הערות:
*מטרת המאמרים לשתף ידע. אין המאמר תחליף לעזרה מקצועית. שימוש במידע הוא על אחריות הקורא.
*כל הנאמר בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההפך.
*כל המתואר יכול לבוא לידי ביטוי בכל סוגי היחסים: בני-זוג, משפחה, הורים וילדים, יחסי-עבודה, נותני שירותים ולקוחות, מערכות מוסדיות והאזרח, ארגונים וכדו'.
המושג DARVO מתאר מכניזם של מניפולציות שנועדה להסיט את הפוקוס מכל מעשה רע של הנרקיסיסט/מתעלל, ולאפשר לו להימנע מההשלכות של המעשים שלו, ולהתקיף את הקורבן בדרכים שמאפשרות לו להחליף תפקידים: התוקף הופך לקורבן, והקורבן הופך לתוקפן. (מה שאנו קוראים "האשמת הקורבן"). זוהי אחת המניפולציות האכזריות ביותר של הגזלייטינג שעושה המתעלל כאשר מתעמתים אתו.
את המושג DARVO טבעה פסיכולוגית חוקרת בשם ד"ר ג'ניפר פריד Dr. Jennifer Freyd, שעשתה מחקר על קורבנות טראומה של תקיפה מינית, ומה קורה בדינמיקה ביניהן לבין התוקף, כאשר מעמתים אותם זה מול זה.
DARVO זה ראשי תיבות של
הגדרה של DARVO
מתוך האתר של ד"ר פריד (בתרגום חופשי):
זוהי אסטרטגיה תגובתית של פוגעים, שעשו מעשה רע, במיוחד פוגעים מינית, כאשר מאשימים אותם על / ומעמתים אותם עם, ההתנהגות הפוגענית שלהם. "הפוגע מכחיש את ההתנהגות, תוקף את האדם שמתעמת אתו, ועושה היפוך תפקידים בין הקורבן והתוקפן. התוקפן מנכס את תפקיד הקורבן, ומאשים את הקורבן האמיתי שהוא התוקפן. זה מתרחש כאשר הפוגע, האשם האמיתי, מנכס לעצמו את התפקיד של "מואשם על לא עוול בכפו" ותוקף את האמינות של המאשים, ומאשים אותו בהאשמות שווא".
המחקר של פריד מצא ש-DARVO בדרך כלל משמש כטקטיקה של גברים כאשר אישה, הקורבן, מתעמתת איתם. פחות משתמשים ב-DARVO כאשר גבר מאשים גבר. (המחקר נעשה על נפגעי תקיפה מינית).
DARVO זוהי צורה של גזלייטינג, והנרקיסיסטים/פסיכופתים/אנשים רעילים משתמשים בה בסוגים שונים של מקומות ומצבים: בעבודה, בבית המשפט, במשפחה, בזוגיות… בכל מקום שבו יש אנשים רעילים ומניפולטיביים הם משתמשים ב- DARVO.
מדוע DARVO זה צורה של גזלייטינג?
כי האדם שמשתמש באסטרטגיה הזאת כותב מחדש את הנרטיב, ממציא גרסה חדשה/אחרת של האירועים שהתרחשו, ובהרבה מקרים משטה באחרים להאמין שזוהי הגרסה האמיתית. (בקיצור, מעוות את המציאות ומשכנע את כולם שהגרסה שלו של המציאות היא האמיתית). הוא טוען שהוא מואשם על לא עוול בכפו, על-ידי מישהו בעל כוונות זדון, או משוגע, ועל כן הוא זוכה בסימפטיה ותמיכה מאחרים. בדרך-כלל זה קורה בסטינג כזה שהקורבן של ההתעללות מתעמת.ת או מאתגר.ת או חושפת את המתעלל על ההתנהגות שלו.
הדינמיקה של DARVO מתחילה בהכחשה – Deny
הכחשה יכולה לבוא בצורות רבות:
הכחשה שזה בכלל קרה.
הכחשה של חומרת המעשה או של הכוונה במעשה (הקטנה של המעשה).
הצדקה של ההתנהגות לנוכח "מה שהיה שם באמת".
דוגמאות:
"זה לא קרה"
"זה לא קרה כמו שאת מתארת את זה"
"את חושבת שאני אעשה משהו כזה?"
