אם עדיין לא קראתן את המאמר הקודם בסדרה "אמהות נרקיסיסטיות והבנות שלהן" להלן הקישור.
במאמר זה אתאר 3 סוגים של חוויות ילדות של בנות לאימהות נרקיסיסטיות שיכול לעזור לך להבין יותר את התופעה ואת ההשפעות שלה על חוויות הילדות שלך ועל עיצוב האישיות שלך לטווח הארוך כאישה בוגרת.
הנ"ל מבוסס על ממצאי מחקר שנעשה בפינלנד, שבו ראיינו 13 נשים שהן בנות של אימהות נרקיסיסטיות בטווח הגילים 32-69. מניתוח הנרטיבים שעלו בראיונות הללו נמצאו 3 תמות (נושאים) שיכולות לתאר ילדות עם אמא נרקיסיסטית. לקחתי את התמות וסיכמתי אותן במילים שלי. אפשר למצוא את ההפניה למאמר בסוף.
מהן 3 סוגי חוויות הילדות של בנות לאימהות נרקיסיסטיות?
סוג 1: ילדה שמפתחת תחושה של חוסר-מסוגלות
זהות זו, באופן כללי, מבוססת על תחושת-נחיתות, חוסר-ערך (לא שווה או אני אפס), חולשה, חוסר-מסוגלות, חוסר-יעילות, "לא מספיק טובה".
במקרה הזה ההתנהגות של האמא מאופיינת על-ידי שלושה מרכיבים:
ביטול, איפוס
כוחנות
הטלת בושה
ביטול או איפוס
זה בעצם להעביר לילדה מסר שהיא "לא-שווה" או "חסרת-ערך".
מבחינת התנהגות זה אומר שהילדה אף פעם לא מקבלת הערכה, מחמאה או הכרת-תודה. ההיפך, היא מקבלת מסר שהדבר היחיד שהיא יכולה לעשות זה טעויות.
כל מה שהבת תעשה לא יהיה מספיק טוב ולא מספק.
לעומתה, אמא אף פעם לא יכולה לעשות טעויות.
דברים שהילדה רוצה לעשות, מטרות שלה, הערכים שלה מקבלים תווית של:
זה שטויות, חסר-ערך או לא מעשי.
האמא לא יכולה "לסבול" (כלומר דוחה) את התקוות והשאיפות של הבת, אלא אם היא בוחרת פעילות שתתאים לצרכים של אמא שלה.
הילדה, בלית-ברירה, מוותרת על כל המטרות של עצמה ומתאימה עצמה ואת המטרות שלה לצרכים של האמא, ומנסה להיות מועילה לאמא, וכתוצאה מכך היא מתחילה לחשוב ולראות עצמה כשלוחה של אמא שלה.
כוחנות
האם מאוד נחושה והיא הקובעת את החוקים של מותר ואסור. תמיד מחלקת הוראות ועושה מיקרו-מנג'ינג.
לפני שהייתי יוצאת מהבית, היא הייתה מסתכלת עלי במבט הבוחן הזה שלה, עושה פרצוף של "לא מרוצה" ואומרת לי להחליף בגדים וללבוש את ה… (מה שהיא העדיפה).
השימוש בכוח יכול לעיתים לעלות לרמה של אכזריות. ההוראות והמסרים של האם הם מסוג דאבל-ביינד, מסרים ממלכדים. המשמעות של זה היא, שלא משנה מה הבת תעשה, היא תמיד תעשה טעות, מה שגורם לכך שאמה אף פעם לא תהייה מסופקת. הבת לכודה, אין לה כל דרך "לנצח" את השיטה. כניעה או מרד יביאו בדיוק לאותה תוצאה: כשלון. מלכוד 22. להרחבת הקריאה על מסרים ממולכדים לחצו על הלינק.
האמא נוהגת להכפיש ולהעליב את הבת בפני אנשים אחרים, גם בני משפחה וגם חברים או זרים.
