למה אנחנו כועסים ומה לעשות כשכועסים

תלמיד זן בא אל באנקי ואמר: "מאסטר, יש לי מזג סוער, בלתי נשלט, איך אני יכול לרפא את זה?"
"תראה לי את המזג הסוער שלך" אמר באנקי, "זה נשמע מרתק".
"אני לא יכול להראות לך" אמר התלמיד, "כי אין לי את זה עכשיו".
"אם כך", אמר באנקי, "תביא את זה כשיהיה לך".
"אבל אני לא יכול להביא את זה כשיש לי את זה" מחה התלמיד,
"מפני שזה מתפרץ באופן בלתי צפוי ואני בוודאי אאבד את זה לפני שאוכל להביא לך את זה."
"אם כך" אמר באנקי, "לא יתכן שזה חלק מהטבע האמיתי שלך.

r

אם זה היה, היית יכול להראות לי את זה בכל עת.
כשנולדת לא היה לך את זה – לכן זה כנראה בא לך מבחוץ.
לכן אני מציע שכאשר הדבר הזה נכנס לתוכך,
תכה את עצמך במקל עד שהמזג לא יוכל לסבול יותר והוא יברח כל עוד נפשו בו."

אז למה אנחנו כועסים?

ומה זה אומר "מזג סוער ובלתי נשלט"?

ישנן בסה"כ שתי סיבות לכך שאנחנו כועסים:

1. בגלל אכזבה. "רציתי ככה ויצא אחרת".

2. בגלל שמשהו, או מישהו, מעורר בי חוויה של פגיעה בדימוי העצמי ו/או בערך העצמי שלי.

האירוע החיצוני הוא רק הטריגר לכעס.
הסיבה האמיתית, היא תמיד פנימית, סובייקטיבית. והיא נובעת מהפרשנות שלנו את האירועים החיצוניים.

אממה, כשאנחנו כועסים, הכעס 'קורה' לנו, אין לנו שליטה על זה, זה כמו אנרגיה חשמלית, כמו הברק בעננים.
"הפרשנות" מתרחשת תוך חלקיקי השנייה, החוויה של פגיעה בערך העצמי,
של עלבון, אכזבה, תסכול וחוסר אונים, שמעוררת את הכעס,
היא כמו זרם תת-קרקעי שפתאום פורץ החוצה ולנו אין שום יכולת לעצור אותו.
אבל כמו שאמר באנקי, אנחנו לא נולדים כועסים.
במהות שלנו אנחנו לא אנשים כועסים.
ואלו הן החדשות הטובות.
 
אבל, יש גם חדשות "רעות":

 
• כעס נוטה להגדיל את עצמו.
  כשיש אירוע שמעורר בנו כעס, הכעס "החדש" מתחבר לכעסים ישנים, שנמצאים בתוך הסיסטם שלנו.
  זה יכול להיות כעסים בגין דברים דומים, כעסים מדברים לגמרי אחרים, וכעסים מזמנים שונים בהיסטוריה שלנו.
  כאשר מתרחש החיבור הזה, של הכעס "החדש" עם כל הכעסים הישנים,
  הכעס כבר הפך להיות מפלצת הרבה יותר גדולה, וכשהיא מתעוררת אז הוא יותר סוער ויותר בלתי נשלט.

• אנחנו נוטים להעצים את הכעס "החדש" על ידי חזרתיות של "דיבור פנימי שלילי".
  כלומר, עכשיו קרה אירוע שמכעיס אותי, והוא מפעיל אצלי מיד מנגנון חיזוק פנימי שמתבטא בלעיסה חוזרת ונשנית של:
  הצדקה, האשמה, הצטדקות, שמעורר עוד יותר כעס, ועוד יותר כעס,
  שאם לא נפסיק אותו, הוא יכול להמשך כמה שעות, כמה ימים, כמה שנים ואפילו כל החיים.ואיך נראה הדיבור הפנימי הזה?
  "אתה תמיד עושה/אומר…",
  ובשבוע שעבר היה…",
  "ואפילו יומיים אחרי החתונה הוא בחר ללכת עם… ל…",
  ו"תמיד כצריך ל… היא…",
  "ואני נתתי לו… והוא לא מעריך…",
  וכן הלאה וכן הלאה, מעלים מהאוב עוד ועוד זיכרונות של "פגיעות" מן העבר, בלופ אינסופי.

