אנונימית כותבת לי:
"כבר עברו 5 שנים מאז הבגידה.
חזרנו אל השגרה.
זה נשאר הסוד שלנו. לא סיפרתי ולא שיתפתי.
אני עדיין חווה בושה על כך שהוא בגד.
לא שכחתי ולא סלחתי. אבל עברנו הלאה…
הכאב כבר לא נוכח בחיי היומיום.
ואנחנו בסדר.
פתאום… משום מקום, ללא כל התראה,
הגיע טריגר שעורר את הכאב שוב.
חברה שלי סיפרה לי שבעלה בוגד בה.
שיחת הטלפון הזאת גרמה לי לדפיקות לב חזקות…
פתאום הכאב חזר…
היום יום שישי, אני מנקה ומבשלת ובוכה.
לא יכולה לעצור את הדמעות.
קשה לי, הכאב יחד עם כעס וטינה בעוצמה כזאת
שאני לא יכולה להכיל.
ואני אפילו לא יכולה לשתף אותו בכאב שלי
כי הוא יגיד "מה עכשיו?" "מה שוב פעם?"
"כבר עברנו את זה, לא? " והוא יכעס שאני מעלה את זה שוב,
והוא יתרחק (כי ככה הוא מתמודד), והוא לא יבין…"
אני מבינה אותו.
כאילו כל המאמצים שהוא עשה, ואני עדיין באותו המקום.
אבל מצד שני,
למה שאני אסבול את הכאב הזה לבד?
והתשובה שלי אלייך יקרה היא ש…
לא. לא עברנו את זה!
מה שקורה לך זה נורמלי בהחלט, וזה קורה להרבה נשים שנבגדו.
נכון, זה לא נוח לו לפתוח שוב את הנושא.
נכון שהוא השקיע והתאמץ להחזיר את החיים למסלולם,
אבל זה לא עובד ככה.
וגם, לבגידה יש מחיר והוא לא יכול למחוק את זה!
והנה ההסבר למה שקורה לך:
בין 1-4 שנים, מגיעים לנקודה שדברים מתחילים להסתדר.
בני הזוג כבר בצד השני של הכעס והקנאה,
ואז פתאום מגיעים לנקודה שכאילו מתחדש הכעס,
המרירות והטינה עולים כאילו לרמה חדשה,
בעקבות טריגרים, זיכרונות או מחשבות טורדניות.
ואז שניכם או אחד מכם מרגישים "אנחנו לא יכולים לעבור את זה".
זה מתסכל כי חשבתם או חשבת שזה כבר מאחורייך.
את חושבת שסלחת ופתאום את מגלה שממש לא.
אז, תדעי לך, שגם אם נתקלת ברמה חדשה של כאב ועלבון,
זה לא אומר שאיבדתם את ההתקדמות שלכם.
זה דווקא סימן לכך שאתם מתקדמים.
פשוט את עכשיו נתקלת ברמה עמוקה יותר של כאב,
או של דברים שלא עיבדת בהתחלה.
כאשר את נבגדת הכאב כל כך עוצמתי שהוא חודר לשכבות כל כך עמוקות
שגם אם עברו 5 שנים, בכל פעם נחשפת שכבה חדשה, שאותה יש לרפא.
יש כאב.
יש כאב עמוק.
יש כאב יותר עמוק מעמוק.
ויש כאב יותר עמוק מכאב יותר עמוק מכאב יותר עמוק.
שכבות שכבות של כאב.
כשאנחנו הנבגדות בטראומה, אנחנו לא יכולות לעבד את הכל בבת-אחת.
אנחנו גם לא יודעות כמה עמוק זה משפיע עלינו.
אז יקירתי,
הדרך של עכשיו היא להבין שאת עומדת מול רמה חדשה של סליחה,
רמה חדשה של טראומה שלא ידעת שהיא קיימת.
ועם כל הקושי, זה טוב.
אל תגני את עצמך.
תני לעצמך להיות בתוך זה ולרפא גם את השכבה העמוקה הזאת שצצה עכשיו.
את כבר יודעת,
שבגידה זה הרבה יותר קשה ממה שאומרים,
זה הרבה יותר כואב ממה שמישהו יכול לדמיין לעצמו,
וזה לא עובר.
זה כבר חלק מהחיים שלך,
חלק ממי שאת. וזה בסדר. הכאב מתכהה ואנחנו ממשיכים לחיות עם אי השלמות של החיים, עם ה"ככה זה" שלנו…
ויש זוגות שאפילו פותחים פרק ב' של נישואים, והופכים להיות יותר מאושרים אחרי זה. וזה דורש השקעה רבה מצדכם ויועץ/מטפל טוב.
למאמר נוסף על בגידה בבן זוג לחץ כאן