אני לא-יודעת אם הקורונה היא תירוץ שלטוני לקונספירציה,
או שהשלטון באמת ובתמים דואג לאזרחיו.
אני לא-יודעת אם הקורונה היא שפעת חדשה,
או מגפה קטלנית.
אני לא-יודעת אם יש מישהו שכן יודע ומיהו.
אז אני בוחרת להישאר במרחב ה"לא-יודעת".
לרוב האנשים מרחב ה"לא-ידוע" הוא מרחב של פחד.
ולפחד יש הרבה השלכות רגשיות, מחשבתיות והתנהגותיות
זה משפיע גם על המרחב הציבורי וגם על המרחב הפרטי.
פחד גורם להפרדה, קונפליקטים, מלחמות, דעות קיצוניות,
כעס, תסכול ורגשות שליליים נוספים.
במיוחד, שהמצב הזה נמשך זמן די-ארוך, שכבר אינו
מוגדר כמשהו זמני ("טוב נחזיק מעמד עוד רגע וזה יגמר"),
וגם אף אחד לא יודע מתי זה יגמר, אם בכלל.
נפגעי הקורונה אינם רק אלה שמתו או שחלו,
אלא גם אלו שנפגעו כלכלית
וגם מערכות-יחסים שחוות בימים אלה משברים עמוקים.
אני רוצה להציע כאן נקודת מבט אחרת להסתכל על מה שקורה עכשיו,
דברים שלמדתי ממורי.
יש מצב עם נסיבות מסויימות. אלו הן העובדות, לכאורה.
אבל הנסיבות עצמן אינן העניין המרכזי.
העניין החשוב יותר ממה שקורה במציאות,
הוא איך אנחנו חווים את מה שקורה.
העובדה שדברים שקורים אינם מוצאים-חן בעינינו,
עדיין יכולה לשרת אותנו בדרך חיובית.
איך?
לאפשר לעצמנו את ההזדמנות לתת לנסיבות שמתרחשות
פרשנות חיובית, ומשמעות שתהייה בעלת ערך עבורנו,
אפילו אם אנו תופסים את מה שקורה כמשהו שלילי.
כשנוכל להתחיל לראות באופן חיובי את הנסיבות שמתרחשות לאחרונה,
נוכל לחוות את הסיטואציה הזאת באופן שנוכל לקבל ממנה רווחים.
כן, הרבה אנשים מבוהלים, freaked out,
אבל זהו אפקט של "הלם" ודיסאוריינטציה.
מה זה אומר?
שאנחנו עכשיו במצב שיש בו דיסאוריינטציה מהמציאות הקודמת שהכרנו.
חלק מאיתנו נמצאים במצב של 'ליבמו' (השהייה, ריק, בין לבין),
וזה בדיוק המצב שיש בו הזדמנות ליצור מציאות חדשה באופן מואץ.
"ההלם" גורם לשחרור מהמציאות הקודמת,
כמו לפתוח סוג של נעילה שהייתה לנו בתוך המציאות הקודמת,
מהשאננות, מתפיסות ישנות, מההנחה שהדברים תמיד יהיו כפי שאנחנו מכירים אותם.
ניתן להשתמש ב"גל ההלם" הזה בדרך מאוד טרנספורמטיבית.
כי בזכות השחרור מהסטוס-קוו,
נוצרה הזדמנות לעבור אל מציאות שאותה אנו מעדיפים יותר.
זוהי נקודת הצטלבות Nexus point (נקודה בה דברים שונים, או רעיונות שונים, מצטלבים),
ונקודה שבה יש לנו הזדמנות לראות, שבמובן מסויים,
אנו חיים בשתי מציאויות שונות.
(לדוגמא, אפשר לראות שיש אנשים שנהנים מהתקופה הזאת, ויש אנשים שמאוד סובלים.
לדוגמא יש את 'המתנגדים' של 'Xין מצב' ומולם התומכים של ביבי – אנשים החיים בשתי מציאויות שונות).
כעת בנקודת ההצטלבות הזאת, אנו חווים באופן יותר מודע,
היפרדות לשתי מציאויות שונות המתקיימות זו לצד זו.
וכאן אנחנו נכנסים.
כאן הבחירה שלנו היא קריטית לאיזו מציאות נחווה.
זוהי ההזדמנות שלנו להישאר בתדר אנרגטי, בעמדה תודעתית נבחרת.
משמעות הדבר לא לפחד, לא להיות בעמדה שלילית,
אלא להיענות למצב בתדר חיובי, כדי שנוכל לרכוב על הגל של השינוי
לכיוון מציאות שאנו מעדיפים הרבה יותר.
בואו ונסתכל על מה שקורה מנקודת-מבט של התמונה הגדולה.
וזה אומר שקודם נבחר להיות בתודעה חיובית,
ואז גם נוכל לראות במציאות את ההשלכות החיוביות של הנסיבות.
חשוב שנזכור, שאנו לא יכולים לראות (לקלוט) מה שאינו בתאימות לתדר שלנו,
או במילים אחרות, מה שאינו בתדר שלנו אינו נתפס על-ידנו (אפילו שהוא קיים).
אחד הדברים שצריך לקרות לחברה, כדי שתפנה לכיוון חדש,
זה שחרור האחיזה שלה בסטטוס-קוו.
להשתחרר מכל מה שהנחנו שהוא נורמלי,
מכל מה שלקחנו כמובן מאיליו,
מהחברה שחשבנו שאנו חיים בתוכה,
כדי להיסחף לתדר אחר של מציאות אחרת,
שמכילה פוטנציאל למשהו אחר.
עכשיו אנחנו נפתחים לרעיון של "הכל יכול לקרות עכשיו"
שזה בדיוק מצב תודעה שפותח אפשרויות שיקרו דברים לא-רגילים.
כך, שהקורונה עובדת לטובתנו.
זוהי מתנה עבורנו, אם נבחר לראות אותה כמתנה.
אז גם אם אתם לא יכולים עכשיו לראות את מה שקורה כמתנה,
חשוב שתדעו:
בכל מצב,
אנחנו תמיד יכולים לראות את השלילי,
אנחנו תמיד יכולים לראות את החיובי,
ואנחנו בוחרים מה אנו מעדיפים…
והבחירות האלה יחלקו אותנו לשני 'מחנות' לכאורה,
ואנו נראה יותר ויותר את הפיצול לשתי מציאויות מקבילות.
כרגע שתי המציאויות האלה מאוד קרובות זו לזו
אבל אם הזמן הן תתחלה להתרחק זו מזו.
באיזו מציאות אנחנו בוחרים לחיות?