המיתוס של מטה הארי Mata Hari
מטה הארי Mata Hari היה שם הבמה של מגריטה זלה שנולדה באוגוסט 1876 בהולנד. בהיותה בת 13 אביה פשט את הרגל והוריה התגרשו. אמה נפטרה שנתיים אחר כך והיא עברה לגור עם הסנדק שלה. בבית הספר בו למדה היא סבלה מהטרדה מינית מצד מנהל בית הספר (אז קראו לזה "ניסה לפלרטט איתה") ובעקבות כך שלח אותה הסנדק שלה לגור אצל הדוד שלה.
בגיל 18 חיפשה דרך לברוח מהבית ולכן ענתה למודעה בעיתון של קצין בצבא ההולנדי, רודולף מקלאוד, שחיפש אישה. גילו היה כפול מגילה. הם התחתנו ועברו לגור באי Java ונולדו להם שני ילדים. מהר מאוד הסתבר לה שבעלה אלכוהוליסט אלים, ורודף נשים כרוני שתמיד היו לו פילגשים, ואף שתיים בו-זמנית. בתקופה זו, שבה גרו באי Java, מצאה נחמה בריקוד. מרגריטה הצטרפה לחבורת רקדנים מקומיים ולמדה את רזי הריקוד האינדונזי.
בשנת 1899, כשהיא בת 23, נפטר בנם, כנראה מסיבוך של מחלת הסיפיליס שהועברה איליו מהוריו. הדרמה הזאת גרמה להם לעזוב את האי java ולחזור להולנד. בני הזוג מקלאוד טענו שהבן שלהם הורעל על ידי משרת קנאי. בהולנד התגרשו, ורודולף קיבל את החזקה על הבת שלהם. (הבת מתה בגיל 21, כנראה גם מסיבוך של סיפיליס).
כשהיא בת 27, עברה מטה הארי לבדה לפאריס והחלה לעבוד כדוגמנית ערום לאמנים ורקדנית במועדונים. שנתיים אחרי זה, כבר החלה להיות מפורסמת כרקדנית אקזוטית במועדונים ואימצה את השם "מטה הארי" ("ילדת השחר" בברהמינית). היא הקפידה לשמור על מראה אקזוטי על-ידי הקפדה על עור שזוף, והוצגה כמי שגדלה בכת המקודשת של הרקדניות ההודיות. מנסיונה בלהקת הריקוד ב- java היא לקחה מוטיבים מהריקוד האינדונזי ולמעשה כך המציאה את הריקוד האוריינטאלי.
סגנונה של מטה הרי על הבמה היה מאוד פרובוקטיבי וחופשי והיא אף הצטלמה כמעט בעירום. חזותה המסתורית וההתנהגות המינית המופקרת שלה הפכו אותה להצלחה בין לילה. היא הפכה לאישה מאוד פופולארית והייתה למעשה נערת ליווי, "זונת צמרת" (קורטיזון), כשהיא מסתובבת בחוגי העשירים, ומוזמנת לכל האירועים החשובים באירופה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה היא נתפסה כאמנית, בוהמיינית, בעלת רוח חופשית. היו לה קשרים עם קצינים בכירים, מכל המדינות, פוליטיקאים ואנשים בעל השפעה והיא הייתה נוסעת בחופשיות בכל אירופה (עם הדרכון ההולנדי שלה) גם בזמן המלחמה. המאהבים העשירים שלה מימנו לה חיי מותרות.
ההתנהגות הפרובוקטיבית שלה, והתנועה שלה באירופה משכה הרבה תשומת לב. מצד אחד היו החוגים השמרניים שלא ראו בעין יפה את ההפקרות המינית שלה, ומצד שני המשיכה שהייתה לה כלפי קצינים במדים לא ידעה שובע. היא היית שוכבת עם קצינים משני המחנות. המודיעין הבריטי עקב אחריה ובאחת הפעמים גם חקרו אותה והיא הודתה שהיא עובדת עם המודיעין הצרפתי ומעבירה ידיעות שמצליחה להוציא מן הקצינים הגרמנים.