היא כל הזמן אמרה לכולם עד כמה היא מאוכזבת ממני ואיך הרסתי את חייה".
בגללך החיים שלי נהרסו – בווריאציות כאלה ואחרות, זה מוטיב חוזר אצל האמהות הנרקיסיסטיות.
האם אינה יכולה לווסת את ההתנהגות שלה, ההתנהגות שלה בלתי יציבה (הפכפכה), היא חודרנית ואינה יכולה לכבד גבולות. וכל הגורמים האלה יוצרים חוויה של כאוס מפני שכאשר האם לא יציבה, לא ניתן לסמוך עליה והילדה אף פעם אינה יודעת למה לצפות. הבית אינו מקום בטוח. אמא אינה מקום בטוח.
כשנכנסתי הביתה מבית הספר, אף פעם לא ידעתי איזה אמא תחכה לי.
אשמה
אשמה היא תוצאה של שני המרכיבים הקודמים: ביטול וכוחנות.
הבת מרגישה בושה מפני שלא יכלה לעשות שום-דבר כמו שצריך ומרגישה שאין לה שום ערך.
זה יוצר חוויה של בושה רק על זה שהיא בכלל קיימת.
כתוצאה מכך הרבה בנות מנסות להיות "בלתי-נראות" וצייתניות. פוחדות לבטא עמדה, לרצות משהו, לבטא רגשות אותנטיים. הן מתרגלות לעמדה של חיים של "שירות" ולחיים של סבל, וממשיכות עם ההרגל הזה, לעיתים, גם במערכת היחסים הזוגית שלהן.
סוג 2: ילדה שחווה עצמה מבודדת
גם כאן להתנהגות האם יש 3 מרכיבים:
האם יוצרת תלות של הבת בה
האשמה בלתי פוסקת
קנאה, תחרותיות והצגת תדמית זוהרת
יצירת תלות
האם דואגת בכל מיני צורות ומניפולציות שהבת שלה תהייה תלויה בה. לא רק שהיא לא תומכת בה לפתח עצמאות, ההיפך, היא מונעת ממנה אפשרויות וניסיונות לפתח אוטונומיה ועצמאות.
האם הופכת להיות מרכז העולם בחיים של הילדה ושואבת את כל האנרגיה שלה. היא מגבילה את הבת בקשרים חברתיים ורואה קשרים עם אנשים כתחרות, כאיום.
כדי לשמור על הבידוד של הבת, אסור לבת לספר לאף אחד לגבי רמת השליטה של אמה עליה. זהו סוד שהיא שומרת כל חייה. סודיות היא חלק מאוד מרכזי בדינמיקה הזאת.
אסור לבת שיהיה לה עניין רומנטי בבני המין השני.
בנוסף, האם מדברת רעות על אנשים אחרים ואפילו משקרת וממציאה סיפורים או משנה עובדות כדי להכפיש. היא משיגה בכך שתי מטרות: אחת, למנוע מהבת קשר עם האנשים האלה, שנייה – היא מרגישה כך נעלה על אחרים אך גם היחידה שראויה שהבת תהייה איתה בקשר. זה כולל לעיתים אפילו הסתה נגד האבא. (אפילו האבא נחשב כמתחרה).
מאחר ואף פעם אי-אפשר לדעת מתי היא דוברת אמת, אי אפשר לסמוך עליה, מה שיוצר חוויה של בלבול, וחוסר בטחון. על אף התלות, הקשר אינו קשר בטוח.
האשמה בלתי פוסקת
האם מאשימה את הבת לגבי כל דבר ללא סיבה או היגיון מאחורי זה. גם כאן מופיע המוטיב של שקרים.
אצל אמא שלי אי-אפשר היה לדעת מתי היא אומרת אמת ומתי היא מנסה לעשות מניפולציה.
גם כאן, דאבל-ביינד, מסרים ממלכדים, זוהי שיטה לגרום לבת תמיד להיות אשמה במשהו.
אמא שלי תמיד מוצאת מישהו להאשים והיא חייבת להיות תמיד צודקת.