מציג עצמו כפגוע וממורמר:
"איך את מעיזה להאשים אותי בזה? אני לא בנאדם כזה. כולם יודעים שאני לא כזה", "איך את יכולה לחשוב עלי ככה? את פוגעת בי".
זועם:
"את משקרת. את מכפישה אותי". "את פוגעת בשם שלי…" (התוקפנות שתבוא אחר-כך מוצגת כ"אני מגן על עצמי מפני האשמות שווא").
מייצר בלבול:
צורה אחרת של הכחשה היא "אמנזיה מזויפת". הוא לא יכול לזכור מה הוא עשה.
אני כל כך עסוק בכל מיני דברים, מאשימים אותי כל הזמן בכל כך הרבה דברים, ואני שומע כל כך הרבה שקרים והאשמות שאני כבר לא יכול לעקוב אחרי זה".
או: "מתי זה קרה? על מה את מדברת?", "מדוע את מעלה את זה עכשיו?", "למה שאני אעשה דבר כזה?" – מתנהג כאילו הוא שומע על זה עכשיו בפעם הראשונה.
הנמכה של החוויה של הקורבן:
"תתגברי, זה לא היה כזה נורא. את רק יותר מידי רגישה, זאת הייתה רק בדיחה". "את אוהבת שאני קורא לך ככה".
או שהוא אומר לאנשים אחרים: "רק היה לנו וויכוח. כל הזוגות מתווכחים. היא רק מנפחת דברים בחוסר פרופורציה".
הקורבן מנסה להסביר משהו שהמתעלל כבר יודע. והיא יכולה אפילו להביא הוכחות ממשיות. בתגובה היא מקבלת יותר מבוכה ובלבול. בדרך-כלל הקורבן תרגיש מתוסכלת מכך שהיא מואשמת בכך שהיא תוקפנית או משוגעת בשעה שהיא בכלל המותקפת. היא חווה הכחשה, פגיעה בערך העצמי שלה, פגיעה באמינות שלה וחוסר תוקף לחוויה שלה. כשהיא מנסה להסביר לאחרים מה קרה, ככל שהיא יותר מסבירה וככל שהיא מנסה שיבינו אותה – היא נשמעת להם מגזימה או שהם חושבים שהיא מכפישה את הנרקיסיסט (שסביר שהוא כבר הזהיר אותם מפני "ההכפשות" שלה).
הצדקה:
המתעלל מצדיק את המעשים שלו. "הייתי חייב לעשות את זה בגלל ש…", "עשיתי את זה בשבילך/לטובתך", "אני עושה את זה לטובת שנינו". "אני מנסה שהיחסים האלה יעבדו וכל מה שאת עושה זה לבקר אותי ולתקוף אותי".
הקורבן מובלת להאמין שהיא באמת לא הגיונית בכך שאינה מסכימה ומקבלת את ההתנהגות הרעה כלפיה. לפעמים היא מטילה ספק בעצמה: "אולי אני באמת יותר מידי רגישה?", "אבל הוא צודק, אני באמת לא כל כך מסודרת ולא מספיקה לסדר את הבית לפני שהוא מגיע…", "אולי היה לי חלק במה שקרה?", "אולי הוא לא באמת כזה רע?"
במיוחד בטראומה בונדינג, לקורבן יש תפיסות מנוגדות ומחשבות מנוגדות (גם טוב וגם רע) לגבי התוקפן. וכאשר התוקפן משתמש ב- DARVO עליה, סביר שהיא תאשים את עצמה ותעשה עיוות לאמת של מה שהיה. היא חווה את מה שדר' פריד מכנה בשם "עיוורון בגידה", שהיא ברמה מסוימת כן יודעת מה קורה אבל באותו זמן היא גם "לא יודעת" מה קורה, כי "לצורך הישרדות" היא בוחרת להיות עיוורת. כי היא לא יכולה להכיל את מה שקורה באמת, או את ההשלכות שהיא תצטרך לשאת אם היא תראה את האמת כפי שהיא. (כמו למשל, להתגרש, או שהוא ייטוש אותה, שזה הדבר שהכי מפחיד אותה). ואז, לעיתים קרובות היא לוקחת את האשמה עליה ואומרת: "אוי, אני מצטערת, סליחה שהאשמתי אותך בזה. אני יודעת שלא תעשה דבר כזה".
