פאוזה

אז ככה… בשבוע שעבר הרגשתי תסכול. משהו שרציתי ופעלתי למענו לא יצא לפועל.
ואף שתמיד אני נותנת לדברים פרשנות חיובית, נשאר בתוכי עדיין הקול המאוכזב והקול של התסכול.

למה? למה זה לא עבד? מה אני עושה לא נכון? מה אני לא מבינה?

כי באמת, השקעתי…

ואז החלטתי באופן אינטואיטיבי לגמרי לעשות עצירה-פאוזה. ומה אגיד לכם, מעז יצא מתוק. כי העצירה הזאת החזירה אותי לעצמי והבנתי שאף שעשיתי הרבה דברים, ואף שהדברים אינם בהכרח לא נכונים, הלכתי בדרך שהיא לא "אני", הקשבתי לכל מיני מומחים ופעלתי לפי שיטות שהן "לא אני". בקיצור התרחקתי מעצמי.

שלושה ימי פאוזה נתתי לעצמי. מתנה מדהימה. ומתוך התהליך הנפלא הזה שעברתי עם עצמי החלטתי להעביר את הטיפ הזה הלאה…

אז מה זאת פאוזה?

בעיקרון הפאוזה אינה דווקא בעניין של מנוחה, למרות שגם מנוחה יכולה להיות חלק מן העניין.

הפאוזה היא בעניין של עצירה, להפסיק לעשות את מה שאני עושה בדרך-כלל ולהיות עם עצמי ללא עשייה. והדגש הוא ללא עשייה, ללא מחויבות וללא אחריות לשום דבר (כולל עבודה, בית, ילדים, קניות, ארוחות, חוגים וכל השאר).
אבל שלא כמו בחופשה (שהיא גם סוג של פאוזה), העצירה נעשית בסתם יום של חול – ליום או יומיים – לישון, לעשות מדיטציה, ללכת לים, לכתוב, ובקיצור להיות בשקט עם עצמי.

מתי?

כאשר מרגישים שהעגלה שאנחנו מושכים כבדה,

כשאנחנו עושים שוב ושוב למען מטרה מסוימת וזה לא עובד לנו ומרגישים תסכול,

כאשר אנחנו מרגישים לחוצים בתוך השגרה,

כשהכל שגרתי אבל בכל זאת מרגישים שזה לא זה ולא יודעים מה כן.

בקיצור הרגשה של עייפות, של תסכול, של לחץ, של חיפוש דרך…

למה?

כי פאוזה זה קל ופשוט, זה זול וזה נגיש.

לפעמים אנו עושים פאוזה באמצעות מחלה. נשארים יומיים בבית ללא כל אחריות ומחויבות ואוספים כוחות.

אז למה לא לעשות את זה בלי להיות חולה? לעשות את זה באופן מודע ומכוון – לצורך הפסקה ויציאה מהחיים ליומיים והתכנסות פנימה לבועה משל עצמי.

ההפסקה הזאת מאפשרת להחליף נקודת מבט.

מאפשרת לנו לצאת מהמומנטום שבתוכו אנו נמצאים, כוח האינרציה שסוחב אותנו קדימה והלאה. כי כשאנו בתוך התנועה קשה מאוד לשנות את נקודת המבט. אנחנו שבויים של אותה פרספקטיבה שאתה התחלנו את התנועה.

הפאוזה מאפשרת בחינת המסלול וחישוב מסלול מחדש,
מאפשרת לשחרר דברים מיותרים שלא שמנו לב שהם מיותרים,
מאפשרת להבחין בין עיקרי וטפל,
ונותנת הרגשה של חופש ושחרור.

פתאום אנו רואים דברים אחרת,
פתאום אנו מבינים משהו ונופלים לנו אסימונים,
פתאום ברור לנו מה לא עובד לנו,
והכי מרגש, אם זה קורה, שאנחנו מבינים מה אנחנו באמת רוצים וכיצד התרחקנו מעצמנו כדי לרצות אחרים או מתוך ביטול עצמי,
ואנחנו מקבלים החלטות שהמשמעות שלהן לחזור ולהיות נאמנים לעצמנו.