בחיים כמו בחיים, יש לנו מידי פעם "מעצורים" או "מחסומים".
אנחנו רוצים משהו מסוים וזה לא יוצא או לא יוצא כמו שרצינו, אפשר שאנחנו מרגישים ששום דבר לא הולך לנו, שיש משהו אנרגטי שמבלבל, מקלקל, מפריע. העולם בחוץ יכול להיות כאוטי, דברים נכפים עלינו מטעם המדינה, מצב כלכלי, אנשים אחרים שעושים דברים שפוגעים בנו, תקופת נסיגה של כוכב זה או אחר, או מפגש דרמטי בין כוכבים שקורה אחת ל… או סתם אפילו עין רעה ואנרגיות שליליות או "כבדות" שנכנסו עכשיו למרחב.
בקיצור, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו נשלטים/מושפעים על-ידי איזה שהוא כוח חיצוני או אנרגיה חיצונית.
אז, בואו ונעשה סדר בדבר הזה. אין ספק שזוהי החוויה שלנו, והחוויה היא לגמרי אמיתית. כן יש וירוס שמשפיע, אנשים אפילו יכולים למות מזה, כן יש תנועות כוכבים שמשפיעות עלינו, כן יש יישויות כאלה ואחרות, פיזיות ולא-פיזיות שיש להן אנרגיה משלהן ואולי אפילו יש להם אג'נדה שונה וכוונות משלהן, ויש אנשים נרקיסיסטיים ויש פסיכופתים, ויש עוני ומחסור.
אבל… וזה אבל גדול, לא משנה איזה אג'נדות ואיזה אנרגיות יש לכל מיני גורמים חיצוניים, ואפילו אם יש להם כוונות רעות כלפיך באופן אישי או בכלל, הדרך היחידה שאנו, כאינדיבידואלים, יכולים לחוות את זה, היא כאשר התדר האנרגטי שלנו תואם לתדר האנרגטי שלהם או שאנחנו מתאימים את התדר שלנו לשלהם.
בכך שאנו "תואמי תדר" אנחנו יוצרים את הייצוג החיצוני של הדבר הזה ש"הם" מנסים להעביר אלינו. מי שיוצר את החוויה החיצונית שלי (דגש על שלי) זה אך ורק אני. אנחנו יוצרים את החוויה החיצונית הזאת שאנו קוראים לה "האנרגיה שלהם".
חשוב לזכור, האנרגיה שלנו היא הדבר היחיד שאנו יכולים לעבוד אתו במציאות האישית. כך, כשאדם מבטא את הרעיון שאיזושהי צורה של אנרגיה מונעת ממנו לעשות את זה או את זה, חשוב להבין שכל מה שהוא מרגיש זה למעשה את האנרגיה של עצמו.
וכל הסיפור הזה קשור לאמונות ובמיוחד אמונות שליליות.
אמונות שליליות הן מסננת של תדרים. הן משתמשות באנרגיה שלנו, שהיא אנרגיה הרמונית וסינכרונית שתואמת לאני האמיתי, אנרגיה של "היש" או "המקור", ומפלטרות אותה דרך עצמן, ומקרינות לנו אותה חזרה בתדר מסוים שהוא שונה מן התדר המקורי. לאמונות, בהקשר הזה, אין אנרגיה משל עצמן. הן חייבות להשתמש באנרגיה שלנו! בצורה כזאת, בסופו של דבר אנו רוטטים את התדר.ים שמייצג.ים את האמונה.ות שלנו ובכך "מושכים" מציאות חיצונית שתואמת את התדרים הללו.
כדי שתהייה לנו חוויה שישנם דברים חיצוניים שאנו כפופים אליהם, שהאנרגיה שלהם משפיעה עלינו, שיש דברים שחוסמים ומונעים מאיתנו לעשות דברים כאלה ואחרים – כדי שתהייה לנו התחושה שמשהו אחר שולט עלינו – צריכה להיות לנו אמונה מסוימת, ובדרך-כלל מערכת אמונות, שבתוכן תהייה גם האמונה שיש משהו אחר שמשליך את האנרגיה שלו עלינו, וגם אמונות שונות הקשורות לערך העצמי שלנו ולדברים השליליים שאנו מאמינים ומגדירים את עצמנו ואת העולם.
