מי אני? אדם נוהג לאפיין את עצמו לפי מראהו, אופיו, יתרונותיו, חסרונותיו ונטיות ליבו.
הגדרת ה"אני" מארגנת את התפיסה של ה"אני" בעיני עצמו ובעיני הסביבה. היא מאפשרת זהות עצמית, יוצרת גבולות, עקביות וודאות.
באותו הזמן, ההגדרות הללו של האני, שמטבען יוצרות גבולות ומקבעות, הן גם חוסמות ומכווצות.
כי אם אני מכריז על עצמי שאני משהו, אני לא יכול להיות משהו אחר.
אני טיפוס של לילה,
אני מכור לשוקולד,
אני פוחדת מג'וקים,
אני לא טוב במכירות,
אני גרוע במתמטיקה,
נולדתי לעבודה קשה,
אני תמיד יוצאת פראיירית,
וכן הלאה.
כאשר אדם מגדיר את "תכונותיו" ומכריז עליהן שוב ושוב, הוא מקבע את עצמו, הוא חורט בדיסק המוחי את תכנת ההפעלה שלו, הוא משפיע על הזיכרון התאי שלו, הוא נעשה צפוי ושגרתי, והוא לא יכול להיות משהו אחר…
אדם יכול להיות כל מיני דברים. גם דבר והיפוכו. הוא דינאמי ומשתנה. בזמנים שונים, בסיטואציות שונות, במצבי רוח שונים. ויחד עם זאת, מאחרי כל השינויים יש משהו קבוע, יציב, משהו שהוא מעבר למסכות, משהו שלא ניתן להגדרה, אך כל אחד יודע שהוא שם. והמשהו הזה הוא הגרעין, המרכז של ה"אני". הוא אינו קשור להגדרות של ה"אני". הגדרות ה"אני" נבנות על בסיס ההתנסות והחיכוך עם החיים. ההגדרות הן הניסיון לתת צורה, משמעות, לאותו מרכז שאין לו הגדרה וכל כך קשה לתפיסה אבל לעולם יישאר שם, לעולם לא ילך לאיבוד. לכן גם ניתן לשנות הגדרות ה"אני" מבלי "לאבד עצמי לדעת". כל מה שדרוש הוא החלטה להיות משהו אחר ממה שהגדרתי את עצמי עד עכשיו …
היכולת להשתנות כל הזמן לפי בחירה, להתאים עצמך לפי הסיטואציה, ולהציג כל פעם דמות עצמי אחרת נתפסת ע"י החברה כמשהו שלילי. ל"זיקית האנושית" יצא שם רע. אנו משתמשים בתואר "זיקית" כמילת גנאי, לתאר אדם שהוא שקרן ואי אפשר לסמוך עליו, מישהו שמשתמש בהסוואה ובהסתרה. גם המילה מסכה מחברת אותנו לאסוציאציה של הסתרה. להסתיר את הפנים האמיתיים שלנו.
היכולת להתבונן במסכה שאני "לובש" (התפיסה שלי את עצמי) ולהחליט להחליף אותה באופן אקטיבי. להיות קצת מישהו אחר. לנסות להיות "זיקית" אנושית, דורשת תשומת-לב והקשבה = מודעות.
להיות "זיקית" דורש פתיחות רבה וגמישות, יכולת הסתגלות ואינטליגנציה גבוהה. לקרוא את המפה, לעשות ניתוח מצב כהרף עין, וללבוש מסכה מתאימה. כמו שחקן הלובש ומחליף דמויות ממחזה למחזה. במקום מסוים ובזמן מסוים להיות אמא תרזה, ובזמן אחר ובמקום אחר להיות זונה. יש לנו את הכל בפנים. עלינו רק למצוא את זה ולהוציא את זה החוצה.
המסכות אינן הסתרה. הן הפנים האמיתיים שלנו! כל המסכות שלנו הן אנחנו, משתנים, מחליפים תפקידים, מחליפים אישיות, מתנהגים אחרת. יותר מכך, כאשר אנו אומרים שאנו לובשים מסכה מסוימת, אנו למעשה, לובשים מסכה על מסכה. פשוט שמים מסכה זמנית על המסכה הקבועה, וברור לנו שעוד מעט נחזור למסכה הרגילה, שנדמה לנו שהיא אנחנו.
אכן, אנשי הזיקית ולובשי המסכות גורמים לנו לאי-נוחות. אנו לא יודעים למה לצפות מהם. אנו מרגישים שאין להם "אישיות", אנו מזלזלים בהם כמו גם מפחדים, מפחדים מאי הודאות. קשה לנו לתפקד במצב של אי ודאות. אם הבעל או האישה שלנו יהיו כל הזמן דמות אחרת, את מי אנחנו אוהבים? את מי נפגוש כשנחזור היום הביתה? האם נוכל לסמוך עליו/ה?
ובו-בזמן קשה גם להיות "זיקית". כל הזמן להיות מודע וכל הזמן לעשות בחירות ולהשתנות. נראה בלתי אפשרי. בני אדם זקוקים לעמוד שדרה. מערכות הגירוי- תגובה האוטומטיות שלנו, הדמות הקבועה, נותנים לנו בטחון ועוגן, ומקלים על החיים. אין צורך להיות כל הזמן בקשב. להיות "אוטומט" נותן לכאורה חופש. לעומת זאת, להיות ערני דורש השקעה של אנרגיה, מאמץ. לאמתו של דבר, בדיוק להיפך, האוטומטיות דווקא מקבעת, הגמישות והערנות משחררת.
גמישות טוטלית, חוסר הגדרות מוחלט, נתפסים כמו "איבוד עצמי לדעת", או כמו שיגעון. זה להיות לגמרי אמורפי, חסר חוט שדרה, ללא זהות…
זהו קונפליקט בין החופש המוחלט מהגדרות אישיות (שלעתים אנו מתייחסים לזה כשיגעון) לבין הגדרות נוקשות של אופי ותכונות. כולנו נמצאים אפוא שהוא על הטווח הזה.
ככל שהגדרות האופי יותר נוקשות וסגורות, כך האדם מתפקד יותר כ"טייס אוטומטי", וככל שההגדרות פתוחות ורחבות יותר או אינן, גבולות האישיות מתפוגגים ואין לכאורה "אני".
אז מה עושים?
להיות גם "אני" וגם "לא-אני"
כמו כל דבר בחיים זהו עניין של שיקול דעת ובחירה. אפשר להיות גמיש וקבוע, קמצן ונדיב, קשוח ורך, בו-זמנית. נשמע פרדוקס? לאו דווקא.
כל הצהרת "אני משהו", "ככה אני", "אני כבר לא אשתנה", מקבעת, לא מאפשרת גמישות ומקשה על הסתגלות במצבים ויחסים שמאתגרים את מי שאני. חשוב גם לזכור שכל פעם שאנחנו מצהירים "הצהרת אני", אנחנו באותו הזמן גם מצהירים "הצהרת לא-אני".
ההזמנה שלי אליכם היא לבדוק אילו רווחים יכולים להיות לכם אם תרשו לעצמכם להיות הדבר הזה שאתם מגדירים כ"לא-אני", אילו אפשרויות זה יכול להכניס לתוך החיים שלכם, ולאפשר לעצמכם להיות גם וגם: גם מה שאתם מגדירים כ"אני" וגם מה שאתם מגדירים כ"לא-אני". זה דורש תרגול מנטלי ורגשי אבל הרווח של זה עצום…