נחישות (או התמדה) איננה להיכנס עם הראש בקיר ולנסות שוב ושוב את אותה הפעולה. זוהי טיפשות, לא נחישות.
נחישות אמיתית זה להכות עם הראש בקיר, לקום, לאסוף את עצמך ולהבין שעליך למצוא דרך אחרת לעבור את הקיר הזה. לפתח אלטרנטיבה יצירתית כדי לעבור את הקיר הזה.
או לחילופין, זהו תהליך של ניסוי וטעייה, תיקון, כיוונון מחדש וחוזר חלילה. אתה מכה בכדור, מנתח את התוצאה ומשפר את המכה לפעם הבאה, וחוזר חלילה.
אף על פי שיש אנשים שקל להם יותר לרכוש את התכונה הזאת מאשר אחרים, התמדה איננה תכונה מולדת. זוהי מיומנות נרכשת.
ישנן 3 תובנות חשובות בקשר לנחישות, שכל כל אדם שרוצה להשיג את מטרותיו הגדולות, או חלומותיו הגדולים, לדעת:
- אינך צריך נחישות כדי לרדת במורד ההר. אבל אינך יכול לטפס על ההר ללא נחישות. ואכן בדברים שבאים בקלות, לא צריך נחישות. בדברים שיש אתגר – צריך נחישות כדי להשלים אותם.
- חלומות שווים תמיד יהיו על ההרים הגבוהים ואף פעם לא בתחתית העמק. לא תוכל להשיג אותם ללא נחישות.
- חלומות שווים לא ניתנים להשגה ללא מכשולים, כישלונות, ביקורת ומחסומים. אבל החדשות הטובות הן שעם מיומנות של נחישות והתמדה תוכל להתגבר על המכשולים.
תומס אדיסון מצוטט כמי שאמר:
"לא היו לי 5000 כישלונות. למדתי 5000 דרכים שאינן עובדות. ועם כל דבר שלמדתי שאינו עובד, כך התקרבתי אל משהו שכן יעבוד."
את המשפט הזה קראתי אינספור פעמים ב"ספרות ההצלחה". כותבים שונים ציינו כמות שונה של כישלונות בהתייחס למשפט הזה, אבל בכולם מדובר באלפים. האין זוהי נחישות?
הביוגרפיה של תומס אדיסון נלמדת שוב ושוב בגלל גודל הצלחתו. כל המורים של תורת ההצלחה משתמשים בו כמודל לחיקוי, ואף כדי לנסות לפצח את הקוד הסודי של המצליחנים, כדי שנוכל גם אנחנו, הרגילים, לייצר הצלחות גדולות.
מה היו הטכניקות של אדיסון?
- הגדרת כל חלום שהיה לו, לכל המצאה, בכתב. אדיסון נהג לכתוב על עמוד אחד, מספר משפטים לכל חלום, וצייר תמונה (למשל של המנורה). הוא לא כתב הרבה. תיאור קצר והציור של החפץ.כתיבה, כתיבה וכתיבה. חזור והדגש. לרוב האנשים זהו המכשול הראשון שעליו יש להתגבר.
- אדיסון נהג גם לכתוב בנוסף לכך, מהן ההשלכות שיהיו לרעיון או למוצר שלו כאשר יושלם. כאן היה מאריך וממלא דפים שלמים. זה צעד קריטי.לדוגמא: אם אצור מנורת חשמל זולה ומאריכת ימים אז:בכל בית מאמריקה יחליפו את מנורות הנפט,כל המפעלים והמשקים יחליפו למנורות חשמליות ואז יהיה צורך לבנות תחנת כוח שתמכור חשמל,ואם יהיה חשמל אפשר יהיה להפעיל מכשירים נוספים שיעבדו על חשמל ויהפכו את החיים לקלים יותר כמו מקרר, מכונת כביסה, מסור, …וזה לא רק בארה"ב אלא בכל העולם..ההרחבה של ההשלכות של ההמצאה שלו עזרה לו מאוד כאשר נתקל בקשיים ועמד לוותר. הוא הבין שכשהוא מוותר הוא מוותר לא רק על המצאת המנורה אלא כל ההשלכות שיהיו מן ההמצאה הזאת. זה עודד אותו להמשיך.חשוב לזכור: לא קיים חלום שווה באמת שלא מכיל בתוכו השלכות רבות.לצורך הנחישות חשוב למלא ביומן החלומות (בכתב, זוכרים?) את הדף של ההשלכות שיהיו עם הגשמת החלום.
