איך לקפוץ למציאות מקבילה?
אף שהחוויה שלנו, של זמן, נתפסת בעינינו מאוד אמיתית, למעשה הזמן נוצר בתודעה שלנו.
במציאות לא קיים זמן. זמן הוא אשליה.
הכל מתקיים בו-זמנית, כולל עבר וכולל עתיד.
התודעה שלנו, היא כמו מקרן סרטים המתמקד על פריימים שונים בסרט הצילום.
אלא שהתודעה עושה את זה על המציאות.
וכאשר אנחנו מאירים תמונה אחר תמונה,
אנחנו יוצרים את החוויה של תנועה, שינוי, זמן, ומרחב.
אנחנו נעים מקיום אחד שכבר קיים, אל קיום אחר שכבר קיים,
אל קיום אחר שכבר קיים, וכן הלאה. פריים אחר פריים, תמונה אחר תמונה.
כל תמונה היא קיום שלם.
לכל תמונה בודדת, בפני עצמה, אין שום תנועה, היא לגמרי סטטית.
אבל בחוויה האנושית, כדי ליצור תהליכים ליניאריים של המשכיות,
כדי ליצור את המבנה ההולוגרפי הזה שאנו קוראים לו במציאות הפיזית, זמן ומרחב,
עלינו ליצור את המעבר מתמונה לתמונה.
מבחינה מבנית שום דבר לא באמת משתנה, הכל כבר קיים, והכל קורה בבת-אחת.
אף שאנחנו קופצים כל שנייה למציאות אחרת (לתמונה אחרת),
מאחר וההבדל בין התמונות לא כזה משמעותי,
אנחנו לא מזהים אותה כמציאות אחרת.
כאשר אנחנו משתנים באופן משמעותי,
אז אנחנו ממש עוברים לטיים-ליין אחר
ואנחנו חווים את זה כ"אני לא אותו אדם שהייתי".
טיים ליינס
בנוסף למציאות הזאת שאנו חווים כמציאות שלנו,
בו-זמנית, מתקיימות מציאויות מקבילות וחופפות,
שמתקיימות בד-בבד עם המציאות שלנו.
והמציאויות המקבילות הללו מאורגנות בתוך קווי-זמן, טיים-ליינס.
כל טיים-ליין מורכב מסדרה של תמונות, הווה אומר – מציאויות מקבילות אינסופיות,
שיש להן היגיון וסדר באותו הליין.
בחוויה שלנו, אנחנו תופסים עצמנו חיים ב-קו-חיים אחד
שיש לו עבר-הווה-עתיד, ומכיל בתוכו "נושא" או "נושאים"
של חוויות והתנסויות ייחודיים שכל אחד מאיתנו עובר או צריך לעבור.
לא כך הוא.
המבנה הוא כזה, שיש אינסוף טיים-ליינס
ובכל טיים-ליין יש ביליוני מציאויות מקבילות בכל שניה.
טיים ליינס אחרים, יש להם סיפור אחר
ובו ביליוני מציאויות מקבילות אחרות שמתרחשות בכל שנייה.
כך שכאשר אנחנו בטיים-ליין אחד,
יכול להיות שלעולם לא נחווה מציאויות שקיימות בטיים-ליין אחר,
ולא נוכל להכיר צורות וסוגים של חוויות, שתודעה אחרת יכולה לחוות.
בכל טיים-ליין יש פרספקטיבה שונה ומצב תדרי כל כך שונה,
שלא נוכל לחוות אם לא נהייה בהלימה תדרית לאותו התדר "שם".
ברגע שאנחנו משנים "תדר" אנחנו מיד "קופצים" לטיים ליין אחר שתואם את התדר.
בדיוק כמו מגנט, ככה נמשכים התדרים זה לזה, והמעבר הוא מיידי.
זה לא תהליך. לא צריך "לנסוע" מטיים-ליין לטיים-ליין.
אז כפי שנאמר, במצב התפיסתי המוגבל שלנו, מנקודת המבט של זמן ומרחב,
כשאנחנו בתדר מסויים, איננו יכולים לזהות, לראות או לתפוס
את כל הטיים-ליינס האחרים שגם הם אפשריים לנו.
