעות, לפעמים תוך כמה ימים ולפעמים זה יכול לקחת שבועות.
ותמיד את זאת שצריכה לנסות לפייס, להתרפס, לבקש סליחה ולהתנצל (על משהו שבכלל אינך צריכה להתנצל), רק משום שאינך יכולה לשאת יותר את השתיקה ורוצה שיחזור להתייחס אלייך.

כאשר את מקבלת "טיפול בשתיקה" זה מרגיש שאינך חשובה, את לא מקבלת תוקף לרגשות או לדעות שלך, ובזמן השתיקה הוא גם לא משתף אתך פעולה לטובת דברים יותר חשובים מאשר הריב שלכם, כמו הילדים, נושאים כסף, או נושאי המשפחה השונים – אין אפשרות לעבודת-צוות ואת עושה דברים לבד.

בנוסף לכך, יש לו דרכים להתרחק ממך ולהתעלם ממך, בצורה לכאורה לגיטימית, ולהעניש אותך.
למשל, שהוא יוצא לעבוד בגינה בדיוק כשאת רוצה לדבר.
הוא יוצא מהבית לשעה וחוזר אחרי 5 שעות, בדיוק בזמן של כל הלחץ בבית הוא נעלם.

גורם לכך שלא תבקשי ממנו לעשות שום-דבר

אם הוא עוזר לך בבית הוא כל הזמן מעיר הערות ומעביר עלייך ביקורת כך שאת כבר לא רוצה את עזרתו ומעדיפה שילך.
אם הוא הלך לקניות בסופר הוא תמיד יקנה מה שלא צריך וישכח לקנות את מה שצריך, עד שכבר תעדיפי ללכת בעצמך.
כל דבר שאת עושה זה ממש "קל" ו/או "כלום" וכל דבר שהוא עושה זה "קשה" ו/או "ראוי להערכה" וצריך לקבל תמורה מיוחדת של תשומת-לב, הוקרה, מחמאות וכו'.
"אפשר לחשוב מה כבר עשית! זה לא שאת מכבסת ביד, את בסה"כ שמה דברים במכונת הכביסה!",
"מה את עושה סיפור מהכלים, בסה"כ לשים במדיח".

בקיצור, בכל פעם שאת צריכה לבקש ממנו לעשות משהו בבית או עבורך, המחיר כל כך יקר, שאת מעדיפה לא לבקש ממנו שום-דבר.

מקפיד להנמיך אותך כל הזמן

הוא מעיר מן הערות קטנות שאף אחד אחר לא שומע אבל לוחצות לך על נקודות כואבות.
הוא יודע מהם הדברים שמשפיעים עלייך, כך שהוא עושה כל מיני מניפולציות עדינות כאמצעי לשליטה או דרך שתיקה (פאסיב-אגרסיב). הוא יכול להנמיך את המשפחה שלך ולהעיר עליהם הערות של בוז וזלזול, הוא יכול להזכיר לך כל הזמן "לקחתי אותך עם התחתונים שלך" גם כאשר זה לא ממש נכון, כי הוא רוצה לומר שכל מה שיש לך זה בזכותו.
אף שהוא יכול להשוויץ באשתו החכמה והמשכילה, באותה נשימה הוא יכול להגיד לך שעם כל התארים שלך וכל הלימודים שלך אין לך שום חכמת חיים ובלעדיו לא היית מסתדרת…
ההנמכה שלו נעשית הן על-ידי הערות ציניות, הן באמצעות ביקורת בלתי-פוסקת, וגם באמצעות הבעות פנים ושפת הגוף.
כמו שכבר הזכרתי, לעולם אינך מספיק טובה.

אם את מצליחה או מקבלת מחמאות או בעלת הישגים בעולם החיצוני, הוא לא יכול לסבול שתצמחי ותגדלי יותר מידי וידאג שתחזרי "לגודל הטבעי" שלך. הוא מאויים מן ההצלחות שלך. את צריכה להיות פחות ממנו. בדרך-כלל את משתפת פעולה עם זה ומקפידה לא לאיים על הגדולה שלו ועל המקום הראשון שלו.

הוא מקפיד להעביר לך, באופן חוזר ונשנה את המסר ש"את פגומה": "את לא יכולה להתמודד עם דברים", "אינך יציבה מבחינה נפשית", "אף אחד לא אוהבת אותך באמת, הם משקרים לך", "את צריכה לעבוד על ה…. שלך", "את ילדותית", "את ברת מזל שאני מקבל אותך כמו שאת", "את לא נשית ו/או מושכת מספיק", "את לא מלומדת מספיק או לא מבינה כלום מהחיים שלך", "את שרמוטה"/זונה – שכבת עם כל העיר" ועוד ועוד. בדרך הזו הוא מצליח, על-ידי טפטוף מתמיד של "רעל" להוריד לך את הביטחון העצמי.

לא לוקח אחריות על הפעולות שלו ותמיד חייב להיות צודק

מה שלא יקרה, תמיד הוא הופך את הדברים חזרה אלייך – משהו לא בסדר אצלך.

תמיד הוא גורם לך להרגיש שמשהו לא בסדר אצלך ואת מרגישה מבולבלת. אל תתייחסי לזה בקלות ראש. זוהי אלימות כלפי הנשמה שלך.

איך זה נעשה?

מה שכל כך פוגע זה שתמיד יש אלמנט של אמת בדברים של הנרקיסיסט כאשר הוא"זורק עלייך" את האשמה. כך שמיד את מתחברת לזה. הבטן שלך מתכווצת ואומרת לך שזה בכלל לא נכון, אבל הראש שלך עבר שטיפת מוח. והוא עוד אומר "לך "תבדקי את עצמך".

או למשל, הוא אומר לך ברגע האחרון שהוא נוסע לכנס לחו"ל בעוד יומיים, או שהוא קם בשבת בבוקר ומודיע לך שהוא יוצא לים להפליג עם חברים. וכשאת מגיבה בהפתעה ואומרת שלא עדכן אותך על זה או לא התייעץ אתך ואת בכלל חשבת שתעשו משהו משפחתי יחד השבת, הוא יגער בך וישכנע אותך שאמר לך כבר לפני שלושה שבועות ואת לא זוכרת.
והוא יגיד לך את זה בכזה ביטחון, שאף שאת יודעת שלא היה ולא נברא את מפקפקת בעצמך.
והתסריט הזה חוזר על עצמו בווריאציות שונות שאת כבר לא סומכת על הזיכרון שלך,
מטילה ספק בתפיסת המציאות שלך
ולא מתעורר אצלך החשד שאולי הוא משקר בקשר לנסיעה ויש לו מטרות אחרות.
ואת הופכת להיות נורא מבולבלת כי "את אף פעם לא מקשיבה"
או "את אף פעם לא זוכרת מה שאני אומר לך"
או "את אף פעם לא עושה מה שאני מבקש"…
עד שאת מתחילה להאמין בזה שאת סוג של "מרחפת" או חס וחלילה "קשת-תפיסה" או באמת לא-קשובה אליו, או משהו דומה. כאן המקום להדגיש את עניין השקרים. תזכרי שהוא משקר בקלות ובלי להניד עפעף. "מעולם לא אמרתי דבר כזה". "אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה". או כשהוא אומר "את אמרת לי ש…" על משהו שמעולם לא אמרת. או "אני לא זוכר שמשהו כזה קרה".

מדוע זה עובד לו? איך הוא מצליח לצאת ככה מדברים?
כי אנחנו בני אדם, ואנחנו שוכחים דברים. את שוכחת דברים כמו כל אחד אחר. וכשהוא אומר לך שאת שכחת משהו שאמר, או אירוע שהיה, זה דבר שאת יכולה להאמין בו. או כשהוא אומר "אני לא זוכר שמשהו כזה קרה", זה גורם לך להטיל ספק בזיכרון שלך.

הוא חייב להיות צודק. תמיד. והוא גם רוצה שתודי בזה שהוא צודק.
אם אינך מסכימה לאשר לו שהוא צודק, הוא יתיש אותך בהסברים ובהטפות מוסר, או האשמות עד שכבר תהיי מוכנה להודות בכל דבר. אחת הטכניקות להתיש אותך ולהודות שהוא צודק או שאת "לא-בסדר" היא "הנאום". הוא יכול להחזיק אותך בחדר ולנאום. יש כאלה שיכולים לנאום כמה שעות. "אני מרגישה בשבי, כאילו הוא אונס אותי. עד שאני לא אודה במה שהוא רוצה שאודה הוא לא מרפה. בסוף אני מודה, כי אני לא יכולה לעמוד בזה יותר ורק רוצה שיעזוב אותי". אמנם, זהו תיאור קצת קיצוני אבל בכלל לא נדיר. יש לו יכולת לחזור על עצמו שוב ושוב עד שהוא השתכנע שהמסר שלו עבר או עד שהוא מתיש אותך. והנאומים האלה הם בעיקר נאומי תוכחה וחבטות (נפשיות).

המילים לא תואמות את ההתנהגות

נרקיסיסט-גלוי לעולם לא מתנצל. אבל נרקיסיסט-סמוי יכול להיות מאוד טוב בהתנצלויות.
הוא יודע להגיד את המילים הנכונות, ואפילו לשנות התנהגות לכמה ימים – אבל לאורך זמן, שום דבר לא משתנה.
זה משאיר את "הקורבן" כל הזמן "בתקווה" שהדברים ישתפרו.
כפי שכבר ציינתי, זוהי תקווה מרעילה, כי את עובדת מאוד קשה עבור התקווה הזאת לאהבה.

הרבה פעמים הוא ישבח אותך בפני אנשים אחרים. כי זה גורם לו להיראות טוב.
בתוכך, כשהוא מדבר בשבחך, את מרגישה כאילו הוא תוקע בך סכינים.
את לא יכולה להסביר למה את מרגישה רע כשהוא אומר עלייך דברים נחמדים.
זה עוד אחד הדברים שנורא מבלבלים אותך.

אפשר לומר עליו שהוא רכלן. אוהב לדבר ולספר על העניינים הפרטיים של אנשים אחרים.
בפניהם של אנשים אחרים הוא מאוד מאוד נחמד, אבל בדרך הביתה, הוא ירכל ויגיד דברים רעים על כל האנשים. נו טוב, הוא צריך תמיד להרגיש טוב ולהגיש "יותר" מאחרים.

