המוח שלנו אינו אוהב שאלות שאין לו עליהן תשובות. זה כנראה משהו הישרדותי. חוסר ידיעה זה אי-ודאות, ואי-ודאות מייצגת סכנה.
כאשר אנו שואלים שאלה, באופן אוטומטי, מתחילה סריקה של כל מאגרי המידע, מיון ועיבוד כדי למצוא את התשובה. כאשר נמצאת התשובה – המיינד שלנו "נרגע" ומפסיק לחפש.
אך במידה ולא נמצאה התשובה באופן מיידי, המיינד ימשיך לחפש, הוא יסרוק את מאגרי המידע שבזיכרון הקצר, אם לא ימצא, ימשיך לחפש במאגרי מידע עמוקים יותר, ואם לא ימצא, יפנה לעזרת האינטואיציה, לעזרת "השמים והארץ", ושוב למאגרי הזיכרון, וכך ימשיך ללא סוף עד אשר ימצא את התשובה שתניח את דעתו.
לחילופין, אם בעל הבית, כלומר האגו, מחליט שאינו מוכן להיות במצב מתמשך של "לא יודע" עד אשר תמצא התשובה,
או אם הוא חושש שהתשובה תגרום לו לאי-נוחות, הוא יחסום באופן רצוני (אך בדרך כלל בלתי-מודע) את התהליך, או על-ידי קבלת החלטה שאינו רוצה יותר לשאול את השאלה הזאת, או, שימצא תשובה מאולצת רק כדי להשתיק את החיפוש. כלומר, במקום למצוא תשובה הוא מבטל/מדחיק את השאלה.
המנגנון האוטומטי הזה של המיינד "אני חייב למצוא תשובה" הוא כלי נפלא העומד לרשותנו, שכן הוא יוצר את הסקרנות ואת התהליך האינסופי של חיפוש תשובות ומציאת פתרונות יצירתיים וחדשים.
אלא מה, כדי להתגבר על האגו שלא אוהב להיות במצב של חוסר שליטה, חוסר ידיעה או חוסר נוחות, עלינו להחליט באופן מודע ש:
- אני מוכן להשאיר את השאלה פתוחה ולאפשר לשאלה, שאין לה מענה, להסתובב במערכת עד אשר תמצא התשובה.
- אני מוכן להתמודד עם כל תשובה גם אם אינה נוחה לי…
המנגנון הנפלא הזה של שאלות ותשובות המתרחש במיינד שלנו, עומד בבסיס הטכניקה של האימון. כאשר אדם נשאל שאלות, הוא מחפש בתוכו את התשובות.
למשל: "מה אתה רוצה להיות כשתהייה גדול?", "מתי זה יקרה?" "מהן המדדים שלפיהם תדע שהגעת לשם?" וכן הלאה.
על בסיס כוחן הרב של שאלות ביצירת מודעות וכתוצאה גם כטריגר לשינוי, יצרו Monica Garaycoechea & Arne Rantzen קלפים הנקראים "קלפים יצירתיים" "Creative Questions".
אלו הם קלפים המכילים שאלות שמטרתן לגרום למיינד שלנו לענות עליהן בגישה חיובית בלבד. כלומר לשאול שאלות כך, שהתשובה תמיד תהייה חיובית ותדגיש את הצדדים החיוביים שבעצמנו ובחיים שלנו. השאלות היצירתיות הן תמיד שאלות חיוביות. במקום לשאול "למה לא מצליח לי?" לשאול "מדוע מצליח לי?".
השאלות החיוביות משמשות כטכניקה לעורר חשיבה חיובית על עצמך ועל העולם.
השיטה הקלאסית של שימוש באמרות affirmations חיוביות, שתפקידן ל"תכנת מחדש" את המוח שלנו לחשיבה חיובית היא פחות אפקטיבית לדעתם. כוחה של השאלה כיוצרת חשיבה חיובית נובע מכך שהיא למעשה "דורשת" תשובה "מבפנים" ולא מרפה, והיא מערבת גם רגש, מה שנותן לה משנה תוקף.
