כולנו רוצים להצליח. כל אחד וההצלחה שלו.
כאשר אדם נכנס לתהליך של אימון אישי או עסקי, הוא בונה חזון ומסמן מטרות, עדיף גדולות.
כשמדובר בהצלחה גדולה/ענקית, היא כנראה תהייה כרוכה גם בחשיפה.
עשירים הם אנשים החשופים לתקשורת, חשופים לביקורת, מצטטים אותם, ובמידה כזו או אחרת מאבדים את הפרטיות שלהם. הם הופכים לסלבס.
כל הצלחה מפרסמת. גם כאשר מדובר במדענים פורצי דרך ובודאי גם כאשר מדובר בשחקני קולנוע וזמרים ופוליטיקאים. פרסום הולך יד ביד עם כסף. בעולם שלנו, הצלחה מתורגמת לחשיפה המתורגמת בסופו של דבר, לכסף ומעמד. החשיפה לא בהכרח מהסוג של חשיפה בינלאומית או תקשורתית, זה יכול להיות חשיפה בתוך ארגון, שכונה, קהילה. טווח החשיפה קשור לזירה שבה פועל האדם, ולגודל ההצלחה.
קשה מאוד להסתתר ולהצליח. אני לא מכירה כאלה שהצליחו בגדול ונשארו אנונימיים. (נו טוב, אם הם אנונימיים אז בודאי שאני לא מכירה אותם… האם יש כאלה?). כי בלי חשיפה, מי יקנה את מה שאתה מוכר? מי מכיר אותך? מה המוניטין שלך?
העניין שלי בנושא החשיפה הוא גם אישי וגם מקצועי. כאדם, הפחד מחשיפה שיתק אותי שנים רבות, ואף כעת הוא נושף בעורפי כל הזמן. כמאמנת, התומכת ומעודדת ומלווה אנשים בתהליכים להגשמת מטרות והצלחה, הנושא הזה מאוד רלוונטי ומאוד שכיח כחסם להצלחה.
אחד המעצורים החזקים ביותר להצלחה הוא הפחד מחשיפה!
מה מכיל הפחד מחשיפה?
פחד מביקורת,
פחד שיגלו מי אני באמת,
שמירה על המסתורין יוצרת סקרנות ועניין ויש לה כוח משיכה,
פחד מכישלון פומבי,
פחד שאני אשתנה או חיי ישתנו (פחד מהלא-נודע),
פחד שאנשים יתרחקו ממני,
פחד מאובדן הפרטיות…
פחד זה, אוחז באמונה שככל שאני חשוף יותר, כך אני פגיע יותר. זוהי אמונה יוצרת מציאות שנולדה מתוך החוויות הטבעיות שקורות לכל אחד מאיתנו, שבהן אנשים הקרובים לנו ביותר, אלו שסמכנו עליהם ביותר, אלו שהגענו ליחסי אינטימיות וחשיפה – פגעו בנו, אם במודע ואם בלא-מודע, אם בכוונה ואם בלא-כוונה. החיים מזמנים לנו הרבה פגיעות. והפגיעות הכואבות ביותר הן מהקרובים לנו.
נוצרת אמונה ש:
להיות חשוף ←להיות פגיע, ללא הגנות←בטוח שמישהו ינצל את זה ויפגע בי← כאב/סבל.
אז כדאי להימנע מחשיפה. עדיף לחיות עם שריון.
לעולם אני לא מוריד את השריון לחלוטין…
מה המחיר?
לא משנה באיזה תחום, להיות יוצא-דופן ומיוחד, מעורר תשומת לב, מחמאות, והרבה יותר ביקורת.
בנוסף לזה, כל חשיפה מעוררת סקרנות והתעסקות של זרים בחיים הפרטיים שלך. אין ספק שזה מפחיד.
אנשים רוצים להכיר אותך, לדעת עליך יותר, לשמוע מה יש לך להגיד.
אתה פוחד לדבר בפומבי אולי תגיד שטויות, אתה פוחד להיות מגוחך, אתה פוחד מקנאתם של אחרים ושישימו לך רגליים (אתה גם בטוח שזה מה שיקרה), אתה פוחד שלא תוכל להחזיק את ההצלחה ומהנפילה שאחרי, אתה פוחד מכישלון, ובעיקר את פוחד מכל סוג של ביקורת. ביקורת מכווצת אותך עד כדי כך שהיא משתקת כל עשייה יוצאת דופן, שאיננה בטוחה…
הפחד מחשיפה יוצר מציאות של בינוניות. לשים ברקסים כי אחרת נאבד שליטה. רק המפחד, אנחנו נגרום לכך שלא נצליח בגדול. עדיף להישאר אנונימיים ובינוניים.
מה מאפיין אנשים מצליחים, שאינם פוחדים מחשיפה:
עשייה← רצון לבלוט מעל כל האחרים בתחום ← שיווק ופרסום ← מוניטין, מיתוג, זוהר← התחברות של אנשים נוספים לפרויקטים ← השקעה של בנקים ←כסף← הנאה וסיפוק ← חוסן נפשי ובטחון עצמי ← מנהיגות ← עשייה … וחוזר חלילה. אז השמיים הם באמת הגבול.
החשיפה מאפשרת:
למכור את עצמך או את המוצר שלך בקלות,
לרתום אנשים נוספים בקלות יתר,
להשיג מימון, לעשות באאאז, להכיר אנשים חדשים,
לפגוש הזדמנויות.
הצלחה וחשיפה הולכים יד ביד.
רק כאשר ניפטר מהפחד מחשיפה נוכל להגשים את החזון.
אם הפחד נשאר – לא משנה כמה תהליכי אימון, הגדרת חזון, מטרות, צעדים – גם אם נצא למסע הגשמת החלום, במידה ולא נשנה את האמונה, ניצור או נמציא או נאמץ את הסיפורים והסיבות החיצוניות לכאורה מדוע אי אפשר להגשים את החזון, ומדוע להסתפק בחצי או רבע מהחזון.