הוא יכול להגיד "אני שונא דרמה" אבל הוא מלך הדרמה.
אלא שהוא יוצר דרמה בצורה מאוד עדינה ומתוחכמת,
כך שאף אחד לא שם לב שהוא התחיל את זה, כולל את.
הוא עושה מניפולציות ופרובוקציות כדי להוציא ממך תגובת-יתר אמוציונלית.
ברגע שהגבת, נשאבת לתוך הדרמה שלו.

הוא גורם לך להיות זהירה וללכת על ביצים,
להיות זהירה במה שאת אומרת לידו ומה את עושה כי הוא "הר-געש" שיכול להתפרץ בכל רגע,
ואת אף פעם לא יכולה לצפות את זה, כי ההתפרצות יכולה לקרות דווקא כשאת בכלל בלי הגנות והכל נראה לך על מי מנוחות.

הרבה פעמים, את יכולה להרגיש את הזעם או הכעס שלו כלוא בפנים. ואת שואלת אותו: "הכל בסדר?" והוא יגיד לך "הכל בסדר, פשוט עייף". או את שואלת: "אתה כועס?" והוא עונה "לא, אני לא כועס" בשעה שברור שהוא כועס. וזה עוד אחד הדברים שגורם לך לא לסמוך על התחושות שלך.

הוא "מחנך" אותך

אצל הנרקיסיסט את מקבלת חינוך התנהגותי. את לומדת, שכדי לקבל אהבה ולשמור על האהבה שלו, את חייבת להיות מושלמת. ואם את לא רוצה להרגיז אותו את חייבת להאזין לו, לאהוב אותו, לעשות מה שהוא אומר או מבקש – וככה זה היה עם ההורים שלך בוודאי, וככה את מתנהגת כדי לקבל אהבה בזוגיות.

בתחילת הזוגיות, הוא מחמיא לך על-ידי כך שהוא משווה אותך לחברות שלו מן העבר:
"אני אוהב איך שאת עושה לי את זה, היא מעולם לא עשתה את זה בעבורי".
או "את לא כמו זאת, היא אף פעם לא…,
"היא הייתה עושה עניין מכל דבר קטן",
"איתה לא הרגשתי כמו שאני מרגיש איתך, את יודעת לתת לי הרגשה טובה…".
או "אני לא יכול לסבול את אשתו של איציק. היא כל כך דעתנית והיא חושבת שהיא יודעת הכל/קולנית/מתווכחת… אני לא הייתי יכול לחיות איתה".
או "את יותר מידי רגישה, את צריכה לבטל את דגנית הרגישה"

מה שזה עושה לך, שאת חושבת:
"או, אני לעולם לא אעשה לו ככה" או "אני צריכה להקשיב לו, זה נורא חשוב לו",
"הוא לא יאהב אותי אם אהייה דעתנית הוא אוהב אישה שקטה וותרנית"
"אסור להתפרץ עליו בצעקות", "הוא לא אוהב אישה אגרסיבית/אסרטיבית".
"סוף סוף מצאתי גבר רגיש שמדבר על הרגשות שלו, הוא כנה, הוא משתף, הוא לא בעניין אגו".
"טוב, אולי אני באמת מאוד רגישה (או כל דבר אחר). אסור לי להראות את החלק הזה שלי".
אבל האמת היא שהוא "עובד" עלייך ועל הלב הרגיש שלך.
דווקא הבחורות הטובות הן אלו שתהיינה מעורבות עם נרקיסיסט-סמוי.

בדרך מאוד מניפולטיבית הוא 'קובע חוקים' שאת צריכה להתנהל לפיהם.
את, בשביל שיאהב אותך או כדי לשמור על שקט ושלום-בית ושיהיה שמח, מאוד משתדלת לעמוד בחוקים האלה, לעמוד בסטנדרטים של אישה טובה (לפי הציפיות שלו) ולג'נגל.
אבל לא משנה מה תעשי הוא כל הזמן "מזיז את לוח המטרה", כלומר יציב דרישות וקריטריונים חדשים, יעלה את הרף, ולעולם לא תוכלי להיות 'בסדר'. הסיבה שהוא עושה את זה, היא כדי לגרום לך להרגיש לא בטוחה, ולעולם אינך יודעת היכן את עומדת. כל הזמן את צריכה לעמוד על המשמר, להיות עירנית. זה כמובן מאוד מעייף.

הוא שואב אותך למעגל שיחה הזוי ולא-קשור לכלום, ומנגח אותך

לפעמים את שואלת אותו שאלה תמימה על משהו שהוא עשה או אמר, או שאת מטילה ספק במשהו שהוא אומר, הוא נכנס אתך לשיחה מהגיהינום. שיחה שמתחילה מהערה שאמרת, או שאלה ששאלת, והופכת לנאום ולהתקפה אישית שמטילה ספק באישיות שלך, במה שאת אומרת, בחברים שלך, במשפחה שלך… והוא לא מרפה, וסובב וסובב שוב ושוב עד שהוא מחליט שזה מספיק לו.
ומיד אחרי זה, הוא ממשיך כאילו כלום לא-קרה, ובואי נמשיך מהיכן שהיינו קודם.

הוא עשה משהו לא ראוי כלפייך ואת מגיבה בכעס או בכי. ומדובר על משהו שהוא חשוב ומרכזי. (זה יכולה להיות בגידה, או החלטה כספית משמעותית, או פעולה שפוגעת במוניטין שלך בעבודה וכדו'). הוא יגיד: "את עושה מכל דבר קטן עניין גדול", או "כל דבר נוגע בך". הוא רומז על תפיסת מציאות לא נכונה, שלך. המטרה שלו שזה יגרום לך לסגת ולעזוב את הנושא הזה.

או שכשאת שואלת או אומרת משהו על מה שעשה הוא 'זורק' עלייך את ההצהרות הכלליות, כמו:
"אוי, את יותר מידי רגישה",
"את לא יודעת לקבל בדיחה" (על חשבונך כמובן),
"אי אפשר לרצות אותך",
"וואו, את קטנונית!",
אה, אז עכשיו את המושלמת",
"את לא רואה את עצמך",
"זה רק חוסר הביטחון שלך",
"לא, זוהי איננה הבעיה, את הבעיה!",
"את משתגעת לגמרי. את יודעת שאת משתגעת, נכון?"
"איזה חבל, אם רק היית מסכימה לטפל בעצמך",
"שום דבר פה לא שלך, אין לך כלום",
"את הבאת אותי למצב הזה",
"אם רק תקשיבי לי, הכל ייראה אחרת",
"את בלתי נסבלת"
"את לא מבינה כלום מהחיים שלך",
"את מתישה",
"מדוע את כל כך שלילית?" (זהו ניסיון לשכנע אותך שיש משהו לא נכון באיך שאת תופסת את המציאות),
"אז מה, מעכשיו זה יהיה ככה, תתחילי לצאת לבד?" (בגלל שהחלטת לצאת לבילוי עם חברות, פעם אחת, הוא כבר עושה הכללה, מדבר טון מאיים, ובונה את המשפט בצורה מאיימת, כאילו אומר לך "את תשלמי על זה").
"את באמת חושבת שזה הזמן לדבר על הדברים האלה?" (זה ניסיון להוריד אותך מהנושא שלא נוח לו לדבר עליו. הוא בעצם אומר "אני לא רוצה לדבר על זה, ולא ארצה גם בעתיד. אל תציקי לי עם זה").

חשוב לזכור שאין דבר כזה "תקשורת כנה" עם נרקיסיסט. הוא משתמש לרעה בשפה, הוא מעוות את המציאות, הדברים שהוא מדבר עליהם הם "מסך עשן" לכוונות האמיתיות שלו. בשיחה עם נרקיסיסט אין נקודה Point. העניין בשיחה הוא בלבול, כאוס, שלא תהייה נקודה. זוהי "כאילו-קומוניקציה". הוא לא בעניין להבהיר עמדה או לתקשר. זוהי תקשורת שמשגעת אותך. את באה עם הכנות שלך לשיחה, עם האמפטיה שלך ועם כוונות טובות ואת שופכת את הכוונות שלך לתוך "בור שחור". לעולם לא תגיעי לנקודה שבה תרגישי "או, סוף סוף הוא שמע אותי. הצלחתי להעביר את הנקודה שלי". מה כן קורה בשיחות אתו? כמעט בכל השיחות הוא איכשהו מצליח להעביר לך את המסרים: "אני יותר טוב ממך", "אני נעלה ממך ומכל אחד אחר", את צריכה לפחד לאבד אותי".

עדות לגבי הסחה של שיחה:

הוא אף פעם לא מגיב לעניין. או שמחזיר אלי את מה שאמרתי, או מוצא משהו אחר לשלוף ולוקח את זה למקומות אחרים.

עדות על "סלט מילים":

מהתחלת הקשר הייתי אומרת לו: אני מרגישה שאתה עושה לי סלט בראש. הכל מתערבב בי. הכל מפוזר אצלך. אין קשר בין הדברים.

עדות:

יש לו את היכולת לנמק ולהסביר הכל בצורה מאוד משכנעת ומאוד אינטליגנטית, ולמרות שתוך תוכך, משהו בבטן אומר לך שזה לא נכון – הכל מתערער, וכל מה שידעת או האמנת בו נסדק.

הוא מאיים עלייך ומפחיד אותך

זה יכול להיות איום עדין שלפעמים קשה לזהות, מהסוג שאת יודעת מה יקרה אם תתעמתי אתו
או לא תצייתי ל'חוקים'. אבל זה יכול להיות גם איום ישיר, כמו פוטנציאל לאלימות (כי זה קרה בעבר),
או איום כלכלי ("אני אסגור לך את החשבון", "את תישארי בלי כלום"), או איום על השפיות שלך (אני אראה לכולם שאת משוגעת וצריך לאשפז אותך) או אם הוא מתחיל לחשוש שאת רוצה לעזוב אותו, איום מסוג של "אני אקח לך את הילדים", "אם לא תהיי שלי, אז לא תהיי של אף אחד", "מבטיח לך שאת תראי שחור", "אני אראה לך מה זה…" או איום להתאבד.

משתמש במשפטים עמומים (ההסבר בסעיף הקודם) כדי לאיים:
"זה לא יכול להיות", "זה לא יכול להמשך ככה" – מכניס לחרדה כי ממש לא ברור מה זה בדיוק ה"זה" שלא יכול להיות ככה, ולא ברור מה הוא מאיים שיקרה. זה משאיר את הכל עמום ופתוח לפרשנות.

