הזנחה נרקיסיסטית היא התעללות

הבהרות:
*מטרת המאמרים לשתף ידע. אין המאמר תחליף לעזרה מקצועית. שימוש במידע הוא על אחריות הקורא.
*כל הנאמר בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההפך.
*כל המתואר יכול לבוא לידי ביטוי בכל סוגי היחסים: בני-זוג, משפחה, הורים וילדים, יחסי-עבודה.
*המונח הזנחה נרקיסיסטית אינו מושג קליני. בעולם התוכן של היחסים הנרקיסיסטים הוטבעו הרבה מושגים לצורך שִׁיוּם (לתת שם) תופעות והתנהגויות כדי שנוכל לזהות אותן ולהבין אותן, אך אינם מוכרים כמושגים קליניים.

מערכת יחסים נרקיסיסטית מאופיינת על-ידי אי-שוויון בנתינה ובהשקעה בין בני הזוג. זוהי מערכת יחסים שבה יש צד אחד שנותן ונותן ונותן, וצד שני, הנרקיסיסט, שרק לוקח ולוקח ולוקח. וכשאני אומרת נותן ולוקח אני מתייחסת בעיקר להשקעה רגשית אבל לא רק, גם שירותים.

צד אחד, התלותי או הקודיפנדנט, נותן את כל ה-
אהבה,
תשומת-הלב,
יחס,
כבוד,
אכפתיות
(אקרא לזה אֵתִיכָּ"א etica)
והשני רק לוקח, ובמקרה הטוב נותן פירורים, זהו בן הזוג המזניח.
בהקשר הזה אני מאוד ממליצה לקרוא גם את המאמר "מדוע אנו מסתפקים בפירורים?" שמציג את הצד של הקורבן במערכת ולמה הוא או היא מסכימים להישאר במערכת יחסים כזו.

תהליך ההזנחה מתחיל כבר בשלב הפחתת-הערך והולך מתגבר עד  שמגיע לשלב "ההשלכה" discard, שבו הנרקיסיסט איבד כל עניין בקורבן שלו, הוא "שם אותה על המדף" ב- hold, אדיש אליה ולכל מה שעובר עליה, לא רואה אותה, מאיין אותה לחלוטין, ועם זאת ממשיך לנצל אותה לקבלת אֵתִיכָּ"א ושירותים שונים (כביסה, בישול, ניקיון, פרנסה וכדו'), ובו-בזמן מחפש, ומן הסתם כבר מצא, אספקה נרקיסיסטית במקום אחר.

נרקיסיסט/פסיכופת הנמצא ברמה הגבוהה של הרצף הנרקיסיסטי חסר אמפתיה לחלוטין, מה שמאפשר לו להיות ברמה כל כך מוחלטת של אדישות וניצול כלפי האחר, שאינו נתפס בעיניו כאדם. אין לו שום שאלה מוסרית, בוודאי שלא שמץ של חמלה. ההיפך, הוא יכול להיות רע כלפי האחר ברמה של סדיזם (רוע לשם רוע), וזה נכון גם לגבי ההזנחה והאדישות וגם לגבי האלימות הנפשית האקטיבית (התקפי-זעם, קללות, הנמכה, השפלה, בוז, דחייה וכו').

בתחילת היחסים הנרקיסיסט מאוד כריזמתי, צ'ארמר, איכפתי, דואג, מקשיב, נגיש, נענה, וככל שהיחסים מתפתחים כל אלו הולכים ופוחתים, האהבה והמשיכה פוחתים, ולפעמים הם נעלמים לגמרי. לפעמים הופכים להיות מותנים (פירורים כבר אמרנו?) ונוצרת התקשרות טראומטית (טראומה בונדינג).
ככל שנמשכים היחסים, הנרקיסיסט נעשה משועמם וחסר עניין. בן/בת הזוג כבר לא מעניינת אותו ולא מרגשת אותו כבעבר. יש לו עכשיו תחומי עניין אחרים ואינטרסים אחרים. זה יכול להיות עבודה וקריירה, חברויות חדשות, נשים אחרות, תחביבים, התנדבות, ספורט, כמה מהדברים יחד… והדברים האלה הופכים להיות יותר מעניינים ומושכים בעבורו ולוקחים נתח גדול מהזמן שלו ומהאנרגיה שלו. בן/בת הזוג יורדת אל תחתית הסולם מבחינת סדר עדיפויות. נראה שאף פעם אין לו מספיק זמן ואנרגיה לבן/בת הזוג, והוא כמעט לא משקיע ביחסים או בכלל לא משקיע ביחסים. אנו מדברים על משהו שמתרחש כל הזמן, שהולך ומחמיר בהדרגה, ביחסים ארוכי-טווח.

