לביקורת יש פנים רבות. יש לה צד שלילי כאשר משתמשים בה כאמצעי למניפולציה,
שליטה או כדרך להנמכה והשפלה. זהו החלק הפוגע וההרסני של הביקורת.
אך באותה מידה, יש לה גם צד חיובי שמייצג את החשיבה הביקורתית שפירושה השוואה, ניתוח והסקת מסקנות.
היא מאפשרת לנו לקבל נקודת מבט שונה משלנו, וכשהיא חיובית היא מקדמת אותנו בכך שאנו יכולים לתקן, לשפר ולהשתפר תוך כדי הליכה, ואפילו לחשב מסלול מחדש.
ואי-אפשר לדבר על ביקורת מבלי לדבר על "הפחד מביקורת" – שזה אחד הפחדים הגדולים ביותר שיש לכולנו והוא חונק ומכבה ביטוי עצמי ויצירתיות, ולדעתי, זוהי הסכנה הגדולה ביותר של הביקורת.
אנחנו חיים בתרבות מאוד ביקורתית ולמעשה כמעט בכל רגע בחיים שלנו אנחנו "מבוקרים". כל התרבות המערבית המושתת על מדע, על חשיבה השוואתית, על ניתוח ואבחון, על רדיפה אחר הישגים ותחרות, נשענת על ביקורת.
אז, מאחר ואנחנו כל הזמן מופצצים בביקורת, כדאי לנו ללמוד כיצד להתייחס לביקורת וכיצד לאמץ את הפאן החיובי שלה ולהמנע מהפאן השלילי שלה.
כי אם נודה על האמת, ישנם "מבקרים" שאוהבים אותנו ויש לכם באמת כוונות טובות,
אבל לרוב "המבקרים" שלנו הם לא באמת באים מאהבה אלא מתוך הצורך שלהם לחזק את האגו ואת החשיבות העצמית שלהם
ויש כאלה שאף משתמשים בביקורת כדי לנגח אותנו, לפגוע, להנמיך או כמניפולציה.
השאלה איך איך אנחנו יכולים להשתמש בביקורת ככלי לשיפור עצמי.
להפוך את השלילי לחיובי ולמצוא את המטמונים שמתחבאים בתוך כל ביקורת.
על מנת לנטרל את העוקץ שבביקורת ולהפוך אותה 'למטמון', אנסה לתאר תהליך מחשבתי של "ביקורת על הביקורת".
ההיגיון מאחורי התהליך הוא שבביקורת יכול להיות גרעין של אמת…
ואם אכן יש בה גרעין של אמת כדאי כבר ללמוד ממנה משהו לפני שנפטרים ממנה בכעס או בכאב או נעלבים וכו'.
אז איך נהפוך את הביקורת לכוח חיובי בחיינו?
על ידי "שאלת שאלות".
את התהליך הזה לא עושים בזמן שבו נאמרה הביקורת.
זהו תהליך שנעשה בכתיבה (לחשוב על נייר), בשקט, בינינו לבין עצמנו, אחרי, כאשר יושבים רגועים בערב בבית…
בתהליך הזה, על ידי הכתיבה, אנו מפרידים עצמנו מרגשות, מטון הדיבור, המבט והבעות הפנים, ומתמקדים אך ורק בתוכן.
בכתיבה, התהליך של "חשיבה ביקורתית על הביקורת" הופך להיות אנליטי והביקורת מאבדת מן העוקץ האמוציונלי שלה.
שאלה ראשונה: מתייחסת למקור של הביקורת:
האם האדם שהעביר את הביקורת כשיר להעביר את הביקורת המסוימת הזאת?
מה הידע שלו או הניסיון שלו בנושא עליו הוא מבקר אותי.
יש לבחור בין 3 תשובות:
מאוד כשיר,
קצת כשיר
ולא-כשיר.
התשובה לשאלה הזאת נותנת לנו את המשקל שעלינו ליחס לביקורת, והאם כדאי להתייחס אליה ברצינות וללמוד ממנה משהו.
כמובן שכאשר אדם שבעינינו "לא כשיר" להעביר ביקורת על הנושא הספציפי, מבחינה עניינית, אין משמעות לביקורת שלו. (אבל יכולות להיות משמעויות אחרות… נגיע לזה).
שאלה שנייה: מהו הבסיס של הביקורת?
האם לביקורת בסיס רגשי או בסיס הגיוני?
כאשר התשובה: בסיס רגשי
השאלה הבאה היא מה המניע של הביקורת?
מניע חיובי: אהבה, פרגון אכפתיות.
מניע שלילי: קנאה, כעס, חוסר בגרות.
כאשר אנו חושבים שהביקורת הספציפית יושבת על בסיס רגשי, היא פחות בעלת ערך לצורך העניין שעליו אנו מבוקרים. יחד עם זאת, היא מאוד בעלת ערך ללמוד משהו על מערכת היחסים בינינו לבין המבקר.
כאשר התשובה: בסיס הגיוני
אנו שואלים מספר שאלות:
האם המבקר מבין את המטרה, הכוונה, החזון שלי?
האם הביקורת מבוססת על המציאות?
אם כן – מכל סוגי הביקורת, זוהי הביקורת החשובה ביותר!
כלומר, המבקר מבין בנושא, לביקורת בסיס הגיוני ולא רגשי והמבקר מבין את המטרה ו/או את החזון שלי.
אם לא – הביקורת חסרת ערך כמעט.