השלב שבא מיד אחרי או ביחד עם ההכחשה הוא, התקפה – Attack
המטרה של ההתקפה היא להסיט את תשומת-הלב מההתנהגות ומהמעשים של התוקפן, אל האופי, ההתנהגות, המוטיבציה ולפעמים אפילו הבריאות הנפשית של מישהו אחר (בדרך-כלל הקורבן), ולחתור תחת או להפריך את אמינות הקורבן.
כל הוכחה שהיא מביאה, בשבילו היא עוד חומר להעביר עליה ביקורת (מופרכת, כמובן). אחת הטקטיקות השכיחות שהוא משתמש היא כדלקמן:
הוא שואל: "תגידי לי שוב, על מה בדיוק את מאשימה אותי?"
הקורבן כתגובה חוזרת על דבריה. אבל… אם היא לא חוזרת על הדברים מילה במילה (ומי באמת יכול לעשות את זה?) הוא יאמר לה: "זה לא מה שאמרת לפני רגע" או "זה לא מה שאמרת אתמול" או "זה לא מה שאמרת לפני שבוע".
עכשיו על הפרק עומד נושא האמינות שלה. הוא מאשים אותה בזה שהיא משקרת או ממציאה דברים או לא מדייקת או משנה את הסיפור. בסופו של דבר היא מוצאת עצמה בעמדה הגנתית, מגנה על עצמה לגבי טעויות שמעולם לא עשתה, שקרים שמעולם לא אמרה מלכתחילה, ומגנה על היושר שלה. האופי והמוסריות שלה מוטלים בספק, ואז כל טענותיה לא ראויות לדיון כי היא משקרת. כך במקום לדבר על המעשה הרע של הנרקיסיסט השיחה עוברת להאשמת הקורבן שהיא שקרנית או לא זוכרת.
טקטיקה נוספת היא להשתמש בידע שיש לו עליה מן העבר. כל מעשה לא שקול או טעות שעשתה אי-פעם, כל חיסרון שלה, ישמש כעדות לאשמה שלה ולאג'נדה המרושעת שהיא ממציאה עליו. כל מידע אישי או סודות ששיתפה אותו כשהיו בני-זוג, הוא מעוות אותם ומשתמש בהם, כדי להטיל ספק באמינותה ולבייש אותה. למשל דברים מסוג של: "אפילו אמא שלך לא מסתדרת איתך", "מה לגבי הפעם הזאת ששיקרת להורים שלך כשהיית בת עשר?", "אבא שלך היה אלכוהוליסט ובגלל זה יש לך בעיה של אמון בגברים" וכדו' כל האירועים שהיא "חטאה" והודית בטעות הוא יעלה מן האוב.
אם יותר מאדם אחד מתעמת עם הנרקיסיסט, הוא יכול לטעון שהאשמות אלו הן חלק מ"מסע שנאה", חלק מאג'נדה להרוס את שמו הטוב, או להרוס אותו, של אנשים קנאים או רעים. הוא יטען שמה שעושים לו, זה "צייד מכשפות".
איך זה שהוא מצליח לעשות את ההחלפה הזאת בין תוקפן וקורבן?
למה זה עובד?
הנרקיסיסט מפיץ את האג'נדה שלו בתפוצה כמה שיותר רחבה. הוא מאמין שככל שהוא מספר את זה ליותר אנשים ככה זה הופך להיות "יותר אמת". הוא יספר את הגרסה שלו לכל אחד שיכול לשמוע אותו, לספר לזרים וגם להשתמש ברשת החברתית. הקורבן מואשמת בגזלייטינג, הפצת שמועות, רצח אופי. הוא מעמיד בסימן שאלה את המוטיבציה של הקורבן ואת הבריאות הנפשית שלה. את עצמו, הוא מציב כקורבן תמים, כמי שמואשם על לא-עוול-בכפו.
הקורבן האמיתי מוצאת עצמה מואשמת ומובכת. היא מותקפת ומעומתת על כך שהצביעה על ההתנהגות הגרועה של הנרקיסיסט ועל ההשפעה של זה עליו מבחינת המוניטין שלו ושהיא "הורסת לו את החיים". הוא עצמו לא לוקח שום אחריות על הפעולות שלו ולא נותן דין-וחשבון על הפעולות שלו. הוא מאוד מוכשר במניפולציות על אנשים ולשחק לאנשים במוח, יש לו משוכנעות פנימית שהוא צודק ושאסור להאשים אותו בכלום, יש לו תדמית ציבורית מאוד חיובית שעבד עליה שנים רבות, וזה עובד על רוב האנשים.