לדוגמא:
אם אדם מעוניין לעשות אוטוסוגסטיה (שכנוע עצמי/שטיפת-מוח עצמית) לגבי בריאות ואריכות ימים, עליו לחזור שוב ושוב מידי יום ולומר לעצמו, אמרות חיוביות בענייני בריאות:
"אני בריא,
גופי מאוזן ומתפקד באופן אופטימאלי,
אני במשקל האידיאלי שלי,
הכושר הגופני שלי הולך ומשתפר מידי יום…" וכן הלאה.
במקום זאת, כאשר הוא שואל: "מדוע אני בריא?"
מייד המנייד שלו מתחיל לחפש את התשובה והוא יוצר רשימה של דברים טובים שהוא מייחס לגוף שלו, כנתון, כמשהו שהוא "יודע" שהוא נכון.
"אני בריא כי נולדתי למשפחה בריאה עם גנים "טובים"".
"אני בריא כי אני מזין את גופי במזון בריא"
"אני בריא כי אני חושב מחשבות חיוביות ואופטימיות"
וכן הלאה.
השאלה הבאה אחרי השאלה הזאת היא שאלת הרגש: "איך אני מרגיש כשאני בריא?" התשובה: "אני מרגיש מלא חיים, שמח, בעל יכולת להשיג כל מה שאני רוצה…" וכן הלאה.
רואים את ההבדל?
בדוגמא הראשונה של אוטוסוגסטיה עצמית על-ידי אמרות affirmations – הסיכוי שהן יצליחו "לחדור" ולהפוך לברירת המחדל במיינד שלנו הוא קטן, וגם זה רק אחרי אמירות חוזרות ונשנות פעמים רבות. (ומי בכלל טורח לעשות את זה) במיוחד אם המשפטים נאמרים כלאחר יד, ללא אמונה וללא רגש, באופן סתמי, ללא התכוונות וכוונה, הסיכוי עוד יותר קטן.
לעומת זאת, בדוגמא של שאלות יצירתיות, המיינד מחפש את הדברים הטובים שכבר ישנם ומחזק אותם. זאת ועוד, כאשר שואלים את השאלה לגבי הרגש, (איך אני מרגיש כשאני בריא?), מחברים לתשובות גם אלמנט חוויתי, מה שנותן להן משנה תוקף.
Arne & Monica יצרו 52 קלפים של שאלות יצירתיות, שמקיפות טווח רחב מאוד של נושאים. יחד עם זאת, כל אחד יכול ליצור שאלות "אד-הוק" לפי העניין שמעסיק אותו באותו הזמן, גם אם אין לו את הקלפים.
מהי הנוסחה ליצירת שאלות יצירתיות?
- זהה את הנושא הבעייתי שלך (זוגיות, עבודה, מצב רוח וכדו').
- זהה את השאלה הסיבתית השלילית (מדוע/איך אין לי מערכת יחסים יציבה?)
- הפוך את השאלה השלילית לשאלה חיובית ומעצימה (מדוע אני מאושר/מסופק לגבי מערכת היחסים שלי?)
- תן לשאלה החיובית להסתובב ב"מערכת" שלך למשך זמן מה, שבוע או יותר עד אשר תרגיש שהגישה השלילית השתנתה.
- התבונן במיינד שלך מתמלא בתשובות הרצויות והחוויה שלך משתנה.
התנגדות
לפעמים השאלה מעצבנת.
לפעמים השאלה יכולה להיראות לנו חסרת משמעות או מטרידה ואין לנו חשק להתעסק איתה.
לפעמים אתה אומר "אבל זה לא נכון!" המצב הוא שאין לי מערכת יחסים יציבה (ואני באמת רוצה אחת כזאת)! ואז השאלה החיובית "מדוע אני מאושר במערכת היחסים שלי?" ממש, אבל ממש, מטרידה.