• אם לא משחררים את הכעס מיד, הוא נשאר אצלנו בגוף.
  לא משנה מהן סיבות הכעס, לגוש הכעס לא אכפת מהמקור שלו, כי "כעס" הוא "כעס" הוא "כעס".
  זוהי אותה אנרגיה. והאנרגיה הזאת שאצורה בתוך הגוף, מתיישבת לה בתוך התאים, בתוך אברים, בהילה, בתודעה, בהכל.
  והיא (אנרגיית הכעס) לא רק פוגעת במערכות היחסים שלנו עם אנשים, היא בראש ובראשונה גורמת למחלות בגוף.

 
• ומה קורה לאלו שאנחנו כועסים עליהם?
  כן, יכול להיות שהם מושפעים מהאנרגיה שלנו, כן יכול להיות שזה מעורר אצלם תגובות כאלה ואחרות,
  וכול להיות אפילו ש"הכעס" נותן לנו סיפוק רגעי של "הראיתי לו/לה" או "מה הוא/היא חושב/ת לעצמו/ה שאני אשתוק לו/ה?",
  אבל בסופו של דבר, מי שמחזיק את הכעס ומי שסובל ממנו זה אני, הכועס.

מה עושים?

אומרים שיש לשחרר כעס (או כל רגש שלילי) תוך 17 שניות.
שאם זה נשאר יותר, זה מתקבע במערכת שלנו, ואז צריך יהיה להתמיר אותו וזה כבר הרבה יותר מסובך.
 
איך משחררים כעס תוך 17 שניות?

קודם כל, מבטאים אותו מייד. לא "בולעים".
ביטוי כעס מאפשר לו להשתחרר.
יש כאלה שצועקים מכעס, יש שבוכים, יש גם וגם.
כמובן שיש את אלה שמאבדים שליטה, וחוטפים התקף זעם,
אבל אלו כבר זקוקים ללמוד ניהול כעסים בצורה יותר עמוקה, וזאת לא הכוונה כאן ב"לבטא את הכעס".
לבטא את הכעס איננו אישור לפגוע במישהו אחר.
 
דבר שני, היא לנטרל אותו על-ידי שינוי הדיבור הפנימי, שזה בעצם שינוי הפרשנות שלנו לאירוע הטריגר.
הדרך הזאת מצריכה רמה גבוהה יותר של מודעות ותרגול.
 
דרך נוספת, שהיא יותר אוטומטית, זה להשתמש במשפטים שמשנים באופן מיידי מצב תודעה.
אחד מסוגי הטכניקות שאני מכירה זה ההוא'ופונופונו – להגיד 4 משפטים שמשנים תודעה באופן מיידי:
סליחה,
אני מצטערת,
אני אוהבת אותך,
תודה.
אפשר לומר אותם בווריאציות שונות, וגם באופן חלקי.
אפשר לעשות את זה טכני, מבלי להאמין בשום דבר.
ברמה הפשוטה ביותר זה מפסיק מיד את המחשבות שמחזקות את הכעס.
(את שיטת ההוא'ופונופונו מלמדת קרן כהן ואפשר לרכוש את הספר שהיא כתבה שיצא לקראת פסח הקרוב.
קישור למדיטציית ניקיון זיכרונות כאן).
 

מה לגבי כעסים ישנים?

כאן נדרשת עבודת התמרה.
לגלות אותם, להרגיש איפה הם בגוף, לחקור מה הזיכרון שאצור שם, לשנות פרשנות ולסלוח (לעצמי ולאחרים).
 

הסליחה היא הכלי המרכזי להתמרת כעסים.