ההפחדה יכולה להתבטא במגע פיזי קשוח או מבט מפחיד או שפת גוף מאיימת:
דוגמאות:
הוא דופק לך על המצח בחוזקה עם האצבע המורה מספר פעמים, דוחף את הראש שלך אחורה.
הוא מתנשם, נושף ומתנשף בצורה מפחידה, כאילו עוד רגע הולך להתפוצץ.
הוא מקרב את הפנים שלו לשלך, אפס מרחק, ומסתכל לך ישירות בעיניים, במבט מאוד מאיים.
הוא תופס לך את היד בכוח, מאוד חזק, ומזיז אותך ממקום למקום, מה שמשאיר אחר-כך סימן כחול על היד.
פתאום העיניים שלו הופכות להיות מפחידות, כמו משוגע. ("אני ראיתי את הטירוף בעיניים, והרגשתי שאני בסכנה).
הוא הולם בקיר, טורק דלתות, שובר חפצים או מאיים לשבור.
מדבר בקול מאוד חזק עם תנועות ידיים מוגזמות וחדות.
הוא צורח כך שכל השכנים ישמעו (כי הוא יודע שאת נורא מתביישת ומפחדת שיידעו מה קורה).
מפחיד אותך באיומים שאם לא … (למשל, אם לא תהיי נמרה במיטה), אז הוא יקום ויעזוב.
חוטף בכוח את הטלפון ודורש שתאמרי לו את הסיסמא, ולא מחזיר את הטלפון עד שיקבל את מבוקשו.

הוא מבלבל אותך

הנרקיסיסט הסמוי הוא כל כך מסוכן בגלל מידת הבלבול שהוא יוצר אצל "הקורבן".
המניפולציות שלו, הבלבול ורמת השקרים וההסתרות, הן כל כך אינטנסיביות ותדירות, שאינך יודעת אף פעם את האמת שלו, לעולם אינו גלוי בפנייך, ואינך יודעת מה אמת ומה שקר. דבר זה לבדו יכול לשגע כל אדם.
תוסיפי לזה את תהליך הגזלייטינג, שגורם לכך שאינך בטוחה בעצמך ובתפיסת המציאות שלך, את מרגישה כל הזמן "לא בסדר" ו"אשמה" ו"הוזה וממציאה" דברים שלא קיימים.
ואם זה לא מספיק, תוסיפי לכך את העובדה שאף שהוא מתעלל בך, הוא מספר לך שהוא "הקורבן הכי גדול בחדר". הוא יספר לך סיפורים על ילדות קשה, הזנחה של ההורים, נטישה, רקע טראגי כזה או אחר. ואף שאלו יכולים להיות סיפורים אמיתיים (לפעמים בוודאי מוגזמים), בשבילו הם מאוד שימושיים כדי להפוך את עצמו לקרבן. וכשאת אוהבת מישהו, כמובן שאת מרגישה כאב וחמלה וצר לך עליו. זה גם מספק לך הסברים רציונליים להתנהגות שלו. את משכנעת את עצמך שהוא לא באמת אדם רע – רק הייתה לו ילדות רעה והוא ילד פגוע. ובגלל זה לא תעזבי אותו, לא תסלקי אותו מהבית וגם לא תציבי גבולות. כך הוא משתמש ברגשות האנושיים שלך נגד עצמך.

הבלבול הזה כל כך עמוק וכל כך שיטתי שהוא פוגע בך אפילו ברמת הזהות העצמית שלך. כבר אינך יודעת אפילו מי את, את מאבדת את עצמך, את מאבדת את הקשר שלך עם עצמך…
אם הגעת למצב של 'מחיקת הזהות' שלך, שכבר אין לך רצון משלך ואינך יודעת מי את, ואת מרגישה שהאחיזה שלך במציאות רופפת, זוהי חוויה מאוד טראומטית ואני מציעה לך ללכת לייעוץ או טיפול אצל פסיכותרפיסט המתמחה במצבים של פוסט-טראומה.

יש לו אישיות כפולה מה שמאוד מבלבל אותך

הנרקיסיסט הסמוי כל כך שונה במרחב הציבורי (כשנפגשים עם חברים, משפחה, אירועים של עבודה) ובמרחב הפרטי בין ארבעת קירות הבית. מאחורי דלתות סגורות את חווה מניפולציות, הפחתת-ערך, כעס, זעם, שקרים וביקורת. ואז כאשר אתם בחברת אנשים אחרים, הנרקיסיסט הוא האדם הכי מקסים, אדיב, נחמד ודואג שפגשת. הוא ישלם את החשבון במסעדה עבור כל החברים, הוא יהיה עליז ושמח ויספר בדיחות, הוא יזיז באדיבות את הכיסא לסבתא לשבת באירוע של המשפחה, יתן יד ויתמוך בזקנה לרדת במדרגות, באירוע הוא יביא משקה מהמזנון לחברים/ות, יחמיא לאנשים. הוא תמיד יהיה מוכן לעזור לחברים שצריכים משהו. בכל מקום שאתם הולכים, כולם אומרים לך איזה בעל נהדר יש לך, אדיב, מתחשב, רגיש…

ואת נמצאת שם ומסתכלת עליו ואומרת לעצמך: "האדם הזה באמת נהדר. ואני נשואה לאדם הזה." (או "זה אבא שלי", או "זאת אמא שלי"). "בטח אני טועה לגביו. הוא כזה COOL". "אולי אני דורשת יותר מידי, אולי אני זאת שמחבלת ביחסים. אני צריכה להפסיק לחשוב יותר מידי… אני ברת מזל שהוא בעלי." ואת מרגישה חמימות ונעימות. ובאוטו בדרך הביתה עדיין יש את התחושה של הנעימות ואתם אולי אפילו משוחחים על החברים, האירוע, המפגש… עד שהדלת נסגרת מאחוריכם. ובבית נופלת המסכה והפנים אינן אותן פנים של הנחמד והאדיב והמתחשב. פוף… הקסם נעלם. את רואה בוז, קור וזלזול. והוא מעיר לך על איך דיברת או איך התנהגת, ואיך ביישת את עצמך שם וכדו', ואין לך אפילו מושג על מה הוא מדבר.

ואת לגמרי מבולבלת. מה אמיתי? והפער הזה יוצר דיסוננס קוגניטיבי, וזה לא מתיישב, ואת מעדיפה להתמקד בטוב. וכך מאוד מאוד קל להאשים את עצמך על כל מה שלא טוב ביחסים.

ואותו הדבר אם יצאתם לארוחת ערב וסרט/הצגה, והיה נעים וכיף, ואז חוזרים הביתה אל הביקורת והפחתת-ערך. הוא טוב ב"מרחקים קצרים". כמה זמן הוא יכול לחבוש את המסיכה המקסימה הזאת לפני שהוא מתעייף? ואז, איך שנסגרת הדלת מאחוריכם הוא חוזר להיות עצמו, ומשחרר את המתח של העמדת הפנים וחוזר להיות "החיה". דווקא לזרים הוא נחמד. ודווקא בבית לקרובים הוא אלים, אכזרי, לא נותן תוקף לרגשות ומשתמש בבני המשפחה כשק-אגרוף לוויסות הרגשות שלו.

וההצגות הגרנדיוזיות האלה של נדיבות ודאגה בפני אנשים אחרים, במיוחד אנשים קרובים שחשובים לך, זה לגמרי גזלייטינג. כי כעת כולם בתוך האשליה. כי הם רואים את האיש המקסים הזה וחושבים שאת היא הבעיה. מדוע את נתפסת כבעיה? מפני שאת חווה התעללות נרקיסיסטית. וכל אדם שחווה התעללות נרקיסיסטית הופך להיות חרד, עצוב, מטיל ספק בעצמו. וכך הוא נתפס כ"קדוש" שחי עם האישה הזאת המכווצת/ הלחוצה/ החרדתית/ השלילית/ המתלוננת הזאת. וזה לא רק נורא מבלבל, אלא גם מונע ממך לקבל תמיכה מהאנשים מסביב. (למאמר על האישיות הכפולה של המתעלל לחצי על הלינק).

בסקס – It's all about him

בהתחלה, בשלב "הפצצת אהבה" הסקס נפלא. הוא קשוב אלייך, אומר לך דברים שגורמים לך להרגיש נהדר לגבי עצמך ולגבי הגוף שלך. את מרגישה יפה וסקסית.

אחרי החתונה, או אחרי ששלב "הפצצת האהבה" חולף ומתחיל שלב ההנמכה והפחתת ערך, הסקס כאילו נראה אותו הדבר אבל את מרגישה אחרת. את מתחילה להרגיש כמו 'אובייקט' ואין לזה שום הגיון.
"זה לא הרגיש לי כמו מישהו שעושה אהבה איתי, יותר כמו אקט".
"זה הרגיש שהכל בתנאים שלו, והיה מתעצבן כשלא הלכתי עם מה שהוא רצה".
יכול להיות שהוא מבקש ממך לעשות משהו שאת לא אוהבת. ואז… יכול ללחוץ אותך ולהגיד: "זה ממש פוגע בי שאת לא רוצה לעשות את זה בעבורי. זה מראה לי שאת לא אוהבת אותי. את יודעת כמה זה חשוב, ואת מראה לי שלא אכפת לך ממני". או שהוא עשוי לאיים "אם את לא רוצה, לא צריך. את יודעת כמה נשים רודפות אחרי. אני בקלות יכול למצוא מישהי אחרת".
העובדה שאקט כזה גורם לך להרגיש לא-נוח – זה לא חשוב. את אגואיסטית ולא מתחשבת.

