הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

גילוי-עריות רגשי

הגדרה: גילוי עריות רגשי הוא הפרה ופלישה לתוך הגבולות הרגשיים של הילד, והיפוך תפקידים בין הורה וילד. ההורה נסמך על הילד שלו, לסיפוק הצרכים הרגשיים שלו ולתמיכה רגשית.

במשפחות שבהן הקשר הזוגי אינו יציב, והילד מספק להורה את רוב הסיפוקים והצרכים שהיו אמורים לקבל מענה בקשר הזוגי. (במשפחות נרקיסיסטיות' או במשפחות שלהורה יש בעיה נפשית סמויה, או התמכרות, כאשר בן-הזוג מרוחק ומזניח, או שההורה בעצמו גדל אצל הורה מרוחק רגשית או לא-נוכח). היחסים עם הילד זוהי הדרך של ההורה ל"התקשרות-יתר" או "לכידות-יתר" על-מנת לפצות עצמו על החסכים הרגשיים ועל הריקנות שהוא או היא מרגישים בחיים שלהם. מדובר בדרך-כלל על הורים שאינם בוגרים רגשית EIP – Emotionally Immature Parent – שמבחינה רגשית נשארו ילדים בני חמש אך בגוף של מבוגר, שהם אגוצנטריים ומרוכזים בעצמם, וגם מנותקים רגשית מעצמם ומאחרים, כולל הילדים שלהם.

חשוב להבהיר, לא מדובר, ואני מדגישה, לא מדובר על מגע פיזי לא ראוי מצד ההורה כלפי הילד. אנחנו מדברים רק על חודרנות רגשית והשתלטות רגשית.

מהי השתלטות רגשית?

כאשר הילד מוכוון למצב הרגשי של ההורה יותר מאשר למצב הרגשי שלו עצמו, וזה הופך להיות הכי חשוב. זהו מצב של דאגת-יתר, לא בריאה, לשמור על ההורים רגועים ובמצב-רוח טוב, עד לנקודה שבה הילד יכול להיות אובססיבי למצבי הרוח שלהם. מצב-הרוח והצרכים של האדם הזה, קובעים את הכל.

כאשר זה קורה, ישנה אווירה של "דיקטטורה רגשית".

מהם המאפיינים של גילוי-עריות רגשי?
  • ההורה הופך את הילד לבן-זוג חלופי:
    הילד אחראי לרווחתו הנפשית של ההורה ומילוי הצרכים הרגשיים שלו.
    ההורה לוקח את הילד כבן לוויה לכל מקום.
    הילד הופך להיות מושא החיבה, אהבה, תשוקה של ההורה.
  • אין גבולות בריאים בין הורה לילד (הורה חודרני)
    ההורה מדבר עם הילד או מדבר בפני הילד על עניינים של מבוגרים, כאילו הוא שווה להם.
    ההורה מתייעץ עם הילד בענייני מבוגרים.
    ההורים מתלוננים אחד על השני באזני הילד.
  • הילד אחראי על הרגשות של ההורים שלו ומכך גם אחראי על אושר של ההורים שלו.
    אם הילד לא מצליח להבטיח שההורה יהיה בטוב הוא סובל מההשלכות של הרגשות השליליים שלהם. (התפרצויות והתקפי-זעם, התמוטטות רגשית, התנתקות ואי-זמינות).
  • כאשר יש הורה אחד מתעלל
    הילד הקטן (אפילו בגיל 4 או 5) מרגיש שצריך להגן על אמא מפני אבא מתעלל.
    כאשר הורה מתעלל בילדים, ההורה הפאסיבי לא מגן על הילד ולא לוקח אחריות כהורה, וההיפך, אף נותן הצדקות ותירוצים להתעללות.
  • ההורה משתדל להרחיק את הילד מחיי-חברה עם בני גילו
    ההורה רוצה את הילד "קרוב" כל הזמן ולא מאפשר לו מרחב אישי, זמן לבלות עם חברים או תחביבים.
  • הילד "הנבחר" או "הנסיך של אמא"/"הנסיכה של אבא", או "ילד-פלא" – מקבל זכויות יתר
    לעיתים קרובות הילד הקורבן מרגיש מיוחד ומיוחס. הוא מנוצל על-ידי ההורה אך אינו מרגיש מנוצל.
    לילד-הפלא יש זכויות-יתר. הוא יהיה מוצלח, יקבל יותר תשומת-לב וחיזוקים חיוביים מאשר האחים שלו, לעיתים יהיה מפונק שמגיע לו הכל ושאינו צריך להתאמץ. כל זמן שהילד הזה ממלא את תפקידו לדאוג לאושרו של ההורה ולווסת את הרגשות שלו, הוא ימשיך לקבל את היחס המיוחד.
    הילד משתף פעולה עם ההורה אך מתחת לפני השטח יהיו רגשות של כעס, בושה ואשמה.
    הילד הזה גם יחווה טינה וכעס מצד האחים, שהם מרגישים אזרחים מדרגה שנייה, מוזנחים רגשית, או אפילו "כבשה שחורה" והוא ירגיש בתוכו מאוד בודד.
  • ההורה יוצר משולשים וקואליציות
    משולש של בעל-אישה-ילד. לדוגמא, האבא הוא חזק מבחינה כלכלית ומבחינת הדומיננטיות שלו במשפחה ובחברה, והאמא כדי להגדיל את כוחה עשויה ליצור קואליציה עם הילד כדי לשנות את מאזן הכוחות המשפחתי. ההורה השני, במקרה זה האבא, יכול לנסות לשנות את הקואליציה הזאת או לבנות לעצמו קואליציה עם ילד אחר במשפחה.
  • ההורה "שודד" מהילד את הילדות שלו
    הילד אינו יכול לעבור את כל שלבי ההתפתחות הנורמליים שכל ילד אמור לעבור שאמורים להפוך אותו למבוגר מפותח עם מידה נכונה של אהבה עצמית והבנה והיכרות עצמית. זה נשדד ממנו כי דרשו ממנו לשים את הפוקוס על ההורה. והוא גדל להאמין שזה מי שהוא, ככה הוא ימצא אהבה, כך נראית אהבה. "אם אגרום לאמא שלי להרגיש שמחה ומאושרת, אם אני אפתור את הבעיות שלה, אם אהיה בשבילה בדרך שהיא זקוקה לי, מתי שהיא זקוקה לי, אז זאת בטח אהבה. ואת זה הילד לומד כשהוא רק בן 4,5,6. הוא הופך להיות מבוגר בגיל מאוד צעיר, הוא אינו יכול לבטא את עצמו ואין לו חופש ומרחב אישי להתפתחות של עצמי אותנטי.
איך זה משפיע על המבוגר שחווה גילוי-עריות רגשי כילד?

