הרבה אנשים נשואים, חיים בזוגיות ומרגישים לבד. ולמען האמת, זהו סבל גדול.
יותר קל לחיות לבד באמת, מאשר לחיות בזוגיות ולהרגיש לבד.
כי בלבד בתוך זוגיות יש אלמנט של
הזנחה, הרעבה, חוסר אכפתיות, זלזול, לראות את השני כאובייקט, לאיין אותו או אותה (מלשון "אין" – לא קיים).
וכשלא רואים אותנו, אנחנו משתגעים מזה.
לפני שאמשיך חייבת לציין שהתופעה קיימת בשני המגדרים במידה שווה.
אני כותבת בלשון נקבה מטעמי נוחות, אך כל הנאמר נכון גם ההפך.
מהו הסימן שאת או אתה מרגישים לבד?
כאשר את שואלת את עצמך "בשביל מה אני צריכה אותו?",
זה סימן שאת מרגישה שאין לך שותף, שאת לבד.
אם אני רוב הזמן לבד,
עושה הכל לבד,
מסתדרת לבד,
מתמודדת לבד,
מרגישה לבד אפילו כשהוא לצידי במיטה,
מרגישה שלא מתייחס אלי,
שלא שמח בחברתי,
שמחפש רק איך לצאת מהבית או איך לבוא מאוחר אחרי שהכל הסתיים,
שעושה פרצוף חמוץ כשצריך לעשות דברים "בשבילי" או "ביחד",
שמתנתק לתוך הטלפון או המחשב,
שהסקס 5 דקות,
שאין לו סבלנות למה שהוא קורא "החפירות שלי",
אז אני נשואה אבל לבד.
התופעה של להיות נשואה ולבד מתבטאת גם ב- "אינטימיות אנורקטית".
ומה זאת אינטימיות אנורקטית?
את המושג "אינטימיות אנורקטית" למדתי מ- Dr. Doug Weiss בספרו Intimacy Anorexia: Healing the Hidden Addiction in Your Marriage והוא מתייחס למצב שבו אחד מבני הזוג, מקפיד לשמור על מרחק בטוח מבת/בן-זוגו.
האדם הזה, יכול להיות אדם חם ופתוח כלפי אנשים אחרים, צ'ארמר, חביב,
אבל עם בת זוגו הוא אינו משתף את ליבו. הוא פוחד מקרבת-יתר,
פוחד מאינטימיות ודווקא עם האדם שהכי קרוב לו הוא ישמור מרחק.
אינטימיות מאיימת עליו, כי הוא מפחד להיפגע (כאב, נטישה, דחייה, עלבון). "המרחק" נותן לו ביטחון.
כי מה זה אומר אינטימיות?
אינטימיות משמעותה שאני מוכן להיחשף בפניך מתוך שאני סומך עליך שלא תפגעי בי,
ולא תשתמשי בדברים שאת יודעת עלי נגדי.
אינטימיות אוחזת בתוכה אמון והתמסרות, להיות אני בלי מסכות ובלי הפחד להיפגע.
האחר נותן לי תחושה שאני בטוח.
ב"אינטימיות אנורקטית" אין את ההתמסרות הזאת ואין את הקרבה הזאת.
מה מרגישה בת-הזוג של "האנורקטי"?
לא נוגע בי
לא מדבר איתי
לא מקשיב לי
לא מכיר אותי
לא לומד אותי
לא מגלה אותי
לא רואה אותי באמת
היא מרגישה אובייקט וזה מאוד מאוד כואב.
היא מרגישה לא מוערכת ושקופה ולמעשה הוא מאיין אותו (מלשון אין).
כאשר היא מרגישה שכולם נאהבים יותר ממנה וכולם באים לפניה בסדר העדיפויות:
העבודה, התחביבים, ההורים, הילדים, והוא לא משתף את ליבו אתה –
היא בהרעבה אינטימית. ולמעשה היא מקבלת ממנו פירורים של יחס.
הפחד מאינטימיות ובעקבותיו "ההרעבה האינטימית" תהייה תמיד מכוונת כלפי האדם הכי קרוב.
עם אנשים אחרים, "האנורקטי" יכול להיות מאוד פתוח, צ'ארמר,
אבל ככל שמתקרבים אליו הוא מצמצם את המגע.
בתוך הבית הוא נסגר. הוא הופך להיות "נוכח-נעדר".
כאשר את נשואה לבן אדם שהוא "אנורקטי" מבחינה אינטימית,
את בסופו של דבר הופכת להיות נשואה אבל לבד.
