ברצוני לספר לכם על סרט אהוב עלי, "קי פאקס" עם שני שחקנים גדולים קווין ספייסי וג'ף ברידג'ס (מומלץ). הסרט עוסק בין היתר בנושא של תפיסת המציאות ועד כמה המחשבות והאמונות שלנו לגבי המציאות ולגבי אמת ושקר, נכון ולא-נכון, ועל כך שמציאות ודמיון הם מאוד שבריריים וכל הזמן חוצים זה את זה…
בסרט, מיסטר פרוט (קווין ספייסי) הוא בחור כריזמטי המאושפז בבי"ח לחולי נפש, שטוען שאינו בן אנוש. הוא הגיע מכוכב בשם קיי פאקס ותפקידו לדווח להם מה קורה כאן על פני כדור הארץ. זמנו על פני כדור הארץ מוגבל ויש לו כבר תאריך שיגור חזרה לקיי פאקס.
בהתחלה לא ברור עם פרוט בעצמו 'יודע' שהוא דמות פיקטיבית או שהוא באמת קצת 'מסובב' אך נראה שהוא מצליח לסחוף את כל הסביבה לתוך הסיפור הזה של קיי פאקס.
הוא יודע לתקשר עם החולים במחלקה ו'לגעת בהם' ולהשפיע והם מתחילים להקשיב לעצות שלו ומתחילים להראות סימנים של שיפור במצבם הנפשי (מה שהרופאים והתרופות לא הצליחו לעשות), פרוט יודע לספר פרטים מדעיים על מקומו של הכוכב קיי פאקס במערכת הכוכבים 'נבל' ויודע להציג חישובים מתמטיים שאפילו המדענים במצפה הכוכבים מופתעים לגלות ולא ידעו אותם לפני כן, הוא יודע לתקשר עם הכלב ולהבין את שפתו – בקיצור, הוא אכן מוכיח שהוא 'בנאדם לא-רגיל' מה שגורם אפילו לפסיכיאטר (ג'ף ברידג'ס) שמטפל בו להתחיל להיסחף לתוך הסיפור של פרוט מקיי פאקס.
במציאות, פרוט הינו בן אנוש שסובל מפיצול-אישיות אלא שהוא מחק לחלוטין מזיכרונו את אישיותו האנושית בעקבות טראומה שעבר, ואימץ את האישיות הדמיונית שבאה מכוכב אחר.
בגלל שהוא כל כך כריזמטי ובגלל שאישיותו החדשה כל כך שלמה ואין בה 'חורים' הוא מצליח לשכנע את כל הסובבים שהסיפור שלו אמיתי ושהוא באמת בא מקיי-פאקס.
טוב, זה לא נראה כל כך בעיה גדולה לשכנע את המשוגעים שאתה יכול להגיע מכוכב אחר אבל לשכנע את הפסיכיאטר שלך זה כבר סיפור אחר.
פרוט בנה מצד אחד דמות חלופית כל כך מושלמת ומצד שני מחק לגמרי מן הזיכרון את האישיות הקודמת שהייתה לו כדי שיוכל להמשיך ולתפקד.
האישיות החלופית של פרוט היא בשבילי מטאפורה למה שקורה לנו כשאנו נולדים לתוך הגוף בעולם התלת-מימדי של הכוכב שלנו (=המציאות) שלתוכו אנו משוגרים מ'קיי פאקס' או מ'סריוס' או כל שם אחר (העולם הבא וכדו').
כשאנו נולדים לתוך גוף פיזי אנו צריכים ליצור לנו 'אישיות חלופית', ארצית, שהיא במקום 'העצמי המורחב', האני כשאנחנו רק תודעה או נשמה במצב האינסופי והבלתי מוגבל שלנו, שזהו המצב שהיינו לפני הלידה.
מרגע הלידה ואילך אנו יוצרים אישיות, אגו, שמחובר לגוף, שמכיל מחשבות, רגשות, תפיסות, אמונות, שאנחנו קוראים לו "אני" וזה רק "השחקן", זה רק האישיות שהמצאנו לצורך התפקוד שלנו כאן. זה לא באמת מי שאנחנו, זה לא באמת האני האמיתי זהו עצמי דמיוני, שיקרי, זהו 'פרוט' אישי שכל אחד מאיתנו ממציא וממשיך ובונה לאורך השנים כי שכח, או יותר נכון מחק באופן אקטיבי מהזיכרון את מי שהוא באמת…
מי שאנחנו קוראים "אני", הוא "עצמי מלאכותי" שמנסה לשמר א
ת עצמו בכל הכוח האפשרי, והוא משתמש במחשבות ובאמונות ובמושגים שהוא יצר כאסטרטגיות לשימור עצמי. והוא מנסה למנוע, בכל הכוח שהוא יכול, מהאני האמיתי, להיזכר מי הוא באמת.
האגו, ה'אני', הוא בעל עוצמה והוא שולט על המחשבות, והוא שכנע את בני האדם שהמחשבות הן הדרך לדעת את האמת המוחלטת. זוהי אסטרטגיה שלו.
הוא משכנע את כל בני האנוש לסמוך על מראה עיניים, על עובדות, על מחשבה אובייקטיבית, על היגיון (שזה מחשבה).