אבל כפוטנציאל, אנחנו יכולים להתחבר, באופן מודע,
אל כל תמונות המציאות שקיימות בטיים-ליין שלנו בכל סדר שאנחנו רוצים
(אל "אני מן העבר" ואל "אני מן העתיד"),
וגם – לעבור לגמרי לטיים ליין אחר על ידי "שינוי משמעותי", על-ידי טרנספורמציה אישית,
שזה אומר על-ידי שינוי-מודע של התדר שלנו (ועל זה יש לנו אפשרות בחירה ושליטה).
ורק להזכיר, שאנחנו וכל היש, תודעות רוטטות, הכל אנרגיה.
ולכל דבר התדר הייחודי שלו.
וכאשר אנחנו משנים את התדר שאותו אנו רוטטים,
אנחנו משתנים והמציאות אחרת משתקפת אלינו.
כי כל שינוי אנרגטי יוצר שינוי פיזי תואם.
אם כך, זמן הוא סייד אפקט – תופעת לוואי –
שנוצרת על ידי כך שאנחנו מעבירים את הפוקוס של תודעה שלנו,
דרך מציאויות מקבילות שונות, ביליון פעמים בשנייה. (כמו המקרן, זוכרים?)
למה לנו לייצר חוויה כזאת של זמן ומרחב?
כדי לאפשר לנו לחוות את המציאות הפיזית, שבה אנו שוכחים שאנחנו לא רק הגוף הזה,
שוכחים שאנחנו יישויות הרבה יותר גדולות ממה שאנחנו תופסים,
שאנחנו "רוח" בגוף.
ואז דרך ההתנסות במציאות הפיזית,
שמכילה בתוכה מגבלות שבחרנו לשים על עצמנו שלא היו לנו בעולם הרוח,
(ולכן המקום הזה הוא בית-הספר להתפתחות הגבוה ביותר)
אנחנו עוברים תהליך של היזכרות של מי אנחנו באמת,
תוך גילוי עצמי מחדש, מנקודת מבט אחרת. וכך הבריאה מתרחבת.
המבנה של הקיום לעולם לא משתנה.
מה שמשתנה, מה שמרחיב את הבריאה זה
היחסים שלנו אל…
ההשתקפות שלנו של…
הפרספקטיבה שלנו על…
והחוויה שלנו של…
המבנה הזה, שלעולם לא משתנה.
על-ידי יצירת הפרספקטיבות השונות,
נקודות המבט השונות, של אותו המבנה,
אנחנו ממשכים להרחיב את הבריאה,
שתוכל לחוות את עצמה דרך כל אחד מאיתנו,
מנקודת המבט המיוחדת שלו, ונקודות המבט כולן הן השתקפויות של כל היש.
מה קורה עכשיו? מדוע הגיע הזמן ללמוד את זה?
כי הגענו להתפתחות תדרית,
שיש לנו יכולת להתחיל לתפוס את מימד הזמן אחרת,
ממה שהוא נתפס במשך מאות ואלפי שנים.
כי על ידי שינוי התפיסה אנחנו נתחיל להבין עד כמה המציאות היא פלסטית,
כחומר ביד היוצר, וניתנת לשינוי.
ההבנה הראשונה אם כן, היא, שזמן הוא קרנה שלנו,
הוא תוצר-לוואי של התודעה שלנו,
שעוברת ביליוני פעמים בשנייה מתמונה לתמונה.
מה יקרה אם נדע ונבין את זה?
להיות מודע למעברים הללו מתמונה לתמונה,
מרחיב את החושים שלנו,
כך שאנחנו יכולים לראות יותר, להרגיש יותר,
להיות במגע עם יותר דברים מנקודת מבט גבוהה יותר –
וזה מאפשר לחוות את המציאות כיותר פלסטית, כיותר גמישה.
לחוות יותר ויותר סינכרוניות
וסוגים אחרים של תופעות לוואי של זמן ומרחב
(כמו למשל התחושות של האצת הזמן והאטת הזמן
שמתחילים לחוות אותן יותר ויותר בזמן האחרון),
וזה מאפשר לנו לדעת שזוהי ההקרנה שלנו,
שזוהי היצירה שלנו ואנחנו יכולים להשתמש בזה, באופן יצירתי, לטובתנו.
לדוגמא,
עד היום היה ברור כמעט לכולם שהעבר הוא שיוצר את ההווה.
זה לא נכון.
