מאמר זה הוא המשך למאמר אימון ליצירת מציאות.
כאן מובאות דוגמאות המפרטות את תהליך העבודה עם שיטת המראות.
לדוגמא סיטואציה מסביבת העבודה:
במשרדך נמצאים התיקים של הלקוחות של החברה.
מידי פעם, עמיתך לעבודה זקוקים לבדוק מסמכים שונים הנמצאים בתיקים הללו, מסיבות שונות.
אחד מעמיתך באופן קבוע, כאשר בודק בתיקים, לוקח ומצלם מה שצריך ומשאיר אותם פתוחים על שולחנך.
לפעמים זה תיק אחד, לפעמים שניים ולפעמים שלושה פתוחים, מוערמים אחד על השני.
אינך יכול להמשיך לעבוד כך, ועליך לפנות אותם ולהחזירם למקום.
בהתחלה אתה מבקש בנימוס: "תחזיר את התיקים למקום, אחרי השימוש, בבקשה".
כן, בטח, עונה לך. ומסיים ומשאיר אותם פתוחים על שולחנך.
אתה מבקש כמה פעמים בנימוס ואחר כך בתוקפנות. ותמיד הוא מסכים איתך.
כן, כן, בטח, אני אחזיר, והולך ומשאיר אותם כך, כאילו שכח, או אולי באמת שכח, ממהר לשולחנו לפתור את הבעיה שבגללה חיפש את המסמכים מלכתחילה.
כך תמיד יאמר: סליחה, שכחתי. אני אקפיד להבא להחזיר למקום.
מידי פעם הוא אמנם מחזיר התיקים למקום לאחר השימוש, אבל ברוב הפעמים – לא מחזיר.
בקיצור, אינך יכול למנוע ממנו להשתמש בתיקים כי זה צורך של העבודה, וגם אינך יכול להרביץ לו, נכון?
אפשר לריב, לצעוק, אבל שום דבר לא עוזר. התופעה ממשיכה.
בכל פעם שהוא משאיר תיקים פתוחים – אתה יוצא מדעתך מרוב כעס.
אחרים כבר יודעים כמה אתה רגיש לעניין שלא מעיזים "לשכוח" תיקים על השולחן ומיד מחזירים למקומם.
סיטואציה כזו יכולה להתרחש עם פרטים שונים – לא סוגר את שפורפרת משחת השיניים והמשחה נוזלת ומכתימה את הכיור…
הילד לא מפנה את הכלים מהשולחן אחרי שאכל…
אתם יכולים להשלים את הפרטים מניסיונכם…
העובדה שהסיטואציה הזאת כל כך מעצבנת היא סיבה טובה לבדוק איך זה נראה במראה.
אתה כמובן בטוח שההתנהגות הזאת איננה משקפת אותך בשום צורה שהיא. הרי ברור שאתה מתחשב, שומר על גבולות ולא מציק לאף אחד. אתה לא תעז להפריע למישהו בעבודה ולהיות כל כך אנוכי ולצפות שאחרים ינקו אחריך. אתה צודק בעניין הזה. אבל עדיין זהו השיקוף שלך!!!
חוק המראות עובד ב- 100%. כדי שניתן יהיה להפיק תועלת מן המראות חייבים לקבל את כולן!!!
במידה ונדחה חלק מן המראות, כל הטכניקה לא תהייה יהיה יעילה, שכן אז נישאר עם אותו טווח עיוורון שאיננו רואים ממילא. בשביל הדברים שאני "מוכן" לראות לא צריך את המראות. המראות מיועדות במיוחד לשקף את הדברים שאתה אפילו לא יודע שאתה לא יודע על עצמך.
המוטו הוא: כשעולה התנגדות – יש מקום למודעות!
תפקידן של המראות לעורר את המודעות שלך לדברים שאינך מודע להם בתוכך, למוטיבציות שלך, לטייסים האוטומטיים שלך, לאמונות שלך. אם תדע – תוכל לשנות. אם תוכל לשנות אמונות ומחשבות – תוכל ליצור מציאות אחרת.
איך עושים את זה?
על ידי שאלות!
שאלה ראשונה: מה אני רואה במראה?
התשובה צריכה להיות "אני רואה אדם ש…"
ומתחילים לעשות רשימה (בכתב! חייבים בכתב!, בערב בבית, אחרי שהכל נגמר).
