אתחיל מזה שכל מה שקיים במציאות, בעולם הפיזי שלנו, היה קודם באנרגטי.
כל הדברים שהם פיזיים הם איזושהי "תבנית תדר",
ואף שהם נתפסים בעיננו כחפצים או כאירועים או כמחשבות – הם בראש ובראשונה אנרגיה.
אפשר לומר שלפני שהדברים מוגשמים כאן, בעולם הפיזי, הם במצב תודעתי טרום- הגשמתי.
כדי להקל עלינו, אקרא למצב התודעתי הזה של טרום הגשמה, "משפך".
ראו בעיני רוחכם משפך דמיוני שבתוך המשפך הזה מרחפים כל הדברים שאנחנו "רוצים" או "מזמנים" לחיים שלנו,
מחכים שנפתח להם את השער להיכנס לעולם הפיזי שלנו.
ולמה הם לא נכנסים?
התשובה היא: התנגדות.
אנחנו בעצמנו חוסמים להם את הכניסה.
מה זה אומר, לפתוח את השער?
זה אומר שיש התאמה אנרגטית בינינו לבין הדבר שאנחנו רוצים לקבל, לחיות, להיות.
כשהתדר שלנו ושל הדבר הזה שנמצא כבר במשפך – זהה,
אז לפי החוק הפיסיקלי של שוויון תדרים, הדבר הזה נמשך פנימה כמו מגנט ומופיע בחיים שלנו.
(גם אמונות שליליות מוצאות בתוך המשפך את "תאומי האנרגיה" שלהן,
ומזמנות לתוך המציאות בדיוק את הדבר השלילי שבו אנחנו מאמינים.
לדוגמא אמונות כמו: "החיים קשים", "אני לא מספיק טובה").
אז אם אנחנו רוצים שפע, אנחנו צריכים להיות בתדר תואם לשפע? נכון?
איך יודעים באיזה תדר אני נמצא?
אה, זה ממש קל. לפי איך שאני מרגיש/ה.
כמה קל, ככה קשה…
כי אנחנו "מרגישים" איך שאנחנו מרגישים (שמחה, צער, כאב, התלהבות אצטרה אצטרה)
בגלל מה שקורה לנו עכשיו, בגלל זיכרונות שיש לנו, בגלל המחשבות שלנו,
בגלל הפרשנויות שאנחנו עושים על מה שקורה לנו.
הרגש הוא "תגובה" לפרשנות שלנו לגבי המציאות.
אבל אם במקום זאת, נחליט, שאנחנו בוחרים מה ואיך להרגיש בכל רגע נתון,
וכבר נקום בבוקר עם החלטה להיות נחמדים ושמחים, לכמה שיותר זמן, כמיטב יכולתנו,
זה מושך עוד ועוד רגשות חיוביים, והדברים שתואמים לתדר הזה במשפך,
מתחילים לקבל צורה והופכים למשהו שאנחנו יכולים לחוות.
בהתחלה, אין לנו כמובן "הוכחה" לכך במציאות.
זאת אומרת, אני "שמחה” כאילו סתם, בלי סיבה, רק משום שהחלטתי שכך אני רוצה להיות.
ויכול להיות שהמציאות עדיין לא כזאת שמחה ו"לא מצדיקה" את הרגש הזה.
חשבון הבנק שלי עדיין לא מראה, עובדתית, שלשמחה שלי יש סיבה מוצדקת.
ובכל זאת, כשאני שמחה, אני מנטרלת כל התנגדות,
והדברים שנמצאים בתוך המשפך יתחיל להתהוות בתוך החיים שלי.
הבעיה, אצל רובינו, היא פער הזמן, שלוקח בין שתי ההתרחשויות.
אנחנו צריכים להחזיק את הרגשות החיוביים מספיק זמן
כדי שייווצר מומנטם וכל הדברים שביקשתי,
וכבר נמצאים במצב טרום-הגשמה במשפך, יהפכו למציאות.
ושם אנחנו נופלים.
אנחנו שוכחים שהדברים הם בתהליך של להיות,
וחושבים שאם הם עדיין לא קרו, זאת ההוכחה שמשהו לא עובד,
ואז מגיעים הרגשות של אכזבה, תסכול, כעס וכו'.
רוב האנשים אומרים: "תראה לי את זה ואז אני אאמין בזה".
אבל זה לא עובד ככה. ההיפך מזה: "תאמין בזה, ואז זה יופיע לפניך".
אז מה עושים?
עלינו למצוא סיבות להרגיש טוב.
במקום ביקורת עצמית, לומר "אני עושה את הכי טוב שאני יכול".
"אני תמיד רואה את החיובי שבכל דבר".
"אני שלם בדיוק כפי שאני".
ככה ניצור לעצמנו את האטמוספרה התדרית מסביבנו, על ידי כך שנמצא סיבות להרגיש טוב.
נשתמש בכל דבר חיובי להזין את עצמנו:
חוויות וזיכרונות של הנאה, שמחה, הצלחה, הישגים, הודיה – כל דבר שמחזק אותנו.
ואם באה מחשבה שמרגיזה או מדכאה – מיד להחליף אותה.
לומר לה תודה, אני אוהבת אותך ולשחרר. מחשבה היא רק מחשבה.
היא איננה הוראות הפעלה. אומרים לה תודה, ונותנים לה ללכת.
זה דורש תרגול.
נתחיל לספר את הסיפור שלנו בדרך שמרגישה הכי טוב בשבילנו:
"אני בנאדם טוב, אני אהובה, אני בעלת ערך, הבריאה מעריכה אותי ותומכת בי,
הכל בסדר, אני מבינה את הדברים והדברים ברורים לי, וזה בסדר עם אני לא מבינה,
וזה בסדר שדברים לוקחים לי זמן, אני לומדת מן הטעויות שלי,
וכל יום החיים שלי נעשים טובים יותר, אני מרגישה טוב יותר,
שום דבר רציני שהוא שלילי לא קורה בחיי וכו' וכו' וכו' וכו'.
ואם אני נכנסת למומנטום של ביקורת עצמית, ביקורת כלפי אחרים,
לא תמיד אני יכולה בבת אחת לשנות את החוויה לחיובית,
אבל אם אני נזכרת בכל מה שהסברתי לכם כאן למעלה,
אני יכולה להעלות איזשהו זיכרון או חוויה חיובית,
או משהו טוב בחיים שלי שאני מודה עליו, שישנו לי את האנרגיה באופן מיידי ואת מצב-הרוח.
כי המוח שלנו לא יכול לחשוב על שני דברים בבת-אחת,
ואם אני חושבת על משהו חיובי, השלילי באותה השנייה חלף לו…
אנחנו שולטים בתדר שלנו על ידי תשומת-לב.
בואו ניתן לתדר החיובי את תשומת-הלב שלנו בבלעדיות.
כאשר מופיע תדר שלילי, נתעלם ממנו.
בואו ונחייה מעתה ואילך בעניין של "איך החיים מרגישים" ולא ב"איך החיים נראים".
הכל, הכל, הכל, בעניין "תאימות אנרגטית",
והיא נקבעת לפי "על מה הפוקוס שלנו".
רק רוצה לספר לכם שאני מתרגלת את זה כבר זמן,
ובאמת זה כל כך כיף להיות במצב רוח טוב רוב הזמן. ושפע? בטח שיש…
אז כמו שהצעתי בכותרת, בואו ונהייה נחמדים לעצמנו ולאחרים.