על יצירתיות

פעם קראו לזה חשיבה יצירתית. היום קוראים לזה "לחשוב מחוץ לקופסא".

להמציא את המושג הזה "לחשוב מחוץ לקופסא" היה בודאי אקט של יצירתיות.

מהי יצירתיות?

• היכולת להמיר רעיונות, חוקים, דפוסים, יחסים מסורתיים וליצור רעיונות משמעותיים חדשים, צורות, שיטות, פרשנויות וכד' שהם מקוריים, מתקדמים או בעלי דמיון רב.
• היכולת לחשוב או לעצב המצאות חדשות, להפיק יצירות אמנות, לפתור בעיות בדרכים חדשות או לפתח רעיון המבוסס על גישה מקורית, לא מקובלת או חדשה, לראות או לפתור בעיה שאף אחד לא הבחין בקיומה, להיות מעורב בחוויות מנטאליות ופיזיות שהן חדשות, ייחודיות או שונות.

יצירה, היא בריאה. מכיוון שהיא ראשונית. היא נושקת לאי-ודאות, לריק, לתהום. כי יצירה לא תהייה יצירה אם איננה משהו חדש שלא היה קיים קודם. היא באה מתוך אי-ודאות והולכת אל אי-הודאות.

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.

והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום".

תוהו ובוהו ובור שחור – זה המקור של היצירה. יצירת יש מאין.

מתוך התוהו, מתוך הריק, מהאין, אפשר לברוא רק מהדמיון, אין בסיס אחר להישען עליו.

היצירה לוקחת אלמנטים קיימים, מוציאה אותם מהקשרם, ומסדרת אותם בסדר חדש. חייבים לבלבל אותם קודם, ליצור כאוס, תוהו, לטרוף את הקלפים ולחלקם מחדש.

המוח האנושי "נתפס בתבניות" ואז הוא נעשה עיוור לאפשרויות של תבניות אחרות. קשה מאוד לצאת מן התבנית. בשביל ליצור צריך יכולת לראות תבניות חדשות שלא קיימות. אחרת זה יהיה שכפול ולא יצירה. כדי "לראות" אפשרות של תבנית אחרת – צריך לבלבל את הקיים, לערבב את כל המרכיבים מחדש, ליצור כאוס…

חישבו על הולדה של ילדים. זהו שיא היצירה האנושית. הזכר והנקבה חוברים יחדיו ליצור בן אנוש חדש. אין להם שום שליטה על התוצאה. מערבבים את הקלפים וזורקים את הקוביות. הקומבינציה של התכונות, ה-DNA החדש שנרקם, הוא יחיד ומיוחד. לא היה כזה ולא יהיה כזה נוסף לעולם. בני אדם יוצרים בני אדם אחרים, במודע ומתוך בחירה, מתוך רצון – אלא שכאן נגמרת השליטה שלהם. עכשיו הולכים לתוך אי-הודאות…

כך היא כל יצירה. לא רק שהתוצאה ברוב המקרים היא לא בדיוק מה שתכננו או פנטזנו שתהייה, אלא גם, כשהיא יוצאת על העולם כבר אין לנו שליטה עליה. היא כבר עומדת בפני עצמה.

יצירה נובעת מיסוד ה"אש". לא סתם משתמשים במושג "אש היצירה". מפני שהיא "נובעת" מבפנים. היא לא באה מן הראש, היא באה מן הבטן או יותר נכון מצ'אקרת המין. שם המקום שממנו נובעת היצירה. ומתוך שהיא אנרגיה של "אש" היא ספונטאנית, היא פורצת! הראייה החדשה, תפיסה של תבניות חדשות מתרחשת כהרף עין. פתאום יש לנו הבזק, ברק, הברקה שבה אנו רואים דברים "אחרת". זהו תהליך לא מודע ברובו. החדשות הטובות הן שכולנו יכולים, ואפילו יכולים לעשות את זה במודע, לפי הזמנה!

איך מחברים את אש היצירה הספונטאנית והמתפרצת עם החשיבה הקרה והממוקדת? איך נוצרת "חשיבה יצירתית"?

כאן המקום להפריד בין יצירה שמערבת את השכל לבין יצירה שלא מערבת את השכל. כמי שמנסה מידי פעם גם לצייר, אני יכולה להעיד, שתהליך הציור האינטואיטיבי, (זה שאני מציירת), אין כל ערוב של השכל. כאילו היד מחוברת ישירות אל הרגש, אל הבטן ונוטלת צבעים מהקופסא לפי הרגש, ונעה על פני הנייר, ואין למחשבה דבר וחצי דבר עם היצירה הזאת.

