העצמי I am הינו מושג שהוסכם עליו כדי שלבני האדם יהיה קל לעבוד איתו. בדיוק כמו ש'חברה' company זהו מושג שמגדיר ישות מורכבת, כך גם עצמי היא יישות המורכבת מהרבה חלקים. וכמו שלחברה יש הרבה עובדים כך גם לעצמי (self) יש הרבה אישיויות.
ומה הקשר של כל העסק הזה למודעות?
כדאי מאוד שבעל הבית יהיה מודע לאנשים שעובדים בחברה שלו ואיזה תפקידים הם ממלאים. ואם יש בחברה עובדים שלבעל הבית אין ממש שליטה עליהם והם עושים מה שהם רוצים, ובמקום שהוא ינהל אותם הם מנהלים אותו, ואולי אפילו ישנם מקרים שהם הורסים לו את החברה וגורמים לו הרבה הפסדים ודאגות, אני לא מכירה הרבה בעלים של חברות שהיו מוכנים לסבול מצב כזה בחברה שלהם. אז איך זה שרוב האנשים מוכנים לסבול מצב כזה בעולם הפנימי שלהם?
לעצמי self, להבדיל מחברה עסקית, יש בעיה, אין לו אגף משאבי אנוש ואין לו רישום של עובדים.
בגלל כל מיני בעיות רגשיות שנתקל בהן העצמי בגיל צעיר, לימדו אותו שתכונה מסוימת זה רע, כך שגרמו לו להכחיש אותה או לראות אותה כ'לא חלק ממני'. דבר זה גרם לו לפטר כמה מן העובדים שלו.
כך כמה מן העובדים שלו ירדו למחתרת וקשה מאוד לאתר אותם. והם מסתובבים בחברה במסווה, רואים ואינם נראים, והוא בכלל לא מודע לקיומם (הם לא חלק ממני). קוראים להם צללים, שדים, גרמלינים- כל אסכולה והשמות שלה. אנחנו נקרא להם צללים.
אם כך מהם הצללים?
הצללים הם חלקים מתוכנו שאנו מתכחשים לקיומם. זה לא שלי! זה שייך למישהו אחר, שם בחוץ! באנגלית: disowned זה לא בדיוק הכחשה אלא אי-בעלות, לא שלי! מה שמאפיין את הצללים שהם מופיעים כאילו הם תכונות שבאות אלינו מבחוץ. זה שייך למישהו אחר. מישהו אחר הוא אגואיסט, חוצפן, מניאק, רשע, רמאי, בן-זונה. (טוב, הבנתם את התמונה).
בדרך כלל תכונה אנושית שנחשבת בעיניך לשלילית. להודות בקיומה או להיות מודע לכך שהיא חלק ממך גורם לך כאב או פחד מדחייה – כשהיית ילד לימדו אותך על ידי חיזוקים חיוביים או שליליים שזה משהו רע ויגרום לך כאב, גרם לך להתכחש לתכונה הזאת. מאז היא הופכת לצל.
כאשר אינך לוקח בעלות על תכונה אנושית (הופך אותה לצל), אתה בהגדרה הופך להיות לא מודע לה. דחפת אותה מחוץ לתודעה, הכחשת, דחקת אותה משום שלהיות מודע להיותך בעל אופי כזה וכזה גורם לך כאב.
מהן ההשלכות של אי-בעלות על איכות אנושית? כלומר, מהן ההשלכות של חוסר מודעות על תכונה שאנו רוצים להדחיק?
- תהייה כל הזמן מגורה על ידי התכונה הזאת כאשר אתה רואה אותה אצל אחרים.
- תמשוך אנשים המציגים את התכונות שדווקא עליהן אין לך בעלות כך שהעולם מלא בסוג כזה של אנשים.
- תבטא את האיכות הזאת בעצמך (למרות שלא תראה שאתה עושה זאת) בדרכים סמויות ולא פונקציונאליות
הבנת את זה ברוך?
כל הזמן תהייה עסוק בלשפוט אחרים ולכעוס על כ-ו-ל-ם, כי העולם יביא לך את כל הצללים שלך מול הפנים, כמובן את הצללים הלא-מודעים שלך. כי כאשר הצללים מודעים הם עוברים טרנספורמציה (ועל זה נדבר בעוד רגע).
דבר נוסף, הצללים הללו שנמצאים במחתרת אינם יושבים בשקט בכלל. אף על פי שאתה החלטת שאינם קיימים הם חיים ונושמים והם ממשיכים לפעול אלא שהם פועלים בלי שליטה של בעל הבית, בצורה לא פונקציונלית. בדרך כלל פועלים בעקבות מחטפים רגשיים מה שגורם לנזק, כאב וסבל לעצמי (ל-self), מה שגורם לו להמשיך להכחיש את קיומה של התכונה ולחזק את כוחו הדיספונקציונלי של הצל וחוזר חלילה.