את מרגישה לבד מבחינה רגשית, מבחינה רוחנית ומבחינה פיזית ומינית.
כהורה את מרגישה לבד (כאשר את עושה הכל לבד ובן-הזוג לא מעורב בשום דבר המתרחש מול הילדים),
או/ו שהוא לא מעורב בכל משק הבית ובדינמיקה שמתרחשת בבית.
לא יודע את שם המורה של הילדים, או מי החברים שלהם, ומה קורה בלב שלהם.
במקום זאת, הוא במחשב, בטלפון או מול הטלוויזיה. הוא לא נוכח.
הוא מצמצם את המגע דווקא עם האנשים הכי קרובים אליו.
מפחית את זמן המגע, את איכות המגע, לא מתמסר, לא נותן עצמו עד הסוף.
לאנשים רחוקים אין לו בעיה להיפתח ולתת יחס.
בשבילך זה רעב מתמיד. את מנסה ומנסה לקבל אהבה.
זה כמו ללכת לעבודה ולעולם לא לקבל שכר.
מרגישה כמו במרוץ להיות נאהבת. מסתפקת בפירורים.
נוצרת דינמיקה של רודף ונרדף. שזה כאב בפני עצמו,
כי את תמיד עם הלשון בחוץ, לעולם לא תקבלי את הדבר שלו את מצפה,
לא משנה כמה את כל הזמן מעלה את מידת ההשקעה והמאמץ.
כאשר שני אנשים שיש להם פחד מאינטימיות והם "אנורקטיים" חיים יחד, אין להם בעיה.
הם יכולים להסתדר נפלא כמו שותפים לדירה. זה אפילו יכול להימשך שנים רבות.
מתי תהייה להם בעיה? כאשר אחד מהם ישתנה. וזה תמיד קורה.
מישהו מבני הזוג מתפתח מבחינה רגשית והאיזון מופר, כי הוא מתחיל להרגיש את "הרעב".
אני רוצה להדגיש, שאין המשמעות של "אינטימיות אנורקטית" שלבן הזוג האנורקטי לא אכפת מה קורה בבית
או מה קורה לבת-הזוג שלו. אכפת לו בהחלט. אבל עדיין הוא "שומר מרחק בטוח".
הוא גם לא איזה מפגר שלא מבין שיש דברים בחיי היומיום שחשובים לבת-זוגו ועליו לעשות.
גם, כשהוא צריך ממך משהו, הוא יודע טוב מאוד לעשות דברים שחשובים לך.
אבל בשורה התחתונה בחיי היומיום, את רוב הזמן לבד.
דוגמאות:
את "המורחקת" מרגישה שלא "חוגגים" אותך.
לכל זוג יש טקסים קטנים של חגיגות – יומולדת, יום אהבה, יום המשפחה, יום נישואים.
עם בן זוג "אנורקטי", החגיגות האלה הופכות להיות כואבות. הוא נוטה לחבל בהן (באופן לא-מודע כמובן).
למשל, הימולדת שלך נשכח,
או ששולח לך כרטיס ברכה שלא הוא כתב אותו אישית מצורף לזר שהזמינה המזכירה בשבילו,
או שאת מקבלת משהו שבכלל לא מתאים לך או שאת לא אוהבת, ומרגישה שהוא לא מכיר אותך…
ויש גם תופעה של "מריבה" שקורית דווקא ביום הזה, ומקלקלת את החגיגה, כי היא גורמת לריחוק פיזי ונפשי.
דוגמא נוספת: אחרים אומרים לך כמה את נהדרת אבל בבית את לא כזה ביג דיל.
חופשות, למשל, יכולות להיות סבל. הוא מחבל בחופשה.
לפני שיוצאים ריב גדול או מועקה או פרצוף חמוץ – כך שיהיה בטוח
שלא תבקשי שום דבר במשך החופשה,
שלא יהיה סקס בזמן החופשה,
ושלא תרצי יותר חופשות ביחד…
וכאשר החופשה מסתיימת, חוזרים להתנהג נורמלי.
למה אינו רוצה לחגוג? כי חגיגות יוצרות קרבה.
נכון, זה לא הגיוני. מי שלא חי את זה, לא מבין את זה.
לגבי סקס:
יש כאלה שעושים סקס אבל הם לא "מתחברים" לבן הזוג בזמן הסקס, כלומר הם לא שם ברוחם.
ואחרי הסקס יש הרגשה שזה לא באמת היה הדדי, לא היה באמת חיבור, לא קיבלתי שום דבר.