DARVO נשען גם על רגשות ולא רק על סילוף עובדות.
הנרקיסיסט נשען על הפחדים של הקורבן.
הקורבן מתמודדת עם הרבה פחדים: פחד מביקורת, פחד מדחייה, פחד להיות לבד, פחד ממה יגידו, פחד מההשלכות החברתיות של חרם ונידוי עקב פגיעה באמינות שלה. יכולים להיות גם איומים לגבי ההשלכות שתהיינה באספקט של אלימות ישירה ועקיפה שהיא תצטרך להתמודד איתה, אם היא תעז לדבר: איומים באלימות פיזית, הרס רכוש והפסד רכוש, איומים לחשוף ולספר לאחרים את הסודות האפלים שלה, איומים שיתלונן ברשויות עם כל מיני האשמות מזויפות, כמו למשל ניכור הורי או הזנחה הורית או לא כשירה להיות אמא/אבא, האשמות כלליות של: אני אהרוס לך את החיים, אני אקח לך את הילדים, אני אגרום שיאשפזו אותך, את תצטערי על זה וכו'.
הרבה מהקורבנות של התעללות נרקיסיסטית שומרות על שתיקה כי הן יודעות, מתוך זה שראו כיצד הנרקיסיסט הגיב כאשר מישהו דיבר נגדו, או כיצד הגיב בבית כאשר הדברים לא קרו כמו שהוא רצה. הטקטיקה הזאת של DARVO שימשה את הנרקיסיסט לאורך כל היחסים, וההשפעה שלה לאורך זמן גורמת לקורבן להרגיש מבודדת, לא מקבלת תוקף למה שהיא חווה ומרגישה או אומרת, ומטילה עליה, על האופי שלה ועל האמינות שלה, בושה. היא חיה בפחד מלפעול או לומר כל דבר שעשוי לשמש נגדה בשלב מאוחר יותר, והיא יכולה להרגיש חסרת-אונים וחסרת-תקווה מכדי לעשות משהו לגבי המצב שלה. יש לזה השפעה חזקה מאוד על קבלת ההחלטות שלה ועל תחושת המסוגלות והערך-העצמי, והבטחון-העצמי שלה. היא תפחד לומר את דעתה, תהייה מרצה, ותהייה מוכנה לקחת אחריות על כל דבר שלא-טוב ביחסים האלה וגם לגבי היחס הרע שלו אליה.
לעיתים קרובות, תהייה לזה גם השפעה על יחסים עם חברים וחברות וגם על התפקוד בעבודה. לקורבנות, יהיה להן קשה לתת אמון באנשים, ייעשו סופר-רגישות, ויכול גם להוביל לסטרס קבוע, הגברת חרדה, דיכאון וטראומה.
הרבה נרקיסיסטים לאחר שבן-הזוג או בת-הזוג שלהם מאשימים אותם שהם נרקיסיסטיים, הם לומדים מהר מאוד את ההגדרות, עושים שיעורי-בית ואז מאשימים את הקורבן שהיא נרקיסיסטית והיא עושה גזלייטינג. בסוף היא מואשמת שהיא המתעללת. ובגלל שכל כך הרבה זמן עשה לה גזלייטינג, היא כבר לא רואה נכון את המציאות ומטילה ספק בעצמה (אולי זאת אני הנרקיסיסטית, בכלל?).
לסיכום:
המטרה ב- DARVO זה להשתיק את הקורבן באמצעות הכחשה, בלבול, חוסר-תיקוף, הקטנה או איום והפחדה. כשהוא עושה את זה הוא תוקף את ההוכחות שהקורבן מביאה, את האמינות שלה, את הטענות שלה, והופך את הקערה על פיה בכך שטוען שהוא בכלל הקורבן, (האשמת הקורבן).
