החיים כמשחק או חיים בסרט

מתוך הספר: Busting Loose from the Business game by Robert Scheinfeld הוצאת John Wiley&Sons, Inc. 2009.

לאורך ההיסטוריה, שלוש שאלות רדפו ועדיין רודפות את בני האדם:

• מי אני?
• מדוע אני כאן?
• מהי המטרה שלי?

רוברט שיינפלד בספרו שלעיל, מציג שיטה או מערכת מסודרת של תשובות לשאלות הללו, שברצוני לגרות אתכם לקרוא. זוהי שיטה מעניינת ומרתקת ובעיני היא גם גאונית.

למי שרוצה להתעמק וללמוד אותה היא מאפשרת "ליצור מציאות" או כפי שהוא קורא לזה, ליצור את הסרט של החיים שלו.

אז בואו ונצא לדרך…

מי אני?

אנחנו ישויות רוחניות שחוות חוויה פיזית.

אנחנו ישות אינסופית, ללא גבולות, עוצמתית מדהימה.

שום מושג של עוצמה שאנחנו מכירים אינו יכול לתאר את העוצמה והכוח של מי שאנחנו באמת. אנחנו כ'אלוהים' יוצרים מציאות  בהינף יד.

בלי כל קשר למה שאתה מרגיש לגבי העניין הזה שעכשיו נאמר, אתה האמיתי יכול למעשה ליצור כל דבר. המצב הטבעי שלך הוא של שפע אינסופי. במצב הטבעי שלך אינך חסר דבר, שום רצון שלך אינו בלתי מסופק, שום תכנית שלך אינה נכשלת, שום מטרה שלך אינה לא-מושגת.

כישות אינסופית אתה כל הזמן במצב של אושר מוחלט. זהו מצב תמידי של שמחה, כיף, שלום, סיפוק, נחת, השלמה, אהבה ללא תנאי וכדו'. מי שאתה באמת לא חווה רגשות שליליים של כעס, דאגה, תסכול, עצב, דיכאון, חוסר בטחון.

כישות אינסופית עוצמתית, חכמה, בעלת שפע אינסופי ואושר מוחלט, יש לך שאיפה לבטא את עצמך באופן יצירתי ולבטא את השמחה וההתעלות שבאה מהביטוי הזה בכל צורותיו.

למעשה, כפי שתראה בקרוב, (בספר) כל החוויה האנושית היא בעיקרה ביטוי יצירתי, כיף וחקירה, לא משנה מה זה נראה ומה הסיפור שמספרים על זה מנקודת מבט ביקורתית.

מדוע אני כאן?

באתי לכאן לשחק משחק.

בחיי היומיום אתה מתנהל בשגרה היומית שלך. ואז מזמן לזמן אתה יוצא מן השגרה היומית כדי לשחק משחקים מסוגים שונים. הכוונה לספורט, משחקי לוח, קלפים, טיפוס הרים, רכיבה, באנג'י, מרוצי מכוניות, צפייה בסרטים, הצגות, קריאת ספרים, ציור, שירה, נגינה, הקשבה למוסיקה, או כל דבר שאתה אוהב לעשות.

אתה בוחר לשחק משחקים בשביל הכיף וההנאה, בשביל הבידור, בשביל לאתגר את עצמך, בשביל לחקור תסריטים של "מה יקרה אם" וכן הלאה. אותו הדבר לגבי השאלה "מדוע אנחנו כאן". כישות אינסופית, בלתי מוגבלת, החיה בארץ בלתי מוגבלת, ברמה אחרת של מודעות, החלטת לקחת פסק זמן מן השגרה לשחק משחק. המשחק הזה נקרא 'המשחק האנושי' שבו, משחק העסקים הוא משחק מרכזי. האם זה מפתיע אותך?

מהי הסיבה? מהי המטרה שלי?

יש לך מטרה כללית ומטרה ספציפית.

המטרה הכללית היא לשחק את המשחק האנושי ולקבל את התמורה שאנשים מקבלים ממשחקים בכלל: כיף, הנאה בילוי, אתגר, חקירה של תסריטים של "מה יקרה אם" וכד'.

המטרה הספציפית שלך היא לשחק את המשחק האנושי בדרך הספציפית והמיוחדת שאתה בחרת בשבילך, כישות אינסופית מיוחדת. כולנו משחקים את המשחק האנושי, אך אף כשזה נראה שאנחנו עושים את אותם הדברים או עושים לעיתים דברים מאותן סיבות – אנחנו לא. כל דבר מתוכנן, מותאם אישית לכל אחד מאיתנו.

