תיאוריית "טראומת בגידה" הוצעה לראשונה בשנת 1991 על ידי ד"ר ג'ניפר פרייד Dr. Jennifer Freyd.
"טראומת בגידה" שונה מאוד מסוגים אחרים של טראומה (כמו בעקבות תאונה, מלחמה, פיגוע, פשיטת רגל, אסון טבע וכדו'), מכיוון שהיא כוללת לא רק את חוויית השבר והניפוץ של החיים כפי שהאדם הכיר אותם לפני התרחשות האירוע הטראומתי, אלא גם, ביחד עם זה, את החוויה של בגידה על ידי מישהו שיש לך אתו מערכת יחסים מרכזית, שהוא דמות התקשרות ראשונית, כגון הורה, מטפל, אפוטרופוס, בן-זוג, או אחר משמעותי, או אדם אחר שעליו מסתמכים לתמיכה וביטחון. לא מדובר על אדם זר אלא מישהו שאתה אוהב עמוקות, שאתה קשור אליו רגשית, ובחיים לא היית יכול לחשוב על אפשרות שיעשה לך דבר כזה.
ההשפעות של "טראומת בגידה" מתווספות לעתים קרובות לעובדה שהאדם שנפגע עשוי להידרש להישאר במערכת היחסים הטראומטית לצורך הישרדות ואינו יכול לעזוב, כמו במקרה של התעללות בילדים ו/או בן/בת-זוג, בגידה רומנטית, בגידה כלכלית, שקר ומרמה או התעללות מוסדית. במקרים כאלה לא תמיד זה לטובתו של הקורבן להגיב בצורה 'נורמלית' לבגידה (כלומר, לעזוב את הקשר). במקום זאת, עליו להדחיק ולהתעלם מהבגידה על מנת שצרכיו ייענו.
מהי "טראומת בגידה"? Betrayal Trauma
כאשר מישהו (אדם או מוסד),
(1) שאתה תלוי בו להישרדות שלך, או סומך עליו לתמיכה (פיזית ו/או רגשית),
(2) הפר את האמון שלך,
(3) ו/או פרץ את הגבולות שלך,
(4) ו/או פגע ב- well-being שלך
(5) באופן משמעותי,
(6) בין אם באירוע חד-פעמי או לאורך זמן,
אתה עשוי לחוות "טראומת בגידה".
במילים אחרות, "טראומת בגידה" יכולה להיות תוצאה של:
(1) התעללות של "מטפל" או אדם שהקורבן סומך עליו (שותף אינטימי, הורה, דמות משמעותית). ההתעללות יכולה לכלול אלימות פיזית, התעללות רגשית, התעללות מינית.
(2) חוויות ילדות מוקדמות שבהן הצרכים הבסיסיים של הילד לא נענו, כשהייתה הזנחה פיזית ו/או רגשית, קור וריחוק רגשי, התעלמות, ניצול, מצד אחד או שני ההורים.
(3) בגידה בתוך מערכת יחסים רומנטית,
(4) שתיקה ממסדית ביחס לסוגיות טעונות של צדק חברתי, או כאשר הממסד פגוע באנשים שהוא אמור לשרת אותם ו/או לספק להם ביטחון.
במערכות יחסים רעילות, מערכות יחסים שיש בהן אלימות נפשית (וגם פיזית כמובן) וגזלייטינג, בדרך כלל תהייה מלווה ב"טראומת בגידה" שיכולה להוביל לחרדה ודיכאון.
"טראומת בגידה" כוללת בדרך-כלל התעללות לאורך חודשים, שנים או אפילו עשורים. גם הטיפול ב"טראומת בגידה" יכול לקחת זמן.
להלן מספר סוגים של "טראומת בגידה":
בגידה של הורים:
כאשר הורה או מטפל, מישהו שאתה תלוי בו כדי לענות על הצרכים שלך, מתעלל בך או לא מצליח להגן עליך מפני פגיעה.
בגידה משפחתית
בגידה המתרחשת בתוך משפחה. יכולה לכלול התעללות פיזית, רגשית או מינית בילדות, המבוצעת על ידי מטפל. אבל זה לא מוגבל לילדות.
