ציניות הורגת!

סיפור עם מוסר השכל.

השבוע באחת הקבוצות שאני חברה בהן,

מישהי שולחת את התמונה שכאן,

בדיחה על שרי האריסון.

חשוב לומר, שהקבוצה היא קבוצת לימודים,

ולתמונה הזאת אין שום רלוונטיות לנושא הקבוצה.

שזה דבר מעניין בפני עצמו,

אבל, ניחא… נעזוב את זה.

לעצם העניין, מה שרציתי לומר הוא

שהתופעה הזאת של להגחיך

(מלשון להפוך מישהו או משהו למגוחך, באנגלית To ridicule),

או במילה אחרת ללעוג למישהו,

זוהי דרך עקיפה להפוך מישהו או משהו ללא-לגיטימי,

דרך עקיפה מבטלים את התקפות של הדבר,

בלי כל בסיס עובדתי שעליו אפשר להסתמך.

זוהי הדרך שבה עושים שטיפת מוח להמונים:

לוקחים דמות ומעבירים עליה מסרים מנמיכים, מבטלים, מגחיכים –

בצורה של בדיחה, לעג, ציניות –

והשומע, מבלי להרגיש, "קולט" מסר סמוי

שנכנס למוח מבלי לעבור את הפילטרים של ההיגיון ובוחן המציאות.

אז היות וזה משהו שמאוד מאוד חשוב לי,

השבתי מתחת להודעה הנ"ל בזו הלשון:

"לדעתי זוהי בדיחה פוגענית".

והתשובה לא אחרה לבוא:

"פוגעת לקפיטליסטים בול בפוני".

למה צריך לפגוע לקפיטליסטים בול בפוני?

והשימוש בשפה: "בול בפוני"…

אף שזה לגמרי לא מודע, הכותבת השתמשה בדימוי של "להרוג".

אולי זה נראה לכם לכאורה משהו קטן ולא חשוב,

אבל בעיני זה מאוד מאוד חשוב.

כי היום זוהי שרי האריסון ומחר זה אני ואת ואתה.

האם אנחנו שונאים קפיטליסטים?

אם כן, למה, בעצם?

ובאמת שאין לי כל כוונה לצאת להגנתה של שרי האריסון.

היא לא צריכה שאני אגן עליה.

אני מגינה עלי! כן, עלי!

כי אנשים בוחרים לשנוא לא רק קפיטליסטים.

אנחנו חיים בחברה שעושה הכללות ומכניסה אנשים לקטגוריות,

ואז כל מי שנכלל בתוך הקטגוריה הזאת הוא מושא לדעות קדומות.

ואז מפרסמים את הדעות הקדומות האלה במדיה ובכל דרך שיש,

כאילו מדובר בעובדות, ואז דמם מותר…

זוהי שיטה של שטיפת מוח,

ליצור דה-לגיטימציה לקבוצת אנשים מסוימת,

לדעות מסוימות או לדרך החיים מסוימת.

וככה עושים בימים אלה ל"שמאלנים".

וככה עושים הטבעונים ללא-טבעונים,

שבחסות האידאולוגיה הם הופכים את האחרים למתעללים ורוצחים.

(ואגב, אדיאולוגיה זה "אי-דיאלוג").

ככה עושים לאנשים שבוחרים לחיות בקהילה שבוחרת בדרך חיים אחרת,

וקוראים להם "כת", וכן הלאה וכן הלאה.

איפה זה נעצר?

כאן במקרה הזה, הלעג מופנה ישירות לאדם מסוים, לשרי האריסון.

וזוהי כבר דרגה אחת גבוהה יותר.

כן, יש בדיחות על פולניות, על רומנים, על פרסים ועל מרוקאים.

אין לי ספק שהבדיחות הללו מקבעות סטריאוטיפים.

אבל לא שמעתי שכשצוחקים על רומני מאוד מסוים עם השם שלו במדיה,

או על פולניה מאוד מסוימת ולועגים לה באופן אישי.

אז למה זה מותר כלפי שרי האריסון?

הקיצר, מה שאני רוצה לומר לכם.

שלהגכיח מישהו זה סוג של אלימות. ככה אני רואה את זה.

ציניות הורגת! ממש!

ובטח לא לעשות את זה בבית, עם בן-הזוג והילדים.

שימו לב, זה בנפשם.