הסיפור הזה מלווה אותי כבר מספר שנים on-off. בכל פעם שישנם מצבים שאני מרגישה עצבות, כעס, 'סבל' וכל מיני שליליים כאלה, אני נזכרת בסיפור הזה. כי המצבים הללו של החיים הם בלתי נמנעים אבל מה שעושה אותם יותר קשים או יותר קלים זוהי הפרשנות שאנו נותנים להם. אם אני מסתכלת ברטרוספקטיבה לאחור, אני יכולה בפירוש לומר שכל המצבים שחוויתי אותם כסבל או כקושי למעשה היו דברים שאני מודה עליהם, כי הם יצרו שינוי, תנועה והתרחשויות חיוביות יותר, בסופו של דבר.
סיפור: מזל וביש-מזל
לאיש אחד היה סוס יפיפה. והסוס היה כה נדיר שאפילו הקיסר ביקש לקנותו בכל מחיר שינקוב. אבל האיש סרב.
בוקר אחד, גילה שהסוס נגנב.
כל אנשי הכפר באו להשתתף בצערו ואמרו:
"איזה ביש מזל! יכולת לקבל בעבורו הון. קיבלת כאלה הצעות גבוהות. היית עקשן וטיפש. עכשיו הסוס נגנב."
אבל האיש הזקן רק צחק ואמר: "אל תדברו שטויות! כל מה שאתם יכולים לומר זה שהסוס לא נמצא באורווה. בואו נחכה ונראה מה יביא עמו העתיד."
וכך קרה שאחרי 15 ימים הסוס חזר. ולא רק שחזר, אלא שהביא עמו תריסר סוסי פרא.
כל אנשי הכפר התאספו ואמרו:
"הזקן צדק. סוסו חזר והביא עמו 12 סוסים יפיפיים. עכשיו הוא יכול להרוויח המון כסף, כמה שירצה." באו אל האיש ואמרו לו: "מצטערים. לא יכולנו להבין את העתיד ואת דרכי האל. אבל אתה גדול! אתה הבנת את העניין. אתה ראית את העתיד."
"שטויות!" אמר. "כל מה שאני יודע עכשיו הוא שהסוס חזר עם תריסר סוסים. מה שיקרה מחר אף אחד לא יודע."
ומה שקרה, שלמחרת, בנו היחיד של האיש ניסה לאלף אחד מסוסי הפרא ונפל, ושתי רגליו נשברו.
כל אנשי הכפר נאספו ואמרו:
"לעולם אי אפשר לדעת. צדקת! עדיף היה אילו הסוס שלך לא היה שב בכלל. עכשיו הבן שלך יישאר נכה כל חייו."
והזקן אמר: "אל תמהרו להסיק מסקנות. המתינו לראות מה קורה. אמרו רק שהבן שלי שבר את שתי רגליו."
וקרה, שאחרי 15 יום, באו לכפר נציגי הממשלה ולקחו בכוח את כל הצעירים וגייסו אותם לצבא,משום שהמדינה עמדה לצאת למלחמה. ורק בנו של הזקן נשאר מפני שלא יכול היה להביא תועלת במלחמה.
כולם התאספו ואמרו: "הבנים שלנו הלכו. לפחות לך יש את בנך. אולי נכה, אבל הוא כאן. הבנים שלנו הלכו והאויב הרבה יותר חזק וכולם ייהרגו. בזקנתנו לא יהיה לנו מי שידאג לנו, ולך יש את בנך, ואולי אפילו יום אחד הוא יירפא."
אבל הזקן אמר: "אמרו רק כך – שבניכם נלקחו על-ידי הממשלה. הבן שלי נשאר. אבל אין שום מסקנה. רק ציינו את העובדות. אל תחשבו על הדברים כברכה או קללה, אל תפרשו אותם. אז תראו ש'הכל בסדר'."
מתוך קלפי הטרנספורמציה של אושו – קלף 'ברכה במסווה'
וזה מחבר אותי אל התופעה שמרתקת אותי ומפליאה אותי שוב ושוב והיא תופעת העיוורון האנושי. עד כמה קצרי ראייה אנחנו וחסרי יכולות לראות את תמונת המציאות (ואפילו המציאות הקטנה שלנו) במלואה, וגם אם אנחנו נתפסים בעיני עצמנו חכמים ומביני-עניין, אנחנו באמת לא. וזה לא קשור אלינו. זה לא עניין של אגו או של כישרון כזה או אחר או כל דבר אישי – זהו טבע המציאות, שהיא בלתי נתפסת. כמו ספר שאנו קוראים. רק הסופר יודע כיצד מתפתח הסיפור. אנחנו הקוראים יכולים לדעת מה יקרה בדף הבא רק כאשר נגיע אליו. וכל העניין במשחק הזה של החיים הוא כנראה הדרמות הללו ותפניות החיים המפתיעות שנוח לנו לחשוב שאנחנו בשליטה ושלא יקרו לנו, ושהחיים שלנו צפויים במידה רבה, ויש בהם יציבות ושגרה שאנחנו קבענו. להד"ם. החיים משתנים ומפתיעים ושום דבר לא יציב וקבוע. ומיהו הסופר שכותב את הסיפור האישי שלנו? נו טוב, על זה יש הרבה חילוקי דעות. יש האומרים אלוהים ואחרים יאמרו 'מזל ומקריות' ויש האומרים ש'האני המורחב' שלנו הוא היוצר המופלא הזה. אך בסופו של דבר, לגבי כל מה שקורה עלינו לשאול את עצמנו: " האם זה טוב? האם זה רע? מי יודע?" המשפט הזה ייתן לנו תזכורת לשינוי פרספקטיבה שאומרת הכל בסופו של דבר הוא לטובה.