אין ספק שהאשמה בלתי פוסקת יוצרת התקשרות לא-בטוחה.
קנאה והצגת תדמית זוהרת
מאחר והאם זקוקה כל הזמן להעלות את הערך העצמי שלה ולהראות שהכל אצלה מושלם (כולל הבית, הילדים, הבעל, הבישול, החברים הנחשבים וכו' – כולם הם שלוחה שלה), היא צריכה להנמיך, לבזות, להכפיש ולהאשים אחרים.
אם הילדה מקבלת מחמאה או שיש לה הישג היא מייד לוקחת את הקרדיט. לילדה אסור להיות מאושרת בשביל עצמה. האושר היחיד שמותר לה, הוא אם האושר הזה גורם לאמה להיראות טוב. בגלל זה היא לא יכולה לשתף את אמה בדברים טובים שקורים לה או ברגשות חיוביים. למעשה, כאשר יש לה חדשות טובות אין לה למי ללכת עם זה כי
אמא מקלקלת שמחות, אי אפשר לשתף אותה בדברים טובים.
כלפי חוץ האם מציגה עצמה כ"אם השנה", כרגישה ואכפתית ומשקיענית… עבור הילדה הפער בין התדמית של האם בחוץ לבין הסבל של הילדה בבית מאוד מבלבל.
ההורים שלי היו אנשים מאוד מכובדים בחוץ, בעבודה, ואף אחד לא יכול היה לתאר איזה גיהינום היו חיי כביתם היחידה.
הילדה המבודדת "לכודה". והיא לא רק לכודה, גם לא רואים אותה. היא אפילו לא יכולה לתקשר עם אנשים אחרים ולהסביר להם את הסיטואציה שבה היא נמצאת בגלל הפער הזה בין החזות החיצונית והאמת. ובגלל הפער הזה אין אף אחד שיכול להזדהות איתה ולהראות לה סימפטיה. כי גם כשמישהו "לכוד" הוא לפחות יכול לקבל נחמה כאשר אחרים רואים אותו ומכירים בסבל שלו או במצב הלא-נעים שלו. אמנם זוהי נחמה קטנה, אבל אפילו את זה אין לה.
סוג 3: חוויה של אי-קיום, הילדה חווה ש"לא רואים אותה"
וגם כאן, ההתנהגות של האם מאופיינית על-ידי 3 מרכיבים:
אלימות
איומים
דחייה
מה שזה אומר, שהילדה חיה בפחד קבוע של טרור ובחוסר בטחון כללי.
אלימות
האמא משתמש באלימות (פיזית ו/או רגשית) לעיתים קרובות כדי להעניש את הבת שלה ללא שום פרובוקציה.
אמא הכתה אותנו ללא שום סיבה.
איומים
הפוטנציאל של אלימות, העובדה שאין שום קשר סיבתי ואי אפשר לצפות מתי האלימות תפרוץ, יוצרים מצב של פחד קבוע. הבת נמצאת בפחד קבוע מלגרום לאמה לכעוס. היא לומדת להיות זהירה כל הזמן. זהירה לגבי מה שהיא אומרת, לגבי מה שהיא עושה או מתנהגת. היא הולכת בבית מכווצת. אין לה שום אפשרות לדעת מה ידליק את הניצוץ. על כן היא גם מאוד עסוקה בלשמור שלאמה יהיה מצב-רוח טוב. לכן הילדה הופכת להיות מרצה, אומרת לאמה את מה שהיא רוצה לשמוע, מנסה להרגיע. היא למעשה עובדת בזה, לשמור שלאמא יהיה מצב רוח טוב.
דחייה
למעשה מדובר על הזנחה. הזנחה יכולה להיות פיזית, רגשית או שתיהן יחד. אמא שוכחת את הילדה, שוכחת להאכיל, מתעלמת ממנה, משאירה אותה לבד, הודפת אותה כאשר הבת מבקשת קרבה, שפת-גוף שמייצגת "אני נגעלת ממך" או "את דוחה אותי", עלבונות, בוז, קללות, מילים "הורגות".
