מדוע נרקיסיסטים צריכים להנמיך ולהקטין אנשים אחרים?

הערה: מטרת המאמר להוסיף ידע. אין לראות במאמר תחליף לעזרה מקצועית.
כל הכתוב בלשון זכר ונקבה יכול להיות גם ההיפך. תעשו את ההתאמה שלכם.

מדוע נרקיסיסטים צריכים להנמיך ולהקטין אנשים אחרים?
התשובה היא פשוטה ביותר: כדי שהם עצמם ירגישו "גדולים".

מהו מנגנון ההקטנה/ההנמכה הנרקיסיסטי. איך הם מקטינים את הקורבן שלהם?
מהן השיטות שהם משתמשים כדי להקטין באופן קבוע ומתמשך את האדם שנמצא לידם?

אז קדימה, נצא לדרך…

מנגנוני ההקטנה שגורמים לקורבנות להתכווץ ולהרגיש קטנים, חסרי-ערך, חסרי-בטחון ולא ראויים:

מנגנון ההשוואה

הנרקיסיסט גורם לך להרגיש קטנה יותר, על-ידי כך שמשווה אותך לאנשים אחרים.
דוגמאות:

• כשבן-הזוג שלך מתבונן בדרך "לא הולמת" בנשים אחרות שנמצאות בסביבה, או נועץ בהן מבט, כאשר את נמצאת לידו,
• כאשר הוא משווה אותך לבנות-זוג של אנשים אחרים,
• כאשר הוא משווה אותך לאמא שלו (שכמובן לעולם לא תוכלי להשתוות לה, אבל הוא מאוד רוצה שתתאמצי ושיכול להוכיח לך שאת לא מסוגלת להיות אישה מספיק טובה),
• כאשר הוא משווה אותך לנשים אחרות שאתם מכירים או שהוא מכיר, שהן יכולות להיות מהעבודה, מהמשפחה, מהחברים ואפילו מהרשת החברתית,
• כאשר הוא משווה את המשפחה שלך למשפחות אחרות ובמיוחד למשפחה שלו, וכמובן שהמשפחה שלך במדרגה נמוכה יותר אם בגלל מוצא עדתי, דרך החינוך של הילדים, ההתנהלות הכלכלית, עולם הערכים וכדו'. בהשוואה הזאת שברור של מי המשפחה יותר טובה.
• בעבודה זה אומר לגרום לאנשים להתחרות ביניהם על "אהבת הבוס".

מנגנון ההשוואה יוצר מצב של "הארנבת המכנית". (הארנבת המכנית במרוצי הכלבים שגורמת לכלבים לרוץ מהר, ומתוכננת כך שתמיד יישמר הפער בין הכלבים לארנבת לא משנה כמה מהר הם רצים, ולעולם לא יוכלו לתפוס אותה). זוהי הרגשה שכל הזמן את צריכה לדווש יותר ויותר מהר, לעשות יותר ויותר, לנסות להיות טובה, להיות כמו האדם הזה שמשווים אותך אליו, כדי לזכות באישור שלו, מה שלעולם לא יקרה. כי ככה המנגנון הזה בנוי.

השוואה תמיד תגרום לך להרגיש "קטנה", "לא מספיק טובה", וזה גם מאפשר לנרקיסיסט להרגיש נעלה עלייך.

ואל תטעי, בשלב "הפצצת אהבה" מנגנון ההשוואה משמש אותו כדי ללכוד אותך. אבל במקרה הזה הוא מאדיר אותך לעומת נשים אחרות. את יחידה ומיוחדת, עוד לא פגשתי אף אחת כמוך. את מהווה אתגר בשבילי, את האישה הכי מעניינת שאני מכיר, אף אחד לא משתווה אלייך, החברה הקודמת שלי לא הייתה… וכדו'. אל תפלי במלכודת הזאת. השוואה לא אמורה להיות כחלק מיחסים בריאים. את עומדת בפני עצמך ולא בהשוואה לאחרים ואחרות. זוהי דינמיקה רעילה גם אם הוא משתמש בה בשלב מסוים להאדיר אותך על פני אחרים ואחרות. השוואה היא תמיד צורה של ביקורת.