מנסים לעשות zoom out ולהסתכל על כל הסיטואציה מפרספקטיבה רחבה יותר, וזורקים על הנייר כל מה שעולה על הדעת.
בלי לחשוב עם זה הגיוני או לא הגיוני.
אחרי שמסיימים את הרשימה (לפחות שלושה דברים) באה השאלה השניה:
מה עוד?
לעולם לא עוזבים את השאלה הזאת רק לפי התשובות המיידיות שעולות.
מנסים לדלות עוד דברים. שואלים שוב "מה עוד?" תמיד עולים עוד דברים…
הערה חשובה: חובה לזכור שמה שאני רואה זהו רק השיקוף של עצמי – תמיד.
אני לא רואה את הזולת ואין לי מושג מיהו באמת הזולת, כי תמיד אני רואה רק שיקוף של עצמי.
זאת גם הסיבה שאנשים שונים המסתכלים על אותו אדם או אותה תופעה – רואים דברים אחרת.
במקרה של התיקים במשרד:
אני רואה במראה אדם ש:
מפוזר ומבולבל ולא מסודר. זה מתבטא בצורת העבודה שלו בכלל ולא רק בעניין זה של התיקים.
עצלן ורשלן. גם זה בודאי יתבטא גם בתחומים אחרים של העבודה.
בעל נטייה לא להשלים משימות.
הוא מנסה להתעלל בי ועושה את זה בכוונה.
מה עוד?
אגואיסט
חסר גבולות.
כעת מסובבים את המראה. השאלה היא:
מה מכל מה שברשימה הזאת שכתבת יש לו קשר אליך וכיצד?
ובכן, היות והדוגמא הזאת מקורה בסיפור אמיתי, במקרה הזה, הדבר שהיה רלוונטי למתבונן במראה הייתה דווקא האפשרות של התעללות מכוונת.
באופן תיאורטי, מישהו אחר היה יכול דווקא לבחור במפוזר, מבולבל או עצלן או אנוכי ולא מתחשב באחרים,
גם אם הוא תופס את עצמו בדיוק להפך העובדה שזה כל כך מרגיז אותו מצביעה על כך שיש אפשרות שיש בתוכו את התכונות האלה אך הוא מכחיש או מסתיר אותן משום שחונך שאלו הן תכונות שליליות. יכול שהוא לא היה מעז להיות רשלן או אנוכי במקום העבודה ועדיין באופן כללי הוא מאוד אנוכי ולא רואה אף אחד ממטר וזה מתבטא בכלל במקומות אחרים ובצורות אחרות, ובמשרד הוא דווקא כן "יחזיר תיקים למקום".
גם אם אינך יכול להתחבר לתכונות שבאות לידי ביטוי במראה שלך, רצוי לא לדחות על הסף ולהמשיך לעסוק בדמות המראה הזאת, בעיקר ע"י כתיבה ושהשארת השאלה הזאת פתוחה, ולחזור אליה שוב מידי פעם. התשובה תגיע!
לגבי הדוגמא:
לאחר שהעמקנו בבחירה של "התעללות מכוונת" וניתחנו אותה, נוכחנו לדעת שהדבר מייצג "מלחמת התשה" בין שני השחקנים, הנובעת מתחרות בעבודה וניסיון "להוריד ידיים" אחד לשני.
הקורבן, במקרה הזה, אינו שה תמים ובמלחמה הזאת הוא כנראה משתמש בכלים אחרים להתיש את מתחרהו ולפגוע במעמדו.
השיקוף אינו אחד לאחד לגבי פרטי האירוע אלא במהות שעומדת מאחרי הדברים!
כאן ניתן היה לראות כיצד השיקוף במראה שינה את כל התמונה ושיקף זרמים תת-קרקעיים ביחסים שבין העובדים וכמובן שיקף את עמדתו התחרותית של "הקורבן התמים" וניסיונותיו לפגוע במעמדו של האחר.
כשעובדים עם טכניקת המראות, ישנו חוק נוסף מאוד חשוב שיש לתת עליו את הדעת והוא חוק ההפכים:
דבר והיפוכו הם אותו הדבר.
דבר והיפוכו הם שני קצוות על אותו רצף, שני קצוות של אותה התכונה.
חושך ואור הם על אותו הרצף. חושך הוא העדר האור. כך שיש רמות שונות של אור עד שמגיע החושך.