- לאחר שהגדיר את החלום וכתב את ההשלכות הרחבות שלו, תומס אדיסון "הדביק" אנשים אחרים בחלום הזה. בנקאים, עובדים, משקיעים. אין ספק שקל יותר להדביק בחזון אנשים נוספים כאשר רואים את ההשלכות הרחבות שיכולות להיות לרעיון או להמצאה.ה"הדבקה" של אנשים נוספים היא בעלת משקל רב הנוגע לנחישות. לאחר ש"הדבקת" שותפים, אתה לא יכול לפרוש. השותפים שלך מחזיקים אותך ולא נותנים לך לוותר.
- תומס אדיסון למד להתייחס לביקורת ולכישלונות בדרך חיובית. (ראה הציטטה למעלה). הכישלונות היו בעבורו עוד שלב בדרך אל הגשמת המטרה. באופן פרדוקסאלי הוא ראה כל כישלון כמקרב אותו אל המטרה.
הנטייה הטבעית שלנו להגיב לכישלונות היא להיות הגנתיים, כועסים, מתייאשים. להכחיש, לפרוש, להמציא תירוצים, להאשים אחרים, להאשים את הנסיבות. זוהי תגובה שגויה.הדרך הטובה להגיב – היא לקחת אחריות לכישלון.לנתח את הכישלון, לקחת זמן ולהתרחק מהכישלון לכמה שעות, ליום, ליומיים כדי להירגע מבחינה רגשית, ולחזור ולהתבונן ולבחון מחדש.מה עשיתי שתרם לכישלון?מהן הטעויות שעשיתי?ואם אתה לא רואה את הטעויות שלך – שאל אנשים מסביבך. לעיתים התשובות שלהם לא לעניין אבל לעיתים הם יכולים לתת רעיון טוב.ואחרי כל זה, לחזור לאותה נקודה ולמצוא דרך טובה יותר לעשות את הדבר.
כאשר אדם נכשל הוא אינו צריך ביקורת או הרצאה איך לעשות את זה ומה לא בסדר. במצב הזה הוא בכלל לא מקשיב.מה כן צריך?זמן להתאוששות, תמיכה, קבלה.
מכשולים ועיכובים הם חלק מן הדרך. אינך יכול לדעת מתי ואיך ואיזה מכשולים יופיעו, אך עליך לדעת ש"משהו" יופיע. וכשזה יקרה, יהיה עליך לעקוף אותם בעזרת אלטרנטיבות יצירתיות. אינך לבד ואינך צריך להתמודד עם דברים לבד. שאל אחרים לרעיונות שלהם לעקוף מכשול שנתקלת בו, שאל אנשים אחרים מה עשית לא נכון.
חלומותיך הבלתי אפשריים לא יושגו בלילה אחד. זוהי ריצת מרתון ולא ספרינט. זוהי הגישה שעליך לאמץ בדרכך את הגשמת החלום שלך – הגישה של ריצת מרתון.
עליך ללמוד מתי להקשיב לביקורת ומתי היא הורסת ויש להתעלם ממנה. עליך להבחין בין ה אנשים בסביבה שלך המנסים להרפות את ידיך על ידי ביקורת, ואלו אנשים תורמים להתקדמות שלך. התעלם מביקורת הורסת והתרחק מן האנשים חסרי החזון, מאלו הפוחדים משינויים ומן הבלתי ידוע, או מאלו שאינם מאמינים בך או בחזון שלך. הם לא טובים בעבורך. שמור קרוב את אלו התומכים בחזון שלך והקשב להם.
כל ההצלחות יוצאות הדופן, ללא הבדל באיזה תחום של מאמצים הושגו, היו של אנשים שעברו נפילות, מצוקה, מפלה זמנית והיו אף שחוו כישלון מתמיד בחייהם האישיים. לא התגלה אף מצליחן אחד, שהצלחתו הושגה ללא ההתנסות במקרים רבים, שנראים כמכשולים שאין לשאתם ושיש להתגבר עליהם.
תומס אדיסון ביצע יותר מעשרת אלפים ניסיונות לא מוצלחים לפני שהביא פיסת שעווה מסתובבת לכך שתרשום ותיצור מחדש את הקול האנושי.קולומבוס יצא כדי לגלות דרך קצרה יותר להודו אך במקום זאת גילה את אמריקה. הוא מת כאסיר. האחים רייט ריסקו אווירונים רבים לפני שיצרו את מכונת הטיסה שפעלה.
המידה בה נתקל אדם במכשולים הקיימים בדרכו ומתמודד אתם ללא רתיעה, היא חלק מגודל ההצלחה שלו.