בגידה של בן זוג אינטימי:
בגידה ואלימות של בן זוג אינטימי הם אירועים שיכולים לגרום ל"טראומת בגידה" מכיוון שכולם כרוכים בהפרת אמון בין אנשים במערכת יחסים אינטימית.
זה יכול להתרחש כאשר השותף שלך מנהל רומן רגשי או פיזי עם אדם מחוץ למערכת,
ו/או לאחד מבני הזוג יש התמכרות מינית פעילה,
לעתים קרובות יש בגידה מסוג אחר, כמו בגידה כלכלית,
שקרים משמעותיים לאורך זמן והסתרה,
או כאשר יש מערכת יחסים רעילה/אלימה/מתעללת כאשר אחד מבני הזוג הוא מתעלל והשני קורבן.
בגידה מוסדית:
"טראומת בגידה" יכולה לקרות גם כאשר מוסד פוגע באנשים שהוא מתיימר לשרת או לתת להם ביטחון. כאשר מוסד משפיע עליך באופן העומד בניגוד ישיר לאופן שבו הוא מציג את עצמו או מצהיר במוטו ובמטרות שלו. זה יכול להתרחש גם כאשר המוסד מגן על עבריין לעומת קורבן, או אינו מגן על "חושף שחיתויות" ולעיתים אף משמש כזרוע להתעמר בו. זה עשוי לכלול מוסד חינוכי, צבא, מערכות בריאות, ממשלה, משטרה וכו'. (אפשר לראות את זה בתקופה האחרונה בהקשר לחיסוני הקורונה, שהרבה מאוד אנשים מרגישים "נבגדים" ע"י הממסד).
בגידה תרבותית
בגידה יכולה להתרחש גם בתוך קבוצות תרבותיות – במיוחד קבוצות מיעוט.
בקבוצת מיעוט קיימת רמה גבוהה של אמון וערבות הדדית הקשורה לחברי הקבוצה. להיות חלק מקבוצה מספק הגנה מסוימת, או תחושת ביטחון, מפני אי-שוויון חברתי.
בגידה ביחסים בין-אישיים, בין חברים:
כאשר חבר, עמית או אדם מהימן בוגד באמון שלך
כל אחד יכול לחוות "טראומת בגידה", אבל המחקר של ד"ר פרייד מציע שנשים חוות יותר טראומות בגידה מגברים, בעוד שגברים חווים יותר טראומות שאינן בגידה מאשר נשים.
ההבדל בין "טראומת בגידה" לבין PTSD מסורתי (שנגרם מאירועים טראומטיים כמו תאונה, אסון טבע, מלחמה, פיגוע, אונס וכדו'):
ישנם סימפטומים משותפים להפרעת פוסט טראומה ולטראומת בגידה, אך מה שמבדיל ביניהם הוא ש"טראומת בגידה" גורמת לעתים קרובות לבושה ואשמה (מה שלא קיים בטראומה המסורתית) ולכך יש השלכות רגשיות והתנהגותיות הקשורות לניסיון להימנע מבושה ואשמה.
רשימה של תסמיני "טראומת בגידה" נפוצים:
- חוסר אמון חמור,
- קושי לסמוך על אחרים ועל עצמך
- חרדה והתקפי פאניקה
- כעס
- בושה
- אשמה, והאשמה עצמית
- הערכה עצמית נמוכה
- אמונות שליליות על עצמי ועל אחרים (אני לא ראויה, אי אפשר לסמוך על אף אחד, כולם שקרנים)
- תנודות במצב-הרוח
- טריגרים חוזרים ונשנים שמעלים זיכרונות בהקשר לבגידה
- דיסוציאציה בזמנים שבהם אתה מרגיש לא בטוח במיוחד
- בעיות זיכרון (למשל, זיכרונות מעוותים, זיכרונות שווא)
- דיכאון
- נסיגה חברתית וחרדה
- קושי בוויסות רגשי
- דריכות יתר
- קשיים באינטימיות
- קושי לתת לאנשים אחרים להתקרב אליך
- אכילה לא סדירה
- הרגלי שינה ירודים
- חוסר מנוחה
- ספק עצמי, ספק ביכולת קבלת ההחלטות שלך
- פגיעה בעצמי
תהליך ההחלמה מ"טראומת בגידה", יכול לכלול את האלמנטים הבאים:
יידע ולימוד הנושא.