אמא אכזרית, חסרה סימפטיה, לא איכפת לה, מרוכזת בעצמה והכל קשור אליה. היא מציבה חוקים שרירותיים שמשתנים כל הזמן. היא גם לא מגנה על הבת שלה מפני אנשים אחרים, וכשאנשים רואים "ילדה שאינה מוגנת" לעיתים זה מאפשר גם להם להתנהג אליה רע או לפגוע בה.
לאחר שהצגתי כאן את ממצאי המחקר אני רוצה לסכם כך:
באופן כללי, בכל אחד מסוגי החוויה הנ"ל, ההתקשרות עם אם נרקיסיסטית היא התקשרות לא בטוחה, מכילה בתוכה גזלייטינג ומובילה לתחושה כרונית של בושה.
אפשר לראות שתי דינמיקות כלליות בין האם והבת:
אחת שהאמא מושכת את הילדה אליה ואז יכול להיווצר מצב של לכידות-יתר. בלכידות יתר לילדה קשה מאוד לשחרר וייתכן שהאמא והבת תהיינה צמודות כל החיים והבת תגיד "אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי" ולא יהיו ביניהם גבולות כשהאמא מתערבת ומעורבת בכל מה שקורה אפילו ביחסים בין הבת שלה לבן-הזוג שלה וממשיכה לקבוע לה עם מי היא תתחבר ועם מי לא, או שמקנאה בחמות ויוצרת סכסוכים ומאבק נאמנויות בין שתי המשפחות והבת כלואה בתוך זה אם במודע ואם בלא מודע.
הדינמיקה השנייה היא דינמיקה של "הדיפה". אמא שמרחיקה את הילדה שלה והיא מרגישה מורחקת ומבודדת. רגשות הבידוד האלה ממשיכים גם כשהיא בוגרת.
קשה מאוד לתקן את החוויות הללו, שילדות לאימהות נרקיסיסטיות סוחבות איתן גם כשהן מבוגרות ומעבירות אותן למערכות יחסים בבגרות, כי אנחנו מדברים על תהליך שמשפיע על המוח יוצר עולם שלם של תפיסות על עצמי, על אנשים ועל העולם – סוג של עיוות קוגניטיבי. שינוי הדפוסים הללו, יתחיל בדרך כלל, עם מודעות והכרה בחוויית הילדות הזאת, וראייה אמיתית וכנה של היחסים בתוך המשפחה.
כשאני מתבוננת בתוצאות המחקר הזה, אני חושבת ש-9 המאפיינים של יחסים עם אימהות נרקיסיסטיות יכולים להתקיים בקומבינציות שונות וברמות שונות, ולאו דווקא לפי החלוקה כאן, ובהחלט לא רק 3 מהן אלא גם-וגם-וגם-וגם.
אני מזמינה אותך לבחון בעצמך מה מתוך התשע הללו היו ביחסים בבית שלך, ואיזה סגנון אישיות (מתוך 3 הסגנונות של חוויות הילדות שלעיל) אימצת לך כתוצאה מכך.
אלו הם תשעת המרכיבים של יחסים עם אימהות נרקיסיסטיות לפי ממצאי המאמר:
ביטול, איפוס
כוחנות
הטלת בושה
יצירת תלות של הבת באם
האשמה בלתי פוסקת
קנאה, תחרותיות והצגת תדמית זוהרת
אלימות
איומים
דחייה
ואם עולה בדעתך משהו נוסף, אני אשמח להוסיף כאן, לטובת כל הקוראות.
מקורות:
Dr. Todd Grande https://youtu.be/lPAZTF2mja8
מחקר:
Määttä, M., & Uusiautti, S. (2018). “My life felt like a cage without an exit” – narratives of childhood under the abuse of a narcissistic mother. Early Child Development and Care, 1–15. doi:10.1080/03004430.2018.1513924