אין בדברים הללו הכחשה שאנו באמת חווים את המעצורים החיצוניים והסיטואציות הלא-נעימות הללו. החוויה שלנו היא לגמרי אמיתית. חוויה של מציאות מוחשית, קיימת ובועטת. אבל הכל, הכל, הכל זה אנחנו, כל מה שקורה הוא הקרנה של האנרגיה שלנו, זוהי הולוגרמה, מציאות תדרית, שאנו מקרינים מבפנים החוצה. אפשר להבין את זה כמשחק של מציאות מדומה שאנחנו גם הדמות הראשית במשחק הזה וגם השחקן המפעיל את המשחק מבחוץ (התודעה הגבוהה שלנו). מנקודת המבט של השחקן שנמצא בתוך המציאות המדומה של משחק המחשב, מה שקורה במשחק הוא לגמרי אמיתי. החלק שלנו המפעיל את המשחק יודע שזהו משחק וכאשר מישהו במשחק מת, נופל, נכשל – זה רק משחק ועל כן זה לא שלילי.
כדי להבהיר את נושא האמונות היוצרות מציאות, אביא אנלוגיה שלמדתי מבאשר, והיא אנלוגיה של מנורת החשמל (=אמונה):
האמונה משולה למנורת החשמל. למנורה אין כוח משל עצמה והיא לא יכולה לעשות את תפקידה ללא זרם חשמלי (=אנרגיה). חייבים לחבר אותה לשקע שמחובר לרשת החשמל (=אנחנו) כדי שתוכל להאיר. התוצאה במציאות זה האור שנדלק. כל מנורה מדליקה את האור המסוים שלה. (יוצרת מופע מסוים במציאות הפיזית).
אמונות הן המנורה. החשמל הוא אנחנו.
האמונות חייבות להשתמש באנרגיה שלנו כדי שתוכלנה לפעול. הן האמצעי, המכשיר, שדרכו אנו מקרינים את המציאות (האור) המסוימת. הכל נובע מאיתנו, מהאנרגיה שלנו. כך, שאם המציאות לא לטעמנו, אנחנו לא רוצים את התוצאה שאנו רואים וחווים, עלינו לנתק את המנורה מהחשמל, לא להזין אותה באנרגיה, ואז הדבר הזה שמשפיע עלינו לכאורה מבחוץ, האור המסוים (שהוא הקרנה במפנים שמקבלת ביטוי פיזי בחוץ), ייעלם מהחיים שלנו. איננו נשלטים על ידי אף אחד ושום דבר מלבד עצמנו.
אני אחזור על זה:
כשאנו מפלטרים את זרם החשמל (האנרגיה שלנו) דרך המנורה (האמונה/ות), אנו מקבלים את הדבר שאליו כיוונו את האנרגיה שלנו. מקבלים את האור המסוים הזה שהדלקנו.
אבל אנחנו יכולים לכבות את זה על ידי ההבנה שאין לו כוח/אנרגיה משל עצמו. כאשר אנו רוצים לנטרל אמונה שלילית שאנו כבר מודעים לה, נדמיין (כן, ממש לדמיין את זה) אותה כמנורה שאנו מבריגים החוצה. אם נסתכל על זה מנקודת מבט ניטראלית – המופע החיצוני והחוויה החיצונית הם רק כלי שמאפשר לנו לדעת לאן האנרגיה שלנו זורמת ומאפשר לגלות מהן האמונות שלנו.