במציאות ההווה יוצר את העבר.
מבחינת החוויה שלנו זה אכן קורה כך שהעבר יוצר את ההווה.
אבל זה לא המכניזם האמיתי ששוכן מתחת לפני הדברים.
מאחר וקיים רק הרגע הזה, כאן,
וזהו המקום היחיד שבו אנחנו מתקיימים,
זהו המקום היחיד שממנו אנחנו יוצרים.
תחשבו על זה. תמיד אנחנו בהווה.
כאשר עוברים לרגע הבא – הרגע הבא, זה הווה. אז העתיד הוא הווה.
רגע לפני ההווה (מה שאנו קוראים עבר), באותו רגע שהיינו שם הוא היה הווה.
אז איך זה שהעבר יצר את ההווה? ההווה הוא המקום היחיד שבו אנו יוצרים.
לכן, כאשר אנחנו משנים את עצמנו בהווה, ברגע הזה,
זהו שינוי טוטאלי, אנחנו אדם אחד בגרסה אחרת של ארץ, בייקום אחר.
בכל פעם שאנחנו משנים את עצמנו,
בכל צורה, מידה או כמות, אנחנו לגמרי אדם חדש.
כל שינוי הוא שינוי טוטאלי.
מה שזה אומר, שכשעברנו למציאות מקבילה,
אז גם העבר שלנו, של האדם החדש הזה,
הוא כבר אחר מן העבר שהיה לנו לפני רגע.
בשפה של מציאויות מקבילות, ברגע שהשתנינו, עברנו לטיים ליין אחר,
ושם לאדם שאנחנו עכשיו, יש קו-חיים עם "עבר" אחר.
הרעיון אולי נראה לנו הזוי משהו ואנחנו אומרים:
"אני זוכר את זה, ואני זוכרת את זה, ולא נראה לי שזה השתנה…"
דוגמא לכך זה "מנדלה אפקט" (בקישור כאן הסבר על התופעה).
השם של התופעה נובע מכך שלאחר שנים רבות שנלסון מנדלה ישב בכלא,
פורסם שהוא מת בכלא בשנות ה-80. (והרבה מאוד אנשים זוכרים את זה).
עם זאת, נלסון מנדלה שוחרר מהכלא והפך לנשיא דרום אפריקה בין השנים 1994-1998.
בדומה לכך, ישנן עוד תופעות דומות,
שמסה של אנשים "זוכרים" דבר אחד ונראה שמציאות זה קרה אחרת.
כדי להמחיש יותר את הרעיון, בואו נעשה תרגיל להמחשה וניקח למשל את רצח קנדי.
קנדי נרצח בנובמבר 1963. זה מאורע שהתרחש בטיים ליין אחד.
ישנה אפשרות, או וריאציות של אפשרויות, שבטיים ליין אחר,
קנדי נרצח נגיד ב- 1968 (רק 5 שנים אחר כך) או בטיים ליין אחר
קנדי לא נרצח בכלל והוא מת בשיבה טובה…
הנקודה היא, שאנחנו לא ממש יודעים אם העבר שלנו השתנה או לא,
מפני שכשאנחנו הופכים להיות אדם חדש, ויוצרים עבר חדש,
מנקודת המבט הנוכחית שלנו,
זה ייראה לנו כאילו שתמיד היה לנו את העבר הזה,
מפני שזה העבר היחיד שהגיוני לאדם שאנחנו עכשיו.
אנחנו לא באמת יודעים כמה "עברים" היו לנו בחיים האלה,
שאנחנו רואים אותם כחיים היחידים שיש לנו בגלגול הזה.
הזיכרון של העבר קיים רק בהווה.
דמיינו לעצמכם דבר כזה:
שימו על השולחן תמונה שלכם כשהייתם בני 10.
ושימו על השולחן תמונה שלכם היום, בני 30 או 40 או מה שהגיל שלכם.
ונניח שיש לכם מכונת זמן ואתם נוסעים בזמן אחורה ופוגשים את אבא שלכם בן 10.
ומי שאתם עכשיו מצטלמים סלפי עם אבא שלכם בן ה- 10,
ומביאים את התמונה לכאן ושמים אותה גם על השולחן.
עכשיו יש לכם שלוש תמונות מונחות על השולחן שצולמו בזמנים שונים.
