הטבע האנושי לא יכול לסבול מצב של "לא יודע". "לא-יודע" מתפרש כסכנה ועל כן גורם למצב פיזי ונפשי של Stress וככל שכמות הלא-יודע גדולה יותר כך ה- stress גבוה יותר.
זוהי, כנראה, הסיבה הבסיסית, הקדמונית, לכך שאנו מרגישים "חייבים" לגבש דעה על כל דבר בעולם, לאכסן כל דבר ל"קופסא המתאימה" במוח, ולהגדיר לעצמנו אם זה "טוב" או "רע".
המוח האנושי, באופן אינסטינקטיבי, לנוכח כל תופעה שואל את עצמו שתי שאלות:
מה זה?
מה אני צריך לעשות עם זה?
אי ודאות יוצר מצב של בלבול ושל פחד. והמוח מתוכנת לתת מיד תשובות אחרת אנחנו נכנסים למצב של "הלחם וברח" Fight or Flight.
על הבסיס הביולוגי הזה, התווספה התניה חברתית/תרבותית. התניה זו מפרשת כל מצב של "לא-יודע" כטיפשות או בורות, כמשהו שיש להתבייש בו. רגש של מבוכה ובושה כמו "תלמיד הנתפס בקלקלתו".
לכן, המוח שלנו עובד בטורבו כל היום. אין רגע דל. הכל צריך להיות ברור ומוגדר כדי שנוכל לקבל החלטות על סמך מיליוני הנתונים הנקלטים כל דקה.
אבל, בעולם מורכב כשלנו, בעולם שבו הידע כל כך רחב, אי-ידיעה הוא מצב הרבה יותר שכיח מאשר ידיעה. זהו עולם שבו "לחיות עם שאלות" צריך להיות המצב הטבעי שלנו.
ובכל זאת, מה אנחנו עושים כאשר נתקלים במצב של "לא-יודע"?
ההתניה שלנו, שלא סובלת אי-ידיעה, גורמת לנו לפעול ב- 2 צורות:
- להדחיק את הנושא ולא להתעסק איתו ולהפוך אותו ללא-קיים,
- או לחקור וללמוד בו ואז לגבש דעה.
אחרת נחיה ב- stress מתמיד.
החיים מחייבים אותנו לקבל החלטות כל הזמן. ולבחור פירושו לגבש דעה ולנקוט עמדה, אם במודע ואם בלא-מודע. ועדיין, ישנם תחומים רבים שלא קשורים ישירות אלינו, שלא קשורים ישירות בהישרדות הפרטית שלנו, שאינם קריטיים או דורשים החלטה מיידית – באלו אפשר להיות "לא-יודע" ולא יקרה לנו שום דבר. אבל את המצב הזה של "לא-יודע" צריך לתרגל. זה לא יקרה באופן טבעי.
מה אני מציעה?
מתוך התנסות אישית ותרגול מתמיד של "להיות לא יודע" אני מציעה לנתק את ההתניה של "לא יודע = סכנה".
ישנם מקרים שאדם לא מבין בנושא מסויים כי לא למד אותו אף פעם ואין לו שום בסיס של ידע, וישנם נושאים שבהם אדם רואה את הבעד ואת הנגד ולא יכול לבחור ביניהם, וגם אין לו צורך לבחור ביניהם. מה יקרה אם במקרים כאלה לא תהייה לו דעה? מה יקרה אם יישאר עם בעד ונגד וללא החלטה?
עליך פשוט להחליט שמותר להיות "לא-יודע" ואין בזה לא סכנה ולא בושה!
ומה כן לעשות?
להסתובב עם שאלות פתוחות. לתת לשאלות לחיות בתוכנו ללא תשובה. להחליט שזה בסדר. תרגלו את המצב הזה ותראו שבסופו של דבר התשובה תבוא באופן מפתיע, פתאום דברים יכולים להתבהר, פתאום "מגיע" רעיון שמארגן את הדברים ב"קופסאות. ואם לא – גם זה בסדר. כל זמן שלא מדובר על ענייני חיים ומוות או עניינים הקשורים בהישרדות שלנו, אפשר להמשיך לחיות ללא-ידיעה!
זכרו, דווקא מי שיש לו תמיד תשובות, דווקא מי שיש לו דעה על כל דבר הוא הנוקשה שלא יכול לראות שיש עוד הרבה תשובות והרבה אפשרויות.
ברגע שאדם מגבש דעה על משהו – הסיכוי להיות פתוח ולהקשיב הוא קלוש.
במצב של שאלה, במצב של "לא-יודע", הנטייה הטבעית היא להקשיב, להתבונן, שוב ושוב – עד שיום אחד משהו יקרה/יגיע שיגרום לנו להבין או לראות אולי "אחרת". כך אנו קובעים לעצמנו עתיד חדש, מאפשרים ללא-ידוע להיכנס לתוך החיים שלנו ומפסיקים לשחזר את העבר ויכולים ליצור מציאות חדשה.
עולם חדש יכול להיווצר רק מ"לא-יודע"!
היידוע משחזר את תבניות המחשבה והתבניות הרגשיות הקיימות!
וזה עובד בקוסמוס ובמיקרוקוסמוס.
נסו את זה. נסו להיות קצת "לא-יודע" ותראו כמה רעיונות חדשים ויצירתיים יבואו…