השאלה הנשאלת היא:

מתי הזנחה הופכת להתעללות?

חשוב לציין שכולנו יכולים מידי פעם להיות "מזניחים" במובן זה, שלפעמים אנחנו מוטרדים ממשהו ולא נוכחים באמת בסיטואציה או לא בהקשבה לאדם השני. לפעמים אנו יכולים לשכוח משהו שחשוב למישהו אחר. זוהי איננה הזנחה. קורה גם שאנו לא נותנים למישהו משהו שהוא רוצה או דורש לאורך זמן,  או שלא מבינים למה משהו חשוב למישהו או לא מבינים מדוע מישהו מרגיש כפי שהוא מרגיש. וגם זאת איננה הזנחה נרקיסיסטית. הזנחה נרקיסיסטית היא התעללות. נקודה. התעללות זוהי פעולה או התנהגות חוזרת ונשנית שפוגעת באחר, גורמת כאב, גורמת סבל באופן שיטתי, במטרה לשלוט ולשעבד אדם אחר. המתעלל מתנהג כך למען עצמו, עבור התועלת שלו ועבור הסיפוק שלו.

בהתעללות נרקיסיסטית ישנם שני סוגים שיכולים להתקיים בו-זמנית או לסירוגין: התעללות אקטיבית (הנמכה, השפלה, אלימות מילולית, גזלייטינג וכדו', והתעללות פאסיבית, פעולה של החסרה ואִיוְּן, ופירושו לא לעשות שום דבר, לא לספק או לענות על הצרכים של מישהו (ואפילו צרכים בסיסיים), זה למנוע אֵֶֶתִִיכָּ"א: אהבה, תשומת-לב, יחס, אכפתיות, כבוד, חיבה, וגם משאבים, ובאופן כללי זה לא לתת לו הכרה ולא לראות אותו. התעללות אקטיבית היא מזיקה והרסנית, אין ספק בכך, אך גם הזנחה מזיקה והרסנית, בדרכים שונות.

ההזנחה מאוד מבלבלת. האדם הבוגר שחווה הזנחה בהווה, בזוגיות או במשפחה, או בעבר במשפחת המוצא, חווה קשיים רגשיים ושואל את עצמו "למה יש לי את הבעיות האלה?" יש לי בית נחמד, רמת-חיים טובה, הכל נראה בסדר, אז מה לא בסדר איתי?" הסיבה לכך היא, שאת ההזנחה "לא רואים" בגלל שאלו דברים ש"לא נעשו" לך או עבורך. הקושי שלך הוא בגלל דברים שלא ידעת שהיו אמורים/צריכים להיות, ולא היו שם או אינם נמצאים בהווה. זוהי, למשל, הנחמה והחיבוק שאינך מקבל, חיזוק ומילה טובה שאף פעם לא נאמרים, הרגשות שלך שלא מקבלים הכרה או מבוטלים, הצרכים שלך שמתעלמים מהם לחלוטין ושאינם רלוונטיים, החלטות שמישהו עושה "מעל הראש שלך" מבלי לקחת אותך בחשבון וכיוצ"ב.