איך זה בא לידי ביטוי בחדר הטיפולים:
נרקיסיסטים/מתעללים/מניפולטיביים משתמשים ב-DARVO בחדר הטיפולים באופן שיטתי. לא תמיד המטפלים ערים לכך. הנרקיסיסט מציג עצמו מול המטפל כקורבן, והוא משחק את התפקיד הזה באופן מאוד משכנע. הוא בקלות יכול להשחיר את בן/בת-זוגו, ולהיות מאוד "אמוציונלי" בהאשמות שלו (להראות עד כמה הוא פגוע מההאשמות נגדו ועל העוול שעושים לו), והאדם השלישי (מטפל, למשל, עשוי ליפול למלכודת ולהניח שחייבת להיות סיבה לכך שהוא פגוע כל כך). המטפל, לא מניח באופן אוטומטי שהאדם שיושב מולי הוא "סוג אחר", שמחווט אחרת, שמטבעו הוא טורף, במיוחד אם אין לו הבנה בפסיכולוגיה של מתעלל או בתופעת הנרקיסיזם. הנטייה הטבעית של מטפלים להאמין שהמתעלל הוא אנושי, כמוני וכמוך. (במקרה שבני הזוג שניהם נרקיסיסטים, כשאחד הוא חזק יותר מהשני, הנאמר כאן אינו תקף).
לכן, כדי שהמטפל יוכל לזהות דפוס של DARVO בחדר הטיפולים, מומלץ לנסות לזהות את המוטיבציות של כל אחד מבני הזוג. הקורבן "האמיתי" רוצה להרגיש בטוח, רוצה ריפוי, רוצה להישמע, רוצה הכרה, רוצה צדק, רוצה תמיכה, רוצה להוביל את היחסים להתפייסות, להביא את המתעלל, אם יהיה מוכן, לעשות עבודה עם בעיות האופי שלו שמובילות אותו להתעללות ואולי גם לחוסר נאמנות. הקורבן מחפשת כנות ושקיפות מהמתעלל. הקורבן תציג גם רגעים טובים ולא רק את "הרע".
המתעלל משתמש ב-DARVO כי הוא מנסה דווקא להימנע מהאמת, אינו רוצה לקחת אחריות על החלק שלו. הוא רוצה להאשים. התפיסה שלו היא של שחור ולבן. המוטיבציה שלו היא לשמור על "שמו הטוב" אל מול המטפל (ובכלל), ולא לאבד את הרווחים שיש לו מההתעללות, המניפולציות, השליטה והכפייה שלו. הוא מעוניין להימנע מהבושה שלו, ולהעניש את האדם שמתעמת אתו וחושף אותו. הוא רוצה להראות את בן/בת-הזוג "כנבל" בסיפור, מציג אותו כ"הכל רע" -"תמיד", ולא זוכר לה בכלל את הדברים הטובים. השיתוף שלו מיועד להעניש ולא כרפלקציה. הוא אינו מעוניין בדיאלוג או התבוננות פנימה. הוא מעוניין לכסות על האמת, על איך שהוא מתנהג ומי הוא באמת. גם בחדר הטיפולים הוא בקמפיין שיווק עצמי. לא מעניין אותו שיקום או ריפוי של הקורבן, ההיפך.
אם המטפל ישאל את המתעלל: "איזה חלק יש לך בדבר הזה?", יהיה לו מאוד קשה לענות. במקרה הטוב הוא יאמר "כן, אני לא מושלם, אף אחד לא מושלם". ואם ננסה לשאול פרטים על אירוע מסוים הוא ידבר בכלליות, לא יתייחס לשום דבר ספציפי (משהו שעשה רע). הוא בדרך כלל יהיה יותר קולני מאשר הקורבן, מגביר את הטון כדי להשתיק אותה. בחדר הטיפולים הרבה פעמים הוא יתחיל לדבר ראשון, במטרה לבנות לעצמו את התדמית ולשלוט בנרטיב. לפעמים הוא יכול להשתמש בטקטיקה אחרת, להציע שהיא תתחיל ראשונה ותציג את הבעיה, ואז אחרי כמה דקות שהיא מציגה מה מפריע לה, ו"זכות הדיבור" עוברת אליו כדי להציג את עמדתו, הוא משתלט כל שאר הזמן ומציג את האג'נדה שלו ואת השיווק העצמי שלו. כאשר היא רוצה להגיב ולהכניס מילה, הוא אומר לה: "אני נתתי לך לדבר ולא הפרעתי לך, ועכשיו אל תפריעי לי". ככה הוא לא מאפשר לה להישמע או להפריע לו ביצירת הנרטיב.
