מציאויות מקבילות ומימד הזמן

ההסבר הנ"ל על-פי באשר מתוקשר על-ידי דריל אנקה – www.bashar.org

ראשית, נתחיל לדבר על מימד הזמן. הזמן הוא אשליה.
הכל קיים כאן ועכשיו, באותו רגע, בהווה.
למעשה יש בבריאה רק רגע אחד,
ומה שאנחנו קוראים רגעים שונים, זה אותו רגע מנקודות מבט שונות.
אנו חווים בעולם הפיזי שבו אנו חיים זמן ומרחב לינאריים.
אבל זה לא אומר שהדברים באמת מתרחשים אחד אחרי השני.
יש הבדל בין החוויה של הקיום לבין המבנה הממשי של הקיום.
אף שהחוויה של זמן מאוד אמיתית בעבורנו, זה לא באמת מה שקורה באופן מכני ביקום.

כדי להסביר זאת ניתן להשתמש באנלוגיה של טלוויזיה וסרט.
אם אנחנו רואים תכנית טלוויזיה בערוץ מסוים,
אנחנו יודעים שאם נעבור לערוץ אחר נראה תכנית אחרת.
זה לא אומר שהתכנית בערוץ הקודם כבר לא מתקיימת.
היא עדיין מתקיימת באותו זמן ועדיין נגישה לנו אם נחליט לחזור לערוץ הקודם.
שתי התכניות משודרות באופן סימולטני, אבל אנו תופסים רק אחת מהן,
זאת שבערוץ שאליו התכווננו.
כך גם במציאות – אנחנו תופסים את המציאות שהתדר שלנו והתדר שלה דומים.
(שינוי תדר בתוכנו מאפשר לנו לעבור למציאות אחרת,
לגרסה אחרת של ארץ, ועל זה ארחיב מעט בסוף).

בדומה לכך, הרעיון של סרט:
אף שאנחנו תופסים את הסרט כסיפור שמתפתח מסצנה לסצנה, מרגע לרגע,
והפריימים של סרט הצילום עוברים דרך המקרן אחד אחרי השני,
המקרין יודע שכל הפריימים כבר נמצאים על סרט הצילום, כולם קיימים בו-זמנית.
אם המקרין ימתח את רצועת סרט הצילום, הוא יכול לראות את כל הפריימים קיימים סימולטנית.
וכאשר הוא מעביר את רצועת הפילם דרך המקרן אחד אחרי השני,
נוצרת על המסך אשליה של תנועה ושינוי.

אז מה זה זמן?

כפי שתיארתי כאן את רצועת הפילם – כל פריים קיים באופן בלתי-תלוי באחר.
בדומה לכך, החוויה של מרחב-זמן במציאות הפיזית
היא תוצר של המעבר של התודעה שלנו ממציאות מקבילה אחת (פריים אחד) לאחרת
ואל אחרת ואל אחרת ואל אחרת…
בדיוק כמו אור המקרן שעובר דרך הפריימים של הפילם.
ככה התודעה שלנו עוברת דרך פריימים עצמאיים של מציאויות מקבילות,
ביליוני פעמים בכל שניה,
ועל-ידי המעבר מתמונה אחת לשנייה, ממציאות אחת לשנייה,
נוצר האפקט, החוויה, האשליה של זמן, שינוי ותנועה.
לכל תמונה, בדיוק כמו על רצועת הפילם, אין לה כל זמן ואין לה תנועה. היא קפואה.
וכל תמונה לגמרי שונה מהאחרות וכולן מתקיימות בו-זמנית.
אנחנו מעבירים את התודעה דרך ביליונים של תמונות קפואות,
כדי ליצור את האשליה של תנועה ושינוי – ותוצאת הלוואי הזאת נקראת זמן.
והחוויה של הזמן מאפשרת לנו לעבור תהליכים.

אם כך, מה אומר המושג מסע בזמן והאם יש דבר כזה?