ניצולי "טראומת בגידה" יכולים להאמין שמשהו לא בסדר איתם. חשוב לתת להם הכרה בסבל שלהם, לתת להם אישור והכרה לעובדה שהם חווים טראומה כפולה (אירוע טראומטי משולב עם הפרת אמון של האדם שהם הכי סמכו עליו) ולפיכך להכיר בסימפטומים שהם חווים.
לעבוד איתם על חקירה וגילוי של אמונות שליליות על עצמם.
תפיסה Interoception – אינטרוספציה:
להתחבר ולפתח את היכולת לחוש, לקבל ולזהות את התחושות הפנימיות של הגוף.
ההתחברות לתחושות הגוף מאפשרת לאנשים לקבל מושג על מצבם הגופני, הרגשות שלהם ומצבי-הרוח שלהם, מודעים ולא-מודעים. ניצולי "טראומת בגידה" מנותקים לעיתים קרובות מגופם, אך פיתוח מיומנות האינטרוספציה יכול לעזור להם להחלים. בעוד שזה יכול להיות מפחיד בהתחלה עבור ניצולים להתכוונן ולהקשיב לגופם, לעתים קרובות הם לומדים שהמסרים של הגוף שלהם אמינים יותר ממה שהם אי פעם דמיינו. ניתן להיעזר בשיטות טיפול סומטיות.
חמלה עצמית
הניצולים חייבים ללמוד להתייחס לעצמם בחמלה וקבלה כדי לתמוך במסלול הריפוי שלהם.
עיוורון בגידה Betrayal blindness
"עיוורון בגידה" זה חוסר מודעות, לא לדעת, או לשכוח מופעים של בגידה. גם קורבנות, גם הפוגעים, וגם עדים יכולים להציג "עיוורון בגידה" במטרה לשמר יחסים, או לשמר עבודה, או מערכות חברתיות שבהם הם תלויים. Freyd and Birrell (2013)
זהו מצב שהילד או המבוגר הנבגד, "יחסום" את ההתעללות או הבגידה ממוחו (עיוורון) וייפתח שכחה דיסוציאטיבית, כאשר הוא תלוי ב"מטפל" לסיפוק הצרכים היומיומיים שלו וההישרדות שלו. מוחו של הילד (או של בן/בת-זוג), מתעלם למעשה מהבגידה על מנת לשמור על הקשר שלו עם המטפל שלו ולשרוד. כפי שאומרת ד"ר ג'ניפר פרייד: "הבנתי שהצורך להישאר בהתקשרות לאדם המטפל, יכול להיות חזק יותר מהצורך לגלות בגידה, אפילו כאשר הבגידה הייתה טראומטית כמו התעללות מינית".
לא כל מי שחווה "טראומת בגידה" יגיב באותה צורה. אבל, כן רואים תגובות משותפות כמו חרדה, דיכאון, דיסוציאציה, בושה, אשמה, פחד.
"עיוורון בגידה" קיים גם בבגידות רומנטיות שאינן נחשבות באופן מסורתי כ"טראומה" (וחבל שכך, כי בהרבה מן המקרים הן מאוד טראומטיות עבור הצד הנבגד), וגם בבגידות המתרחשות במרחב העבודה או בגידה הנובעת מחוסר-צדק חברתי מטעם ארגונים ומוסדות ממלכתיים.
מאורעות או מציאות אשר מאיימים על תחושת "הקשר הבטוח" עם בן-הזוג/שותף/הורה, יכולים להחוות כ"סכנת חיים" עבורנו. כאשר נכנסת אינפורמציה מאיימת כלשהי, אנו לא יכולים להרשות לעצמנו לדעת עליה בגלל שהיא תיצור כאוס נורא, טרור, כאב ובלבול, שאנו חשים שלא נוכל לשרוד אותה רגשית ופסיכולוגית.
לכן אנו הודפים את האינפורמציה, ולא מאפשרים לעצמנו לחבר את הנקודות. על-ידי ההדיפה הזאת של האינפורמציה "המקלקלת" אנו שומרים את העולם שלנו ללא פגע.