ויש כאל שאף פעם לא יוזמים ואף אלו שנמנעים עד כמה שניתן מסקס,
וכשאת מעלה את זה פעם ב… אומרים לך "שוב פעם את רוצה לדבר על סקס?"
או ש"מחבלים" בסקס, כלומר הדברים מתחילים להתפתח, מתעוררת תשוקה, ואז בום…
קורה משהו שמחבל והורס את המומנטום.
ישנן הרבה סיבות ל"אינטימיות אנורקטית". השכיחות ביותר הן:
הפרעה בקשר עם ההורה מן המין השני.
למשל, אישה שאבא שלה אף פעם לא היה נוכח או כנ"ל בן מול אמא שלו.
המודל של הורים שחיו בחדרים נפרדים, ניהלו חיים נפרדים, וגם הילד לא היה קשור לאף אחד מהם.
והוא לא יודע איך זה להיות באינטימיות, וכשזה מופיע בחיים שלו/שלה, זה מפחיד אותם.
או מי שעברו התעללות מינית בילדותם.
או מי שמכור לפורנו ומאבד את הקשר לאינטימיות עם אשתו.
בגידות, גם הן, יוצרות התרחקות.
הבוגדים בוחרים להתרחק מבן-זוגם, אם בגלל רגשי אשמה, אם בגלל שמפחדים להיתפס,
ואם בגלל שנוצר ריחוק רגשי.
האדם האנורקטי יידחה כל אחד שיכנס לחייו. לא משנה איך הוא או היא נראים. כי זה לא קשור למראה חיצוני.
אלא כי זה דורש מהם אינטימיות. האישה הכי יפה והגבר הכי מושך – מרגישים דחויים כשלא נוגעים בהם.
לאנורקטי יש צורך חזק מאוד להיראות נורמלי. הוא רוצה לשמור על הנישואים.
הוא לא רוצה להתגרש. חשובה לו מאוד התדמית.
הוא אוהב את עצמו, ולכן הוא "מגן" על עצמו. בת הזוג היא אובייקט.
היא נמצאת שם כדי למלא את הצרכים שלו.
חשוב גם שנזכור ש"האינטימיות האנורקטית" היא כמו כל תכונה, תהייה תמיד על רצף.
זה לא הכל-או-לא-כלום.
הרבה פעמים, "ההרעבה" של בת הזוג ביחד עם הנראות של זוגיות נורמלית,
גורמת לה להיראות לא שפויה, משוגעת.
כאילו אף אחד לא מבין מה היא רוצה. לא מבינים מה לא בסדר.
הרבה פעמים אפילו היא בעצמה לא מבינה מה לא בסדר,
חוץ מהעובדה שהיא מרגישה לגמרי לבד בתוך הנישואים.
החדשות הטובות הן שהתופעה הזאת של אינטימיות אנורקטית ניתנת לשינוי.
שני בני הזוג נדרשים לעשות עבודה אישית.
בן הזוג "המורעב" צריך ללמוד לשים גבולות. לדרוש להיות נאהב.
לא להסכים לשים עצמו במקום האחרון.
להפסיק להסתפק בפירורים.
זוהי עבודה פנימית וקשורה לדימוי עצמי ולערך עצמי. להרגיש ראוי או ראויה לאהבה.
בן הזוג "האנורקטי" צריך לפתח את היכולת הרגשית שלו או שלה ואת השפה הרגשית.
ניתן לעשות זאת על ידי מודעות ותרגול.
הפחד מאינטימיות קשור גם הוא לדימוי עצמי ולערך עצמי.
בכלל, הבסיס ליחסים הדדיים טובים, תמיד יהיה קשור לדימוי עצמי. לאהבה עצמית, לביטחון עצמי ולערך עצמי.
ובאותו זמן שבני הזוג עובדים על עצמם, עליהם ללמוד לעבור מהתייחסות לעצמי להתייחסות אל האחר, לראות מנקודת המבט של האחר.
זהו חלק מפיתוח אינטליגנציה רגשית.
היכולת לראות את האחר נשענת על היכולת שלי לבטוח בעצמי ובעולם כך שאני יכול לוותר על "ההגנתיות" שלי כלפי עצמי, על הצורך "לשמור על עצמי" כל הזמן, מה שגורם לי להתרחק מקרבה אינטימית.
*אינטימיות אנורקסית = מושג שטבע Dr. Doug Weiss בספרו Intimacy Anorexia: Healing the Hidden Addiction in Your Marriage