המסרים הגלויים והסמויים של הזנחה גורמים לאדם האחר להרגיש שהוא לא רלוונטי, לא מספיק טוב, חסר חשיבות, חסר-ערך. כאשר מישהו לא מקבל תמיכה רגשית למשך תקופה ארוכה, במיוחד ממישהו שאמור להיות קרוב אליו, זה עשוי להוביל לרגשות של "אני פגומ.ה", ספקות עצמיים, אמונה שאיני ראוי.ה לאהבה ו…טינה. האדם זה לומד לא לבקש שום דבר, לא להציע שום דבר, ולא לצפות לשום-דבר. הוא/היא מתקשה לדרוש את הצרכים שלו או לתקשר את הגבולות שלו. יכולה גם להיות התעצמות של חרדה ודיכאון.

דבר נוסף, הזנחה יכולה להוביל את הקורבן להשתמש במנגנוני הגנה לא אדפטיביים כמו: שימוש באלכוהול, סמים, הרס-עצמי, הפרעות-אכילה, חוסר-מוטיבציה וחוסר-אנרגיה.

סימן מובהק לכך שיש כוונה מאחורי ההזנחה, הוא כאשר אנו מבקשים מהאדם שעושה את הפעולה הזאת (במקרה הזה המזניח) להפסיק להתנהג כפי שהוא מתנהג ואין שום שינוי. הוא פשוט ממשיך לעשות את זה. (מתעלם כבר אמרנו?). אם ניקח לדוגמא את טיפולי השתיקה כאחד הסוגים של "הזנחה" אז ברור שהנרקיסיסט יודע מה הוא עושה ויודע איזה אפקט יש לזה על האדם השני.

אִיוּן זה אחד הדברים האכזריים ביותר שאפשר לעשות לאדם אחר. אני אפילו חושבת שרוב האנשים יעדיפו שיכו אותם מאשר יאָיְינו אותם. אִיוּן מתמשך זה להגיד למישהו "אתה לא קיים", לבטל אותו. וזה כמו מוות. וגרוע מזה, בגלל שזה מתמשך לאורך זמן אני משווה את זה ל"מוות בסקילה", עד כדי כך. עדיף להתנתק ולומר למישהו "אני לא רוצה אותך בחיים שלי" מאשר להיות בקשר מאָיֵין לאורך זמן. ויותר מכך, מאחר ובן-הזוג המאוּיָין הוא זה שכל הזמן "נותן", הוא הולך בתחושה כואבת ומתמדת של חוסר-צדק וכפיות-טובה, שלא לדבר על כך שזה משפיע על תחושת הערך-העצמי שלו ועל בריאותו הנפשית והפיזית.

מהם הסימנים השכיחים להזנחה ביחסים?

הוא כל הזמן עסוק במשהו אחר

יש כאלה שמאוד מרוכזים בקריירה שלהם. במקרה כזה תהייה להזנחה הצדקה לכאורה, כי הם עושים את זה כדי לפרנס את המשפחה. (וזה גם יכול להיות נכון). מבחינתם, זה גם עושה אותם לבני זוג טובים. יכול להיות שהמשפחה הזאת תזכה לרמת חיים גבוהה, אך איכות חיים נמוכה מבחינת סיפוק רגשי.
ובשבתות, אחרי שהוא עבד קשה, מגיע לו לנוח, או מגיע לו זמן קצת לעצמו "כי אני עובד קשה כל השבוע ואף פעם אין לי זמן לעצמי", ואז מוצא תחביב, ספורט, חברים וכדו'. נראה שהראש שלו נמצא תמיד במקום אחר.