בהקשר לרעיון של מסע בזמן, לפי ההסבר שלעיל, אנחנו כבר נוסעים בזמן כל הזמן
כאשר עוברים בין ביליונים של תמונות,
והמעבר מתמונה לתמונה הוא למעשה מעבר ממציאות מקבילה למציאות מקבילה אחרת
שהיא לגמרי בלתי-תלויה במציאות המקבילה שחווינו לפני רגע.
בסיפורי המדע הבדיוני, אנחנו יכולים להיכנס למכונת זמן
ובעזרתה לנוע אל העבר שלנו או אל העתיד שלנו.
כשאנו מבינים את הרעיון של המציאויות המקבילות ושהכל קיים בו-זמנית כאן ועכשיו,
אנחנו מבינים שאנחנו לא באמת נוסעים אל העבר שלנו או אל העתיד שלנו
אלא נוסעים למציאות מקבילה שמתקיימת סימולטנית
אך נתפסת על-ידנו כקיימת בהיסטוריה שלנו או בעתיד שלנו.
אבל זה לא באמת העבר שלנו וגם לא העתיד שלנו. אנחנו לא היינו שם באמת.
כולנו מכירים את המושג "פרדוקס הסבא".
אם אני נולדתי מאבא שלי, שנולד מסבא שלי,
ואני נכנסת למכונת זמן ונוסעת על העבר,
והורגת את סבא שלי הצעיר, לפני שאבא שלי נולד,
אז לא יכול להיות שאני אוולד
ועל-כן איך אני יכולה בכלל לחזור לעבר ולהרוג מישהו בכלל?

אז זהו, שגם אם עברנו למציאות מקבילה, אל העבר שלנו,
אף שאנו חושבים שהיא אותה אחת (מן העבר שלנו) – היא לא.
היא יכולה להיות מציאות מאוד דומה למציאות עברית שלנו
אבל זה לא באמת העבר שלנו.
אם נעשה את המסע הזה אל העבר, למציאות מקבילה, ונהרוג את הסבא,
הוא יהיה סבא של גרסה אחרת של עצמי,
כך שאני לא אפסיק להתקיים אלא אמנע מאיזושהי גרסה של עצמי במציאות מקבילה, מלהיוולד.
אבל אין לזה כל קשר אלי.

בואו ונסתכל על זה מנקודת מבט של תמונות-בזק Snap shots.
שהן האנלוגיה של מציאויות מקבילות,
תמונות קפואות ואל-זמניות.
אם ניקח תמונה של המשפחה שלנו,
כשאנחנו לא נמצאים בה כי אנחנו אלה מאחורי המצלמה.
המשמעות היא שלעולם כבר לא נהייה בתוך התמונה הזאת.
התמונה קיימת והיא תמונה של המשפחה בלעדינו,
וכך היא תישאר לעולמי עד.
ואם ניסע בזמן למציאות מקבילה אחרת ונצלם את אותה התמונה משפחתית,
אבל הפעם אנחנו כן נהייה בתוכה – זוהי תמונה לגמרי אחרת.
ושתי התמונות קיימות בו-זמנית, זו לצד זו, כמציאויות מקבילות בלתי-תלויות.
התמונות לעולם לא ישתנו.
המסע בזמן לעולם אינו בתוך קו-הזמן שלנו.
ישנן מציאויות מקבילות שהן כל כך דומות למציאות של קו הזמן שאנחנו חווינו בעבר האישי שלנו,
שאפשר שלא נוכל לראות את ההבדל.
וכן, אפשר ללמוד מהן הרבה.
אך ישנן גם מציאויות מקבילות מאוד שונות מזרם המציאות האישית שלנו.
אז כאשר מסע בזמן יהיה אפשרי טכנולוגית,
הנוסע בזמן יוכל ללמוד הרבה דברים ממה שאנו קוראים "עבר"
על-ידי בחירת מציאות מקבילה שכל כך דומה, שהוא יוכל ללמוד דברים 'משם',
או שיוכל לעבור למציאות מקבילה שהיא כל כך שונה
שלא תכיל שום קשר או רלוונטיות להיסטוריה האישית שלו בכלל.
זה תלוי בנו לבחור כיצד להתכוונן לתדר המתאים – בדיוק כמו החלפת ערוצים בטלוויזיה ומעבר לתכניות שונות.

כדי לסכם את הרעיון שכאן נאמר:

