העולם שלנו כפי שהוא נתפס על-ידי השכל, אינו העולם האמיתי כידוע לכם, אלא אך ורק ייצוגו של העולם האמיתי בתוך המוח שלנו. יש לנו במוח רק 'מפה' של המציאות שהיא ממש לא, אבל ממש לא זהה למציאות. ואת זה חשוב להדגיש שוב ושוב כי אנחנו כל הזמן נוטים לשכוח את זה וחושבים שאנחנו 'תופסים' את העולם התלת-מימדי שבו אנחנו חיים כזהה לאמיתי.
ישנם שלושה חוקים השולטים בעולם שנוצר על-ידי המוח:
- כל הדברים שנוצרו על-ידי המוח קיימים במסגרת של זמן ולכן הם משתנים ובסופו של דבר יעברו.
- לפעמים אינך מקבל את מה שאתה רוצה.
- לפעמים אתה מקבל את מה שאתה לא רוצה.
שלושת החוקים הללו עומדים מאחורי כל הסבל שאדם יצר לעצמו בעולם, והם תוצאה של ההפרדה המלאכותית או השרירותית שאנו עושים לצורך הנוחיות התיפקודית שלנו, או יכולת ההכלה שלנו, של כל הדברים והאירועים (כשהאמת היא שכל הדברים הם אנרגיה אחת – להרחבת הנושא לחץ על הלינק).
ישנן רק שתי דרכים להתייחס את החוקים הללו השולטים בעולם:
דרך אחת, היא לתת לכל מה שקורה להיות בסדר.
אבל לפני שנתייחס לדרך הזאת, בואו נתעכב קודם ונבחן את הגישה השנייה.
הגישה השנייה היא להילחם, להתנגד לחוקים הללו.
יש הקוראים לגישה הזאת "המשחק של השחור והלבן".
זוהי הגישה שבאופן לא מודע מנהלת את רוב בני האדם רוב הזמן.
זוהי הגישה שאנחנו יונקים עם חלב אמנו, ככה מלמדים אותנו 'שהעולם פועל', זוהי ההתניה הטבעית שלנו, ובשביל זה צריך בכלל את כל המאמרים מן הסוג הזה…
לגשת אל החיים בגישה הלוחמנית הזאת, פירושו שכאשר הדברים משתנים, כפי שאכן קורה, או כאשר אתה מקבל מה שאינך רוצה, או כאשר אינך מקבל את מה שאתה רוצה, או כאשר אינך אוהב את מה שאתה מקבל – אתה מתנגד!
כמובן שאם היית יודע שאתה ממציא את כל זה, ושאתה ממציא את כל ההפרדות ואירועים הללו ושאתה בעצם היוניברס כולו, כל זה לא היה נחוץ.
אבל בגלל שאתה ממציא עולם של הפרדה, ואתה מתנגד למה שקורה בעולם הזה, אתה חווה רגשות לא נעימים, לעיתים אתה חווה סימפטומים פיזיים לא נעימים, לפעמים אתה נדחף להתנהגויות עם השלכות לא נעימות – אתה כועס, אתה נעשה חרד, לחוץ, פוחד. בקיצור, באופן מטאפורי אתה דופק את הראש בקיר וסובל מזה.
כשאתה מתנגד אתה מתכווץ ונסגר. וכמובן שאם התריסים סגורים אור השמש לא יכול לחדור פנימה. אתה הופך להיות "שורד" בחיים הללו.
הגישה המוצלחת יותר היא לתת לכל מה שקורה להיות בסדר.
איזה כיף! אם אתה מצליח לחיות בגישה הזאת רוב הזמן, הרווחת חיים של שקט ורוגע.
בשיטה זאת אתה יכול אולי להעדיף שדברים לא ישתנו או לא יחלפו,
אתה יכול להעדיף שלא תקבל דבר כזה או אחר
אתה יכול להעדיף שתקבל משהו שאתה רוצה,
או מעדיף שלא תיכשל וכן הלאה,
אבל שאחד מן הדברים הללו קורים, והם קורים, אתה לא מתנגד באופן רגשי.
אתה יכול לבצע פעולה כדי לשנות את מה שקורה או לשמר את מה שקורה, אם זה אפשרי, אבל אתה לא מתקשר לתוצאה.