הוא מוסח ומרוחק באופן קבוע. גם כאשר הוא נוכח, אינו נוכח

אם זה להיות עסוק רוב הזמן במחשב, בטלפון או צפיה בטלוויזיה (בתוכניות ספורט למשל).
אם בת-הזוג רוצה לדבר על משהו שחשוב לה, בין אם זה אישי או קשור למשפחה – הוא עשוי להקשיב כמה דקות ואז או משנה את הנושא ומתחיל לדבר על משהו אחר, או שאומר לה "לא עכשיו", או שאומר "הבנתי" ומסמן בטון ובשפת הגוף שהיא כבר דיברה מספיק ו"תעברי הלאה".
אם בת הזוג רוצה לשתף או להתייעץ לגבי הבעיות שלה הוא משתדל לא להיות מעורב ולא לתרום או להתאמץ. הוא יכול להציע פתרונות מבלי באמת לתת תשומת-לב למה היא אומרת או להכיר בבעיה. פתרונות כמו: "תקבלי את הדברים כמו שהם", "את צריכה להתמודד", "פשוט (דגש על המילה פשוט) תעשי ככה וככה" או שיכול להגיד "הייתי רוצה לעזור לך אבל אני לא יכול כי…" (כל מיני תרוצים), או "למה את שואלת אותי? מאיפה אני יודע?"

אין קרבה ואינטימיות

נרקיסיסטים מאותגרים על-ידי אינטימיות. הם נמנעים מאינטימיות בכל מחיר, תמיד. הם מאופיינים על-ידי יחסים שטחיים: שיחות ברמה שטחית ללא עומק, נוטים להתחמק משיחות "קשות" או מכל דבר שעשוי ליצור קרבה רגשית ואינטימיות.
הוא הודף כל ניסיון לקרבה אינטימית, לא משתף את בת-הזוג שלו בחלקים גדולים מאוד של חייו, וכאשר הוא משתף זה יהיה בעיקר שיר הלל לעצמו והאדרת היכולות שלו והצלחותיו.
כאשר הוא מספר על ילדותו הקשה, זוהי אינה אינטימיות אלא מניפולציה להשיג משהו. בת-הזוג האמפתית נוטה ליפול במלכודת הזאת לעיתים קרובות.
עם הזמן, בת הזוג לומדת גם היא לא לשתף אותו. גם בגלל האדישות וחוסר האכפתיות שלו, ההרגשה שהוא נותן לה שהיא עכשיו גוזלת את זמנו, וזה לא זמן טוב לדבר על זה, או שלא רלוונטי עבורו מה היא צריכה או רוצה, וגם בגלל שהיא לומדת עם הזמן שכל מה שהיא משתפת ישמש בסופו של דבר נגדה. כך מתרחשת התרחקות הדדית. לפיכך אחד הסימנים להזנחה זה זוגיות שיכולה להיות מאוד תפקודית אך חסרה את הקרבה והאינטימיות.

אדישות

הנרקיסיסט לא מוצא שום עניין ולא מראה שום עניין במה שקורה לבת-הזוג שלו, לטוב ולרע, לא כאשר היא מצליחה ולא כאשר יש לה קשיים. לא יברך אותה על ההישגים שלה והם לא ידברו על ההצלחות שלה. הוא לא משתף את החדשות הטובות לגבי ההישגים שלה עם אחרים כאילו שזה לא משהו שווה להזכיר, אך כאשר הם במסיבה או חברים והוא מסמר הערב, והוא רוצה להשתמש בהישגים שלה להאדיר את עצמו, היא יכולה לשמוע אותו מספר לכולם איזה אדם מדהים ומוצלח בת-הזוג שלו.
היא יכולה לבכות אל הכרית, להיות עצובה, מאוכזבת – הוא מתעלם. ובאמת לא איכפת לו כל זמן שלא מפריעה לו והוא יכול להירדם. אם הבכי מפריע לו לישון, הוא פשוט "יזרוק" אותה מהמיטה ויגיד לה ללכת לבכות במקום אחר.
בשלב ההזנחה, הוא איננו סקרן לגבי תחומי העניין שלה, התשוקה שלה, הפחדים שלה והחברויות שלה.