באקט המיני הנרקיסיסט עסוק רק בהנאה שלו עצמו. עבור הנרקיסיסט סקס זוהי פעילות סוליסטית, לא קשור אם יש שם מישהי או לא.
בחדר המיטות את לא חווה שאת אהובה, נערצת, יקרה, מושכת…

וכאן, שימי לב, לעיתים נשים מספרות "הוא נהדר במיטה. הוא משקיע בי הרבה. נורא חשוב לו שאני איהנה" והיא מספרת לעצמה סיפור על חיים מיניים טובים מה שעוזר לה להמשיך ולהדחיק את ההתעללות ומעיד מבחינתה שהוא אולי בכלל לא נרקיסיסט ואולי היא הבעיה. מאחורי הסיפור של "ההשקעה שלו", אם נכנסים קצת לעומק, מגלים שחשוב לו שהיא "תגמור" בשביל לחזק את האגו הגברי שלו, שמפגש מיני אורך שעה ויותר והיא כבר "רוצה שייגמר" וללכת לישון, ושזה תמיד יהיה איך, כמה ומתי שהוא רוצה. ואגב, בהרבה מקרים הסיבה לסקס הארוך ולתפקוד המיני הגבוה הם שימוש בחומרים/סמים למיניהם.

עדות:

סשן של סקס אתו זה ארוך, צריך המון אנרגיה. יש לו תפקוד מצויין במיטה, זו אחת הסיבות שקשה לי לעזוב אותו. יש לו קטע שקצת שולט במיטה. וזה משפיע. הוא שולט בסיטואציה, בקצב, במה עושים. יש לו קטע של משחקי תפקידים. אוהב להיות כנוע. אבל הוא קובע מתי משחקים בזה או בזה. מתי עושים תנוחה כזאת או תנוחה כזאת. וכשאני מערערת על זה, זה מעצבן אותו. אתמול, אחרי 20 דקות שאני מענגת אותו אמרתי לו "הגיע הזמן שתענג אותי. לא יהיה שאני מענגת אותך שעה". שמתי גבול וקמתי.
אם אני לא רוצה פעילות מסוימת במיטה: "איזה כבדה את!", "איזה עצלנית את!", איזה סבתא את. אני מרגיש שאני עושה סקס עם סבתא", ואז זה ממשיך חולת נפש, נימפומנית, פח, נצלנית, בן-אדם רע, אגואיסטית, סיימתי לספוג את החרא שלך, וכו' וכו' וכו'.

דרך אחרת להתעללות מינית, שבדרך כלל מתחילה די בהתחלת הנישואין או כשהקשר כבר הפך להיות מחייב, שהוא מפסיק לגעת בך. לא רק שאינו יוזם סקס אלא דוחה אותך כשאת יוזמת ורוצה את קרבתו, ונותן לך להרגיש שאת לא מושכת אותו. בדרך הזאת הוא גורם לך פגיעה קשה בדימוי העצמי בכלל, ובדימוי המיני ובדימוי הגוף בפרט. נשים רבות, אחרי מספר דחיות כאלה נוטות להפסיק ליזום ואפילו לנסות ליצור קירבה פיזית והן מסתגרות בתוך עצמן. זה יכול להמשך כך כל החיים ולמעשה הן מוותרות על המיניות שלהן (אם אינן בוגדות) וחיות חיים חסרי חום, מגע וחיבה. זוהי פגיעה קשה מאוד ב- well being שלך. דחייה זה אחד הרגשות הקשים שאדם יכול לחוות וזה מעורר תחושת בושה עמוקה.

Sam Vaknin טוען שרבים מהגברים הנרקיסיסטים סובלים מתסביך המדונה והזונה.
הנרקיסיסט רואה באשתו 'אמא' (באופן לא-מודע) ועם אמא זה חטא לעשות סקס.
מסיבה זו הרבה מהנרקיסיסטים מוצאים עצמם ביחסים ללא סקס עם האישה שלהם.
נשים רבות הנשואות לגברים נרקיסיסטיים מדווחות ששנים אינן חוות אורגזמה.
בזמן שמבחינתו הכל נתפס בסדר, וגם אם הוא רוצה סקס והוא קורא לזה אהבה, את הולכת ונסגרת, הגוף שלך מתכווץ. מדוע? מפני שאת לא מרגישה בטוחה אתו. כאשר הוא מנמיך אותך באופן קבוע, משתמש בחולשות שלך כדי לפגוע בך מחוץ למיטה, ובנוסף לכך את לא נהנית בשעת הסקס כי זה טכני ואת מרגישה אובייקט, את מאבדת את התשוקה ואת הביטחון שלך בעצמך ובמיניות שלך. הגוף שלך, עם הזמן, יודע את מה שהראש שלך עוד לא-יודע. והגוף שלך 'נסגר'.

אישה אשר "כלואה" ברשת הקורים של ההתעללות, הדבר האחרון שהיא מעוניינת בו זה סקס עם בן-הזוג שלה. כי המיניות זה החלק שנסגר ראשון כאשר כל ההתנהלות בתחומי החיים האחרים כל כך לא שוויונית, לא מכבדת ולא הוגנת.

וכשאין לך תשוקה ואת מאכזבת את בן-זוגך את מרגישה רע. והוא נותן לך לדעת בצורות שונות עד כמה את מאכזבת אותו. או מתנהג כמו קדוש-מעונה אם את לא רוצה סקס.
הוא מאשים אותך בכך שאין לכם חיי מין טובים. הוא לא לוקח שום אחריות.
הוא לא מתעניין מה חסר לך או מה את מרגישה או חס-וחלילה נלך לייעוץ מיני.
לא, הבעיה אצלך. "את לא-מינית". גם אם יש לו בעיה בתפקוד המיני, זה בגללך.
בכל שיחה על סקס, בסוף את מוצאת עצמך מתנצלת ומנחמת אותו.
ואת חושבת: "משהו לא בסדר אצלי". את מרגישה אשמה בדיכוי חיי המין שלכם, ובושה גדולה.
אולי אפילו את מתחילה להעלות במשקל, והוא מעיר לך.
ואז את מקבלת ממנו מסרים שאת אישה לא טובה, לא מספקת את הצרכים המיניים שלו,
אולי מעניש אותך בהתרחקות או שתיקה או בהערות ציניות כמו "היית יכולה להיות נזירה"
או מאשים אותך שהוא עצבני וכועס כי חסר לו סקס, או שאת לא מושכת אותו, או ש"את קרה".
הוא חייב שיהיה לו משהו להחזיק נגדך, והאי-מיניות שלך זה נושא מצוין,
וזה עובד לו מאוד טוב בגלל שאת באמת מרגישה "לא בסדר" בתחום הזה.

כל הטקטיקות האלה יוצרות מצב של "כפייה מינית". הנה דוגמאות לכפייה מינית:

• סקס לפי דרישה: כאשר הוא רוצה סקס את צריכה לספק את זה. אין בכלל שאלה. גם אם מתייחס אלייך רע ובחוסר כבוד, דורש סקס כאילו אין קשר בין איך שמתייחס אלייך במשך היום. חובתך לספק סקס בלילה.
• לקרוא לך בשמות מיניים: *ונָה, שָ*מוטה, המָנוּש שלי, נימפומנית, קרה וכדו'.
• הערות מנמיכות בזמן הסקס. למשל ביקורת על הגוף שלך, הקולות שאת משמיעה וכיוצ"ב.
• סקס כפוי (אונס): כאשר הקורבן אומרת לא והמתעלל ממשיך בכל זאת בכוח.
• להכריח אותך להסכים לכך שהוא יקיים יחסי מין עם נשים אחרות.
• לחייב/להכריח אותך לעשות סקס עם אחרים. (חילופי זוגות, שלישיות וכדו').
• לגרום כאב והשפלה באופן מכוון בזמן סקס.
• להכריח אותך לחשיפה בעירום. למשל דורש שתרקדי לפניו בעירום כדי לגרות אותו.
• להכריח אותך לעשות דברים או תנוחות שאינך רוצה, או תנוחות שאינן נוחות לך פיזית וגורמות לכאב (כמו שראה בסרטים כחולים). לדרוש ביצועים.
• לצלם אותך בשעת הסקס לצורך סחיטה.
• לסרב להשתמש באמצעי מניעה.
• מגע ללא רשות, חודרני, שאינך רוצה בו, בכל מיני מצבים ומקומות.
• שליטה בילודה. מצד אחד יש את זה שלא רוצה ילדים בכלל, מהצד השני רוצה "לסנדל" אותך באמצעות עוד ילד או עוד ילדים.
• להאשים אותך בבגידות.
• להדביק אותך במחלות מין.

עדות:

התעוררתי באמצע הלילה ומגלה שהוא דוחף את עצמו לתוכי ומנסה לכפות את עצמו עלי. התנגדתי בכוח. דחפתי אותו ממני. ואז הוא אמר שאם אני לא מתכוונת להיות אישה טובה ולספק אותו מינית הוא יחפש סיפוק במקום אחר. וכשהמשכתי לסרב, הוא התחיל להאשים אותי שאני בוגדת בו. "תגידי את האמת, ממי את מקבלת ז*ונים". והוא ממשיך עם האג'נדה של הבגידה שלי ושאני זונה וכו'. וזה אמצע הלילה וזה כל כך מתיש ומשתק שבסופו של דבר למדתי לשתוק ולשתף פעולה וככה אני יכולה לחזור לישון ויכולה למחרת בבוקר לתפקד כמו שצריך, כי הרי כל מטלות הבית בבוקר באחריותי, ואז ללכת לעבודה, ואז שוב מטלות בבית והילדים. אחרת אני לא יכולה לתפקד. אבל לא רק בגלל זה, גם כדי לא לאכזב אותו, גם בגלל שהרגשתי מחוייבת. הוא נתן לי להרגיש שאני לא מינית ואני קרה וחסרת תשוקה ולא מספיק טובה במיטה. וגם קצת מהפחד של מה יקרה אם לא אשתף פעולה. הרגשתי כל כך אשמה, עייפה ומבולבלת מכדי לראות את התמונה הגדולה, לחשוב בכיוון של האם הוא נענה לצרכים המיניים שלי והאם מכבד אותי מינית.

את חיה את החיים שלך דרכו

את חיה דרכו. 24/7 חושבת איך כל דבר משפיע עליו, מה תהיינה התגובות שלו, מה הוא יחשוב עלייך. זה יוצר את התופעה של מחשבות מטרידות (הרהורים מסוג העלאת גרא) וסטרס כרוני.

"אני חיה דרכו: איך הוא רואה את זה, מה הוא יחשוב על זה, איך הוא יגיב… וככה מתאימה את עצמי." בעבר הייתי תמיד תלויה בו ובתגובות שלו:   אם מי הוא ידבר ועם מי יתחיל, חוששת שישפיל אותי… זה שואב כוחות ומכניס מתח ואנרגיה לא טובה."