כל המשחקים שאנו משחקים (כדורגל, כדורסל, מונופול, סודוקו…) הומצאו במקורם על ידי מישהו שהייתה לו סיבה ספציפית ומוטיבציה ליצור אותם. למשחקים יש חוקים ומבנה ברור. כל אחד שמסכים לשחק משחק מסוים מסכים לציית לחוקים של המשחק. המשחק האנושי אינו יוצא דופן.

מנקודת מבט רחבה ובלתי מוגבלת, תאר לעצמך שהישות האינסופית חשבה: "האם לא יהיה מעניין לראות מה יקרה אם אני אגביל את עצמי, אסתיר את הכוח שלי, החכמה, השפע האינסופי, האושר המוחלט? האם אני יכול באמת לשכנע את עצמי שהכל נעלם? האם אני יכול לשכנע את עצמי שאני בדיוק ההיפך ממה שאני באמת? מה יקרה אז? איך יהיה המסע והחוויה אם הייתי יכול לעשות את זה? איך היה יכול להיות המשחק הזה אם הייתי יכול להתנסות בזה?"

היות ואתה ישות בלתי מוגבלת, אם אתה רוצה לשחק משחק של מגבלות ואיסורים עליך ליצור עצמי אלטרנטיבי שיהיה השחקן הראשי של המשחק הזה.

מרגע זה ואילך אני אתייחס לחלק הזה שלך כאל 'השחקן'.

אז עליך להסתיר כל מודעות למי שאתה באמת, להסתיר את כל הכוחות שלך והחכמה שלך והשפע והאושר האמיתי מהשחקן הזה. עליך ליצור מגרש משחקים שעליו תשחק ושחקנים נוספים שעמם הוא – 'השחקן' – ישחק את המשחק האנושי.

אתה האמיתי, העצמי האמיתי, הבלתי מוגבל, מנהל את כל החוויה מאחורי הקלעים בעוד שאתה 'השחקן' עיוור לאמת של מי אתה באמת ומה באמת קורה. לאני האמיתי שלך אקרא 'העצמי המורחב'.

'השחקן' המשחק את המשחק האנושי, הוא החלק שבך שקורא את המאמר הזה ברגע זה – החלק שתמיד חשבת שהוא אתה. השחקנים האחרים הם האנשים שאתה רואה מסביבך ושאתה בא איתם במגע. מגרש המשחקים זה העולם הפיזי התלת מימדי, המציאות כפי שאנו מכירים אותה.

למשחק האנושי יש שתי מערכות:

מערכה ראשונה:

במשך המערכה הראשונה של המשחק האנושי 'העצמי המורחב' שלך משתמש בכל כוחו, היצירתיות שלו והגאוניות שלו כדי להסתיר ממך כל מודעות למי שאתה מאמת ומהו המצב הטבעי שלך ושומר שלא תגלה את האמת בכל מחיר. הוא עושה כל דבר אפשרי לשכנע אותך שהמשחק ומגרש המשחקים התלת-מימדי הם האמיתיים, עושה כל מאמץ להגביל אותך ולצמצם אותך יותר ויותר עד שלגמרי תהייה משוכנע שאתה בדיוק ההיפך ממי שאתה באמת.

בספרות הפופולארית של ההתפתחות האישית, ההצלחה, והרוחניות קוראים לתהליך הזה בשמות כמו 'תכנות' או 'התניה' למשל.

האם זה מקרי ש'המשחק האנושי' מתחיל כך שאנו נולדים תינוקות חסרי אונים ללא כוח, ידע או שפע מכל סוג שהוא?

בגלל ההתניה הזאת אנו מתחילים במערכה הראשונה לרדוף אחר 'מטרות היפנוטיות'.

מטרות היפנוטיות הן מטרות שאינן מייצגות 'מטרות אמיתיות' שהן פנימיות, אלא הן מטרות חיצוניות: מה שאתה חושב שאתה רוצה ושאינן קשורות למי שאתה (בית חדש, מכונית חדשה, להגדיל את המכירות וכדו').

הבעיה עם 'מטרות היפנוטיות' היא ש:

לא משנה מה הסיפור האישי שלך, רוב הסיכויים שלמרות שהשקעת הרבה זמן, אנרגיה וכסף כדי להשיג אותן עדיין לא השגת הרבה מן המטרות ההיפנוטיות שלך.

כאשר השגת מטרות היפנוטיות, חלקן, אם לא כולם, לא סיפקו לך את הרגשת הסיפוק וההנאה שחשבת שהן יספקו. או שההרגשות הללו לא נמשכו לאורך זמן.

('מטרות אמיתיות' הן בדרך כלל נסתרות מן העין, מתחת למודעות שלך. הן אינן משתנות כאשר הנסיבות משתנות מפני שהן קשורות למי שאתה באמת ולא למי שאתה חושב שאתה. מטרות אמיתיות אם הן מושגות – הן מספקות רמות עמוקות של סיפוק, הגשמה, שמחה והנאה.)