כאשר אנחנו מרגישים פחד, חסימה, בלוק, רגשות שליליים, שכאילו באים מגורמים חיצוניים או אנרגיה שהיא מחוץ לנו, נדע שאנחנו פשוט מרגישים את האנרגיה שלנו עצמנו. זה לא יכול לבוא מבחוץ. כי אפילו אם נניח שזה כן בא מבחוץ, אנחנו חייבים ליצור את הגרסה התואמת שלנו, כדי שנחווה את החוויה הזאת. כלומר, להתאים את התדר שלנו לתדר הזה שבא מבחוץ כדי לחוות את זה. ורק כשאנחנו עושים את זה אנו גורמים לזה לקרות. אחרת, מה שקורה מחוץ לנו ולא תואם אותנו מבחינה תדרית, לא יכנס לתוך החוויה שלנו בכלל, ולא נהיה מודעים להתרחשותו. כל דבר שאנו חווים, אנו יוצרים מתוך האנרגיה של עצמנו. אף אחד לא יכול להשפיע עלינו באופן ישיר ללא ההסכמה שלנו להשפיע על עצמנו, במודע או שלא במודע (דרך אמונות).
חוק אצבע הוא שכשקורה משהו שבחוויה שלנו נתפס כשלילי, קודם כל, עלינו להימנע מלהגדיר אותו כשלילי.
כי אז אנחנו מסכימים עם זה שיש כאן משהו שלילי ובכך משחזרים את הרעיון הזה עבור עצמנו.
למשל אם מישהו מעביר עלינו ביקורת או מתקיף אותנו. בחוויה שלנו זה נתפס כאילו זה קורה עכשיו במציאות, ושהביקורת או ההתקפה הזאת מכוונת אלינו. אבל מאחר וכל מה שיש באמת, זה רק גרסה שלנו של המישהו החיצוני הזה שמבקר אותנו, אז אנו יכולים להבין שבתודעה שלנו יש הסכמה עם הרעיון הזה שמישהו מבקר אותנו על דברים מסוימים. אחרת לא היינו חווים את זה כמשהו שלילי שמשפיע עלינו. ואפילו אם נסכים לכך שיש כאן משהו אובייקטיבי, מופע של אדם אחר שמעביר עלינו ביקורת, אם לא הייתה הסכמה לזה בתוכנו, לא היו לדברים שהוא אומר או עושה שום הגיון ושום משמעות, ועל כן לא היינו לוקחים את זה ללב. הסיבה היחידה שאנו יכולים להיות מושפעים ממופע כזה היא שאנחנו מסכימים לכך שזה משפיע עלינו.
אם למשל אני לובשת שמלה ורודה ומישהו אומר לי "אני שונא את הסוודר הכחול שאת לובשת", אני לא אפגע מזה כי זה לא הגיוני ולא קשור אלי. אז בוודאי שלא תהייה לי תגובה רגשית להתקפה או לביקורת הזאת.
מה שאנחנו רואים במציאות שמחוץ לנו, זוהי רק גרסה שלנו של האדם הזה שמשקפת לנו חלק מסוים בתוכנו שמרגיש לגבי עצמנו את מה שהוא אומר עלינו. אחרת לא היינו מגיבים לזה או חווים את זה באופן שלילי. היינו רק מתבוננים במה שקורה ואולי אומרים "מענין…" וממשיכים בשלנו. אבל אם אנחנו מגיבים לזה, זה אומר שיש חלק בתוכנו שמקבל את זה כאמת. וכשאני אומרת "גרסה שלנו של האדם הזה" הכוונה היא שזוהי הולוגרמה שלו שאנחנו יצרנו. כל האנשים בסביבה שלנו, וכל הדברים בסביבה שלנו הם הולוגרמות שהתודעה שלנו מקרינה. מכיוון שכך, ההולוגרמות יכולות להשתנות כאשר התודעה שלנו משתנה. זאת גם הסיבה שרצוי לא לתת פרשנות שלילית לאירועים שקורים לנו בעולם החיצוני לכאורה, (וגם בעולם הפנימי) כי זה מחזיק את ההולוגרמה הזאת כשלילית.
ואם כך, אם אני היחידה שנמצאת בחדר עכשיו (ולא משנה איך זה נתפס אצלי), השאלה שעלינו לשאול:
מה אני מעדיפה שיקרה בחדר?
והתשובה היא שמה שעלינו לעשות זה לומר תודה. "תודה שאתה מראה לי שאני לא אוהבת בי חלקים מסוימים".