אך יש גם ציור מסוג אחר. מאוד מתוכנן. התמונה, הצבעים, הצל, העומק, היופי, נמצאים כבר בדמיונו של הצייר, וכל משיחת מכחול היא מתוכננת ומושכלת ומדויקת. במקרה הזה, היצירה איננה הציור עצמו. הציור עצמו הוא הביטוי החיצוני, ההגשמה של היצירה. היצירה היא "התמונה שנוצרה בדמיון". וכאשר לאמן יש גם יכולת טכנית לבטא את מה שהוא רואה בדמיונו, לערבב את הצבעים לגוון המדויק, לראות צבעים במקום שאף אחד אחר לא רואה אותם, להביע את המימד הרגשי של היצירה – אז הוא באמת גאון.

אם נשליך מן הדוגמא הזאת אל "החשיבה היצירתית", נוכל להסיק שהשכל מעורב רק בשלב השני של היצירה, בשלב העיבוד וההוצאה שלה מן הכוח אל הפועל. כלומר, היצירה היא פראית, בלתי מובנית, רעיון אמורפי, שללא ערוב של השכל יישאר בלתי נתפס או לא אפשרי.

כך כמו גאון הציור, האדם בעל "חשיבה יצירתית" הוא זה שיש לו את הכלים להביא את היצירה שלו לעולם באמצעות המחשבה ה-mind.

משוגעים הם מאוד יצירתיים. העולם שלהם עשיר בדמיון וברעיונות מופרכים. מדוע? כי חסר להם השלב המושכל שבו הדמיון העשיר והרעיונות יוצאי הדופן יכולים להיות מותמרים למשהו "מציאותי".

לא מספיק להיכנס אל תוך התוהו, אל תוך הריק כדי ליצור. יצירה לא יכולה להיוולד במקום שבו יש ביקורת ושיפוטיות.

אין מחסום גדול יותר ליצירתיות מאשר ביקורת עצמית, והפחד להיות מגוחך או לא מושלם, או הפחד לעשות טעויות ולהיכשל.

יותר מכך, "המבקר" אינו חוסם רק את עצמו אלא גם את כל מי שמסביבו.

אדם נדרש למידה רבה של אומץ, של יכולת להיות נונקונפורמיסט, יכולת להיות קצת "משוגע", של יכולת עמידה בפני לחץ חברתי, וסף פחד נמוך לחוות דברים חדשים, כדי ליצור משהו חדש או לא מקובל.

יצירתיות דורשת רמה גבוהה של ספונטאניות ואימפולסיביות וכמובן דמיון. כאמור, יש משהו הקושר יצירתיות לשיגעון, שכן היצירה היא בלתי צפויה ולעיתים כל כך מיוחדת שאף אחד לא חשב עליה, שהיא יכולה להיחשב על גבול השיגעון.

אנשים בעלי רמת שליטה גבוהה control freak הם אנשים שיהיו פחות יצירתיים או כמעט ולא יצירתיים. הם לא יכולים להיות ספונטאניים והם לא יכולים לשאת אי-ודאות בכל רמה שהיא. הם לא יכולים לוותר על הביקורת העצמית.

כולנו פוחדים. פוחדים מאי-ודאות ומהלא-נודע. פוחדים מחוסר שליטה. פוחדים מכישלון ומאכזבה, פוחדים מלחץ הסביבה ומביקורת, פוחדים מהשיגעון. לכן יצירה דורשת חופש ואומץ!

כאשר אנו עסוקים ביצירה, לתוצאה אין משמעות במובן שיפוטי. אסור לנו להתייחס לתוצאה ולהחליט מראש מה טוב ורע. כך אנו הורגים את האפשרות ליצירה חדשה. הצפייה להוציא תחת ידינו משהו טוב מאוד או מושלם היא משתקת. יותר מכך, לעולם איננו יכולים לדעת מה תהייה התוצאה. יש לנו בראש דימוי מסוים של התוצאה, אך סביר להניח שהתוצאה לא תהייה בדיוק כמו הדימוי שהיה לנו עליה. האם היד יודעת לצייר בדיוק את מה שרואה הדמיון? כל הסיכויים שלא! יחידי סגולה, גאונים בתחומם, אולי יכולים לייצר משהו שקרוב מאוד לדמיון. אולי. אולי "בטהובנים" יכולים לבטא בתווים את מה שמתנגן להם בראש. אולי "דאלים" יכולים לבטא באמצעות צבע ומכחול את הרעיונות שהם רואים בדמיונם. אלו הם יחידי סגולה.

