הפירוש המילוני של המילה אינטימיות:
- יחסים קרובים, הכירות קרובה שבדרך כלל מערבת חיבה ואהבה, עם אדם אחר או קבוצה.
- הכירות מקרוב, או יידע מפורט או הבנה עמוקה של : מקום, נושא, תקופה בהיסטוריה.
- צורת ביטוי המשרתת היכרות, חיבה או שייכות. (למשל לקרוא בשם חיבה).
- מחווה מוכרת של אהבה.
- מגע מיני.
- האיכות של להיות נינוח. למשל איכות של מקום שהוא חם ומוכר. (להרגיש בנעלי-בית).
- פרטיות המאפשרת לשתף בסודות.
כל מה שאני כותבת כאן אינו מבוסס על מחקרים בנושא האינטימיות וגם לא סרקתי "ספרות מקצועית". אני מעלה פה על הכתב מחשבות שלי בנושא. ייתכן וכבר אמרו את זה קודם, וייתכן ולא – אין לי מושג. הכל התחיל מבקשה של חברה, קוראת נאמנה של הניוזלטר שלי, לכתוב על נושא האינטימיות. מיד הרמתי את הכפפה. אני אוהבת בקשות מן הסוג הזה. זה תמיד מאתגר אותי. (תודה לך א. יקרה).
האינטימיות שאני רוצה לשוחח עליה, היא אינטימיות ביחסים בין-אישיים.
ובכן, אינטימיות היא קודם כל בין האדם לבין עצמו. אין אפשרות שאדם יהיה אינטימי עם אחר ללא יכולת להיחשף גם בפני עצמו, ורק לאחר שנחשף בפני עצמו הוא יכול להוריד את המסכות גם בפני אחר.
שכן, אינטימיות תמיד קשורה לחשיפה. אין אפשרות ליצור יחסי קרבה ללא חשיפה.
וחשיפה יוצרת מצב של "פגיעות". מצב שבו האחר האינטימי שלי יודע מהן נקודות החולשה שלי, יודע ויכול לפגוע בי, אבל אני בוטח בו שהוא לא יפגע בי.
זאת הסיבה שאינטימיות בד"כ מקושרת עם חיבה, אהבה, קבלה של האחר ואמון.
האמון שאני נותן באחר האינטימי שלי נובע מכך שאני יודע שהוא אוהב אותי ולא יפגע בי, שאני סומך עליו, ובאותו זמן אני גם סומך על עצמי, שיש לי מידה רבה של בטחון עצמי ואמון בעצמי כך שאני לא מפחד להיות מי שאני.
כך אינטימיות קשורה ל:
- חיבה/אהבה/קבלה
- אמפטיה
- אמון הדדי
- בטחון עצמי/אהבה עצמית
- זהות עצמית ברורה.
- כדי לקבל את הזולת חייבת להיות גם קבלה עצמית.
ללא אלו, לא תיתכן אינטימיות.
אינטימיות מגבירה מודעות עצמית. חשיפה בפני אחר היא גם חשיפה בפני עצמי, דהיינו הגברת מודעות.
לאינטימיות יש דרגות. זה לא שחור ולבן.
עם אותו אדם יכולה להיות אינטימיות ברמות שונות בזמנים שונים, יכולה לעלות ולרדת. בדיוק כמו התרחקות והתקרבות.
יכולה להיות אינטימיות במרחב מסוים בזמן מסוים שמסתיימת ברגע שיוצאים מן המרחב הזה. מי לא חווה איזה ערב קסום, שבו אתה עם חבר/ה או שני זוגות, שייתכן שאתם מכירים אותם שנים או שרק הכרתם, אבל אותו ערב חשוך, נפגשתם על שפת הים או חלקתם במשך כמה שעות אותו מרחב פיזי צמוד (למשל, אותה מכונית) וסיפרתם על עצמכם, ההיסטוריה שלכם, החלומות שלכם, הכאבים שלכם… זו יכולה להיות אינטימיות חד-פעמית. ייתכן ולעולם לא תפגשו יותר – אבל אינטימיות הייתה שם.
אותו סוג של אינטימיות יכולים לחלוק נאהבים ברומן מחוץ לנישואים, הנפגשים לזמן קצוב ואחר כך חוזרים כל אחד למשפחתו, ובזמן הזה חלקם לא רק עושים סקס אלא גם משתפים ומספרים זה לזה על חייהם עם האיש/ה האחר/ת ומפתחים אינטימיות השמורה רק לזמן ולמקום הזה ואולי גם לשיחות הטלפון הסודיות, ונעלמת כאשר יוצאים מן הבועה הזאת חזרה על החיים הרגילים.
אפשר לראות את היחסים האינטימיים כמו בועה – מרחב מוגן – נפרד מכל השאר. שבו יש הסכמה שבשתיקה שכאן במרחב הזה יש קשר מיוחד, קשר המבדיל בינינו לבין שאר העולם. זהו מימד אחר, מימד שאין שני לו, ואין לו תחליף. והוא מתקיים רק בתוך הבועה הזאת.