בטכניקת המראות – מראה המייצגת תכונה, לא בהכרח מייצגת אותה באותה רמה על הרצף. אפשר שמראה שמייצגת "קמצנות" בכסף, תהיה שיקוף של "פזרנות", שהיא בקצה השני – שתי הקצוות מייצגות בעייתיות ביחס לכסף, באג רגשי המנהל אותי בענייני הכספים שלי.
ודבר חשוב נוסף שחייבים לתת עליו את הדעת כדי שהטכניקה הזאת תהייה יעילה:
מראות תמיד מייצגות אותך בהווה! אם יש לך שיקוף – זה קיים עכשיו.
אי אפשר להגיד – כן, פעם הייתי כזה אבל השתניתי.
אם המראה ממשיכה להופיע – אף על פי שנראה לך שהשתנית, התכונה הזאת עדיין חיה ובועטת בתוכך, פעילה וקיימת ומזמנת לתוך החיים שלך את הדומה.
זה חלק מן המוחלטות של השיטה. לא "בוחרים" מראות – כולן רלוונטיות. וכולן משקפות את ההווה!
כשמשתמשים בטכניקה של המראות, ניתן לראות מספר רמות של שיקוף.
רמה א' – היא הרמה הראשונית ביותר והפשוטה ביותר: מה שאתה רואה, זה מה שיש.
כלומר אם הדמות במראה לובשת שמלה ורודה זה מפני שאת לובשת שמלה ורודה.
תמיד ננסה קודם כל לראות את הרמה הפשוטה. רק במידה וזה לא "מתאים" ננסה לבחון רבדים אחרים של התופעה.
למשל, דוגמא מסיטואציה משפחתית:
המשפחה המורחבת יושבת לאכול סביב שולחן החג, ומוישהלה אוכל בגסות, משמיע קולות לעיסה, אוכל בפה פתוח ומדבר בו-זמנית, ומידי פעם יורק בלי כוונה… בקיצור, דוחה ולא נעים לשבת לאכול על ידו.
ברמה הפשוטה ביותר, עלי לבחון קודם כל את סגנון האכילה שלי ונימוסי השולחן שלי עצמי, אולי גם לי יש תנועות לא מודעות, "טיקים" לא מודעים בזמן אכילה, או שאני אוכל בצורה שלא נעימה לאחרים. עלי להיות בקשב (מודעות) במשך תקופת זמן כדי להיות ערני לצורת האכילה שלי עצמי שאינני מודע לה. אולי אני משמיע קולות לעיסה, אולי אני מתנפל על האוכל ו"טורף", אולי אני נוטה לקחת ראשון לעצמי ולא מתחשב באחרים, אולי…
במידה ובדקתי ושאלתי אחרים ואני בטוח שזה לא רלוונטי בעבורי כשיקוף, אני אבדוק ברובד עמוק יותר, כאשר הרובד העמוק ביותר של שיקופי המראה מייצג את האמונות, הרגשות והמוטיבציות שלי.
דוגמא לניתוח המראה:
אם נתבונן במוישהלה ללא מעורבות רגשית, מנקודת מבט של מתבונן מלמעלה, נוכל לומר:
אני רואה אדם שנמצא בלחץ stress. נראה לי ההסיטואציה המשפחתית החגיגית הזאת מאוד מלחיצה אותו. גם האוכל החגיגי גורם לו להתרגשות. כאשר מוישהלה בלחץ הוא לא סותם את הפה, תרתי משמע.
זה גורם לו להיות מגוחך ודוחה ואין לו שליטה על זה.
כעת, אסובב את המראה כלפי עצמי. מהו השיקוף שלי? האם כשאני בלחץ אני גם לא סותם את הפה? איזה תגובות יש לי כאשר אני בלחץ או בהתרגשות גדולה? זוהי שאלה שעלי לבחון אותה במציאות חיי. לא ברגע זה של הארוחה. אחר כך – בחיי היומיום.
או אולי מוישהלה הוא רק שיקוף של מה שעושים לי הכינוסים המשפחתיים החגיגיים הללו, ועד כמה אני מרגיש "לחוץ". למרות שאני לא ממש מודה בזה ושומר כלפי חוץ על פאסון ונחמד לכולם, בתוכי אני כועס, שונא את המפגשים הללו, רק מחכה שיגמר כבר, מרגיש איך כולם מסתכלים עלי בביקורת וכו'.