מערכה שנייה:

אחרי ששכחת מי אתה באמת, והתמזגת עם החוויות המגבילות של 'המערכה הראשונה' של 'המשחק האנושי', 'העצמי המורחב' שלך מתחיל לנדנד לך לעבור ל'מערכה השנייה'.

בנקודה זו אתה מתחיל להרגיש שמשהו חסר לך. אתה מרגיש 'לא שלם'. כאילו לדברים אין היגיון, כאילו שחייב להיות עוד משהו בעולם הזה שאינך יודע עליו, ואז אתה מתחיל לחפש תשובות ומטרה גבוהה יותר עבור חייך.

בשלב זה עדיין אינך תופס מי אתה באמת, או עד כמה כוח, חכמה, שפע ואושר אמיתי יש ברשותך (גם אם כבר אימצת מערכת אמונות חדשה), אבל אתה כבר מתחיל לחפש חוויה ישירה של האמת הזאת. ואז 'העצמי המורחב' שלך לוקח אותך למסע חיפש אחר "האוצר האבוד" ותומך בך כשאתה מנסה להחזיר לעצמך את העוצמה, החכמה, השפע והאושר האמיתי שהסתרת במערכה הראשונה. ברגע שאתה דורש בחזרה את הכוח, החכמה, השפע והאושר האמיתי – אתה יכול להתחיל לשחק את המשחק האנושי ללא גבולות ואיסורים מכל סוג. אתה יכול 'להשתחרר'.

במערכה השנייה המיקוד עובר ממטרות היפנוטיות למטרות אמיתיות.

השאלה הגדולה: למה שמישהו ירצה בכלל לשחק משחק כזה?

שיהיה לו כל כך הרבה כוח, שפע, חכמה, אושר אמיתי- ואז יסתיר את זה – ואז ימצא ויגלה את זה בחזרה. זה נשמע טירוף!!!!!!!!!!

אז ככה:

למה שמישהו ישחק משחקים בכלל?

אם נסתכל באופן כנה ואובייקטיבי, האם החוקים והמגבלות והמבנה של 'המשחק האנושי' יותר שרירותיים או משוגעים מאלו של גולף, בייסבול, כדורסל, כדורגל, מונופול?

איזה אתגר גדול יותר יכול להיות לישות בלתי מוגבלת?

אנשים משחקים סתם בשביל הנאה, אתגר, התרגשות ולא משנה כמה 'משוגעים' הם נראים או כמה קשה המשחק הופך לעיתים להיות. אנשים משקיעים המון זמן ואנרגיה וכסף להתאמן, לשחק, לצפות במשחקים מסוגים שונים ומרגישים שזוהי פעילות מאוד לגיטימית.

אז מדוע זה צריך להיות שונה שישות אינסופית עם הרבה יותר כוח, חכמה, שפע ואושר אמיתי רוצה לשחק? זה לא שונה למעט העובדה שהמשחק של ישות אינסופית צריך להיות 'חתיכת' משחק שאחרת הוא לא יהיה מעניין…

תחשבו על זה ככה: למה שמישהו יעזוב את ביתו החם, מתוך בחירה, כדי לחוות כאב, עבודה קשה וסכנת מוות בפעילויות כמו טיפוס על האוורסט, נהיגה במכוניות מרוץ, חציית האוקיינוס בסירת מפרש וכיוצ"ב.

'העצמי המורחב' הוא הארכיטקט של 'המשחק האנושי' – הוא מדמיין אותו ויוצר אותו במציאות התלת-מימדית והוא נהנה מן התוצאה בדיוק כמו שארכיטקט נהנה מן הבניין שהוא יצר.

אוקיי, תאמר לעצמך. אני יכול לקנות את הסיפור הזה שכל החיים הללו הם משחק. אבל אם כך, מדוע כחלק מן המשחק הזה, מישהו יבחר לחוות זוועות ואסונות כמו ההתעללות, מחלות, עוני, רעב, אונס, רצח, מוות או פשיטת-רגל, מעילה, פיטורין? החוויות הללו הן לא בדיוק כיף והנאה גדולה!

ובכן, 'העצמי המורחב' לא רואה בחוויות הללו זוועות. להיפך, בשבילו זהו 'פיצוץ של משחק' בדיוק כמו שכאשר משחקים  בעולם הווירטואלי – להרוג מישהו או להחזיק שבוי או לגרום למישהו פשיטת רגל לא גורם לבעל המקלדת כאב אמיתי  – האני האמיתי יודע ששום דבר מזה לא אמיתי – זהו רק משחק.