"אני כל הזמן עסוקה בו, החיים שלי מסתובבים סביבו. יש משהו בו שמשתלט וחודר ועולה על הכל". זה נורא שואב. תמיד זה היה ולא זיהיתי את השאיבה."

כשאת מבלה עם חברות, הולכת לחוג, או כל פעילות שאת עושה למען עצמך או כל בילוי עם אנשים אחרים ובלעדיו הוא גורם לך להרגיש לא-נוח, תחושה שאת נוטשת אותו לבד בבית: כל הערב את במתח, מסתכלת על השעון, לחוצה לחזור הבייתה, עוזבת לפני כולם. כשאתם יחד בטיול או עם חברים מחוץ לבית: את כל הזמן "דואגת לו". את בדריכות שהוא ירגיש בנוח, תמיד יושבת לידו, בערנות למצב-הרוח שלו כדי לשמור שירגיש טוב ויהיה מרוצה. אינך חיה את החוויה בשביל עצמך, רק דרכו. "אני אף פעם לא עסוקה בהנאה של עצמי, היא אומרת לי. אני כל הטיול במתח שהכל יעבור בשלום, כי אחרת נחזור הביתה ואני אקבל על הראש."

את כל הזמן מרצה. זה כבר הרגל וחינוך. את בשבי של עצמך.
כל הזמן את מרגישה במעקב, יש לך סטוקר. אפילו כשהוא לא בסביבה את במעקב או מרגישה במעקב. אינך נינוחה אפילו בתוך הבית שלך.

כשאת חיה עם נרקיסיסט, ככל שהזמן עובר, את נוטשת את השאיפות והמטרות של עצמך. בהדרגה את "עוזבת" או "יוצאת" מהחיים של עצמך, מהדברים שרצית למען ההתפתחות שלך, ממה שעניין אותך והלהיב אותך, ונכנסת למטריקס של הנרקיסיסט. מה שמאפיין אותך הוא שאת נותנת לו מענה לכל מה שהוא צריך: את לא רק שותפה אלא גם עוזרת אישית, זאת שדואגת שהכל יתקתק כמו שצריך, חברה שלו, הפסיכולוגית שלו, דמות הורית שמרגיע ומנחמת, עקרת הבית, השף, והמעודדת. את מנסה להיראות כפי שהוא רוצה שתראי ואת מנסה להיות מה שהוא רוצה שתהיי. וזה מאוד מתיש, גם בגלל שמה שהוא רוצה שתהיי יכול להשתנות על בסיס יומי וגם בגלל שזה משתלט על חייך ועל אישיותך. ואת עושה זאת מתוך אמונה שאם אני אעשה עבורו מספיק או אהייה כמו שהוא רוצה הוא יהיה מאושר. אבל זה לעולם לא יקרה וזה לא קשור אלייך ולא בגללך.

מציג לך עתיד מזויף על-ידי הבטחות שלעולם לא יתקיימו

בן הזוג הנרקיסיסט נוהג להבטיח הבטחות לגבי העתיד שלכם, במיוחד כאשר הוא רואה אצלך סימנים של אי-שקט, או שנמאס לך, וזה מתגבר אם את מראה סימנים של לעזוב. הוא יבטיח לך שבעוד שנתיים, אחרי שיהיה לנו יותר כסף ניסע יחד לחו"ל ונתרחק מ… (המשפחה שלו או משהו שמפריע לך). "אל תדאגי, אני תמיד אתמוך בך", "אוקי, נלך לטיפול, אני אעבוד על עצמי", "כשאתבסס קצת בעבודה – נתחתן, נעשה ילד", "חכי עוד שנתיים ואז תצאי ללימודים", "הילדים יגדלו קצת ואז תוכלי לפתח את הקריירה שאת רוצה או לפתוח את העסק שאת חולמת עליו", וכן הלאה וכן הלאה. ואת שומעת את ההבטחות האלה ומפתחת תקווה, ובינתיים שמה את הרצונות שלך בהמתנה ובציפייה לעתיד שלעולם לא יקרה, הבטחות שלעולם לא תקוימנה. את חיה בתקווה אבל אינך חיה במציאות. יותר מכך, את אפילו "מוכרת" את העתיד המזויף הזה לחברים או למשפחה ומשתפת אותם ב"הוא הבטיח לי ש…" וככה נותנת הצדקה לעצמך ולאחרים לכך שאת מוכנה "לסבול" עכשיו בשביל עתיד "מובטח" כלשהו שלעולם לא יתקיים. ואם את חיה אם נרקיסיסט כבר שנים רבות, את יכולה להסתכל אחורה ולראות שלכל ההבטחות שלו לא היה כיסוי. חשוב לי להדגיש כאן, כאשר הוא עושה את ההבטחות הללו, הוא בתוכו יודע שאין לו שום כוונה לקיים אותן. זה רק מסך עשן שמאפשר לו להמשיך כרגיל.

חיים כפולים ובגידות רומנטיות

נתחיל מזה שנרקיסיסטים הם שקרנים בבסיסם. בנוסף לזה אין להם גבולות של מצפון ומוסר ונובע מכך שאין להם רגשי אשמה. המוסר שלהם הוא "רק מה שטוב ומתאים לי". הם אינם לוקחים אחריות כאשר הם מתנהגים "רע" ותמיד מישהו אחר אשם. הם חסרי אמפטיה רגשית לפגיעות של מישהו אחר, וזה כולל אפילו את הקרובים להם ביותר, ואפילו כלפי אלו שהם טוענים שהם אוהבים. כל המאפיינים הללו, הם בסיס מאוד נוח לניהול של חיים כפולים בכלל, כולל חיים כפולים במערכות יחסים רומנטיות. במיוחד הנרקיסיסט הסמוי. הוא מעמיד פנים של דמות ה"גיבור" הנאור, מתחשב, נחמד, אכפתי וכו' במרחב הציבורי, והוא דמות "הרשע" המתעלל במרחב הפרטי.

הם נוטים לבגוד בבנות/בני הזוג שלהם, ולפעמים הם מנהלים מספר מערכות רומנטיות בו-זמנית.
מאחר שיש להם פנים רבות, לכל אחד ואחת מהשותפים הרומנטיים שלהם הם מביאים אישות אחרת לגמרי, וזה טבעי להם לגמרי כי במהותם הם אוהבים מסתוריות וסודות, והם אוהבים להסתיר חלקים גדולים מהחיים ומהמעשים שלהם, הכספים שלהם, והקשרים שלהם. ההסתרה נותנת להם תחושה של שליטה וגם הרגשה של עליונות "אני יודע משהו שאת.ה לא יודע.ת". הנרקיסיסט תמיד מסתיר משהו או מישהו. בנוסף לכך הם זקוקים כל הזמן לעוד הזנה נרקיסיסטית, ו"רומן" מחוץ לנישואים נותן להם מקור הזנה נוסף (משני) של הערצה ובוסט לאגו.

אם את במערכת יחסים עם נרקיסיסט סמוי, קחי בחשבון שייתכן שאינך יודעת חלקים גדולים מחייו, כולל כספים, קשרים רומנטיים, סייבר סקס, פורנו וכדו'. הרבה פעמים נשים אומרות: "הוא, בחיים לא, אין סיכוי!". ואני רוצה לומר לך שיש סיכוי ואפילו סיכוי גבוה.

מניעת שינה

זוהי צורה זו של התעללות שמתרחשת בעיקר במצבים שהיחסים מתדרדרים והנרקיסיסט מרגיש מאוד מאוים. או כשהוא פוחד שאת חושבת לעזוב אותו, או שהוא מרגיש שעלית עליו והוא מאבד שליטה. התעללות זו היא שלוחה של הטקטיקה של "הנאום". הוא רוצה לדבר איתך "להבהיר" דברים ולהחזיר לעצמו את תחושת השליטה, ובלילה כשאת רוצה ללכת לישון, הוא מתחיל לעשות איתך "שיחה" של תוכחה, או של הסבר למה את לא בסדר או לא היית בסדר, ולא מרפה עד שתסכימי אתו ותודי בכל מה שהוא רוצה שתודי. שאת אשמה, שאת אוהבת אותו, שאת יודעת שאת לא בסדר, שפגעת בו, שלא התכוונת ואת מבקשה סליחה, שלעולם לא תגידי או תעשי את זה יותר וכדו'. והוא לא מרפה במשך שעות, וחוזר על עצמו שוב ושוב, ולא מאפשר לך ללכת לישון. זוהי התשה על-ידי מניעת שינה וגרימת עייפות קיצונית. מצד אחד, התשישות פוגעת בכושר המנטלי שלך ומאפשרת לו להשפיע על המוח שלך (שליטה מוחית, החדרת מסרים, שטיפת מוח) ומצד שני, אין לך כוח להתנגד ו/או ללכת או לשים גבולות. כל מה שאת רוצה זה למצוא קצת שקט. אבל יש לזה השפעות ארוכות טווח. הרבה לילות כאלה, הסטרס מיומיומי שאת חיה אתו, ללכת על ביצים, משפיעים על התפקוד שלך באופן כללי. אין לך כוחות לעשות וליזום שום דבר ואת עושה רק את ההכרחי, מצב הרוח שלך יכול להיות מלנכולי באופן תמידי, וביום אחרי לילה כזה את מתקשה להתרכז ולתפקד. כשזה קורה באופן מאוד אינטנסיבי, יום אחרי יום, את מגיעה למצב שבכל ערב את נכנסת לחרדה וחוששת להיכנס למיטה כי את יודעת שהוא מחכה לך. ואם את "מושכת" את הערב ולא באה או מנסה להירדם בסלון, הוא קורא לך "בואי למיטה", או "אנחנו צריכים לדבר"…

עדות:

להחזיק אותי ערה לילות שלמים, עד שאני נשברת ומסכימה שאני חרא של בת זוג, אחראית לכל הצרות שלנו וכל הבעיות. רק כשאני מסכימה לקחת את כל האשמה, רק אז אני יכולה לחזור לישון.