כשנתחיל לומר תודה, נוכל להיווכח שהגישה והיחס של האדם האחר כלפינו משתנה. כי מה שאנחנו עושים באופן הזה, אנחנו משנים את הגרסה שלהם שיצרנו במציאות שלנו, כך שתהייה משקפת את העובדה שעכשיו אנחנו אוהבים יותר את עצמנו ויותר שלמים עם עצמנו. האדם האחר, יוכל להיות שימשיך להסתובב בעולם ולהעליב אנשים. אבל הגרסה היחידה שלו שתופיע במרחב שלנו, היא הגרסה שאנחנו יצרנו שעכשיו משקפת את האהבה שאנו מוכנים לתת לעצמנו, שלא היינו מוכנים לתת לפני-כן.
כדי להסביר שוב ובאופן יותר מחושי את הרעיון:
למשל, כשאני בחדר עם מישהו, אני בעצם לא בחדר עם מישהו. אין זה אמיתי. אני לבד, היחידה שבחדר. התפיסה שיש עוד מישהו בחדר, זוהי רק חווית המציאות שלי. כל מה שקיים זה אני, וכל מה שמחוץ לי הוא שיקוף שלי. האדם השני, הוא בחדר משלו, ואולי עם גרסה שלי שהוא יצר.
אז בשביל מה אני יוצרת לי הולוגרמות כאלה שמבקרות או מתקיפות אותי?
מן הסתם, מפני שבאתי לכאן ללמוד את הערך העצמי שלי מול דעות מתנגדות. בכל פעם שאני מרגישה שמתעורר בי פחד או כעס (שבדרך-כלל הוא רגש שמכסה על פחד) או אי-נוחות לגבי מה שמישהו אחר אומר עלי, זוהי עוד הזדמנות להרגיש את הערך העצמי שלי ולהאמין בעצמי.
ובהפוך על הפוך, פעמים רבות כאשר מישהו בא אלי ואומר משהו שנראה לי כהתקפה, מה שהוא בעצם אומר לי, שיש לו בדיוק את אותו הפחד, והוא משליך אותו עלי, כדי לאפשר לי את ההזדמנות להחליט אם זה נכון לגבי. וזוהי הזדמנות לחקור ולמצוא את מערכת האמונות השליליות הקשורה לערך עצמי ולשחרר אותן. וכאשר נשחרר את האמונה השלילית או האמונות השליליות כמובן שתשתנה ההקרנה ההולוגרפית של המציאות בחוץ. ובינתיים לא לתת פרשנות שלילית אלא רק לשלוח לאדם השני בחזרה אהבה משום שהראה לי את ההזדמנות לאהוב את עצמי יותר.
בקיצור, כל מה שאנו חווים, בכל צורה ודרך, נעשה מתוך האנרגיה שלנו. הכל שלנו. בואו וניקח על זה בעלות ונבחר מה לעשות עם זה. לאמונות עצמן אין שום כוח ללא האנרגיה שאנו נותנים להן. הן רק מכשיר לאפשר לנו להרגיש את הכוח שלנו, את האנרגיה שלנו, בדרך שאנו מאמינים, שבאותו רגע מסוים עובדת עבורנו, בין אם היא חיובית או שלילית. חשוב לזכור, איננו חווים שום דבר שאיננו מאמינים שהוא משרת אותנו. גם אם אנו מבינים מבחינה אינטלקטואלית או אמפירית שמשהו לא משרת אותנו, אם אנו חווים אותו זה אומר שיש לנו מערכת אמונות שמנקודת מבטה המציאות הזאת כן משרתת אותנו.
ועל כן, כשאנו מבינים את זה, משימת החיים שלנו, אם אנו רוצים חיים של שפע, הרמוניה והאהבה כפי שנועדנו לחיות, עלינו להתבונן על המציאות, לקבל את העובדה שהיא מייצגת את האמונות שלנו, ואז לחקור, לחשוף ולשחרר את האמונות השליליות שלנו.
מקורות:
הנ"ל בהשראת הלימוד של מבאשר