באיזה זמן קיימות התמונות האלה שלכם? רק בהווה, נכון?
ככה גם הזיכרון. הוא קיים רק בהווה.
זהו המכניזם מתחת לפני השטח ועלינו להבין את זה
ללא קשר לאיך שהחוויה שלנו נתפסת,
כדי שנוכל להשתמש במכניזם הזה ליצור מציאות חדשה המועדפת עלינו.
כי זה אומר שאנחנו באמת חופשיים לחוות כל דבר שאנחנו בוחרים לחוות,
ולשחרר עצמנו מהרעיון של משהו בעבר ששולט בנו בהווה.
המכניזם הוא כזה שאנו יוצרים את האשלייה של המשכיות,
שבהווה יוצרת מחדש את מה שאנחנו קוראים "זיכרון".
אבל הזיכרון הזה איננו מן העבר. באותה מידה "זיכרון" יכול להיות מן העתיד.
והוא נוצר מחדש בהווה כחלק מן ההגדרה של העצמי הנוכחי (החדש).
כדי לקבע את התפיסה המהפכנית משהו בשבילנו, אחזור על זה:
אנחנו משנים את העבר שלנו בכל רגע שאנחנו משנים את עצמנו,
ואנחנו משנים את העתיד שלנו בכל רגע כשאנחנו משנים את עצמנו.
והמשפט הזה הוא טריקי לגמרי, כי אין עבר ואין עתיד, יש מציאות מקבילה בתוך טיים ליין כזה או אחר..
עם הידע הזה אנחנו מתחילים לחשוב בצורה רב-מימדית.
וזה מרחיב את היכולת שלנו לחוות את עצמנו כיישות רב-מימדית,
שזה באמת מי שאנחנו.
עלינו לזכור, שהעצמי שלנו הוא הרבה יותר גדול ורחב מאשר האני הפיזי שלנו.
אנחנו לא פיזיים באופן טבעי.
אנחנו תודעה לא-פיזית שבחרנו לבוא לכאן לחוות נקודות מבט שונות של הבריאה
מתוך מגבלות של העולם הפיזי,
ושכחנו שאנחנו הרבה יותר מזה,
ושרק חלק קטן מן התודעה הזאת, היא אנחנו בתוך הגוף הפיזי.
לא עזבנו את המימד הרוחני אף פעם.
הפיזי זה רק סוג של חלום שהתודעה שלנו חולמת.
בדיוק כמו שאנחנו לפעמים חולמים חלום שנראה לנו כל כך אמיתי
ואז כמתעוררים מבינים שזה היה רק חלום.
ככה זה החיים הפיזיים שלנו – חלום של האני המורחב שלנו.
אבל אנחנו יכולים ללמוד מן החלום הזה.
ועכשיו הזמן, מבחינת התפתחות התודעה האנושית הקולקטיבית,
להתחיל ללמוד את הדברים הללו,
ולהבין שבכל רגע אנחנו עושים מעברים בזמן.
למה זה טוב? מה נעשה עם הידע הזה?
כבר למדנו שישנן הרבה אופציות עתידיות, הרבה טיים-ליינס מקבילים, של "אני עתידי" שלנו.
וגם למדנו, שהעתיד הא לא ממש "עתידי" אלא שהוא קיים בו-זמנית במציאות מקבילה.
אקרא לו "אני עתידי" (אף שהוא מתקיים במקביל) כדי להקל עלינו את ההבנה של התרגול.
ואנחנו מעוניינים לבחור ולהתחבר אל אחת מהאופציות העתידיות הללו,
זאת שהכי מושכת והכי מלהיבה אותנו,
להתחבר אל האני העתידי שאני רוצה להיות.
אז…
אני יכול לדמיין את האני העתידי שלי,
ולהיות סמוך ובטוח, ולדעת ב-100%, שהיות ויש אינסוף אפשרויות,
וכל מה שאני יכול לדמיין כבר קיים כאופציה במציאות מקבילה,
אז אני לא מטיל ספק בכלל בכל המכניזם הזה,
ולא מטיל בכלל ספק שיש "אני" כזה שהוא בדיוק כמו שאני מדמיין אותו,
ואני מתחבר אליו.
בצורה כזו אנחנו יכולים לעשות שינוי בטיים-ליין שלנו,
לכיוון ובהתאמה לתשוקה הגדולה ביותר שלנו.