אלימות כלכלית

זהו נושא רחב יריעה וישנן אינספור טקטיקות להתעללות כלכלית. יש גם הבדל בין נרקיסיסט שהוא ביסודו "פרזיט" וחי כמעט לגמרי על חשבון בת-זוגו ובצד השני של הרצף יש את הנרקיסיסט "העשיר" שמרוויח הרבה וחיים ברמת חיים גבוהה, אך הנגישות של בת-הזוג למשאבים הכלכליים מצומצמת. לדוגמא הוא יכול להצהיר "לאישתי יש כרטיס אשראי והיא חופשית להשתמש בו" אך כאשר היא משתמשת בכרטיס הוא מייד מקבל הודעה בנייד ומתקשר לברר: "איפה את עכשיו? מה קנית?" או על מה הוצאת כל כך הרבה כסף?" וזה גם על סכומים קטנים. "מה, חולצה עולה 300 שקל? איזה חולצה עולה 300 שקל?", "אז זה מה שאת עושה כל היום, יושבת בבתי קפה?" – וכך היא נמנעת מלהשתמש בכרטיס "החופשי" שלה.
אני רוצה לציין שלעיתים קרובות האלימות הכלכלית מאוד סמויה. כל כך סמויה שאת לא ממש תופסת את ההתנהגויות האלה כהתעללות אלא יותר כ"ככה הוא", "הוא באמת מבין בכספים יותר ממני", "בסה"כ יש לי הכל ואני לא צריכה יותר", "הוא קמצן, אין מה לעשות", והעובדה שכשאת קונה דברים לעצמך את מסתירה אותם בארון וחושפת אותם בהדרגה, או לא חוזרת הביתה עם חבילות כשהוא בבית ומשאירה באוטו, איכשהו נראית לך כהתנהגות נורמלית בין בני-זוג.

דוגמאות לאלימות כלכלית:

• לא מאפשר לך או לא מרשה לך לעבוד. (לעיתים זה בצורה מאוד מניפולטיבית כמו "עדיף שאת תגדלי את הילדים")
• דורש/מכריח אותך למסור לו את הרווחים שלך. הוא מנהל את החשבון והמשכורת שלך עוברת לשם ואת לא יודעת מה קורה בחשבון.
• יש לך תקציב מוגבל שהוא נותן לך כדי לשלם על הקניות בסופר ועל הילדים.
• קורע את כרטיס האשראי.
• כל שני וחמישי לקוח לך את הכרטיס ומחזיר, או נותן כסף מזומן, כפרס או כעונש. הכסף משמש אמצעי הפחדה ואיום.
• "גונב" ממך כספים ששייכים לך: זכויות על כספים (או מנכסים או מזכויות של עבודה), כסף שההורים שלך נתנו, אם ההורים שלך קנו דירה על שמך, ידרוש שתעבירי חצי על שמו, וכדו'.
• אם יש לך חשבון משלך שנכנסת אליו משכורת, דורש שתשלמי עבור הלימודים שלך בעצמך, על האוטו שלך, על דברים אישיים שאת רוצה כמו ציוד לתחביב, טיפולים קוסמטיים ודברים שהם מובהקים הוצאה על עצמך. אומר שיחזיר לך וכמובן שלא נותן.
• עושה פעולות מאחורי הגב להבריח רכוש וכספים, גם כשהיחסים לכאורה "טובים".
• קמצנות חולנית.

אכזריות

בגלל שהנרקיסיסט חסר אמפטיה, אין לו גבול מוסרי, ואינו יכול לחוש חמלה לכאבו של אדם אחר, אין לו קושי לפגוע ולהתנהג באכזריות כלפי האנשים הקרובים לו ביותר. הוא אטום לסבלו של האחר. ויותר מכך, עם הזמן הוא מפיק הנאה מגרימת כאב לבת-זוגו (כאן הכוונה לכאב נפשי = אכזריות רגשית). הכאב שלך הוא דלק ("דלק שחור" Durk fule), אספקה נרקיסיסטית בעבורו. כל תגובה רגשית חזקה שהוא מצליח להוציא ממך גורמת לו לסיפוק. הסיפוק שהוא מקבל מגרימת כאב ממכר, ועם הזמן הוא מגביר את האכזריות שלו. היכולת להכאיב לך, נותנת לו תחושה של כוח ושליטה, תחושה של עליונות, והוא רוצה עוד ועוד מזה. כמו סדיסט שנהנה מזה שהוא יכול לדרוך על "הנמלה", ולמחוץ אותה למוות. בנוסף לכך, ההתעללות היא כלי לעורר טרור ופחד בקורבן, מה שיאפשר למתעלל שליטה מוחלטת. כך שלנרקיסיסט יש תגמול רב מההתנהגות האכזרית שלו, שלא לדבר על כך שהתגובות שלך אל מול האכזריות משמשות אותו כאמצעי נוסף להתעללות. אם את מתפרצת בזעם וצורחת ומאבדת שליטה אז הוא מאשים אותך שאת משוגעת, לא שפויה ושצריך לאשפז אותך. אם את מגיבה בבכי, הוא יגיד משפטים כמו: "את הבאת את זה על עצמך, את גרמת לעצמך לבכות", "מה את בוכה, הדמעות שלך לא עושות עלי רושם", "זה שאת בוכה לא אומר שאת צודקת", "הבכי הזה כבר לא עובד עלי", "את רגישה מידי ועושה דרמה על כלום", "באמת אין לך סיבה לבכות", "אני גרמתי לך לבכות?", "הרסת לנו עכשיו, ועכשיו כבר לא יעזור לך לבכות (ויוצא מהבית)". הקור והאדישות שלו מול הבכי שלך הם עינוי בפני עצמו.

אם את חיה עם נרקיסיסט את כל הזמן בסטרס. את כל הזמן "עומדת על המשמר", בערנות למתי ומאיפה תבוא המכה. גם כי לעולם לא תהייה מספיק טובה, ולא משנה מה תעשי תחטפי ביקורת, וגם כי כל הזמן את בדיסוננס קוגניטיבי. עלייך להסתיר כל הזמן את הרגשות שלך ואת הצרכים שלך כי אם תשתפי אותו – תפגעי. את הולכת כל הזמן על ביצים.
את מאמינה באמת שהאדם הזה אוהב אותך ואז קשה לך להאמין שהוא עושה את הדברים האלה כדי לפגוע בך. זה מעורר בך את הספק שאולי את לא קוראת את המציאות נכון, אולי זה לא מה שאת חושבת. המתקפה שלו כל כך יעילה מפני שאינך יכולה להעלות בדעתך כי מישהו יכול להיות חסר חמלה או אדיש כל-כך לסבלו של הזולת. וכך במשך הזמן את לומדת לא לסמוך על עצמך, לא לסמוך על כך שאם הבטן שלך מתכווצת זה אומר משהו. וגם אין להוכחה ואינך יכולה להצביע על משהו שהוא עושה. לסטרס התמידי שבו את חיה, ולפעמים שנים רבות, יש השלכות פיזיות ונפשיות. שתי השפעות משמעותיות של הסטרס הכרוני על המוח הן תשישות (שאת מרגישה מאוד עייפה כל הזמן) ו"ערפל קוגניטיבי" (מתבטא בשכחה וחורים בזיכרון). סטרס כרוני פוגע גם בתפקוד שלך בעבודה, במיוחד אם את עצמאית.

החיים שלך הם "מציאות מקבילה". יש בבית ויש בחוץ. כלפי חוץ, יש את השגרה הזאת של בית ומשפחה מתפקדים: בית ספר, סנדוויצ'ים לילדים, חוגים, מפגשים עם חברים, טיולים… במציאות הזאת את על-אוטומט. את מרגישה מנותקת, זרה, מזויפת. בפנים, המציאות שלך שמתקיימת בתוך הבית, היא התעללות. אחד הדפוסים של מערכות יחסים נרקיסיסטיות זה הסתרה של מה שקורה בבית מפני אנשים אחרים. סביר להניח שאינך משתפת את הסביבה הקרובה שלך בהתעללות שאת עוברת בגלל בושה, ויותר מכך, תציגי מצג-שווא של משפחה מאושרת, מה שמונע ממך לקבל מהסביבה את התמיכה שאת כל כך זקוקה לה.

אם הנרקיסיסט זוהי האמא במשפחה (לחצו לקריאת מאמר על אימהות נרקיסיסטיות), דווקא הילד האהוב שלה, זה שהכי קרוב אליה הוא זה שהכי סובל מזה. על פניו נראה שהיא מתייחסת לילד הזה טוב יותר. אבל מה שהילד לומד זה "אני צריך להיות מושלם כדי לשמור על האהבה שאני מקבל מאמא". כן, הוא מקבל תשומת-לב מיוחדת, אבל זה בגלל שהוא נחמד, הוא נותן לאמא את תשומת-הלב שהיא זקוקה, נותן לה את האהבה שהיא זקוקה, והוא מקשיב לה.

כך שהיית ילדה למדת, "שכדי לקבל אהבה ולשמור על אהבה אני צריכה להיות מושלמת".
וזה יכול להוביל בשלב יותר מאוחר, בזוגיות, ליחסים דומים.
"אני לא יכולה לגרום לאדם הזה לכעוס, אני חייבת להקשיב לו, עלי לאהוב אותו – אני לא יכולה לחיות בשביל עצמי". זה הריקוד שלמדת, ככה את מתנהגת כדי לקבל אהבה.

זהו מעגל שמאוד קשה לשבור. כשאת כבר מבינה את זה, עלייך ללמוד מחדש אהבה, וללמוד שאת ראויה לאהבה של מישהו שרואה את כל הצדדים שלך, ולא הופך אותך להיות אחראית לאיך שהוא מרגיש. כאן נדרשת למידה מחדש של מה זאת אהבה.

הנה כמה הבדלים בין נרקיסיסט-סמוי לגלוי:

הגלוי –
מרגיש חזק ובעל כוח. בטוח בעצמו. לא ממש אכפת לו מה אנשים חושבים עליו. הוא יעליב אותך ישר לפנים.
הוא מלא בעצמו, יש לו חשיבה גרנדיוזית, הוא רוצה להיתפס חזק, מנהיג, רודן, והוא משתמש באנשים בלי בעיה, הוא יכול להרגיז – ואף אחד לא יכול לפספס את התכונות האלה שלו.
האסטרטגיה שלו ישירה: "תעשה מה שאומרים לך, אחרת…", "אם תעשה מה שאני אומר תקבל את זה וזה".