בינואר 1917 המודיעין הגרמני טמן לה מלכודת, ושלח הודעת רדיו מוצפנת ממדריד לברלין, ביודעם שהצרפתים פענחו את הקוד של ההצפנה. בהודעה הם תארו את העזרה שהם מקבלים מסוכן H-21 ולפי תוכן ההודעה היה ברור לצרפתים שהסוכן המדובר זו מטה הארי.
מטה הארי נעצרה במלונה בפריס והואשמה בריגול עבור הגרמנים וכתוצאה מכך בגרימת מוות לאלפי חיילים. במשפטה היא טענה שהיא פשוט אוהבת לשכב עם חיילים שהם גברים נעלים יותר היות והם הרפתקנים ועומדים מול סכנות, ולא משנה לה מאיזה מדינה הם.
למרות שלא היו להם הוכחות חותכות, ולמרות העובדה שגם אם העבירה ידיעות לגרמנים, הייתה זו אינפורמציה שולית, הצרפתים עשו רעש גדול והחליטו לעשות ממנה דוגמא. העניין הפך להיות דרמטי ועשו הרבה רעש מ"גברת אהבה", הכפישו את שמה כלא מוסרית וכזונה. לצרפתים היה עניין רב לגמור את הסיפור הזה מהר ככל שניתן מפני שהם התביישו בכך שהיה לה יידע כל כך רב בעקבות שעשועי המיטה שלה עם החיילים.
מטה הארי הואשמה בעוון ריגול והיא הוצאה להורג באמצעות כיתת יורים באוקטובר 1917 בגיל 41.
מיד לאחר מותה עלו השערות וסיפורים לגבי האמיתות של סיפור הריגול, אך היא הפכה לאגדה. סיפרו שהיא סירבה שיכסו לה את העיניים ושלחה נשיקה באוויר אל כיתת היורים לפני שלחצו על ההדק.
מטה הארי הפכה למיתוס. אישה מרגלת, שהשתמשה בכוח הפיתוי הנשי שלה על מנת להוציא ידיעות מהקצינים הגברים, שלא רק שלא יכלו לעמוד בפיתוי אלא אף נסחפו וגילו לה סודות צבאיים במיטה.
מה מייצגת מטה הארי?
מדוע אנו נמשכים למיתוס הזה?
כיצד מטה הארי הפכה להיות מושג שנצרב בתודעה שלנו לנצח?
זהו סיפור סינדרלה. הילדה היתומה ה-underdog, שנפלה לזרועות הבעל האלים וסבלה אלימות והשפלה ממציאה את עצמה מחדש בעיר האורות, פריז, והופכת להיות נסיכה אקזוטית שמשתחררת מכל המגבלות ששמה עליה החברה השמרנית, שמחליטה להפסיק להיות "קורבן" והופכת להיות המנהלת של החיים שלה, שיודעת את עוצמת הכוחות הנשיים שלה ומכירה את "חולשת" הגברים.
אבל כמו באגדה. כאשר היא כבר יותר מידי "חזקה" היא כבר מתחילה להיות מסוכנת. הגברים מגלים לה את כל הסודות במיטה… היא שוכבת עם הקצינים של האויב, היא מתחילה להיות לא רק מסוכנת אלא מעוררת בהם, בגברים, את הבושה, מעלה את החולשה שלהם, מוציאה אותם לאור כחסרי אופי, כניתנים למניפולציות, כמי שהמיניות שלהם הופכת אותם לרפי שכל. ואת זה הם כבר לא יכולים לסבול… היא חייבת למות. לא, הם לא יכולים להשתנות, לא, זה לא הם אשמים. זאת היא המכשפה שכישפה אותם…
היא הייתה חייבת למות!
אבל הם לא הצליחו להרוג אותה. דווקא מותה הדרמטי אפשר לה לחיות חיי נצח…
מטה הרי מייצגת את האישה המשוחררת, את הכוח הנשי, האישה הפראית, המינית, שלא אכפת לה מה אומרים עליה, שהיא חייה את החיים במלא מובן המילה עם כל הטוב שבהם.
