הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

מה יוצא לי מזה?

השאלה, מה יוצא לי מזה, מלווה אותנו על כל צעד ושעל, אם במודע ואם בלא-מודע.

זוהי מעין חשבונאות אוטומטית שהמוח שלנו עושה כדי שנוכל לבחור מתוך מרחב האפשרויות האינסופי – לבחור את הדרך שלנו, את מה שאנו רוצים לעשות, מקומות שאנו רוצים ללכת, אנשים שאנו רוצים לפגוש- פשוט לבחור.

למען האמת, זוהי שאלה לגיטימית והייתי אומרת שגם מאוד יעילה. היא נשענת על שלושת המניעים האנושיים הבסיסיים:

הרצון להרוויח,

הפחד להפסיד,

הרצון להיות אוהב ונאהב.

בתהליכי האימון, אני פוגשת לעיתים קרובות, אנשים שהשאלה הזו מנהלת אותם ברמה כזו שהיא מכווצת אותם ומצמצמת את האפשרויות שלהם לצמיחה וגורמת להם לפספס הזדמנויות.

לייקום יש כל מיני "שיטות" לשלוח לנו הזדמנויות. הוא תמיד מפתיע. אנחנו אף פעם לא יודעים מאין והיכן זה יגיע. יותר מזה, הזדמנויות לרוב אינן מגיעות בדרך שאנו מצפים להן. לכן כל כך ברור שאדם המנוהל על ידי השאלה מה יוצא לי מזה ורק לפי התשובה עושה את הבחירות שלו, מטבע הדברים שיפסיד הרבה מאוד הזדמנויות…

היות ובלי השאלה הזאת בכלל, לא נוכל לעשות סלקציה בין עיקרי וטפל, לעשות סדרי עדיפויות, לנהל את הזמן והמשאבים שלנו, עלינו לדעת להבחין בין השאלה הלגיטימית היעילה לבין החשבונאות המכווצת.

את ההבדל עושה האמונה המנחה העומדת בבסיסה של השאלה:

"אני חייב להרוויח מכל דבר שאני עושה או משקיע בו משאבים!"

"אם אני לא מרוויח מזה – אני מפסיד. להפסיד זה נורא."

מרוויח פירושו שאני יודע מראש מה יהיה הרווח שלי – אחרת אני לא "בוחר" את זה.

מרוויח פירושו שאני יכול למדוד, לכמת את הרווח שלי על מנת שיהיה לי בסיס להחלטה.

כלומר, רק אם ברור לי בדיוק מה אני מרוויח – אני משתתף.

אין מקום לאי-ודאות, אין מקום ל"נראה מה יהיה", אין שיכלול של רווחים משניים, אין ראייה לרווחים שאינם ברי כימות כרגע, בדרך כלל גם אין ראיה של רווחים לטווח ארוך.

הערכת וכימות הרווח הם אינדיבידואלים בהתאם לסולם הערכים וסדר העדיפויות של כל אחד.

המכנה המשותף לכולם הוא:

  • התפיסה האגוצנטרית של המציאות. העולם סובב סביבי ורק אני חשוב. בתפיסה זו "רווחים" של אנשים אחרים לא נחשבים בעיני כסיבה לפעולה. אין לי שום אינטרס להשקיע בשביל הרווחה של האחר. גישה זו נעדרת כל יכולת של אמפטיה וחמלה והתחשבות בצרכים של האחר. חשוב רק מה יוצא לי מזה!
  • רמת חשיבה קונקרטית.הרווח האישי חייב להיות בר כימות ומדידה ומוחשי אחרת הוא לא קיים.

דוגמא בהקשר של סולם הערכים האינדיבידואלי:

אם פגישה עם חברים או אנשים בכלל, הוא דבר חשוב בסולם הערכים שלי – אירוע שבו אוכל לפגוש מכרים/חברים/אנשים יהיה "שווה".

אם לעומת זאת חברים "סתם" שאין לי כרגע אינטרס מיוחד לפגישה איתם, או שאינם מוגדרים בעיני "שווים" – זה חסר ערך בסולם הערכים שלי – אירוע כזה יהיה בזבוז זמן.

 

מהו הפחד עליו יושבת הפרדיגמה הזאת?

  • הפחד להיות פראייר
  • הפחד לבזבז את המשאבים שלי (זמן, תשומת לב, כסף, כישרונות וכו'), – אין מספיק!!
  • הפחד שיש משהו יותר טוב באותו זמן, במקום אחר, שאני מפסיד.

כולנו מנוהלים במידה כזו או אחרת על ידי השאלה "מה יוצא לי מזה?" אף על פי שלעיתים קרובות זוהי שאלה מאוד רלוונטית וחשובה, למי שנשלט בידי הגישה הטיראנית הזאת, שמנוהל על ידי החשבונאות האוטומטית, יש הרבה מה להפסיד. לא רק בגלל שזוהי גישה אגוצנטרית שאיננה מתחשבת בצרכים של הזולת והיא מבטלת כל אוריינטציה של שרות ותרומה לזולת, אלא שהיא אף פוגעת באדם עצמו, שאינו מרשה לעצמו לקחת חלק באירועים ולעשות דברים שיכולים לפעול לטובתו גם אם אינו רואה או מבין כרגע כיצד, תמיד, ובכל מצב, הדברים בסופו של דבר פועלים לטובתו…

 

 

זכרו:

  • הראייה שלנו, כבני אדם, היא מאוד מצומצמת. לעולם איננו יודעים או רואים את כל ההשלכות האפשריות…
  • הזדמנויות רבות שוכנות דווקא במקומות הפחות צפויים…

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.