הקורבן לעומת זאת תנסה לספר את הסיפור שלה (וסביר שהוא יקטע אותה באמצע ויפריע לה באמירות שאלו לא העובדות ושהיא משקרת) בדרך יותר רפלקטיבית, התבוננות על עצמה. היא תשתמש בביטויים: פחדתי ש…, לא חשבתי שיש לי ברירה אחרת… חשבתי על האינטרסים של הילדים… הוא איים להרוס לי את החיים אם אעזוב… והיא תשתף באירועים, תדבר על דפוסי התנהגות ספציפיים ואיך זה השפיע עליה.
עד כאן בקצרה על DARVO, אחת המניפולציות האכזריות ביותר בגזלייטינג. לעיתים קרובות הקורבן מרגישה כל כך מתוסכלת וחסרת אונים שהיא מגיבה בהתפרצות זעם הגנתית, או תוקפנות הגנתית. היא מרגישה שהיא כל כך חסרת אונים, משתגעת מחוסר הגינות וחוסר צדק, משתגעת מזה שהוא יוצא שוב כשידו על העליונה, שלא רואים את סבלה ואינה מקבלת תוקף על ההתעללות שהיא עוברת, והיא לא יכולה להכיל את זה יותר…
החדשות הטובות הן, שברגע שמזהים את הדפוס של DARVO, כבר אי-אפשר לא לראות אותו.
איך מתמודדים עם DARVO?
מה שלא תעשי, קודם כל תוודאי שאינך בסכנה. את מתמודדת עם אדם שיכול להיות נקמן, אכזרי וסדיסטי, והחשיפה שלו או הסרת המסכה שלו, זה הדבר הכי מסוכן בשבילו. זהו אדם אשר "מרטיב את המיטה ומאשים את השמיכה" (באנגלית: Wets the bed and blames the blanket). תזכרי שהעימות או החשיפה אינם בעניין של להתנגד לו, ולא בעניין של מי ינצח. לא מדברים על ניצחון. ניצחון אינו הנושא!!!!
אי-אפשר לנצח את הנרקיסיסט/פסיכופת/רעיל. הוא לעולם לא יקבל שום הוכחה שאולי יש לך. מערכת ההגנה שלו נכנסת לפעולה והוא ידחה כל דבר שתגידי נגדו או כל עדות שיש לך, גם אם היא ברורה לעין ואי-אפשר להתכחש לה, ויעבור להתקפה. בכל מקרה, בכל מצב, תצפי להכחשה ולא משנה עד כמה ההכחשה שלו נראית מגוחכת לנוכח העובדות הנראות לעין.
אז מה כן?
העניין שלך הוא להראות ש- DARVO לא עובד עלייך יותר.
אין ספק שזה פוגע בך, אין ספק שזה משפיע עלייך, מטרלל אותך, מאיין (מלשון אין) אותך. ועדיין עלייך לשמור על עצמך מלהיכנס לדרמה הזאת שהוא מנסה לסחוף אותך לתוכה.
ראשית, עלייך לוותר על כל ציפייה שהוא ישתנה, שהוא יודה בטעות או יודה בהתנהגותו הרעה והפוגענית. זה לא יקרה.
דבר שני, נסי למצוא תמיכה וביטחון אצל אנשים שאוהבים אותך, יקשיבו לך, יאמינו לך, יתנו לך תוקף ויעודדו אותך. זה יכול להיות משפחה, חברים, מטפל.ת, קבוצת תמיכה ואפילו קבוצות פייסבוק. אחד הדברים ש- DARVO נשען עליהם זה שאת מפחדת מדעתם של אחרים עלייך, פחד מאובדן סטטוס, פחד שלא יאמינו לך ופחד מפני בידוד חברתי. המנעי כמה שניתן מלהיות בקשר עם האנשים שהם "קופים מעופפים" שסביר שמייד ייצאו להגנתו של התוקפן ויכפישו אותך בכל מקום. אל תבזבזי זמן ואנרגיה בלהגן על עצמך מפני השקרים. תתנתקי מהאנשים האלה ותחסמי אותם גם ברשת החברתית.
שלישית, כאשר מדובר בהתמודדות מול טכניקת DARVO, הנכס החשוב ביותר שיש לך זה יידע. כאשר את מכירה את הטקטיקה הזאת ואת המהלכים שלה (שהוא יכחיש, יתקיף, ויהפוך אותך, ואת העובדות, לתוקפן ואת עצמו לקורבן ויאשים אותך שאת בריונית שמתעללת בו, ויהפוך את זה לבעיה של האופי שלך והאישיות שלך), את מוכנה לתרחיש שיבוא – יש לך יותר סיכוי שהוא לא יכול לסחוף אותך במלכודת הדרמה לתוך ויכוחים חוזרים ונשנים, שאין לך שום סיכוי לנצח בו.