כאשר בן הזוג שלך משתמש בדינמיקה של השוואה – זהו דגל אדום חזק.

במשפחות ההשוואה היא לאחים, לבני-דודים "מוצלחים", לילדים של אנשים אחרים.

השפלה והגחכה

איך ספק שהשפלה והגחכה תגרום לכל אדם להרגיש "קטן" או מכווץ.
הנרקיסיסט משתמש במנגנון הזה לעיתים קרובות.
זה יכול להיות בצורה של לעג והעלבה ישירה כמו: את טיפשה, את לא מושכת, את איטית, את לא מבינה כלום מהחיים שלך, את לא יודעת לנהוג, את לא יכולה לעשות שום דבר.
וזה יכול לבוא בצורה של "צחוקים" על חשבונך, כאילו מתוך חיבה, או בהומור או בציניות. למשל כשאת עושה שגיאות, או כשאת מנסה לעשות משהו חדש שאת לא רגילה לו ולא כל כך מצליחה, ואפילו על תכונות שלך, כמו למשל, כשיושבים מסביב לשולחן בארוחת ערב ו"צוחקים" על אמא שאין לה כישורים טכניים, או שהתבשיל לא הצליח, או סתם הערות על כך שאין לה חוש כיוון. והכל כאילו כבדיחה ובהומור. והצחוקים האלה יכולים להיות גם במפגשים חברתיים.

כאשר משתמשים במנגנון השפלה והגחכה לאורך זמן, הקורבן מתכווץ, נסגר, נסוג והרבה פעמים קורבנות נמנעים מלנסות דברים חדשים, נמנעים מלנסות חוויות חדשות שאינם בטוחים בעצמם, וחוששים מלעג אם לא יבצעו דברים באופן מושלם, מה שיוצר הימנעות ופחד מלנסות. כאשר זה מתחיל כבר בילדות, זה יכול להשתיק את הקורבן ולגרום לו שלא יוציא את עצמו החוצה לעולם או להוביל אפילו לחרדה חברתית.
ואם הקורבן מנסה לשתף בפגיעות שלה, ולומר שהיא נפגעה, זה יגרום לכך שהנרקיסיסט ו/או בני המשפחה ילעגו עליה שבעתיים ויגידו לה "זה רק היה בצחוק, את לא יודעת לקבל בדיחה". ולכן היא מעדיפה להתעלם מ"הצחוקים" האלה על חשבונה.

בוז

בוז משמעותו כשמישהו מרגיש דחייה כלפיך או גועל. זהו הביטול האולטימטיבי.
בוז על איך שאת מתלבשת, איך שאת אוכלת, איך שאת נראית, איך שאת מדברת, שאת לא יודעת משהו, שאינך מכירה אוכל משובח או יין משובח (איזו בורה, רחמנא לצילן) ואיך את טיפשה שלא יודעת דבר כזה, ואיך את אוכלת את הזבל המגעיל הזה, בוז על הרקע שלך, על המוצא/עדה שלך, על הבית שלך או איפה שאת גרה, איפה שגדלת, מה שאת עושה, בוז למה שאת אוהבת… וכמובן, בוז ודחיה לגבי מה שאת מרגישה או על המצב הרגשי שלך.

