'סינדרום הרף העליון'

במאמר זה אפתח סידרה של מאמרים בהם אשתף אתכם, במילים שלי, ברעיונות מתוך הספר "THE BIG LEAP" של Gay Hendricks, המציע לנו ללמוד לחיות את החיים שלנו באזור הגאונות שלנו…

'סינדרום הרף העליון' 

(כן, אני המצאתי בעבורכם את השם העברי הנ"ל ל- Upper Limit Problem)
זוהי תופעה, שכל אחד מאיתנו מכיר אותה, שהיא אותה הרגשה של אי-נוחות התוקפת אותנו כאשר יותר מידי טוב לנו או כאשר אנו מאוד מאוד מאושרים או מאוד מאוד מצליחים.

בני-אדם יצורים משונים כאלה, אף על פי שכל הזמן רוצים עוד, יותר, ועוד יותר…
יותר כסף, יותר הצלחה, יותר שמחה, יותר סיפוק
ונדמה לנו שאם רק יהיה לנו את מה שאנו רוצים וחולמים עליו נהיה מאושרים,
והנה מגיע הרגע הגדול, טאדאם… השגנו כל כך הרבה שפע, הצלחה…
ואז מתגנבת לה ההרגשה הזאת של אי-נוחות, מתחילים לצוץ רגשי אשמה,
מתחילה בקטן והולכת וגדלה, מתחילה להציק לנו ומתחילה לכרסם לנו באושר…

ואז באופן לגמרי לא מודע, לאט לאט אנחנו מתחילים לחבל באושר הזה, להקטין אותו.
אם יש לנו הרבה כסף אולי נפסיד קצת ממנו בכל מיני דרכים משונות,
או אולי נפגע באושר שלנו בדרכים אחרות כי יש מיליון דרכים להציק לעצמנו בתחומים אחרים כמו גירושין, תביעות משפטיות, תאונות, מחלות.

מדוע?

כי ככה עובד הסינדרום הזה של הרף העליון.
כי בתת-מודע אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ליהנות מן השפע החדש שנוצר בחיים שלנו.
רגשי אשם הם שמונעים מאיתנו ליהנות מן השפע החדש.
אשמה זוהי הדרך של המוח שלנו לקחת שליטה על ההנאה שלנו.

לכל אחד מאיתנו יש גבול עליון של עד כמה אהבה, הצלחה, יצירתיות אנחנו מרשים לעצמנו ליהנות.
כמו 'תקרת זכוכית'. כאשר נחצה את הגבול הזה, נעשה משהו, באופן לא-מודע כמובן, שיחבל ויפגע בנו יגרום לנו ליפול אחורה לתוך הגבולות המוכרים, למרחב הבטוח, שלדאבוננו נקבע כבר בילדות המקודמת עוד לפני שעמדנו או חשבנו בזכות עצמנו.

עכשיו, אם אתם קוראים את זה וחושבים שבגלל שאתם מצליחים ויש לכם שפע ואתם מאושרים,
ואין לכם שם רגש-אשמה מודע, אז הסינדרום הזה לא פועל אצלכם, טעות! תחשבו שוב!
המערכת הזאת עובדת אצל כולם, אלא שהרף אצל כל אחד הוא במקום אחר!
גם אנשים שנמצאים כבר באזור המצוינות, יש להם רף עליון שמונע מהם לעלות מעבר לגבול אזור הנוחות שלהם, אל אזור הגאונות…

אז איך עובד העסק הזה של רגשי אשמה בהקשר לסינדרום הרף העליון?

כאשר אתה מרגיש טוב, או מרוויח הרבה כסף או נמצא ביחסי אהבה עמוקים – אז עולות אמונות חבויות כמו: "לא מגיע לי"
או "אם אני אצליח אני אשאר בודד"
או "להצלחה יש מחיר כבד"
או "הצלחה היא חטא"
או "הצלחה היא נטל"
או "הצלחה היא אנטי-סוציאליסטית" וכדו',
כאן מתחילה התנגשות בין שני כוחות:

האמונה הישנה מתנגשת בהרגשה הטובה שיש לך. אחד מהם חייב לנצח.

• אם האמונה הישנה מנצחת – אתה חייב להנמיך את הווליום של ההרגשה הטובה (לדוגמא, או להפסיד קצת כסף או להתחיל איזשהו ויכוח הרסני עם בן הזוג).
• אם ההרגשה הטובה מנצחת- כל הכבוד! הרחבת את היכולת שלך להעלות את הרף העליון להנאה, להצלחה, לשפע ולגאוניות.