כל הקשיים שבן/בת-הזוג עוברת, היא סובלת ונאבקת לבד

כבר הזכרתי את זה, אך שווה לתת לזה סעיף נפרד. אין אמפתיה, אין תמיכה, אין חמלה. בשביל הנרקיסיסט זה עוד יום רגיל ושגרתי.
גם כאשר בת-הזוג תבקש עזרה הוא יאמר: "זה העניין שלך, תפתרי אותו", "תחפשי אצלך את התשובה", "את יודעת מה? תנסי לא לחשוב על זה". אם היא לומדת וצריכה זמן פנוי ללמוד למבחן או לכתוב עבודה, לא רק שהוא לא יעזור כדי לפנות לה זמן חופשי, ההיפך, הוא ימצא דרכים יצירתיות להפריע לה בריכוז, לדרוש ממנה שתעשה עבורו דברים מיוחדים – הכל כדי שהיא לא תצליח. זה יכול להגיע לרמה שאפילו אם היא משתחררת אחרי ניתוח/אשפוז בבית-חולים, הוא אולי יבוא לקחת אותה הביתה אבל ייתן לה להרגיש שהיא מפריעה לו באמצע העבודה/פגישה/משהו חשוב, והוא ישאיר אותה בבית לבד (ואפילו לא ייצא מהאוטו ללוות אותה, שלא לדבר על להגיש משהו לאכול), ויחזור מייד לעיסוקיו, כאילו לא קרה כלום. וברור שהוא מצפה שהבית מיד יחזור לתפקודו הרגיל. בן/בת-הזוג לא מקבלת ממנו כלום.

להראות לבן/בת הזוג שהיא בתחתית סדר העדיפויות.

בזמן שהוא אדיש לזוגתו, לא מקשיב לה, לא מפנה לה זמן, לא נוכח, לעיתים קרובות, הוא יעשה מחוות גרנדיוזיות לאנשים אחרים, גם כדי להדגיש לבת הזוג שהיא בתחתית הסולם.
כאשר אנשים אחרים בסביבה הנרקיסיסט יכול להיות מסמר המסיבה. הוא צוחק, מתבדח, מספר על הרעיונות שלו, מציע הצעות ובן/בת-הזוג שלו נעזבת בפינה. בדרך אל המסיבה ובחזרה הבייתה כאילו לחץ על המתג ל-off, חוזרים בשתיקה.

כל מה שבן/בת-הזוג מבקשת מקבל סירוב/דחייה

כנ"ל לגבי מה שבן/בת-הזוג תציע. הנרקיסיסט נותן או משקיע רק במה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, בתנאים שלו ולפי מה שמתאים לו. תמיד! אם הוא כן נותן משהו, זה לא מה שהיא צריכה אלא מה שהוא חושב שהוא רוצה לתת. כאשר הוא כן יעשה משהו נחמד, כמו להביא מתנת יומולדת, הוא עשוי להביא מתנת יומולדת מוגזמת מתוך רצון לקבל שבחים או הכרה בגרנדיוזיות שלו, והוא מתקשה להבין מדוע בת-הזוג לא מתרגשת ולא יוצאת מעורה בהכרת-תודה, והוא יכעס עליה ויזכור לה ויזכיר לה את זה כל החיים. הוא אינו מבין שהמתנה הזאת לא מוחקת את הכאב הרגשי והבדידות שבת-הזוג חווה.
אספקט נוסף הוא שלעיתים לתת לבת-הזוג משהו שהיא רוצה נתפס על-ידו כחולשה. הוא רואה בכל דבר תחרות ומאבק כוחות. אז אם היא מבקשת משהו והוא מסרב (אלא אם זה בתנאים שלו) הוא שומר על תחושה של שליטה.

תקשורת לקויה

לא דנים על שום דבר בצורה רצינית ושום דבר לא באמת נפתר.
כפי שכבר ציינתי, אף פעם אין זמן טוב או מתאים לשוחח (גם על דברים חשובים).
כאשר מתווכחים, אותם נושאים עולים שוב ושוב. הנרקיסיסט כדי לנער מעצמו כל שיחה, דיון, טענה, ינסה להשתיק את בת-הזוג שלו על-ידי הכרה מזויפת או התנצלות מזויפת. זה יכול להישמע כמו: "בסדר, בסדר, אם זה כל כך חשוב לך אז אני מצטער, בסדר?" וזוהי לא באמת התנצלות, זה יותר זלזול.
הנרקיסיסט משתמש בציניות לזלזל בכל מה שבת הזוג שלו אומרת, כל הזמן משנה את הנושא, לא עונה על שאלות או שנותן תשובות לגמרי לא קשורות לשאלה – שום דבר לא באמת נפתר.
לעיתים הוא מגיב באנחות ו/או דיבור מתחת לאף, כאילו מדבר לעצמו, משפטים מסוג של "אני לא מבין מה היא רוצה", "היא אף פעם לא מרוצה", "נמאס לי כבר…" וכדו'. לעיתים באדישות ובמבט זגוגי בעיניים, שנראה כאילו "אין אף אחד בבית".