הרבה פעמים יקרה שהנרקיסיסט שמתעלל בך רגשית וגורם לך להתפרצות רגשית, בין אם זה זעם או בכי או כעס ואז מגחיך ובז לרגשות שלך, או מחקה אותך, או שגורם לך להרגיש שהוא "אלרגי" לרגשות שלך.
באופן כללי, בוז גורם לקורבן להרגיש קטן כמו חרק, גורם לדה-הומניזציה שלך (שלא רואה אותך כאדם).
הורים נרקיסיסטים יכולים לבוז לצרכים ולרצונות של הילד שלהם, ולבייש אותם בגלל הצרכים שלהם. בן-זוג נרקיסיסט יכול לבוז לכל דבר שקשור אלייך. הוא גורם לך להרגיש לא רק לא מספיק טובה, אלא לעיתים קרובות "מוזרה", בוודאי שלא ראויה, בושה בעצמך, פגומה וקטנה ומכווצת.

מתייחס אלייך בחוסר כבוד ליד אנשים

כאן יש שילוב של לבייש אותך וגם טריאנגולציה (=יצירת משולש יחסים). כאשר הנרקיסיסט מעליב אותך או מגחיך אותך ליד אנשים את מרגישה נורא, וחווה הנמכה והקטנה. זה גם יכול לגרום לאנשים אחרים שנמצאים בסיטואציה להרגיש לא-נוח. זה מעורר בושה גדולה.

או הורים שמביישים את אחד הילדים לפני האחים שלו, או מביישים את הילד שלהם ליד החברים שלו, או לפני כל המשפחה. אם זה קורה לקורבן מאז הילדות, זה יכול להיות גורם לחרדה חברתית, כי סיטואציות חברתיות מעוררות חרדה.

הרבה קורבנות, במקום לראות את הנרקיסיסט כאדם פוגעני וכאדם רע,  מפנימים את הבושה וחשים האשמה עצמית.

בגידה ובמיוחד בגידה רומנטית

נרקיסיסטים בוגדים כי לא איכפת להם ממך, כי אינם אמפטיים, כי יש להם תחושת זכאות, כי הם אינם מווסתים רגשית וכי הם מרוכזים רק בעצמם. וכל זה – לא קשור אלייך. ויחד עם זאת, כל מי שנבגד יודע שהחוויה של להיות נבגד.ת מעבירה לנו מסר שאני בלתי נראית, מאויינת, לא חשובה, לא שווה, שיש מישהי שיותר שווה ממני – וזה גורם לי להרגיש ממש ממש קטנה. ותמיד כל אדם שנבגד ישאל את עצמו "מה יש באדם השני שהוא יותר טוב ממני?"  

בגידה איננה רק בגידה רומנטית. יש צורות שונות של בגידה באמון, כמו בגידה כלכלית או הכפשה או בגידה מקצועית. אבל ברמה אישית, ברמה של האגו, בגידה רומנטית היא הכי הכי כואבת והכי מקטינה ומכווצת. וכשאנחנו בתוך הכאב של הבגידה קשה לנו לזכור שזה לא קשור אלינו, שהוא בוגד כי הוא מרגיש קטן וחסר בטחון, שהוא צריך לבגוד כדי להרגיש "גדול".

תהליך ההקטנה הוא הדרגתי ולא תמיד אנו חשים בו או מזהים אותו עד למצב שאנו מוצאים עצמנו יום אחד מאוד מאוד "קטנים" וחסרי-בטחון ומכווצים. וההקטנה הזאת הולכת איתנו לכל מקום. היא כל כך מופנמת והופכת להיות חלק מאיתנו: אנחנו מפסיקות לבטא את עצמנו, מפסיקות להסביר את עצמנו או לדבר בשם עצמנו ולומר את מה שאנו רוצות, איננו מרגישות ראויות לבקש שום דבר או ראויות בכלל, לא מאמינות שהצרכים שלנו צריכים לקבל מענה או שיש מישהו שייתן מענה לצרכים שלנו.

עלינו לזכור, שההקטנה שלנו היא האמצעי שלו להרגיש "עליון" ואין לזה שום קשר אלינו. זה הוא "הקטן" שמחפש כל הזמן הערצה וזקוק להנמיך אחרים כדי להרגיש טוב.

מקור:

 Dr. Ramani – Why do narcissists make us feel so small
https://youtu.be/syhZZ2aXX1E