זוהי "הזונה". האישה שהיא לא של אף אחד, שלא נתונה למרותו של אף אחד, שלא שייכת לאף אחד. היא חושנית, היא חושפת את גופה ללא בושה, היא משתמשת בו כדי לחיות חיים של עושר וליהנות.
היא העזה לעשות מה שכולנו רוצים ולא מרשים לעצמנו (נשים וגברים כאחד) – היא העזה לחיות!!! היא העזה לפרוץ את המוסכמות, היא העזה לדרוש לעצמה חיים טובים, חיי מותרות. היא המציאה את עצמה מחדש.
הפכה להיות פאם פאטל. כולם נמשכים אליה. הגברים לא יכולים לעמוד בפני המיניות שלה, והנשים מעריצות אותה בסתר, מקנאות בה ושונאות אותה על יכולת השליטה שלה בגברים.
לכולם יש יחס אמביוולנטי אליה. והיא "שמה פס" ועושה רק מה שטוב לה ומה שמתאים לאינטרסים שלה. האם אין היא מייצגת את העובדה שבסתר ליבנו גם אנחנו רוצים את החופש הזה? לעשות רק מה שטוב לנו?
ומי עם לא "מדונה" (הזמרת) היא מטה הארי המודרנית, שנפרדה מן החיים הפרובינציאליים, אימצה לעצמה שם במה (פרובוקטיבי לכשעצמו) ופרצה לעיר הגדולה כדי לכבוש את העולם. והיא כבשה ועוד איך! בדיוק כמו מטה הארי, היא שברה מוסכמות, פרצה גבולות והשתמשה במיניות שלה ובפיתוי כדי להפוך למותג ולהשיג את מה שהיא רוצה. היא הציגה לעולם אישה מינית ומושכת שלא אכפת לה מה חושבים עליה, חופשייה, שולטת בחייה, אשת עסקים ממולחת וקשוחה, ומתריסה כלפי העולם השמרני. למזלה, היא חיה בתקופה שלא רק שלא יוציאו אותה להורג, להיפך – היא אישה מוערכת ועשירה.
היא כבר לא מרגריטה זלה, היא מטה הארי, המרגלת שהוציאה סודות דרך המיטה, היא ארכיטיפ, מיתוס, אגדה. היא מייצגת את האישה הפראית שנמצאת בכל אחד מאיתנו. את החושניות ואת החופש, את פריצת הגבולות של הנורמות והמוסכמות. היא לא יודעת מה זה להיות נבוכה. היא מפתחת עור של פיל ולא נותנת לשום דבר למנוע ממנה להשיג את מטרותיה. נשים אלו עשו החלטה מודעת להפסיק לפחד!
הבושה, אותה בושה שעוצרת את כולנו, הפחד מהדחיה שמשתק אותנו – לא קיים אצלן.
ובהפוך על הפוך, דווקא חוסר הבושה הופך את האישה הפראית כל כך פופולארית.
והיא נמצאת בכל אחת ואחד מאיתנו, כאן ועכשיו. כן, בכולנו "הילדים הטובים", נשים וגברים, שלא מרשים לעצמנו להשתחרר, להיות קצת פראיים, לשבור את החוקים…
מהי המנטרה שעלינו לומר לעצמנו כדי שנוכל להיות פראיים?
המנטרה היא השאלה: "אז מה?"
אז אמרו/יגידו עלי…, אז מה?
אז יחשבו שאני…, אז מה?
השאלה "אז מה?" שמה את הדברים בפרופורציה. כשאדם שואל "אז מה?" הוא בעצם נותן לעצמו דין וחשבון "ממה אני כל כך פוחד?", "מה כבר יכול לקרות לי?". וכשמעמידים את השאלה הזאת, הדברים מתגמדים לעומת החופש, לעומת הביטוי העצמי וההגשמה עצמית.
בואו וניתן לה מקום בחיים שלנו, קצת, מידי פעם, ניקח חופש ונתפרע. נכניס את השאלה הזאת, "אז מה?" להלך הרוח שלנו. זהו רק עניין של גישה, עניין של החלטה וכמובן אומץ.