אם כן:
המבקר מבין עניין והביקורת הגיונית ומציאותית:
ישנם מספר פרמטרים להעריך את הביקורת ולהחליט עד כמה גדולה או חשובה "המתנה" שהיא מכילה בתוכה:
האם המבקר מדויק או מגזים?
האם הוא יצירתי, מקורי וחדשני או האם הוא חושב בתוך הקופסא?
לסיכום: ביקורת על בסיס הגיוני, כאשר המבקר מבין את המטרה והכיוון שלי, כשהוא מציאותי ומדויק והינו טיפוס יצירתי וחדשני – בינגו! זוהי ביקורת שהיא 100% מתנה.
אבל לא צריכים ללכת רק על המקסימום. בכל ביקורת יש מתנה. אנו לומדים רבות על עצמנו דרך הביקורת של אחרים.
גם אם אינם כשירים, לדעתנו, להעביר את הביקורת המסוימת, אז בוודאי שאין ערך לביקורת מבחינה עניינית לנושא, אבל עדיין אנו יכולים ללמוד רבות בעיקר על המבקר ועל היחסים שלנו אתו.
אותו הדבר כאשר לדעתנו המבקר אכן כשיר להעביר את הביקורת מבחינת הידע והניסיון שלו, אבל הביקורת היא על בסיס רגשי, אזי המבקר מוטה רגשית והביקורת איננה מועילה.
וגם כאשר לדעתנו המבקר כשיר להעביר הביקורת מבחינת הידע שלו, אך הוא נתפס בעינינו כשמרן, שגרתי, חושב בתוך הקופסא ולא יכול להבין את החזון שלנו, גם אז אנו נחפש את המטמון שבביקורת, אך נתייחס אליה בערבון מוגבל.
אנו רואים שלא תמיד הלמידה היא בעניין עליו הועברה ביקורת, אבל תמיד היא יכולה להאיר לנו את עצמנו…
על כן, לא כדאי לדחות על הסף, באופן אוטומטי, כל ביקורת, כי אז אנו מפסידים פעמיים:
פעם אחת מפני שאנו ממילא נפגעים מהביקורת,
ופעם שנייה שכאשר אנו דוחים אותה על הסף מבלי לבחון אותה, מפסידים את המטמון שהיא אולי מכילה בתוכה.
שינוי היחס לביקורת לא רק שיכול לחשוף אותנו לתובנות חדשות ורעיונות חדשים, אלא גם גורם לנו להפסיק לפחד מביקורת.
כי ברגע שאנו מנתחים מה היא שווה או לא-שווה, היא מאבדת מהכוח שלה, המבקר מאבד מהכוח שלו, נעלמת החוויה של הנמכה או השפלה, של כישלון, של 'לא מספיק טוב', של חוסר בטחון וכל שאר ההרעלות והכאב שיוצרת הביקורת.
היא מאבדת מן התפיסה הדמונית שלה ומפסיקה להיות משהו משתק שננסה להימנע ממנו בכל מחיר.
עכשיו, אחרי שבחנו איך למצוא את המטמונים שיש בביקורת, אני רוצה לומר שגם אם אנחנו יודעים להשתמש בביקורת באופן חיובי, לפעמים יש ביקורות וישנם מבקרים שממש פוגעים בנו או שאנו מרגישים שמישהו "הכניס לנו מכה מתחת לחגורה".
אז איך אפשר להתמודד עם הדבר הזה?
לדוגמא:
כשמישהו אומר לנו:
"התספורת שלך לא מוצלחת"
"התלבושת הזאת לא מתאימה לך"
סטירות קטנות כאלה שאנחנו מקבלים במשך היום,
אפשר לומר "תודה ששיתפת אותי בזה".
בתוך האמירה הזאת "תודה ששיתפת אותי בזה" אנחנו בעצם אומרים:
"זוהי דעתך, אבל תרשה לא לקחת את זה פנימה".
תדמיינו איך זה להיות בצד שמקבל תשובה כזאת.
ברגע שאני אומרת למישהו "החולצה שלך מקומטת" ומקבלת תשובה "תודה ששיתפת אותי בזה",
זה מייד סוגר לי את הפה. מה עוד יש לי להוסיף?
אלו הן הביקורות הקטנות.
לפעמים יש ביקורת מעליבות יותר, כמו:
"ראיתי את ההרצאה שלך אתמול, זה לא היה כל כך מוצלח.
היית צריכה לדבר על… חבל, יש לך כל כך הרבה דברים שאת יכולה לדבר עליהם שהם יותר מתאימים…"
במקרה כזה אנחנו יכולים להגיב ב:: "פספסתי את זה, תוכל לומר לי את זה שוב?"
רוב הסיכויים שהמבקר קלט שעלית עליו והוא לא יחזור על זה או שיגיד: "אוי, אני והפה הגדול שלי!"
או "היה לי יום רע, פשוט תתעלם ממני…"
אבל, יש רשעים. יש כאלה שימשיכו ויחמירו את הביקורת:
"הפרזנטיה שלך הייתה גרועה",
או "לא היית צריכה לדבר בפגישה הזאת, זה היה ממש משמעמם".
ואז התגובה שלי לביקורת רעה יכולה להיות:
"את רוצה לגרום לי להרגיש רע?"
או אם אנחנו רוצים להכות בחזרה: "אנשים ביקורתיים הם בעצם אנשים שלא מרוצים מעצמם"