איך אתה יכול לדעת שמחשבות אינן הדרך לדעת את האמת המוחלטת?
איך אתה יכול לדעת שהעובדות אינך הדרך לדעת את האמת המוחלטת?
"שיטת כיצד אתה יודע?" תוכיח לך שהמחשבות שלך אינן הדרך לדעת את האמת:
-
הסתכל על כל אמונה שיש לך.
-
שאל על האמונה הזאת: כיצד אני יודע לגמרי בבטחה שזוהי האמת?"
-
המוח ייתן לך תשובה.
-
לתשובה שהמוח ייתן לך שאל: "כיצד אני יודע לגמרי בבטחה שזוהי האמת?"
-
בכל פעם שהמוח ייתן תשובה שאל: "כיצד אני יודע לגמרי בבטחה שזוהי האמת?"
-
כדי שהשיטה תעבוד עליך להיות מוכן לשאול את השאלה על כל תשובה שהמוח נותן לך.
-
אתה ממשיך את התהליך עד ש:
החקירה תמיד תסתיים ב"אני לא יודע לגמרי בביטחון שזוהי האמת".
הפילוסוף רנה דקארט כבר דיבר על הטלת ספק בכל דבר שקיים.
השיטה שלו היא להטיל ספק – במציאות ובכל דבר שקיים – עד שנגיע לאותו דבר שבו לא אפשר יהיה להטיל ספק.
כשהוא עושה את התהליך הזה הוא מגיע למסקנה שהדבר היחיד שלא ניתן להטיל בו ספק הוא 'שיש מי שחושב את הטלת הספק' ולכן הוא טבע את המשפט "אני חושב משמע אני קיים"
השיטה הזו היא דרך מצוינת לראות את ההבדל בין ידיעה לבין אמונה.
אחרי שתחקור מספר אמונות יהיה לך ברור שמחשבה איננה אמצעי לדעת אמת מוחלטת. המחשבה היא מגדל קלפים.
רעיון אחד תומך ברעיון אחר. בשיטה הזאת כאשר אתה עוקב אחר רעיון והולך איתו אחורה, אתה תגלה שאין לו בכלל בסיס.
שיטה נוספת לראות שמחשבה איננה דרך לדעת את האמת המוחלטת היא השיטה של "לנקוט את עמדת שני הצדדים".
בשיטה זו אתה בוחן אמונה שיש לך, אולי בנושא העומד על סדר היום.
כתוב את כל ההוכחות, הנימוקים והסיבות שתומכים בה.
כעת, העמד פנים שיש לך אמונה הפוכה וכתוב את כל ההוכחות והנימוקים והסיבות שתומכים באמונה ההפוכה.
כך אתה רואה שהמחשבה יכולה ליצור הוכחה וסיבות לתמוך בכל אמונה (בדבר ובהיפוכו).
השיטה של לטעון את עמדת שני הצדדים היא דרך לגלות שמחשבה היא למעשה חסרת בסיס. היא גם מדגימה שמסקנות המבוססות על מחשבות הן למעשה מבוססות על מניעים. כלומר לא העובדות הן הגורם העיקרי שקובע אלו מסקנות ואמונות ייווצרו. המניע הוא הגורם המרכזי ביצירת אמונות. העדויות יאספו כדי לתמוך במניע. האגו יאסוף את כל העדויות והסיבות לתמוך במה שהאגו רוצה להאמין.
המוטיב העיקרי של האגו זה לשמר את עצמו. לשמר את העצמי הדמיוני שלו. לכן האגו מוביל את המחשבות ליצור מושגים שיעזרו לשמר את העצמי השקרי שלו.
לעולם לא ניתן לסמוך על המחשבות שלנו כי הן מוטות והן לעולם אינן אובייקטיביות. עובדות גם הן לעולם אינן אובייקטיביות כי הן נאספות מול עינינו על סמך המוטיבציה שלנו.
על מה כן אפשר לסמוך?
שאלה טובה. נקודה למחשבה…
אבל להוציא אתכם בלא כלום אי-אפשר. חייבת לכם רמז.
את 'העצמי המורחב' לא נמצא 'שם בחוץ'. בשביל למצוא אותו צריך להיכנס פנימה, כי זה איתנו כאן כל הזמן, פשוט שכחנו מי אנחנו.
כולם אומרים את זה אבל הולכים לחפש אחרי אלוהים וגורויים ושיטות רוחניות בחוץ… כן, גם החיפוש הרוחני יכול להיות טריק של האגו להסחת הדעת והמשך השימור העצמי.
אבל אנחנו עוד בכלל לא שם… אנחנו בשלב הראשון…
השלב הראשון הוא להתעורר, להבין, להיות מודעים לשקר, לתחבולות השימור העצמי של האגו, לתכסיסים שלו שהוא אומר לך שכל זה שטויות, ובלבולי מוח, ואין לך סבלנות לקרוא ובטח שלא לתרגל, וכל השטויות של המטריקס וקיי פאקס ומדע בדיוני זה לא בשבילי ובלה בלה… שימו לב לאסטרטגיות הללו של ה'אני' השקרי, הוא לא רוצה שתתעוררו.
טוב, ככה זה עובד שרק מעטים מתעוררים… האם תהייה אתה בין המעטים?