הסמוי –
הנרקיסיסט הסמוי הוא פרו-חברתי. הוא צריך אנשים אחרים, כי הוא צריך את ההזנה הנרקיסיסטית שלו, דהיינו תשומת-לב. אכפת לו מה אנשים חושבים עליו. אצלו, הכל בעניין המוניטין שלו כיצד הוא נראה על-ידי אחרים. כתוצאה מכך, הוא לא יעשה דברים שייראו נורא לאנשים אחרים. ולכן הוא נראה "טוב". הדרך שלו לשלוט ולקבל את מה שהוא רוצה היא באמצעות מניפולציות והיא "בלתי-נראית". הוא אפילו יכול להיות מעמודי התווך של הקהילה, פעיל חברתי, ותורם מזמנו כדי לשמור על התדמית שלו. אף שהוא אינו אמפטי, הוא יודע "לשחק" את האמפטי, יודע להציג עצמו רגיש ולתת לך הרגשה שהוא מבין אותך, משתתף בצערך או בכאבך.
הוא יכול להיות לפעמים האדם שהכי כיף אתו, לתת לך תחושה של קרבה וחום. זה נורא מבלבל. כי זה לא מתאים לסטריאוטיפ הנרקיסיסטי.

לשניהם אותן התכונות, אבל הן נראות אחרת אצל הסמוי:

גזלייטינג,
מניפולציות וניצול,
מגיע לי,
חוסר אמפטיה רגשית,
אנוכיות,
גרנדיוזיות, חשיבות עצמית,
הערצה עצמית,
תשוקה להרגיש מיוחד,
חייב להיות תמיד צודק,
לעולם אינו מסופק,
ומכור להזנה נרקיסיסטית.

לשניהם יש עמדה הישרדותית של:

אני מנצח – את.ה מפסיד.ה
כולם אשמים בכל דבר שאני עושה (הכוונה לכל דבר שהוא "לא יפה" או "רע").
שניהם יכולים להגיע לרמה גבוהה של רוע ואכזריות, ועם הזמן "מתמכרים" לתחושת הכוח והשליטה שהם חווים כאשר הם מתעללים במישהו ולכן בהדרגה מגבירים את רמת האכזריות.

אצל שניהם, חשוב מאוד הדימוי החיצוני והנראות. כל דבר שהוא "השלוחה" שלהם צריך להיראות טוב. הילדים, האישה, כסף.

הנרקיסיסט הסמוי יכול להפוך להיות נרקיסיסט-גלוי, ולעיתים אותו בנאדם יכול להיות גם סמוי וגם גלוי בו-זמנית. למשל בבית הוא מניפולטיבי באופן מאוד עדין ומאוד אוהב, אבל בעבודה הוא עריץ והעובדים שלו רואים אותו באור אחר לגמרי.

אחת מהמניפולציות של הנרקיסיסט הסמוי זה לשחק את "הקורבן".
הנרקיסיסט הגלוי לעולם לא ישחק "קורבן" כי הוא רוצה להיתפס חזק.

האם הנרקיסיזם נעשה גרוע יותר ויותר עם הזמן?

התשובה היא כן. נראה שכן.

האם אנשים נרקיסיסטיים מבדילים בין טוב לרע?

התשובה היא כן. אך לא אכפת להם. ערכים, מוסר ומצפון – זה לא מעניין אותם.

האם הם יכולים לשלוט בהתנהגות שלהם?

התשובה היא כן.
כאשר נותנים להם את התמריצים הנכונים, הם יודעים כיצד להתנהג כמו שמצפים מהם.
כאשר יש צורך, כלומר אם יהיה עליהם איום כלשהו, או שהם ישלמו מחיר גבוה על משהו שהם עושים – הם ישנו את ההתנהגות שלהם, וישמרו על גבולות וזכויות של אחרים.
כאשר הם "צריכים" הם יודעים לתת תשומת-לב לצרכים של אחרים ולשמור ולכבד גבולות.
אבל בחיי היומיום לא אכפת להם. לא אכפת להם כי אין באמת סנקציות אמיתיות, אין עונש אמיתי להתנהגות שלהם והם כל הזמן מצליחים להתחמק. הם לומדים להעז ולא לתת תשומת-לב לצרכים, לרגשות, לגבולות, לזכויות ולסדרי העדיפויות של אחרים.
דוגמא לכך היא העובדה שבעבודה הבוס הנרקיסיסט יתעמר בכפופים לו אבל יהיה נופת-צופים כלפי הממונים עליו.
לדוגמא, הנרקיסיסט יודע לווסת את רגשותיו בציבור, ולא יתפרץ בהתקפי זעם. הוא יציג מסכה של איש נעים הליכות ומתחשב, בשעה שבתוך הבית הוא יכול להיות "רשע" ולפגוע והשפיל ורמוס את בני המשפחה. זה אומר שהוא כן יכול לשלוט בהתנהגות שלו.

איך הוא יכול לפגוע באנשים שהוא אוהב?

ומה לגבי הילדים?

לפי Sam Vaknin הנרקיסיסט אינו פוגע באנשים שהוא אוהב – מפני שאינו מסוגל לאהוב.
אין דבר כזה "האנשים שהוא אוהב". זהו אוקסימורון. לדעתו של סם וקנין, נרקיסיזם זוהי דרך התייחסות לעולם, דרך התיווך של מבנה פסיכולוגי שאנו מכנים "עצמי שקרי". הוא מציג פאסדה שהיא מאוד משכנעת, הוא מקסים ומניפולטיבי ומושך אנשים לתת לו את האספקה הנרקיסיסטית לה הוא זקוק. מאחר שאין לו אמפתיה, לא אכפת לו מאנשים אחרים ולכן אינו מונע לשנות התנהגות שפוגעת באחרים.

יחד עם זאת, שמעתי מנשים שזיהו עצמן כנשואות לנרקיסיסט סמוי, שלדעתן הוא כן אוהב את הילדים, והן יכולות לראות את זה. הן אומרות שנכון שמצד אחד הוא מאוד ביקורתי כלפי הילדים, אבל כן משחק אתם, יוצא לטיולים או מבלה אתם, וניתן לראות שהוא אוהב אותם ואכפת לו מהם.
אני מציגה זאת כעוד זווית של התבוננות ומשאירה את השאלה פתוחה. האם נרקיסיסט אוהב את ילדיו כי תופס אותם כשלוחה שלו עצמו? או, האם האישה המתארת את אהבת האב כלפי ילדיו, מסדרת לעצמה תפיסה כזו של המציאות כדי למצוא הצדקה להישאר שם? או האם באמת הוא כן מסוגל לאהוב את ילדיו? בהקשר לשאלה הזאת אני מזמינה אותך לקרוא את המאמר "מדוע נרקיסיסט רוצה ילדים?"

איך שלא נסתכל על זה, חיים עם אדם פוגעני בבית, סביר שיהיו מלאי מתח ובלבול לילדים. הילדים רואים את הוויכוחים, וגם אם אינם רואים ויכוחים, הם מרגישים את המתח. הם שומעים מילות גנאי, רואים התקפי זעם, חשים את השתיקות הרועמות והם דואגים שאמא או אבא נפגעו, הם מדמיינים שהמשפחה מתפרקת. אם המתעלל "מפחיד" (מטיח אגרוף בקיר, מבט מאיים, טון מאיים ומקפיא וכדו') הפחד אוחז גם בילדים. הרבה פעמים הם עשויים להרגיש "אשמים" במריבה או בפגיעה של אמם/אביהם. מערכות יחסים פוגעניות, משפיעות לעיתים קרובות לרעה, על היחסים בין אחים. אין שום דרך כמעט שהמתעלל יצליח להסתיר מהילדים את יחסו כלפי אמם, או שלא יעשה מניפולציות גם עליהם.

חשוב לי לציין שיש גם אימהות נרקיסיסטיות, והשאלה הזאת תקפה לגביהן באותה המידה. נרקיסיזם אינה תופעה מגדרית, היא קיימת גם אצל גברים וגם אצל נשים.

ולסיום, אני רוצה לומר, שלפי כל המומחים ששמעתי, קשה מאוד לנרקיסיסט להשתנות. כי המינימום לשינוי זה שהוא יכיר בדפוסים הנרקיסיסטיים שלו וירצה להשתנות. זה יכול לקרות רק במקרים מאוד מועטים.

האם זה אפשרי ליצור גבולות בריאים עם נרקיסיסט?

לא. אי-אפשר להציב גבולות בריאים לנרקיסיסט. ההיפך, כשהנרקיסיסט נתקל בגבול, יש לו דחף חזק לפרוץ אותו. הוא לא יכול לסבול ששמים לו גבולות, והוא ינסה הכל כדי לפרוץ, לשבור, להרוס גבולות שמישהו אחר שם לו. זה דחף שאינו מבוסס על הגיון ולכן אין טעם לנסות להבין את זה. מה שמניע אותו זה תחושת הגרנדיוזיות שלו והצורך שלו להוכיח שהוא מעל כל החוקים, שחוקים וגבולות נועדו לאחרים אבל לא לו, והוא "אלוהימי" ומגיע לו הכל (תחושת זכאות). לכן, לצפות מאדם שאינו מכבד גבולות שיכבד אותם, זה כמו לצפות שהשמש תזרח במערב.

הנרקיסיסט רוצה הרבה יותר ממה שמישהו יכול לתת. הוא רוצה את מי שאת. הנרקיסיסט הוא "ערפד אנרגיה". הוא רוצה להפקיע לעצמו את כל הדברים הטובים שיש בך, שבגינם הוא בחר בך מלכתחילה. באופן בסיסי הוא קנאי ואינו שמח בחלקו והוא בוחר לעיתים קרובות בת זוג עם שמחת-חיים, רגישות, יצירתית, בעל כישרון כלשהו והוא מנסה לנכס את הכישורים האלה לעצמו, לשאוב ולהיזון מן האנרגיה החיובית שלך ואחר כך לפרוק עלייך את כל האנרגיה השלילית שהצטברה בתוכו. הוא רוצה לשאוב ממך כדי למלא את הבור ללא-תחתית שיש לו בפנים, שלא מתמלא לעולם, הוא רוצה להיות תמיד במרכז ולקבל את מלוא תשומת-הלב שלך. מאחר והוא "בור ללא תחתית" כל מה שהוא שואב, לא יכול לספק אותו. על כן הוא זקוק לחיבור תמידי למקור הזנה, לפחות מקור אחד מרכזי ויציב, ובדרך כלל זאת תהייה בת/בן-זוגו. מנגנון החיבור שלו אל בת/בן-הזוג הוא הפחדה, להטיל אימה, טרור אינטימי.