התלות הרגשית של ההורה בילד יכולה להימשך לתוך הבגרות והציפיות שלהם ממנו יכולות להיות לנטל רב על הבן/בת הבוגרים. אם הבן/בת הבוגרים אינם שמים גבולות וממשיכים באותו סוג של יחסים הם יעברו מתפקיד האחראי על הרגשות של ההורה לתפקיד של מטפל.ת. לכידות-היתר עם האמא או האבא תמשיך ותחדור לתוך המערכת הזוגית של הבן/בת, ואמא, למשל, תהייה מאוד מעורבת בחיי הזוגיות של בנה והמשפחה שלו, והוא אפילו יכול לשים אותה במקום הראשון, לפני בת-הזוג שלו. ובאותו אופן, זה יכול להיות גם הפוך, שהבן יהיה מעורב יתר בחיי ההורים שלו והדאגה להורים תגרום לו להיות עסוק מאוד ומעט מרוחק מהמשפחה של עצמו.

מהן ההשפעות הרגשיות והמעשיות על האדם הבוגר?
  • רגשי אשמה
    אשמה על כך שעזבתי את ההורה כדי לחיות את החיים שלי. כאשר הילד יוצא מהבית לגור לבד, מתחתן, עובר לגור בעיר אחרת… אשמה שיש להם בכלל חיים משל עצמם.
  • דאגה מתמדת
    דאגה להורים, מה שלומם, איך הם מסתדרים, מה יהיה אם יהיו חולים, התקף-לב וכו'. בן/בת כזאת תחייה עם אמונה ש "אני בסדר אם ההורים שלי בסדר". הילדים האלה אף פעם לא באמת רגועים לגבי ההורים שלהם. האם אני יכול לעזוב את ההורים שלי ולנסוע לחו"ל למשך חודש/שבועיים?
  • החלטות נעשות על בסיס "מה ההורים שלי יחשבו"
    כלומר, איך ההחלטה שלי תשפיע על ההורים. זה לא בעניין לבקש מהם רשות. זה יותר לגבי איך ההורים שלי יגיבו אם… "אם אני אתגרש, אמא שלי תמות". כלומר, אני לא באמת חושב על עצמי והאושר שלי במקום הראשון, אלא איך זה ישפיע על ההורים שלי. האם אני יכול לוותר על בר-מצווה לילד ובמקום זה לנסוע לטיול משפחתי לחו"ל, איך ההורים שלי יקבלו את זה?
    ההשפעה של "דעת ההורים" על ההחלטות יכולה להיות מאוד סמויה ומרומזת. משהו שנמצא שם מתחת לפני השטח, מתחת למודעות הערה.
    ויש גם את ההשפעה המרומזת של ההורים כאשר הם אומרים: "הבן של … עשה ככה וככה ואז… (ומציינים את כל ההשלכות השליליות של הדבר הזה), וזה כאילו שהם אומרים לך "אל תעשה.י את זה". הילד הבוגר מזהה את אי-ההסכמה והרבה פעמים לא יעשה את הדבר הזה שרצה לעשות גם אם משהו לטובתו.
  • גבולות יהיו נושא מאוד מאתגר
    ילד שעבר גילוי-עריות רגשי לא יודע שהוא רשאי וצריך וזה בסדר שיהיו לו גבולות רגשיים, שיש לו קול, שיכול לומר לא, שהוא בוחר ואומר מה בסדר לו ומה לא בסדר לו, או לקום וללכת כשמישהו מתנהג "לא-בסדר".
    הילדים הבוגרים יכולים לשעתק את דפוס היחסים עם ההורים ליחסים לא-בריאים עם אחרים.
    הם מנסים למצוא-חן, עושים דברים כדי לקבל אישור, מנסים לתקן, לרצות, לקבל הכרה, להימנע מדחייה – וזה יכול להוביל אותם למצב של ניצול ו/או התעללות על-ידי אנשים רעילים ומניפולטיביים.