אחרת מה הטעם לעשות את כל התרגיל הזה?
אם אנחנו לא מכוונים לתשוקה הגדולה ביותר שלנו,
אז כבר אנחנו יכולים להישאר בטיים-ליין הזה.
והנה לפניכם שתי דרכים לעבור לטיים ליין "עתידי" נבחר:
דרך אחת לעבור לטיים ליין אחר, באופן מודע, היא באמצעות הדמייה.
בזמן הרפיה, לדמיין את תמונת המציאות שאני רוצה להיות בה,
ואת עצמי כפי שאני רוצה להיות.
לדמיין ברמה כזאת שנרגיש את השינוי התדרי בתוכנו.
See it, Feel it, Be it.
בשעה שאנחנו מדמיינים את זה ומרגישים את זה והווים את זה
אנחנו יוצרים שינוי תדר ושומרים על התדר הזה, על התלהבות, על שמחה, על אהבה –
מקרינים את הרגשות הללו לתוך התמונה שאנו מדמיינים שאנחנו רוצים להיות.
על-ידי שינוי התדר אנחנו "קופצים" לטיים ליין אחר, תואם התדר החדש.
(כמובן שזה ממש בקצרה, על קצה המזלג, והתרגיל הזה דורש מאמר בפני עצמו).
דרך אחרת לשנות את הטיים-ליין שלנו היא פשוט להחליט על כך.
זה לא דורש שימוש בשום טכניקה או סמל או טקס.
פשוט החלטה לקפוץ לטיים ליין אחר,
ולהשתמש בביטחון ובידיעה שזה אכן כך,
ולהתחיל להרגיש אחרת מבחינה תדרית.
"להרגיש אחרת" זוהי מילת המפתח.
לקחת בעלות על הרגשות שלנו,
וזה אומר לשמור על מצב-רגשי חיובי,
להחליט לחיות מתוך התלהבות, שמחה, אהבה…
ולשחרר מהר רגשות שליליים,
ולתת פרשנות חיובית לכל מה שקורה.
ואז..
כשנתחיל להרגיש שמצב הרוח שלנו השתנה באופן משמעותי,
כשנרגיש שההסתכלות שלנו על החיים השתנתה,
שהטינה או הטינות שהיו לנו בעבר כבר לא אוחזות בנו,
שלא קשורים יותר לאדם שעזב אותנו או לאנשים שאנחנו עזבנו אותם,
אולי אפילו שינוי של מקום מגורים,
שהדאגות שלנו כלפי העתיד מתמוססות,
כשאנחנו מרגישים יותר חופשיים, יותר בהתלהבות,
אך באותו זמן גם יותר יציבים, יותר במרכז שלנו,
ובאופן כללי מרגישים טוב יותר – זה הסימן שעברנו לטיים ליין אחר.
אם כל אחד מאיתנו יסתכל על החיים שלו כפי שהתפתחו עד עכשיו,
נוכל לראות רגעים של תשוקה עזה לשינוי, שאנחנו מרגישים "אני חייב שינוי"
או זמנים שבהם היה אירוע מכונן, רגע שבו התרחש אצלנו שינוי של הלב,
שינוי של כוונות, שינוי במערכת אמונות, שינוי תפיסה.
מה שקרה באותו הרגע שנוצר אצלנו שינוי תדרי, משמעותי, שקפצנו לטיים-ליין אחר.
אם היינו מתבקשים לצייר את קו-החיים שלנו כגרף, זה היה נראה כך:
קו ישר, מישור, ואז קפיצה למעלה ושוב קו ישר.
באותו הרגע שעשינו את הקפיצה התדרית הזאת, שינינו את העתיד ויש לנו גם עבר אחר.
זה אומר, שהגוף והמיינד (אישיות) שאני מודע להם עכשיו, שאני מאכלס עכשיו,
הוא למעשה בעל "עבר" שונה.
ואפילו, וזה מנשמע מוזר,
יכול להיות שיהיו לך זיכרונות של חוויות שמעולם לא היו לך בטיים-ליין הקודם.
אלו הן החוויות שהעצמי הנוכחי שלך חווה.