ומה הפיתרון?
רק כאשר ניקח בעלות על הצל שלנו ועל התגובה האוטומטית שהוא יוצר, יהיה קשה לצל להמשיך ולייצר תגובה לא פונקציונלית ובלתי מעצימה.
אם נמשיך בדימוי של החברה העסקית:
חברה המעסיקה הרבה עובדים. ישנם מספר עובדים שתפקידם 'בוטל'. אין להם הגדרת תפקיד, הם לא יודעים עבור מי הם עובדים ומה הם צריכים לעשות. הם ירדו למחתרת.
הם מסתובבים בחברה כמו צללים, וקופצים ונוגעים בדברים ונדחפים בכל פעם שהם חושבים שבעל הבית צריך אותם שיצילו אותו, ומגיבים לכל מיני עניינים מתי שבא להם כי אין להם הוראות ברורות ובעל הבית לא רק שלא שולט בהם, הוא גם לא מודע לכך שהם אלו שיוצרים בעבורו את התוצאות שכן הם פועלים במחתרת ובמסווה. זה לא ממש פונקציונאלי נכון? אלו הם הצללים.
נראה שעדיף שנקרא להם למשרדי ההנהלה ונשוחח איתם ונבהיר ונגדיר מהו התפקיד שלהם, לא?
כך אפשר לדבר גם עם הצללים, שהם חלק מן הקולות הפנימיים שיש בכל אחד מאיתנו. כמובן שלא קל לאתר את כולם אבל לפחות עם היותר חשובים והיותר בולטים.
איך אפשר לדעת מי הם?
אלו שמפריעים הכי הרבה!
- אלו שאתה הכי הרבה מגורה על ידי התכונה שלהם שאתה רואה אצל אחרים.
- מה הכי הרבה מעצבן אותך אצל אנשים אחרים?
- מה לא עובד בחיים שלך? מצא את הקול של הדבר הזה שלא עובד ודבר איתו.
לדוגמא:
הצל האגואיסטי.
הצל הנרקיסיסטי
הצל החוצפן
הצל המרדן
הצל המסכן והחלש
הצל המתנשא
זכרו, בכל אחד מאיתנו יש את הכל. לכל תכונה יש תפקיד. כאשר אנחנו לוקחים בעלות על התכונה אנו הופכים אותה לחלק פונקציונאלי בריא של האישיות שלנו. למשל לאגואיזם יש תפקיד חשוב בהישרדות שלנו ובשמירה שלנו על האינטרסים שלנו "אם אין אני לי מי לי" אמרו חז"ל. לנרקיסיזם יש צד בריא של אהבת עצמי, כן וגם לקול החלש יש צד בריא – מותר לפעמים להרים את הראש ולתת ל'עצמי' קצת מנוחה ולסמוך על אחרים ולא להיות תמיד החזק, וכן הלאה.
צללים הם תוצאה של חוסר מודעות.
ברגע שלקחת בעלות על הצל לקחת בעלות על התכונה. באופן אוטומטי מתרחשת טרנספורמציה.
אם למשל את לוקח בעלות על הקול האגואיסטי שבתוכך התכונה כבר לא תתבטא בצורה הלא פונקציונלית שלה אלא תבוא לידי ביטוי בצורה היותר בוגרת שלה, בצורה הבריאה שלה.
לסיכום, בשביל התחלה, אל תפחדו מן הצללים שלכם. אל תפחדו לקחת אחריות על התכונות השליליות שלכם.
יש בזה סוג של יציאה לחופשי, סוג של קבלה עצמית, סוג של השלמה עם האי-שלמות, סוג של הבנה שאנו מכילים את הכל, ואז התכונות שנחשבות שליליות גם הן יכולות להיות מעצימות.
השלב המעשי הוא קצת יותר מורכב ולמי שאינו מורגל בדיאלוג עם עצמו (או עם חלקים שונים של עצמו) זה יכול להראות קצת מוזר או קצת סכיזופרני, אבל זה בדיוק העניין – לשוחח עם הקולות הפנימיים, עם הצללים ולהגיע עם כל צל להסכם לגבי מקומו ותפקידו עבור העצמי. כמובן שאפשר לשוחח עם מחברת ועט ומי שרוצה להשקיע בזה אפשר לחפש עזרה של אדם נוסף, כל אחד לפי הבנתו ומידת החשיבות שהוא נותן לעניין הזה.
מי שמאוד רוצה להעמיק בעבודה הזאת עם הצללים יכול לחזור אל הפרק באתר העוסק בטכניקת המראות שיכולה לעזור לגלות את הצללים.
בהצלחה…
הערה: המאמר בהשראת Big Mind – Genpo Roshi