  • יכולים להיות קשיים באינטימיות (פחד מאינטימיות)
    לאדם הבוגר הזה אין מודל של איך זה נראה נישואים בריאים או יחסים בריאים. הוא לא ראה את זה בבית. הוא גדל חנוק מבחינה רגשית ויכול להיות שהוא יפחד מיחסים אינטימיים, מכך שהאדם הזה ישתלט עלי. אין לו הבנה של אינטימיות. הילד למד שלהיות מאד קרוב למישהו זה אומר השתלטות רגשית. כאשר יתחילו לצאת עם בני-זוג הם יפחדו להישאב לתוך מערכת יחסים של "השתלטות רגשית" ועל כן ישמרו על ריחוק רגשי ו/או הימנעות.
  • דיספונקציונליות מינית
    בגלל הפחד מאינטימיות יכולה להיות נטייה לצפייה בפורנוגרפיה, סייבר-סקס, מגעים מיניים חד-פעמיים (סטוצים), כי זה מרגיש להם יותר בטוח, ובכך הם נמנעים מלקחת סיכון רגשי או משאיבה רגשית על-ידי מישהו אחר.
    גברים יכולים לחוות חוסר-זקפה או שמתקשים להגיע לאורגזמה בפעילות מינית, כי קשה להם רמה כזאת של אינטימיות. נשים יכולות להיות באופן דומה במצב שלא מרגישות שום דבר כאשר הן פעילות מינית. ולעיתים יכולות לסבול מוגיניזמוס.
  • בטחון עצמי וערך-עצמי נמוך
    כאשר ילדים אלו גדלו, הגבולות היו מאוד לא ברורים (בלשון המעטה). לעיתים קרובות יש להם את האמונה ש"כל אחד אחר יותר חשוב ממני". הם מטילים ספק בעצמם, מתקשים להיות אסרטיביים כי חוששים להיות דחויים ועל כן חוששים להגיד "לא" ועל כן מתקשים להציב גבולות בריאים.
    יתכן ויש להם תחושת מסוגלות נמוכה, תחושה של חוסר-אונים, חוסר-בטחון עצמי.
  • רצון להיות "בלתי-נראה"
    השלכה נוספת של גילוי-עריות רגשי, היא ההרגל של הילד להיות "רואה ואינו נראה". הוא רואה הכל, אבל אין לו קול משלו. התפקיד שלו היה לרצות את אמא ואבא. אימנו אותו שהצרכים שלו והרגשות שלו והמחשבות שלו והדעות שלו צריכים להיות "בלתי-נראים". בשנים שאמור לעצב את אישיותו והזהות שלו, האפשרות הזאת נחסמה בעבורו. להיות "בלתי-נראה" הפך להיות הרגל שממשיך גם בבגרותו. אם מבטא דעה, עדיף לעשות זאת בדרך שלא תעצבן אף אחד או שלא תפגע ברגשות של אף אחד. או אולי עדיף לא לומר אותה בכלל…
  • נמצאים כל הזמן במצב של ערנות-יתר
    חוששים מהחדירה הרגשית הבאה, דואגים שלא יפגעו רגשית.
  • תחושות של בושה
    בושה על איך שהם גדלו במיוחד בהשוואה לאיך הורים אחרים גידלו את הילדים שלהם.
    במקרה וההורה המנצל השתמש בילד לניכור הורי, הילד הבוגר יכול לחוש בושה ואשמה על איך שהוא התנהג כלפי ההורה המנוכר, יכול לחוש חרטה, הרגשה של "מאוחר מידי" להתקרב ולהתחבר להורה המנוכר, תחושה של החמצה ושל כעס.
  • כעס (וגם לעיתים רמה גבוהה של דיכאון)