מה משתי האפשרויות הללו נכון עבורי, רק אני יודע. ייתכן ששתי התשובות נכונות וייתכן שאף אחת מהן ויש אחרת שעלי להמשיך לחפש אותה.
דבר אחד בטוח, אם יש שיקוף מראה שמעורר בי איזשהו רגש חזק או מחשבה, זה יהיה בבחינת "דומה מושך דומה", שמשקף את מצבי בהווה, משהו שאינני יודע עליו, שאני עיוור ולא רואה אותו אצל עצמי. כל מה שנותר לי לעשות זה למצוא את הפיתרון לחידה – כיצד כל זה מייצג אותי.
וזה עובד כמו קסם.
גילוי מאפשר שינוי. שינוי פנימי יוצר שינוי חיצוני.
וכדי להבהיר את החשיבות של המודעות ביצירת מציאות, ברצוני לחזור על המוטו המרכזי: השינוי החיצוני שיקרה אחרי השינוי הפנימי, לא קשור לדמותו של מוישהלה. המקרה הפרטי מעיד על הכללי. הוא יכול לעשות שינוי דרמטי בתפיסה שלי את מושג המשפחה, את היכולת שלי לסלוח ולרפא את הכאבים הישנים שאני "סוחב" מילדות, ולפתוח דף חדש במערכות היחסים שלי… זה יכול להגיע למקומות שהם מאוד רחוקים מאותה סיטואציה חגיגית סביב שולחן האוכל המשפחתי…
כל זמן שאדם מחזיק באותן אמונות הוא ייצור שוב ושוב את אותה המציאות.
אם אדם מאמין ש"העולם הוא ג'ונגל ורק החזק שורד" הוא ייצור לעצמו מציאות של ג'ונגל, שבו הוא או טורף או נטרף, אדם לאדם זאב. זוהי מציאות שבה יש המון לחץ, כל הזמן צריך להסתכל לאחור שלא יתקעו לי סכין בגב, כל הזמן יהיו כאלה בסביבה שירצו "לטרוף" אותי. יש לזה השלכות על איכות החיים. אם אדם לא מודע לאמונה הזאת שמנהלת אותו, הוא ישאל את עצמו "למה זה קורה לי?" למה תמיד אני נבגד, ננטש וכדו'? או מדוע אני בודד?
חשוב לזכור: אי אפשר לשנות אנשים אחרים. אדם יכול לשנות רק את עצמו!
עבודת הבלש לא תמיד קלה אבל תמיד מעניינת.
כאשר מאמצים את הגישה הזאת של "התוצאה היא הדבר התקף היחיד שמייצג את הסיבה, ומה שקיבלנו זה מה שרצינו, במודע או שלא-במודע" – אנו לוקחים 100% אחריות על חיינו. החיים לא רק שנעשים הרבה יותר מעניינים אלא שחופש הבחירה הופך להיות דבר מאוד אמיתי…
אז… אם את או אתה מעוניינים לעבור תהליך אימון יחד איתי, הנה התהליך שאני קוראת לו:
'אמנות שינוי אמונות'
שלב 1 – חקר אמונות
חקר האמונות הקשורות לנושא, בשיטת המראות.
מודעות – זהו האלמנט הראשון של השינוי.
שלב 2 – הבנה
הבנת המקור של האמונות שלך מאפשרת לך להבין שהאמונות שלך אינן אתה, שמקורן מחוץ לך, שהן התניה ושאינן מייצגות 'אמת' אובייקטיבית.
הבנת הטריקים שבהם משתמשות האמונות כדי לחזק ולשמר את עצמן.
שלב 3 – ניתוק
כאשר אתה מבין שהאמונות שלך אינן אתה, שדרך החשיבה שלך אינה אתה – אתה יוכל להפריד עצמך מהמחשבות ולבחור האם לשמור את המחשבה או לשנות אותה על בסיס מי שאתה היום והיכן אתה רוצה להיות מחר. אתה יכול להתבונן במחשבה או באמונה ולראות אותה בדיוק כפי שהיא: 'תיקייה' של אינפורמציה שאוחסנה במוח שלך לפני זמן רב ויתכן שאינה מחזיקה בעבורך כעת אמת או ערך.
שלב 4 – התניה מחדש
הגדרה של אמונה חדשה, מעצימה, במקום האמונה שאינה משרתת אותך או אפילו 'מפריעה' לך.