כן קיימת חוויה של זמן, אך אין באמת זמן וכל הדברים מתקיימים בו-זמנית.
הסצנות השונות של חיינו הן בעלות תדרים שונים ורק בתפיסה שלנו הן נתפסות כמסגרות זמן שונות.
(כמו לעבור בין ערוצים שונים בטלוויזיה).
לפי המבנה הקיומי המכני, האמיתי, הנ"ל, העבר לא יוצר את ההווה.
אני חוזרת על זה: "העבר לא יוצר את ההווה".
כי הוא בכלל לא 'עבר' אלא קיים סימולטנית.
ההיפך, ההווה הוא היוצר את העבר.
והנה ההסבר למשפט המהפכני הזה:
כאשר אנחנו עוברים ביליוני פעמים בשנייה מסצנה לסצנה (שמתקיימות בו-זמנית),
בכל סצנה אנחנו הופכים לאדם חדש.
זה לא נאמר באופן מטאפורי אלא כמציאות ממש.
והגרסה שלנו שאנו חווים אותה כבעלת עבר מסוים,
ברגע שעברה לסצנה אחרת, לאדם חדש – זוהי גרסה חדשה/אחרת שלנו שיש לה היסטוריה אחרת.
לכן, הצורה שבה אנו מגדירים עצמנו בהווה תקבע איך הסצנות שאנו קוראים להן 'עבר' ישפיעו עלינו.
אנחנו אדם שונה ממה שהיינו לפני רגע ולפני רגע ולפני רגע.
הדבר המהפכני בתפיסה הזאת, שיכולה לשנות לנו את החיים ממש,
הוא שלא רק שאנחנו כבר לא מושפעים מאירועים מן העבר,
אלא שמעולם לא היו לנו החוויות המסוימות האלה.

מתוך זה ניתן להבין שגם קארמה וגם המושג של גלגולים בתקופות חיים שונות, זוהי אשליה.
אלו הם גלגולים בו-זמניים, במציאויות מקבילות.
וכל תפיסה שקושרת חיים מסוימים לאחרים (כמו במושג קארמה)
היא פשוט תוצר של הרעיון שמתוך החיים בהווה
אנחנו מחליטים ליצור קשרים אנרגטיים חוצים למציאויות מקבילות המתקיימות בו-זמנית,
מפני שמסיבה מסוימת, על בסיס התמה (הנושא) שבחרנו לחקור בחיים האלה,
אנחנו מאמינים שקשר אנרגטי אל חיים אחרים המתקיימים בו-זמנית,
והיכולת שלנו להוריד מהם אינפורמציה (מה שאנו קוראים זיכרונות),
ישרתו אותנו בחקירה של הנושא הספציפי הזה בחיים האלה,
את האתגרים שאנחנו רוצים לחקור בחיים האלה שיאפשרו לנו לגדול כנשמה.
באותה מידה החיים האחרים האלה גם יוצרים קשר חוצה קווים אלינו,
כדי להוריד אינפורמציה שהם זקוקים לה כדי לחקור את התמות שהם בחרו לחקור.

כולנו נוסעים בזמן, בין אם אנחנו יודעים את זה ובין אם לא.
אף שזמן נתפס כחוויה אמיתית, באופן מכני זוהי אשליה. אנחנו לא יוצרים מציאות.
כאשר אנחנו משתנים, התדר שלנו משתנה ואנחנו עוברים למציאות אחרת, שכבר קיימת,
שתואמת את התדר החדש שלנו.
באופן הזה יש לנו שליטה באיזה ארץ נחייה כמו שיש לנו שליטה על התוכנית שנראה בטלוויזיה,
על-ידי כיוונון התדר שלנו.
אומר זאת שוב: איננו משנים את העולם שבו אנחנו נמצאים.
אנחנו עוברים לגרסה אחרת של ארץ שכבר מכילה את האנשים והרעיונות
שכבר יותר מייצגים את השינוי התדרי שעשינו בעצמנו.
ככה זה עובד. העולם הישן עדיין שם,
אנחנו עדיין יכולים לפעמים לראות אותו כמו מאחורי קירות שקופים,
אבל אנחנו כבר לא בתוכו. 
וכאשר נעבור לארץ חדשה לגמרי, לגרסה אחרת של ארץ,
בהרבה דברים זה יכול להיראות דומה לארץ הקודמת,
אבל היא לא אותה ארץ.
ויחד עם המעבר לגרסה אחרת של ארץ,
גם ההיסטוריה של הארץ משתנה בו-זמנית
(הסצנות של קו הזמן של הארץ הזאת),
אבל מרגע שעברנו אנחנו לא זוכרים את קו הזמן הקודם,
ונדמה לנו שזה תמיד היה קו הזמן שלנו.
איך אנחנו משנים תדר?
על ידי בחירה של מה אני כן ומה אני לא,
על ידי שינוי אמונות וערכים,
על ידי שינוי העדפות ועל ידי פעולות תואמות.
עלינו לזכור שכל מה שאינו בתדר שלנו יהיה בלתי נראה עבורנו וההיפך,
כאשר אנחנו לא בתדר של משהו, אנחנו בלתי נראים עבורו. ככה עובד חוק המשיכה.

מקור: סרטון יוטיוב https://youtu.be/Eiay7OiP40U