    במקרה של ניכור הורי יכול להיות כעס. כעס כלפי עצמי וכעס כלפי ההורה המנכר. זה יכול להיות כעס מופנם, והכעס הזה לא הולך לשום מקום. הוא לא מהסוג של כעס מתפרץ אלא כעס מאכל. כעס על ההורה שהחניק את הרגשות שלי, כעס על ההורה השני שהיה שם ואפשר את זה. "מדוע הוא לא הציל אותי?", ויש גם עצב על כל מה שעברתי.  יכול להיות מלווה במחשבות טורדניות (רומינציה) על דברים, על מה שהיה, על מה שלא היה, על האובדן של השנים ללא ההורה (במקרה של ניכור), על זה שאי אפשר להחזיר את המצב אחורה… והכעס מופנם כי הילד התרגל שאין לו רשות לכעוס, הוא לא יכול לבטא כעס כדי לא לגרום אי-נחת להורה שלו. הכעס המופנם יכול לעורר טינה, דיכאון, חרדה, חוסר-אונים, חוסר-תקווה ו/או הכל יחד. במיוחד כאשר הילד הבוגר הופך להיות הורה בעצמו ופתאום הוא רואה דברים אחרת.
  • מערכת יחסים עכורה עם האחים
    לפעמים מערכת היחסים העכורה תמשך לאורך כל החיים. מפני שאם היית "הילד הנבחר" והיחס אליך היה טוב יותר מאשר לאחיך, מנקודת מבטם היית הנסיך והם מקנאים או כועסים. הם לא מבינים מה המשמעות של זה עבורך, הם לא מבינים שהיית קורבן לגילוי-עריות רגשי, שהיית לכוד ושלא בחרת בזה. "אתה קיבלת כל דבר שאנחנו לא קיבלנו". מדוע ההורים התייחסו אליך כל כך יפה? העריצו אותך, נתנו לך אהבה, קנו לך, פינקו אותך. כלפי חוץ הכל נראה נפלא. לילד הזה יש אמא נהדרת, אבא נהדר. האחים לא רואים שההורים הקריבו אותך על מזבח הצרכים שלהם, והטינה שלהם והקנאה שלהם יכול להמשך לאורך כל החיים.
  • שיחזור מערכת היחסים של גילוי-עריות רגשי לדור הבא
    לעיתים, הטראומה בונדינג בין ההורה לילד כל כך חזק שהילד גם כאדם בוגר לא יכול להכיל את הרעיון שלהורה שלו יש חיסרון ושיש משהו לא בסדר ביחסים שלהם. הוא רואה בלכידות-יתר דבר טוב, עושה אידאליזציה ליחסים במשפחה שלו ולגמרי "עיוור לבגידה" של ההורים בו. (לחץ על הקישור להסבר במאמר על תופעת "טראומת בגידה" ו- "עיוורון בגידה").

ילדים בוגרים שחוו גילוי-עריות-רגשי יכולים להתנתק מהתפקיד של בן-זוג חלופי להורה שלהם ולהשאיר מאחור את הדפוס של הניצול הרגשי והשליטה הרגשית. אם הם מודעים מה ההורים שלהם עשו להם, והם מחויבים לשינוי עצמי, יציבו גבולות בריאים בינם לבין ההורים אך גם עם הילדים שלהם, ויאפשרו ויעודדו את הילדים שלהם לאוטונומיה, הם יכולים לנתק את השרשת הבין-דורית של טראומה-בונדינג.

מקורות:

https://youtu.be/qv0JGarU72U

  Brad Shore, LMFT [Ask A Shrink!] ,The After-Effects Of Emotional Incest

The Impact of Emotional Incest in Adulthood, Darren F Magee https://youtu.be/cPl6uoak2XU

Brad Shore, LMFT [Ask A Shrink!], Signs You're A Victim Of EMOTIONAL INCEST 12 https://youtu.be/odBkCPM0ZR0

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.