שלום ידידי,
לא מסתפקת בכוס החצי מלאה
שאלה:
מדוע אנחנו אוהבים לומר על עצמנו שאנו 'רואים' את הכוס החצי מלאה?
תשובה:
אנו רוצים לציין שאנחנו מאלה שרואים את מה שיש ולא את מה שאין.
סוג של גאוות יחידה: "אני מהאופטימיים".
אז תרשו לי להטיל ספק.
בתוך האמירה הזו מסתתרות כמה הגדרות לא-מודעות,
שהייתי רוצה להציף אותן למעלה,
שמעידות דווקא על החסר ולא על היש.
אז ככה זה עובד…
בתוך הכוס יש, נניח, מים עד קו האמצע.
לא משנה איך נסתכל על זה, מה שיש בתוך הכוס זה 100%.
זה לא חצי משום דבר. זה מאה אחוז ממה שיש וזה כל היש.
עכשיו, אם אני רואה חצי כוס מלאה זה משום שאני רואה גם חצי כוס ריקה.
אני בוחרת להתמקד בחצי המלא. זה כבר סיפור אחר.
אני רואה את שני החלקים, הריק והמלא, ואני בוחרת 'להסתפק' במה שיש
ולהודות על מה שיש, גם אם זה רק חצי כוס.
וזה נתפס מאוד חיובי בעיני כי ככה אני יכולה לומר על עצמי שאני אופטימית,
שלוקחת את הצד החיובי של החיים.
טעות!!!!
זוהי הסתכלות על החסר לא על היש.
זה הפוך על הפוך.
זה כמו לומר:
"כן, אני רואה שהכוס לא מלאה אבל אני מסתפק במה שיש
ואם יש לי רק לימונים אני אעשה לימונדה".
ת-ע-ש-ו לי טובה! זוהי הגדרה מקטינה ולא מגדילה.
זוהי הגדרה שהמוח שלנו תופס כ'פשרה', כ'הסתפקות במועט'.
לכן זה גם מה שנמשיך לקבל כל הזמן,
כי 'דומה מושך דומה' והחיים כל הזמן יביאו לנו כוס 'חצי מלאה-חצי ריקה'.
אבל… אם מה שיש בכוס, ולא משנה כמה זה תופס מנפח הכוס, הוא 100%,
אז המוח שלנו מבסוט, כי אנחנו מקבלים 100% – ומשמעות הדבר 'שפע'.
אז יאללה… זורקים לפח את הביטוי הזה ויחד אתו את החשיבה הזאת.
אני לא מסתפקת במועט! אני מסתפקת בשפע!
שבת שלום,
שלכם באהבה,
אירית