היצירה משרתת קודם כל וראשית כל את היוצר עצמו. זהו סוג של ביטוי עצמי. מה זה משנה אם הציור שלי אינו מתאים למוזיאון? המשחק עם הצבעים על הבד או על הנייר משמח אותי – דייני. לפעמים יוצא משהו נחמד. לרוב, התוצאה היא "פלופ" מבחינה אמנותית. אבל, אומר לכם משהו. יש לי כמה יצירות שעשיתי התלויות על הקיר, צבעוניות ומלאות תנועה, שבכל פעם שאני מסתכלת עליהן, הן משמחות אותי…

וחוץ מזה, לעולם אי אפשר לדעת איזה גאונות מסתתרת לה בתוך החומות של הפחד וההדחקות. אם לא ננסה, לא נדע!

למרות שאנשים נוטים לחבר יצירתיות עם אינטליגנציה, שני המושגים אינם נרדפים זה לזה. אין צורך ברמת IQ של גאון כדי להיות יצירתי. אמנם אנשים יצירתיים הם אכן בעלי IQ גבוה במבחנים, אבל מעל  IQ של 120 אין כמעט מתאם בין אינטליגנציה ויצירתיות. כמו כן, מחקרים הראו שלסביבה השפעה גדולה יותר על יצירתיות מאשר לתורשה.

מה זה אומר? זה אומר שכל אחד יכול!!!!!!!

איך?

קודם כל הדמיון. זהו הכלי החשוב ביותר בשרות ההמצאות והיצירות. תתחילו לדמיין. סתם, בשביל לחזק את השריר. לא לעצור את הדמיון! לא לבטל ולומר: זה סתם, לא מציאותי, לא חשוב. כן חשוב! לא לראות בזה בזבוז זמן.

חשוב לדמיין. סתם, בלי מטרה. סתם, בלי שום תאימות למציאות. סתם דברים מופרכים. כן, דברים מופרכים. כי שם זה מתחיל.

אפשר ש-99% מכל הדמיונות הם מופרכים לחלוטין, אבל 1% הנותרים זה המון, במובנים של המצאות חדשות, במיוחד עם יש הרבה רעיונות.

נדמה לכם שהרעיונות שלכם מעוררים גיחוך? אז מה?

הדמיון שלכם לא מציאותי? אז מה?

ואולי יש בזה משהו? אולי מישהו אחר יכול לשפר ולשדרג את הרעיונות המופרכים שיהיו ישימים?

והדבר השני שיש לעשות כדי להגביר את היצירתיות: להוריד ציפיות וביקורת לגבי התוצאה (הביקורת היא כבר נושא למאמר בפני עצמו…).ביקורתיות וציפיות גבוהות הם משתקי היצירה הכי חזקים שיש.

והדבר השלישי: כאשר רוצים למצוא פתרון יצירתי לבעיה יש להגדיר במדויק את הבעיה ואז, לוותר על שליטה, להרפות את הגוף ולזרום, לעצום עיניים ולא לחשוב על כלום ולהמתין לרעיון החדש שיבוא. יצירה אפשר להזמין אבל היא לא באה "בכוח". חייבים להרפות. ואם זה לא עוזר, והפתרון לא מגיע, להשאיר את השאלה פתוחה, לישון על זה, להסתובב עם זה – הפתרון או התשובה תגיע…

תתחילו קודם כל עם הדמיון. זוהי נקודת התורפה של הרבה מאוד אנשים. אני פוגשת הרבה מאוד מתאמנים שמצהירים "אין לי דמיון!". אין דבר כזה. בודאי שיש להם דמיון. אלא שהם כל כך פוחדים ממנו…

שחררו הרגליים מהקרקע ועופו על כנפי הדמיון!

איינשטיין אמר: ההיגיון ייקח אותך מנקודה A לנקודה B. הדמיון ייקח אותך לכל מקום.

"Logic will get you from A to B. Imagination will take you everywhere."