בגישה הראשונה, המצב הרגשי הפנימי שלך, האושר שלך, השלווה הפנימית שלך, תלויים בתוצאה החיצונית כפי שהיא תצא.
כאשר אתה נותן לכל מה שקורה להיות בסדר, המצב הפנימי שלך, האושר שלך, השקט שלך, בלתי תלויים בתוצאות, גם אם אתה עושה פעולות כדי ליצור תוצאות שאתה רוצה בהן.
אחד המפתחות למצב של לתת לדברים שקורים להיות בסדר הוא מצב של כיוון-פנימי מול כיוון-חיצוני, שאחראי על האושר הפנימי ללא קשר לנסיבות חיצוניות, ללא קשר אם אתה מחליט לפעול לכיוון שאתה רוצה או פשוט לשבת פסיבי ולא לעשות דבר על מנת להשפיע על המאורעות. בכל מקרה החלטת "כל מה שיקרה – אני אשאר מאושר ושקט".
סבל נגרם מהיקשרות, מהיצמדות לדברים.
כשאומרים " תן לכל מה שקורה להיות בסדר" אין הכוונה לומר לך שכאשר קורה לך אסון, כמו למשל אם חס וחלילה ילד שלך מת, אז לא תסבול ולא תתאבל עליו, וגם לא אומרים שזה קל לחשוב ככה, וזה גם לא אומר שתהיו אנשים פסיביים ולא תעשו שום דבר – כלל לא. צריך להיות הגיוניים בעניין הזה. אין זה אומר שתהיו זומביים. – לא ולא.
תהיה אדם יותר מודע ולא פחות מודע.
ההבדל הוא שאדם שחושב בגישה של "כל מה שקורה הוא בסדר" הוא פחות נקשר לדברים. זוהי גישה של כניעה. קבלה פנימית של הקיים.
הוא לא חושב שכדי להיות מאושר ולהרגיש טוב הדברים צריכים להיות ולהתרחש דווקא בדרך מסוימת, הוא לא מנוהל על ידי הפרדיגמה של my way, הוא יותר גמיש וחופשי לקבל את הדברים כמו שהם ולקבל אותם ולהיות סקרן לראות איך מכל דבר שקורה מתחיל להתגבש משהו חדש וטוב ואולי אפילו טוב יותר.
זה דורש אימון ועם הזמן אף הופך להיות יותר קל. אתה הופך להיות צופה לגבי התוצאות.
אתה מתחיל להתרגל לכך שכשאתה פועל להשיג את התוצאות שאתה רוצה, אתה מתמקד בעשייה בהווה.
מבחינה נפשית אתה יודע ומקבל שהכל יהיה בסדר ללא קשר מה תהיינה התוצאות. אתה לא נצמד לתוצאות. כמובן שאתה מעדיף את התוצאות שעמלת בעבורן, כמובן שיש לך ציפייה שגם אם התוצאות לא תהיינה במאה אחוז מה שציפית הן תהיינה קרובות למה שציפית, ויחד עם זאת אתה פתוח לקבל כל דבר, אתה פתוח אפילו להפתעות, אתה 'יודע' שהדברים תמיד נופלים על מקומם ומסתדרים שכל מה שקורה הוא בסדר. גם אם השקעת ועשית בשביל דבר מסוים על פני דברים אחרים – מה שיצא הוא בסדר.
אתה לומד להתמקד במה שאתה רוצה ולא בתגובה למה שיקרה בעתיד.
באופן אירוני, כאשר אתה מאפשר לכל מה שקוה להיות בסדר, סביר יותר שתקבל מה שאתה רוצה.
כשאתה הולך בעולם בגישה הזאת, נותן לכל מה שקורה להיות בסדר (כמובן תוך כדי פעילות אקטיבית להשגת מטרותיך) בסופו של דבר הכל נופל למקומו, והכל באמת בסדר…
כאשר נכנעים ומוותרים נפתח מימד של מודעות חדשה, הפעולות שלנו הופכות להיות בתאום עם השלם, סוג של סינכרוניזציה עם העולם מסביב, נסיבות ואנשים מסייעים ומשתפים איתנו פעולה, צירופי מקרים מתרחשים…