כאשר התגובה שלך היא להימנע מתשובה – זוהי התנגדות.
כאשר השאלה מעצבנת אותך כי איננה "נכונה", פירוש הדבר שאתה למעשה מחזיק בשאלה השלילית שאינה מרפה ממך.
הטריק הוא, שכאשר אינך יכול לענות על השאלה, הפוך אותה לעתיד ואז ענה עליה.
למשל: "מדוע יש לי הרבה כסף?"
זה מעצבן אותך מפני שהאוברדרפט שלך בשמיים ואתה לא יכול לחשוב על מענה לשאלה כזו.
שאל: מדוע יכול להיות לי הרבה כסף?
לאחר ההסברים הארוכים הללו, ברצוני לספר לכם שרכשתי את חפיסת הקלפים הנ"ל ולהלן התרשמותי:
ישנן מספר דרכים ל"שחק" בקלפים.
- למשוך קלף יומי או שבועי באופן אקראי. המטרה היא להתמקד באותו היום בנושא שהשאלה הזאת מעלה. ברגע זה, תוך כתיבת המאמר, עשיתי ניסיון ויצא לי "מדוע אתה מצליח?". (ו"איך אתה מרגיש כשאתה מצליח?"). המטרה היא להסתובב עם השאלה הזאת וכל הזמן לחדד ולהבהיר, להוסיף ולשפץ (בכתב!) את התשובה במשך אותו היום או במשך השבוע. בסופו של התהליך אתה נשאר עם רשימה של החזקות שלך שתומכות בהצלחה שלך. באותה מידה אתה גם יכול להבחין גם מה "אין" ברשימה שלך. אם לפי תפיסתך המציאות היא שאינך מצליח – הפוך את השאלה לעתיד "מדוע אני אצליח?" באופן מיידי זה הופך לחשיבה חיובית וכגורם מדרבן, והרשימה שיוצאת בסוף התהליך, היא רשימה של "מה עלי לעשות או להיות כדי להצליח."
- למשוך קלף כמענה לשאילתה. מתרכזים בשאלה קונקרטית שמחפשים לה פתרון ומושכים קלף מן החפיסה. בהתחלה זה נראה מופרך לגמרי. זה גם קצת פרדוקסאלי לחפש תשובה לשאלה בשאלה אחרת. אחרי מספר ניסיונות התשובות התחילו לקבל משמעות. ניסיתי לשאול שאילתה ולמשוך יותר מקלף אחד (בין 2-4 קלפים) וקיבלתי "תשובות" מאוד מעניינות ורלוונטיות.
לעיתים השאלה שעל הקלף באמת נראית מטרידה או שנראה לנו על-פניו, שאינה קשורה לשום דבר.
מניסיון ראיתי שאם נותנים להתנגדות הראשונית לעבור, וחוזרים שוב אל השאלה, היא דווקא כן מתחילה להיות משמעותית. למשל משכתי באופן אקראי קלף עם השאלה: "מדוע אני אוהבת את גופי?" ד-א! אבל אז, אם הולכים עם המשחק הזה עד הסוף, זה לא רע בכלל לכל בנאדם לעשות רשימה של דברים שבגללם הוא אוהב את גופו.
בקיצור, הרעיון להפוך כל חשיבה שלילית או תפיסה פסימית ומחלישה לשאלה חיובית יוצר טכניקה פשוטה "למהפך" מיידי בחשיבה.
תנסו. זה שווה. זה מסוג הדברים שבהתחלה נראים שטותיים לגמרי ואתה חושב "אין לאנשים מה לעשות? באיזה שטויות הם מתעסקים?" ורק אחרי "התנסות" רואים שהדבר שנראה לנו אדיוטי בהתחלה וכל כך פשוט, יכול להיות דווקא גאוני.