אם כך ניתן לראות שיש אינטימיות חד-פעמית ויש אינטימיות מתמשכת. יש אינטימיות עם זרים המתרחשת במפגשים מקריים, ויש אינטימיות עם קרובים. יש אינטימיות המתרחשת באותו מרחב פיזי ויש אינטימיות בין אנשים רחוקים המתרחשת דרך שיחת טלפון או בתקשורת באינטרנט. ואפילו, כמו טוביה החולב המשוחח באינטימיות עם האל…
האינטימיות היא תופעה כל כך מורכבת, תלויה בכל כך הרבה גורמים, חמקמקה, משתנה, לעולם איננה סטטית, צומחת או קמלה… וזהו פרדוקס. למרות שהאינטימיות צומחת על בטחון ואמון, אין בטחון באינטימיות. וצריך לחיות עם זה. ולכן זה גם כל כך מפחיד… אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהאינטימיות המסוימת הזאת, תישאר לנצח.
אחת מחוויות הילדות שעובר כל אחד מאיתנו הוא שברונה של האינטימיות. האינטימיות הראשונית בינינו לבין ההורים שלנו נעלמת בשלב זה או אחר. האינטימיות עם החבר/ה הכי טוב/ה גם היא מטבע הדברים מתפוגגת או "נבגדת" בשלב זה או אחר. הנטישה או הבגידה הן "בילד-אין" במערכות היחסים שלנו כילדים המתפתחים להיות מבוגרים. אין מנוס מלחוות את זה. ואיך שהאירוע הזה לא יתרחש תמיד נחווה את זה כבגידה, ככאב. משהו "מת", אבד לעד, ולא יחזור יותר וזה כואב…
וכך אנו ממשיכים את חיינו מבטיחים לעצמנו שלא ניתן שזה יקרה לנו שוב, שלא ניתן לאף אחד לפגוע בנו. וברור ששוב נתפתה ליחסים אינטימיים מתוך הצורך שלנו לקרבה, חום, שייכות, אהדה, אהבה. וכל הסיכויים ששוב ושוב במשך החיים הדינאמיים והמשתנים שלנו נחווה את כאב האובדן של האינטימיות או הבגידה.
אחדים מאיתנו יחליטו שהם לא יכולים לשאת את הכאב הזה ויוותרו לעד על אינטימיות עם הזולת. יסגרו את הדלת ולא יתנו לאף אחד להיכנס פנימה, אל עולם הרגש שלהם, אל הסודות שלהם, לעולם לא ייחשפו בפני מישהו כך שיהיו חשופים לפגיעה. ויש אחרים שייסגרו עצמם רק לבני המין השני, אבל יצליחו לנהל מע' יחסים אינטימית עם חבר/ה טוב/ה. כמו שיש רמות שונות לאינטימיות, באותה המידה יש רמות שונות להסתגרות, רמות שונות של שמירה על מרחק בטוח.
החברות מ"סקס והעיר הגדולה" הן דוגמא לחברות אינטימית המתקיימת בין ארבעתן. הן משתפות וחושפות את עצמן, הן בוטחות אחת בשנייה, הן מכירות את החסרונות וחזקות של כל אחת והן תומכות ואוהבות זו את זו. לא קיים הפחד. לא פחד מנטישה, לא פחד לומר את האמת בפנים, ולא הפחד מה הן תחשובנה עליי. באותו זמן, אף אחת מהן איננה מסוגלת לקיים אינטימיות אמיתית עם גברים. אף על פי שיש להן יכולת גבוהה מאוד של אינטימיות בינן לבין עצמן, יש להן "פחד מאינטימיות" עם גברים. במקום הזה, במפגש בין המינים, אין להן בטחון, אין אמון ואין יכולת להיחשף. עם גברים מתקיימת הפרדיגמה של כל אחת מהן, שבסופו של דבר הוא יפגע בי, ינטוש אותי או אני אותו. התנאי הבסיסי של אמון לא מתקיים.
הפחד מאינטימיות בזוגיות דורש התייחסות נפרדת. נראה שיש הבדל בין אינטימיות לאינטימיות. כמו בדוגמא שלעיל של בנות "סקס והעיר הגדולה", ישנם רבים אשר מסוגלים לבסס קשרים אינטימיים עם חברים אך אינם מסוגלים ליצור קשר אינטימי עם בן-זוג. הם מנסים ללא הפסקה למצוא את האחד איתו יוכלו ליצור זוגיות אינטימית, ואף אם מוצאים, ככל שהקשר הולך ומתהדק והאינטימיות מעמיקה, אחד מהשניים "הורס" אותו באופן מפתיע למדי.
מדוע זה קורה?
ממפגשים שלי עם מתאמנים המתאימים לפרופיל הנ"ל, של פחד מאינטימיות זוגית בלבד, למדתי שלא תמיד הפחד הזה נובע מחרדת נטישה או מן הפחד להיחשף ולהיפגע. ישנם אנשים שהם מצליחים מאוד, בעלי ביטחון עצמי רב, הן פנימי והן חיצוני, שאינם חרדים מנטישה או שיפגעו בהם. גיליתי שישנם כאלה שהחרדה שלהם אחרת לגמרי והיא "הפחד מאיבוד עצמי לדעת" בתוך הזוגיות.