ניתן לראות כישלון כדבר מועיל בחוויה האנושית. יש הרבה לקחים חיוניים שיש ללמדם לפני שאדם מתחיל להצליח, לקחים ששום מורה, פרט לכישלון, אינו יכול ללמדם. כישלון הוא תמיד ברכה מוסווית, בתנאי שהוא מלמד אותנו לקח שימושי כלשהו שאיננו יכולים ללמוד או שלא היינו לומדים בלעדיו.
אמנם זה קצת פילוסופי לראות כך את הכישלון וקצת אפילו מתיפייף. ברור שאף אחד לא רוצה לחוות כישלון. כישלון זה לא נעים, כישלון זה כואב וכישלון זה משהו שאף אחד לא מזמין במודע. אלא מה, כישלון הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. ואם הוא כבר כאן, אז כדאי שכבר נלמד ממנו משהו. הכישלון הוא משהו מאוד חמקמק שהרי אין אנו יודעים מתי ואיך הוא "יופיע" עד שכבר מאוחר מידי. מה שנשאר לנו לעשות, בדיוק כמו אדיסון, לראות בו שלב שדווקא מקדם אותנו לקראת המטרה.
האנשים בעלי הנחישות יודעים, שכישלון הוא תבוסה זמנית, קושי זמני, שהוא חולף.
מיליוני אנשים שוגים בקבלת הכישלון כסופי, בעוד שכרוב האירועים האחרים בחיים, הוא חולף…
ועם כל מה שכתבתי לעיל, זכרו שלא ללכת עם הראש בקיר. זוהי איננה נחישות, זוהי טיפשות. לעיתים, ישנם חלומות שהם כמו סוס בעל שלוש רגליים שלעולם לא יזכה במרוץ. צריך להיות חכם ולראות כאשר החלום שלך הוא סוס בעל 3 רגליים – הרוג אותו ובנה חלום אחר. זה באמת חבל דק. איך יודעים את ההבדל? אף פעם לא ממש יודעים. פשוט תעשה הכי טוב שאתה מבין, אל תוותר בקלות, ואל תתרסק עם כל כישלון. כמו בכל דבר – הפעל שיקול דעת. כמו בכל דבר- מודעות עוזרת מאוד בקבלת ההחלטות: "האם אני מרים ידיים ונכנע מהר מידי?" או "האם החלום שלי הוא סוס בעל שלוש רגליים?"
ובכן, ידידי, אל תחשבו לרגע שהמאמר הזה נוצר כשיר הלל לכישלון. לא ולא.
זהו דווקא שיר הלל לנחישות והתמדה. ללא כישלונות ומעצורים, לא היו קיימים בכלל המושגים הללו נחישות והתמדה. את הפרס מקבלים על השקעה. זה החוק שלפיו העולם הזה פועל. ובדרך הזאת שנקראת חיים, המשמעות היא לא רק התוצאה שהשגנו אלא גם הדרך שעשינו ומה למדנו ולאיזה אדם הפכנו להיות.
אילו הבורא היה מכוון שנעבור בדרך הזו של החיים, סתם כך, בזרימה קלילה עם מה שקורה, שנקבל הכל על מגש הכסף, הוא היה צריך להשאיר אותנו בגן העדן.
ולסיום, סיפור נחמד שקראתי אי שם במרחבי האינטרנט ואין לי מושג את מקורו:
מסופר על שבט באפריקה שעורר הרבה עניין אצל האנתרופולוגים בכך שבמשך מאות שנים הייתה להם 100% הצלחה בתוצאה של ריקוד הגשם. בהשוואה לשבט הזה, שאר השבטים שגם הם רקדו את ריקוד הגשם לא תמיד הצליחו.
המומחים לא יכלו למצוא דבר שמבדיל את השבט הזה מן האחרים. כולם ביצוע את אותם הריטואלים, התפללו את אותן התפילות וזימרו את אותם המזמורים ואפילו התפללו לאותם אלים.
כמו כל השבטים גם בשבט הזה, לפעמים רקדו מספר ימים ולפעמים מספר שבועות.
בסופו של דבר אחד מהצופים "הנבונים" שם לב שהשבט המצליח עשה דבר אחד – ורק דבר אחד – שונה משאר השבטים. הם תמיד רקדו עד שירד גשם!
ועל זה נאמר: אם אתה רוצה להצליח במאה אחוז, צור את כל התכניות שאתה צריך, קבע מטרות, ארגן משאבים עשה כל מה שצריך – ותרקוד עד שירד גשם!