טיפול בשתיקה

מעט תשומת הלב שעוד ישנה, נלקחת עוד יותר. הוא נסגר ומתעלם מקיומה של בת-הזוג ובכך לגמרי מֵאַיֵין אותה. הוא מעניש את בת-הזוג בצורה של פאסיב-אגרסיב. טיפול בשתיקה זוהי אלימות קשה ביותר. הוא מחליט מתי כמה זמן וזה יכול להיות כמה שעות, כמה ימים ואף שבועות וחודשים, ואת אף פעם לא באמת יודעת מה הסיבה או מה עשית לא בסדר לכאורה, ומה את צריכה לעשות כדי שזה יסתיים.

רמה חמורה יותר של טיפול בשתיקה זה "חרם". הוא מחרים אותך לאורך שנים. מתייחס אלייך כאל אוויר. אינך קיימת. אם את מדברת אליו הוא לא עונה, עובר לידך בבית כאילו את איזה רהיט שנמצא כאן, אם תבקשי לדוגמא שיעביר לך את המלחייה בשולחן האוכל הוא לא שומע, לא רואה, לא מגיב. וכל זה ליד הילדים, או שהוא מדבר מעל הראש שלך אל הילדים, לא לוקח אותך בחשבון בתוכניות שלו, לא מעדכן אותך על כלום, עושה החלטות שקשורות לענייני הבית או כספים על דעת עצמו לא רק מבלי להתייעץ אלא גם מבלי לשתף או לדווח. ויש שאפילו לא יישבו איתך באותו שולחן. זוהי, לדעתי, הרמה החמורה ביותר של איון.

הוא מחפש הכרה במקום אחר.

אין לו שום עניין להתחנף, לעשות מחוות של רצון-טוב או לקבל שבחים מזוגתו. בשלב הזה אין לדברים האלה שום משמעות בעיניו והוא גורם לה להרגיש לגמרי חסרת-ערך.
הוא עשוי לפלרטט עם נשים אחרות בפניה או לבגוד.

מדוע בן/בת-הזוג מסכימים לחיות "מוזנחים רגשית"?

כי הוא או היא רגילים לחיות ככה מילדות. בדרך-כלל אלו אנשים מבוגרים שהיו גם ילדים מוזנחים רגשית CEN – childhood emotional neglect. שהוריהם היו הורים מזניחים רגשית, מסיבות שונות. זה יכול לקרות גם במשפחות שנראות טוב על הנייר. הזנחה רגשית בילדות היא סוג של התעללות שקופה שאיננה נראית. כי זה לא משהו שעשו לך או שקרה לך, אלא משהו חסר, משהו שלא קיבלת. ומאוד קשה לשים על זה את האצבע ולהבין ש"הייתי ילד מוזנח רגשית".
בהתעללות רגשית אחרת, שגם אותה לעיתים קשה לזהות בגלל שהיא יכולה להיות מאוד סמויה ומניפולטיבית, בכל זאת יש "אירוע". משהו שעשו לך. בהזנחה "אין אירוע" ועל כן קשה לתפוס את זה ולזכור את זה. הזנחה רגשית היא כמו טיפות רעל שנכנסות באיטיות וחודרות למערכת.

כאדם בוגר את או אתה יכולים להיות כל כך רגילים לזה, כמו הדג ששוחה במים, שהוא לא יודע שום דבר אחר, ואין לו מודעות לכך שהוא במים.

מקורות:

Darren Magee, Ten Signs of Narcissistic Neglect

ספר: CEN – childhood emotional neglect – dr. Jonice Webb