מדוע? כי הטיפוס הזה מאמין שזוגיות מושלמת, אותה הוא מחפש, היא אחדות, סימביוזה, מציאת החצי השני שלך, אהבת אמת. והוא אף כמה לזוגיות כזו, לאיחוד של אהבה עם הנפש התאומה שלו, להוריד את ההגנות, ללא מסכות, להיות חשוף וכנה, להיות אחד.
ובדיוק כאן טמון גם הפחד. כאשר נדמה לו שהפנטזיה הזו עומדת להתגשם, הנה נמצאה אהבת חיי, האחר/ת שאיתו אני מתמזג/ת, מתעוררת החרדה התהומית מאובדן העצמיות. אובדנו של האני העצמאי והנבדל מכל השאר, אובדן הייחודיות שלי, ביטול עצמי וביטול הצרכים שלי, אבדנה של הזהות הנפרדת שלי שהתאצתי ליצור אותה ולהבדיל אותה, להיות מיוחד, להיות עצמאי, להיות אני. וככל שהאינטימיות גדלה, הפחד הזה מתגבר – הוא חייב לשמור בקנאות על הגבולות שלא יתמוססו – כאן הוא חייב לעצור את התהליך ולהיפרד.
וזהו מעגל שאין לו סוף (כמיהה לאהבה וזוגיות מושלמת המתבטאת באחדות ← מציאת הנפש התאומה ← התאהבות ← סימביוזה ← פחד מאיבוד עצמי לדעת ← יצירת משבר ← נטישה ← כמיהה לאהבה מושלמת…) כל זמן שלא מתעוררת המודעות לעניין.
אינטימיות זוהי יכולת. מצד אחד היכולת לשתף ב"סודות" ומצד שני יכולת להכיל את האחר. מי שמלא בעצמו ולא יכול להכיל את האחר – לא יכול להיות באינטימיות.
מה פירוש להכיל את האחר?
קבלה, חמלה, אמפתיה.
לקבל את האחר כשלם, לאהוב אותו, להבין אותו, לכבד אותו למרות ובזכות ההכרות הקרובה איתו, למרות ובזכות שאתה מכיר את החולשות שלו. אדם לא יחשוף את עצמו בפני אחר שמקבל אותו על-תנאי, בעירבון מוגבל, רק בתנאי שהוא עומד בציפיות שלו.
היכולת לאינטימיות קשורה לרמת האינטליגנציה הרגשית של הנפשות הפועלות. ניהול רגשות, פרופורציות נכונות, ראייה של הדברים מנקודת מבט של האחר – אלו מיומנויות שבלעדיהן לא תוכל להתקיים אינטימיות.
במקום שיהיו פרצי זעם ואיבוד שליטה – לא יכולה להתקיים אינטימיות. לא תוכל לבטוח במי שאינו שולט ברגשותיו!
במקום שאין כבוד – לא תהייה אינטימיות.
במקום של ביקורתיות – לא תהייה אינטימיות.
במקום שצריך להיזהר וללכת על ביצים – לא תהייה אינטימיות.
עם אדם אגוצנטרי ללא יכולת התבוננות פנימה – לא תהייה אינטימיות.
אינטימיות איננה רק היכרות נפשית קרובה, או הכירות עם ההיסטוריה האישית, היא לעיתים קרובות מכילה גם הכירות פיזית, מחוות קטנות של מגע, מחוות של מבט בעל משמעות שרק שני הצדדים מבינים אותו, לצחוק מאותן בדיחות, להשלים משפטים, להשתמש בביטויים המוכרים רק לכם ורק אתם יודעים את המשמעות שלהם, לגזוז למישהו ציפורניים, להוציא שחורים, לנעול את נעלי הבית של האחר, לקטוף פרי מהעץ ולאכול אותו יחד בעמידה, בידיים, בחצר, בגב כפוף, כאשר המיץ נוזל על הסנטר, לצעוד יחד בערב, לדעת איך הוא אוהב את הקפה שלו, להכיר את ההרגלים שלו, לאכול מאותה צלחת, לשבת יחד בשתיקה, ללטף את כפות הרגליים, להיות מגוחך, לעשות שטויות, לומר "אני אוהב/ת אותך"…
וכך, כותבת אני על אינטימיות, על הביטויים שלה, מנסה להסביר אותה, לתת למושג הזה משמעות, ומתחוור לי, ככל שאני מתקדמת בהסברים, שמאחורי הכל, או מעל הכל, אינטימיות זוהי אנרגיה. ובדיוק זו הסיבה שהיא כל כך בלתי נתפסת, שאפשר רק לחוות אותה אבל באותה זמן אין לה ממשות פיזית. היא הרגשה, חוויה, תחושה. היא אנרגיה של "אחדות", של "יחד", של "אהבה".