(מודעות למאבק הכוחות הנ"ל תאפשר להוציא את האמונה הישנה לגמלאות, ולתת להרגשה הטובה לנצח.
אבל עוד חזון למועד, כי על נושא האמונות שעומדות בבסיס הסינדרום אכתוב לכם במאמר הבא…)

לעיתים קרובות, כאשר משיגים רמות גבוהות של הצלחה, אתה יוצר דרמות אישיות בחייך שגורמות חוסר אושר ומונעות ממך ליהנות מן ההצלחה שהשגת.

אם למשל הרווחת הרבה כסף, אתה יכול ליצור מצבים של חוסר אושר או של חולי או משהו אחר, שחוסם את היכולת ליהנות מן הכסף.

אם פגשת והתחתנת עם אהבת חייך, סינדרום הרף העליון יכול ליצור בעיות במצבך הכספי, ויכול להביא אותך אפילו לנסיגה במצבך הכלכלי או גרוע יותר אף לעוני ומחסור.

אם אתה שם לב לנטייה שלך ליצור פערים כאלה בתחומים שונים של החיים, שים לב – אולי אתה פועל בתוך 'סינדרום הרף העליון'. כאשר ישנה מודעות, אתה יכול לתפוס את עצמך בזמן, לשנות את הכיוון, לחצות את הרף ולהרקיע לשחקים.

קחו למשל את הנשיא קלינטון, האיש שהגיע לשיא ההצלחה, והתנהלותו בעניין מוניקה לוינסקי.
או בכלל את כל הפוליטיקאים המסתבכים בפרשיות מין עם נערות ליווי, מין ביזארי, הוללות/
הרי זה ברור שאלו הן 'פצצות מתקתקות' שברגע אחד יכולות להרוס להם קריירה מפוארת שנבנתה במאמץ רב במשך שנים ובאותו הזמן גם להרוס את הנישואים.
האין זה נראה כמו סינדרום הרף העליון?

מושל מדינת ניו-יורק, מר אליוט שפיצר, נשוי + 3, סומן כמתמודד עתידי לנשיאות, שמו יצא לפניו כמושל שנלחם בפשיעה מאורגנת. כשהיה התובע הכללי של ניו-יורק הוא נלחם מלחמת חורמה ברשתות של יצאניות.  במעקב משטרתי אחר רשת יוקרתית של זונות צמרת, התגלה שהיה לקוח קבוע של יצאניות צמרת שגובות 5000$ ללילה.
סינדרום הרף העליון בפעולה…

חשוב להבין, שהחבלות שאנו עושים לעצמנו כאשר סינדרום הרף העליון נכנס לפעולה, אינן חייבות להיות הרסניות באופן טוטאלי. הן יכולות להיות הרסניות רק במידה שתחזיר אותנו לאזור הנוחות שלנו.
דהיינו, מתחת לרף שאותו אנו יכולים להכיל. כלומר עד כמה טוב, אושר, שפע, יצירתיות ושמחה אנחנו יכולים להכיל מבלי להרגיש אשמה.

לכן אין מדובר כאן בזהות בין סינדרום הרף העליון לבין הרס עצמי.
כאשר לאדם יש דפוס של הרס עצמי הוא יביא את עצמו לשבר טוטאלי, נפילה לבור תחתיות.
אבל 'סינדרום הרף העליון' הוא 'רק' למנוע מעצמך לפעול באזור הגאוניות שלך, ואם במקרה, חס וחלילה פרצת את הגבולות – מדובר על נסיגה אחורה ושמירה על ססטוס-קוו מתחת לרף.

זאת גם הבעייתיות של הדפוס הזה. אנחנו לא תמיד שמים לב. לפעמים אנחנו באזור ה"בסדר".
לפעמים אנחנו אפילו באזור "ההצלחה". אבל כבני אדם יש לנו פוטנציאל הרבה יותר גבוה מזה.
לכל אחד מאיתנו יש אפשרות לעבור את הרף שלו לפחות ברמה אחת.
אפילו למצוינים יש אפשרות לחצות את גבול המצוינות להגיע אזור הגאונות…

כמובן שכל החבלות שאתה עושה נגד עצמך נראות כאילו הן באות 'מבחוץ'
ואז אתה יכול לספר סיפורים ולא לקחת אחריות על כל העסק הזה.
ככה זה עובד בלא-מודע.

ובדיוק בשביל זה אנחנו פה. להזכיר!

אנחנו פה בשביל אלו שרוצים לחצות את הרף העליון שלהם ולעבור בסופו של דבר לאזור הגאוניות.

אז תחשבו על זה! לא משנה איפה אתה נמצא עכשיו – יש לך רף עליון שאותו אתה יכול לעבור!

אתם סקרנים לדעת מה עושים?

במאמר הבא:

מהן 4 אמונות הבסיס והפחדים שעליהן נבנה 'סינדרום הרף העליון'.