אם את חייבת לעמוד מולו, רק תצייני את הסיפור שלך, היי קצרה ומדויקת, דברי לעניין. אינך חייבת לתת הסברים! זכרי שטקטיקה מאוד שכיחה של הנרקיסיסט היא להעמיד פנים שאינו יודע על מה את מדברת. ככל שאת מסבירה את עצמך, הוא יחזור ויאמר שזוהי הפעם הראשונה שהוא שומע על זה, ככל שאת נותנת יותר אינפורמציה, כך את נשאבת יותר לתוך הלופ של "אני לא מבין", וזה יכול להטריף כל אחד. ויותר מזה, זה נותן בידיו נשק, עוד דברים להיתלות עליהם ולמצוא בהם "חורים" (אי-דיוקים וסתירות) ועוד חומר שישמש אותו לתקוף אותך.
אם את נאלצת לומר משהו פעם נוספת, חזרי על דברייך כמה שאפשר באותן מילים. אל תנסי להסביר לו בכל מיני צורות כדי שיבין. כמו שכבר נאמר כאן, אם תבטאי את הדברים במילים אחרות הוא יטען נגדך שאת משנה כל הזמן את הסיפור שלך או שאת משקרת או "את לגמרי מבלבלת אותי".
אחרי ההכחשה תבוא ההתקפה: הוא יתקיף את האופי שלך, את הזיכרון שלך, את המוטיבציה שלך, את הבריאות הנפשית שלך. הוא יוצא מהארסנל שלו כל דבר שיכול לשמש אותו ללחוץ על נקודות הרגישות שלך: חוסר הבטחון שלך, הספקות שלך, העבר שלך, השגיאות שלך, החרטות שלך… ההתקפה מיועדת להשתיק אותך.
אם אמרת את מה שהיית צריכה לומר, עזבי את הזירה ואת התקשורת איתו. אם את בכל-זאת נאלצת להמשיך, תמשיכי באותו סגנון: קצרה, ממוקדת, טון ענייני, ממוקדת רק על הנושא שעליו מדברים (גם אם הוא בתגובה מעלה נושא אחר לגמרי ומנסה להסיט את השיחה). אל תנסי להגן על עצמך מפני האשמות שלו. אל תכנסי לוויכוח, אל תעלי את טון הדיבור (הוא ישתמש בזה להוכיח שאת בריונית), כל הזמן, שוב ושוב, תחזירי את "השיחה" אל העניין האמיתי.
את יכולה להציב גבולות. למשל שכל הקומוניקציה תהייה בכתב באמצעות הודעות או אימייל או דרך צד שלישי. צפי לכך שהוא עשוי להתנגד לזה. הוא לא אוהב שמציבים לו גבולות. הוא יגיד שזה לא הגיוני, לא ישים, לא יעיל, לא פייר, שאת שתלטנית וכו'. כשאת שמה גבולות בשבילו זה הדבר הכי אנוכי, אכזרי, לא אדיב, רשעי, שמישהו יכול לעשות לאדם אחר.(והוא באמת ובתמים חושב ככה). אז פשוט תהיי כל מה שהוא אומר שאת… לא משנה אם הוא מקבל את זה או לא.
ולסיום: מאוד מאוד עוזר לכתוב ולתעד את כל אירועי ה- DARVO. לא במטרה לעשות משהו עם התיעוד הזה אלא יותר בשביל עצמך, בשביל לעזור לך לשמור על שפיותך. לשמור צילומי מסך של הודעות טקסט ואימיילים ולכתוב יומן. כי, כאשר את מואשמת, כאשר מכחישים דברים, כאשר דברים שראית ושמעת במו עינייך ואוזנייך מוטלים בספק, מאוד עוזר שיש תיעוד שמקרקע אותך לראות את הדברים כפי שהם.
לקריאה נוספת על גזלייטינג לחצו כאן
לקריאה על "עיוורון בגידה" בתוך מאמר על "טראומת בגידה" לחצו כאן
מקורות:
Darren Magee, DARVO: A Narcissistic's not so secret weapon