לדוגמא, אם נשתמש במטאפורה של אולם קולנוע, דמיין שאתה יושב וצופה בסרט, מזדהה עם הסיפור שגורם לך להרגיש מאוד לא נוח. בסצנה שאתה צופה משתתפים גבר, אישה וילד.

מאחור, בשורה האחורה יושבים השחקנים, הבמאי של הסרט, המאפר וטכנאי הפעלולים, נקרא להם 'הצוות היוצר'.

בשעה שאתה צופה בסצנה ומתפתל באי-נוחות. מה עושה הצוות היוצר? הם צופים וחוגגים! הם מרוצים! הם יודעים שזה לא אמיתי. הם יודעים שאף אחד באמת לא מת, שאף אחד לא נעשה חולה, נפצע, או שמתעללים בו או זוכה במיליון דולר. מאחר והם לא לוקחים את מה שקורה ברצינות או מעורבים רגשית במה שקורה, הם חופשיים לחגוג את התרומה היצירתית שלהם לאשליה הנהדרת והאפקטיבית הזאת שהם יצרו.

החוויה של הצוות היוצר דומה לכיצד 'העצמי המורחב' שלך חווה את כל מה שקורה לך במשחק האנושי. אבל מכיוון שכ'שחקן' אתה כל כך שקוע בתוך האשליה ובגלל שהכל נראה לך מציאותי מידי – להיות מסוגל לחיות בפרספקטיבה הזאת ייראה לך כמעט בלתי אפשרי כרגע.

לסיכום:

'העצמי המורחב' שלך יודע שכל החוויות שבמשחק האנושי הן מומצאות כדי ליצור משחק ומגרש משחקים שבו ניתן לשחק.

העצמי המורחב שלך יודע שכל החוויות שלך רק נראות אמיתיות ושכל המשמעות של המשחק האנושי היא שהכל ייראה אמיתי כשלמעשה אינו אמיתי.

להפוך את האשליה שתראה אמיתית היה האתגר הגדול ביותר של המשחק האנושי.

יחד עם זאת, מעבר לכך שהמשחק האנושי נראה אמיתי הוא חייב להיות מעניין ומרתק. זוהי הסיבה מדוע החיים במערכה הראשונה אינם מושלמים ומדוע אנחנו יוצרים עליות ומורדות, אתגרים, אשליות של קונפליקטים והתנגדות בחוויות היומיום. אנו רוצים חוויות של מתח, השהייה, חרדה והנאה שבהישג (במיוחד אם היה קשה להגיע אליו) בדיוק כמו שיש במשחקי הספורט, שאנו משתתפים או צופים או בכל האתגרים שאנו מציבים לעצמנו.

אם אתה מתחיל כישות אינסופית, במערכה הראשונה של המשחק האנושי המטרה היא להגביל את עצמך ולשכנע את עצמך שאתה בדיוק ההיפך ממה שאתה באמת, הדברים אינם יכולים להיות מושלמים וחייבות להיות לך בעיות. אתה חייב לסבול מאי-נוחות רוב הזמן, חייב לחוות חסמים והתנגדויות להשגת מטרותיך (ההיפנוטיות…) או שאיפותיך או להוציא לפועל את תכניותיך.

מדוע? מפני שזה כל העניין במערכה הראשונה – המטרה היא להגביל – לא להרחיב. ככה זה עובד. המטרה להסתיר ממך מי אתה. להסתיר ממך את הכוח האמיתי שלך. את העובדה שאתה יכול ליצור את המציאות שאתה רוצה. להסתיר ממך את החכמה שלך, את השפע האינסופי שלך, את האור שלך, את חוסר הגבולות שלך, את האינסופיות שלך.

חלק מהאסטרטגיה של ה'מערכה הראשונה' היא לגרום לך-ל'שחקן' להאמין שאתה יכול לשנות דברים, לתקן דברים, לגרום לדברים לפעול, להאמין שאתה יכול להשיג מה שאתה רוצה, שאתה יכול לארגן את כל הדברים שלך כמו שצריך, שאתה יכול להיות עשיר, מצליח, מאושר. אבל באופן מבני זה לא אפשרי כל זמן שאתה משחק במערכה הראשונה של המשחק האנושי. ולכן זה לעולם לא ממש קורה למרות האשליה ההפוכה וכל הספרים של העזרה העצמית להצלחה, התפתחות אישית, מורים רוחניים…

מתי זה אפשרי? מתי נפתח השער?

כאשר אתה מתחיל לשחק ב'מערכה השנייה' של 'משחק החיים'.

איך עושים את זה?

אני אגרה אתכם עוד קצת במאמר נוסף, אבל בשביל להבין באמת תצטרכו לקרוא את הספר (באמזון) …