זהו מנגנון הגנה, וברובו לא-מודע. הגוף שלנו רושם "סכנה" עוד לפני שהאינפורמציה מגיעה למוח המודע, ובאופן אינסטנקטבי אנו עוברים למצב "הגנה עצמית" וחוסמים את האינפורמציה מלהיכנס, כדי שלא נצטרך להתמודד איתה.
זה יכול להיות באמצעות רציונליזציה של האירוע, או הסחה, או בכל דרך שתשמור את זה מחוץ לאזור הסכנה.
אף שתמיד מומלץ להיות "מודעים" עד כמה שניתן למציאות האמיתית, כדי שנוכל לקבל החלטות יותר טובות, וכדי למנוע ממצבים לא-נעימים להחמיר, עלינו להבין ולהתייחס בחמלה ל"עוורון לבגידה".
בני-זוג שנבגדים לא בוחרים בהכחשה בגלל עקשנות או טיפשות או אפילו תלות-יתר. הם בוחרים להישאר עיוורים כי בגידה היא כל כך מפחידה והיא מאיימת על כל המבנה של החיים שלהם, מה שבנו עם האדם שהם הכי אוהבים.
העיוורון הוא דרך להגן על עצמנו. אנחנו עיוורים כי אנחנו לא רוצים שהאמת תהייה אמת, ואם נוכל להתעלם מהסימנים רק עוד קצת, נוכל להיאחז בחיים שרצינו או שהאמנו בהם.
בדרך כלל, אנשים יוצאים מ"עיוורון בגידה" כאשר הם מרגישים שהם יכולים להתמודד עם האינפורמציה, ולהסתכל למצב היחסים שלהם בעיניים, ולשרוד את זה מבחינה רגשית, אפילו שזה נורא כואב.
"עיוורון בגידה" הוא תופעה שמופיעה לא רק אצל קורבן הבגידה, אלא גם, לעיתים קרובות, אנשים בסביבה הקרובה מעדיפים להדחיק ולעצום עיניים אל מול המציאות והעובדות על בגידה. וזה יכול לכלול אפילו את הבוגד עצמו, או המתעלל, שמספר לעצמו כל מיני סיפורים כדי לא להודות בעובדה שהוא כזה, וכולל חברים ובני משפחה. כאשר עיוורון הבגידה מופיע אצל אנשים בסביבה הקרובה, הקורבן אינו יכול, או אינו מורשה, לבטא את החוויה הטראומטית שלו.
כאשר אדם אינו מורשה לתקשר את הפרת-האמון, הרגשות השליליים, ההחלשה והבגידה העמוקה על-ידי מישהו שהוא תלוי בו – הדחקה והכחשה כזאת, מובילה לתוצאות חמורות בבריאות הנפשית. תלות, דיסוציאציה והפרעות נפשיות ארוכות טווח אחרות.
לסיכום, כאשר אדם מרגיש שהוא נבגד על-ידי איש אמונו, זה לא משהו "קל" לעכל, וקשה מאוד לעבוד לסדר היום. "אל תתעסקי בזה יותר, תמשיכי הלאה", "תעברי דף, זה היה ונגמר". אלו משפטים שאנו שומעים הרבה אחרי בגידות (מסוגים שונים). ולא, אי אפשר לעבור הלאה. עבור חלק מן האנשים, בגידה של אדם קרוב ואהוב, אדם שהם סומכים עליו, נחווית כטראומה. עלינו להכיר בטראומה הזאת, לתת לה מקום, להכיל את רגשות הצער, הכאב, הכעס, חוסר-אונים, כול הרגשות השליליים שעולים, לעבד את החוויה כדי להגיע לשלב של קבלה והשלמה. כשמדובר בטראומה, אי-אפשר לדלג על השלבים. או אפשר לומר, אולי אפשר, אבל אז זוהי איננה התמודדות אלא "בריחה" ויש לזה השלכות נפשיות.
מקורות:
Betrayal Trauma Can Have Lasting Mental Health Effects, Claire Gillespie
What Is Betrayal Trauma? How To Recognize It & Heal, Nafeesah Allen, Ph.D.
שמה כאן קישור לספר של ד"ר פרייד Jennifer J. Freyd (לא קראתי אותו):