כי היות והזמן הוא אשליה, הדבר הזה שאתה קורא לו זיכרון הוא אינו ממשי,
כי מעולם לא היה לך זיכרון. אלא שאתה רואה או "מוריד" Download תמונה מקבילה
שמייצגת או מתכתבת עם המצב התדרי שעברת אליו עכשיו.
כך, שעכשיו יש לך גישה באופן סימולטני לעתידים ולעברים של העצמי המקביל שבחרת.
וככה ה"אני העתידי" שלנו תומך בנו ומאיץ אותנו קדימה
לתוך העצמי שאנחנו מעדיפים להיות.
וכאשר אני כאן ועכשיו משתנה, עושה חילוף למציאות המקבילה הזאת,
ע"י שינוי התדר שלי בהתאמה לתדר של המציאות המקבילה,
אני מתחיל לקבל "תשדורת" תואמות מן האני העליון,
מתחיל לחוות יותר סינכרוניות בחיים, והאני העתידי הזה הופך להיות האני שבהווה.
וככה המציאות הפיזית העכשווית תשקף את הגרסה הזאת של האני שבחרנו להיות,
בקלות וללא מאמץ.
ונתחיל להיות בהווה את מה שאנחנו מכוונים את העתיד להיות.
חשוב לזכור, שעלינו לאפשר לעצמנו את ההכרה בכך שהשתנינו. את הידיעה שהשתנינו.
להיות בבטחון ובאמונה וב-Trust שאנחנו אכן עברנו לטיים ליין אחר.
וזה יחזק את התדר החדש שלנו, וזה יגרום לחוק המשיכה למשוך את המציאות הזאת.
כי כל דבר משקף את מי שאנחנו ואת מצב ההוויה שלנו.
כך הטיים ליין שמשכנו הופך להיות, כאן ועכשיו, המציאות שלנו.
העבר, ההווה והעתיד אינם "שם" בחוץ. הם נמצאים בתוכנו. הם השתקפות.
הדרך לשנות משהו בחוץ זה להשתנות קודם.
אם נחכה שמשהו ישתנה בחוץ כדי שנעשה שינוי בחיים שלנו, נחכה לנצח.
אבל כשאנחנו מחליטים להשתנות, לא משנה מה קורה בחוץ, בהשתקפות שלנו – זה יהיה שינוי אמיתי.
כי אנחנו לא מתנים את השינוי שלנו בהתאם למה שקורה בהשתקפות החיצונית.
מה שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו: "לא משנה לי מה קורה במציאות.
אני יכול לאפשר שכל דבר ישרת אותי בדרך חיובית.
אינני מבסס את מצב הווייתי לפי המשמעויות הישנות והלא מעודכנות לגבי מה שקורה במציאות הזאת.
אני מחליט על המשמעות, אני מחליט מה ההגדרות שעובדות בשבילי,
כי אני המציאות של עצמי, אני נקודת המבט המיוחדת שלי ואני קובע מה הולך.
הייקום יתמוך בנו לא משנה מה נבחר.
הוא לעולם לא סותר אותנו. אינו יכול.
בדיוק כמו שהמראה לא יכולה לסתור אותנו.
היא חייבת לשקף לנו בחזרה את המבע שלנו.
זוהי הדרך שהיקום בנוי.
כך שהוא יתמוך בנו כאשר אנחנו זועפים וייתן לנו סינכרוניות שלילית,
ויתמוך בנו כאשר אנחנו שמחים וייתן לנו סינכרוניות חיובית, בדיוק באותה המידה.
הוא לעולם לא יסתור אותנו. הוא מחכה לנו שנקבע את מצב ההוויה שלנו,
מי אנחנו מעדיפים להיות, כדי שהוא יכול לשקף לנו את זה.
לא אכפת לו מה אנחנו בוחרים. הוא תומך בנו ללא תנאים.
עד כדי כך תומך בנו, שגם מאפשר לנו להאמין שאנחנו לא נתמכים,
ולחוות את העולם כאילו אנחנו לא נתמכים.
השליטה אצלנו.
עבר, הווה, עתיד – הכל בתוכך
מאמר זה מבוסס על ידע משני מורים: Bashar ו- Benitino Massaro
חברים שלי, אם החזקתם מעמד עד כאן, כל הכבוד. ותודה רבה.
למאמר: למה חשוב לדמיין את התסריט העתידי שאנחנו רוצים לחיות – לחצו על הלניק