הוא אינו רואה אותך כאדם שלם ונפרד, הוא פולש לתוך נפשך פנימה, וכדי לחוש את קיומו שלו, הוא "מוכרח" להרוס אותך. לנרקיסיסט אין אמפתיה ולא יכול לראות או למלא את הצרכים שלך. הוא גם לא מבין למה את מציבה גבולות, והצבת גבולות גורמת לו להתרגז, להיות "לא נחמד" אלייך (בלשון המעטה), או לעשות כל מה שביכולתו לשלוט בך כדי לקבל את מה שהוא צריך. כאשר מציבים לו גבולות הוא מרגיש מותקף מה שיכול להוביל אותו לתחושות של זעם ושנאה, שיכולים להוביל למסע של רשעות ונקמה.

האם כדאי ללכת לטיפול או ייעוץ זוגי?

בהמשך לנאמר כאן שהסיכוי שנרקיסיסט ישתנה הוא קלוש, ייעוץ זוגי לא יכול לעשות ניסים. כדי שייעוץ זוגי יעבוד, שני בני הזוג צריכים לקחת אחריות, כל-אחד על ההתנהגות שלו. אבל הנרקיסיסט לא יכול לקחת אחריות. הרי אמרנו שהוא תמיד מאשים ותמיד צודק. קשה מאוד לעבוד עם אנשים מתעללים. בדרך כלל הם מתעקשים שלא להתמודד עם הנזק שגרמו לבני/בנות הזוג שלהם ולעיתים תכופות גם לילדים. הם נאחזים בתירוצים וכאמור מאשימים את הקורבן. הם גם מאוד לא רוצים לוותר על "זכויות היתר" הנלוות להתעמרות בבת/בן-הזוג שלהם.

יותר מכך, כאשר זוג כזה (נרקיסיסט ו-Co-dependent) הולכים לייעוץ, הנרקיסיסט משתמש במרחב הטיפולי כפלטפורמה נוספת "להוכיח" שאת לא-בסדר. באמצעות הכריזמה שלו, יכולת השכנוע, היכולת להעמיד פני קורבן "שסובל", היכולת שלו להציג עצמו כאדם סבלני, נדיב ואדיב ואוהב, שמאוד מאוד אכפת לו מזוגתו, סוחפת הרבה מן המטפלים שנופלים במלכודת, ועושים קואליציה נגד בת/בן הזוג. היות והמטפל.ת הוא/היא בעל מקצוע, בת-הזוג מרגישה עוד יותר רע ממה שהרגישה קודם, כי עכשיו גם יש בעל סמכות שאומר שהיא לא-בסדר ושהיא צריכה להשתנות.

אני מביאה לכם עדות של אישה, על חווית הטיפול הזוגי:

מזה מספר חודשים, פעם בשבוע אנחנו הולכים למטפל. המטפל הזה כבר "שלו". עם הכריזמה שלו הוא סחף אותו. לפני הפגישה האחרונה, פתאום נפל לי האסימון. הרגשתי שאני לא רוצה ללכת, רציתי לבטל את הפגישה אבל בעלי דווקא התעקש ללכת. ופתאום הבנתי מה קורה לי. הבנתי שאני הולכת שוב לקבל "נזיפה". פתאום ראיתי את התמונה: פעם בשבוע הולכים, וחובטים בי שם, בתשלום ובהסכמה, שניהם. ברמה כזאת שאני מייחלת לא לחזור. ואז בבית הוא גם משתמש בזה וכל הזמן אומר לי: "אפילו ……. (הפסיכולוג) אמר שאת ככה…".

כאן, אני רוצה לצטט קטע מתוך הספר "מילים הורגות – כשדו-שיח יומיומי הופך לנשק קטלני"
שכתבה ניני גוטספלד מנוח (קישור לספר תמצאו כאן למטה).
בפרק: משהו על אהבה וחברות של אמת עמוד 46:

כשאנו אוהבים מישהו באמת, אנחנו רוצים שיהיה לו טוב.
דואגים להיטיב אתו ולהיטיב לו. נקודה.
כמה זה פשוט!!!
מי שאוהב אותך – אינו מרע לך. נקודה.
ומי שדואג להרע לך בדרכים שונות וגם מצליח – אינו אוהב אותך!
ומי שאומר לך שהוא אוהב אותך, אבל בפועל גורם לך סבל –
רק אומר שאוהב, אבל הוא לא אוהב אותך!
אולי הוא רוצה אותך,
אולי הוא צריך אותך,
אולי הוא זקוק לך,
ואולי גם נמשך אלייך.
אבל כל אלה עדיין אינן מילים נרדפות לאהבה.
אהבה אינה אמירה. זו התנהגות, זו עשייה חיובית, וזו הימנעות מעשייה שלילית.
זהו מצב של הוויה.
…

עירוב המושגים של אהבה, תאווה, משיכה מינית, תלות, התמכרות, כדאיות, ביטחון, יציבות, הרגל, קנאה – ובעצם מה-לא – לסלט אחד גדול שכותרתו בתודעת האישה "אהבה", מכשירה וסוללת את הדרך לגבר המכה נפשית להמשיך ולהחזיק בבת הזוג ולשמר את הבלבול וההטעיה שהם נשקו האישי.

מה קורה אחרי שנפרדים מנרקיסיסט?

נרקיסיסטים לא אוהבים שעוזבים אותם. זוהי מכה קשה לאגו. הוא חווה השפלה עמוקה.
כשמדובר בגירושין – סיכוי גבוה שיהיה מאבק אכזר כשכל האמצעים כשרים.
מאבק עם נרקיסיסט מאוד מאוד מתיש ויכול להמשך שנים ולהיות מכוער.

שימי לב, המשיכה שלך אל הנרקיסיסט לא קרתה במקרה.
גם לא במקרה לא הייתה לך תחושה של "משהו כאן לא בסדר".
עלייך להבין את האישיות התלותית/מרצה שלך, את נושא הגבולות בחיים שלך, ואת הכוחות הפסיכולוגיים שמגנטו אותך אל הנרקיסיסט. כמו גם להבין שהקשר הרעיל/מתעלל דומה ללהיות מכור או אלכוהוליסט ויוצר תופעה של "שבי פסיכולוגי". עם זאת, אני רוצה לומר לך שלא תקחי אחריות על ההתנהגות שלו ועל ההתעללות שעושים לך. הכל בסדר אצלך. ההתעללות של בן-זוגך היא הבעיה שלו.

כשאת עוזבת את הנרקיסיסט כדאי לחפש תמיכה מקצועית. כי עלייך לעבור דרך כאב, צער, בדידות. וזה נחווה ככאב מאוד עמוק. הרבה פעמים קורה, שלאחר הפרידה האישה חווה "נסיגה" והיא חוזרת את הנרקיסיסט או שמוצאת נרקיסיסט אחר שנתפס בעיניה כ"מציל" שלה או "הנשמה התאומה" שלה. למאמר נפרד בנושא Co-dependency או הטיפוס המרצה לחצי כאן.

מה לעשות?
אם את חיה בגיהינום – תברחי.
אם אינך יכולה או לא רוצה לעזוב – קראי את המאמר הבא… (ראי קישורים למאמרים נוספים כאן למטה).

וגם,
הספר שממש, אבל ממש, חובה לקרוא הוא
"מילים הורגות – כשדו-שיח יומיומי הופך לנשק קטלני". כתבה ניני גוטספלד מנוח.
לדעתי, זהו ספר משנה חיים.
ספר מומלץ נוסף: הטרדה נפשית. כתבה מארי-פרנס היריגוין.

ספר מומלץ נוסף: "למה הוא עושה את זה? איך גברים כעסנים ושתלטנים חושבים" כתב לנדי בנקרופט.

מאמרים להמשך קריאה:

** למאמר על אלימות נפשית – הזנחה נרקיסיסטית לחצו על הקישור.

***במאמר הזה אתרכז בסימנים לכך שאת חיה עם נרקיסיסט ואיך תשמרי על עצמך, אם את ממשיכה לחיות אתו. (לקריאת המאמר לחצו על הקישור).

***לקריאת מאמר על איך לעזוב נרקיסיסט לחצי על הקישור.

***מאמר נוסף: איך זה שלא ראיתי? מנגנן הכחשה שנקרא דיסוננס-קוגניטיבי.

***למאמר על איך מתפתחת מערכת יחסים מתעללת ואיך את נשאבת לתוכה לחצי על הקישור.

**** למאמר על אמהות נרקיסיסטיות והבנות שלהן או למאמר על המשפחה הנרקיסיסטית ככת, לחצו על הקישור.

ממליצה בחום לראות סרט דוקומנטרי על התעללות נרקיסיסטית. (באנגלית ללא תרגום לעברית). הסרט מביא ראיונות עם אנשים שהיו בזוגיות עם נרקיסיסט.ית. לחצו על הקישור https://youtu.be/pfE-u2NzyQw

מקורות:

ספר: מילים הורגות – כשדו-שיח יומיומי הופך לנשק קטלני / ניני גוטספלד מנוח, הוצאת ידיעות אחרונות

ספר: למה הוא עושה את זה? איך גברים כעסנים ושתלטנים חושבים, לנדי בנקרופט, ספרית הפועלים 2012

ספר: The Covert Passive Aggressive Narcissist: Recognizing the Traits and Finding Healing After Hidden Emotional and Psychological Abuse – Debbie Mirza

Narcissism and Its Discontents | Ramani Durvasula | TEDxSedona

https://youtu.be/aHHWgG7dB6A

Real Narcissists – Early Warning Signs / Dr. Craig Malkin

https://youtu.be/RFmvhDRqCys

Narcissism – Teal Swan

https://youtu.be/4f6ee0EjKlE

The Passive-Aggressive Covert Narcissist (Interview with Debbie Mirza)

https://youtu.be/RAybjXhcVc0

Chatting with an Expert on Narcissism / Dr. Ramani

https://youtu.be/ioWcLuMcTBc

Managing A Narcissist | Ann Barnes | TEDxCollingwood

https://youtu.be/2pq-shPP4cw

Guide To Identifying Covert Narcissism / Joanna Kujath

https://youtu.be/K5Reykp6-1c

Knowing Narcissism. Crucial Information about Narcissistic Personality Disorder / Ross Rosenberg

https://youtu.be/YtSJUkP_yic