מורה ואחד מתלמידיו יצאו למסע. התלמיד היה אחראי על הטיפול בגמל. בלילה הגיעו עייפים לעיר ורצו ללכת לישון. תפקידו של התלמיד היה לדאוג לקשור את הגמל. אבל זה לא הדאיג אותו במיוחד. מה עשה? הוא פשוט השאיר את הגמל בחוץ, והתפלל לאלוהים ואמר לאלוהים "תשמור על הגמל!" והלך לישון.

בבוקר, הגמל נעלם. אולי נגנב, אולי הלך, אולי משהו אחר קרה.

המורה שאל: "מה קרה לגמל?"

והתלמיד אמר: "אני לא יודע. תשאל את אלוהים, כי אני ביקשתי מאלוהים לשמור עליו, כי הייתי מאוד עייף, כך שאין לי מושג. והאמת שזה גם לא באחריותי כי אמרתי לו (לאלוהים) באופן מאוד ברור, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, ואפילו יותר מפעם אחת. למעשה אמרתי לו שלוש פעמים. ואתה מלמד שוב ושוב 'תסמוך על אללה', אז אני סמכתי עליו. אז עכשיו אל תסתכל עלי בכעס."

אמר המורה: "תסמוך על אללה, אבל קודם תקשור את הגמל, מפני שלאללה אין ידיים אחרות מאשר הידיים שלך. אם הוא רוצה לקשור את הגמל הוא צריך להשתמש בידיים של מישהו. וזה הרי הגמל שלך! אז הדרך הקלה והקצרה והפשוטה ביותר בשבילו זה להשתמש בידיים שלך.

נכון תסמוך על אללה, אל תסמוך רק על הידיים שלך – אחרת תהייה אדם מאוד מתוח. אבל קודם תקשור את הגמל ואז תסמוך על אללה".

וזוהי העצה לחיים: תעשה כל מה שאתה יכול. זה עדיין לא מבטיח את התוצאה. אין ביטוח ואין הבטחה. ואז תסמוך על אלוהים. וכל מה שקורה – קבל את זה.

ועל זה אומרים הסופים:

המתכון לחיים מאוזנים – בטח באל, אבל קודם תקשור את הגמל