הן בעבודה והן בחיינו האישיים, אנו עסוקים באחד משלושת העיסוקים הבאים:
להגיב – React –
אנו מגיבים לאירועים חיצוניים, שהם בדרך כלל שליליים. משהו שקורה בעולם החיצון ומחייב את טיפולך המיידי: תלונה של לקוח כועס, תקלה במכונת הייצור, הילד חולה וצריך לקחת אותו מהגן, צו הפסקת עבודה וכדו'.
להשיב – Respond –
להשיב לדברים "נכנסים": בקשה להצעת מחיר, למלא טופס, להשיב לאימיילים, וכדו'. בקיצור להגיב לתשומות חיצוניות המחייבות התייחסות או ביצוע פעולות כלשהן.
ליזום – Initiate –
ליזום אירועים ורעיונות חדשים.
רובנו עסוקים רוב היום, ובהתאם לכך גם רוב החיים (כי הימים הרי מצטברים לחיים שלמים), בעיקר בלהגיב ולהשיב לצרכים של אחרים: הבוס, עמיתים, לקוחות, משפחה, השבט…
בסופו של יום עבודה, עצור לרגע וחשוב:
כמה מתוך הזמן שלך היום, היית עסוק בלהגיב ל"משברים"?
ומתוך הזמן שנשאר לך אחרי הטיפול במשברים, כמה היית עסוק בלתת מענה לאחרים?
בדוק כמה מתוך האימיילים שלך ב"נשלחו" מתחיל עם המילים Re:?
מה יזמת היום? מה הארגון/העסק שבו אתה עובד יזם היום?
מה יזמת היום בענייני המשפחה שלך? ובכלל?
אפשר להעביר קריירה שלמה רק בלהגיב! בסופו של יום עבודה, עם ניקית את השולחן, דהיינו השבת לכל הפניות והשארת שולחן נקי – אתה מסופק, מרגיש טוב. ואז את הולך הביתה ולמעשה לא עשית שום דבר במחלקה השלישית, במחלקת היוזמה.
מדוע?
מפני שאנחנו שומרים את הייזום לזמנים של שקט, לזמנים של הפוגה או לזמנים של נואשות. כן, במצב "נואש", למרבה הפרדוקס, רבים מוצאים הכוח ליזום.
באופן רגיל, יוזמה, רעיונות חדשים, יכולים לעלות רק במצב שיש לך זמן פנוי וראש שקט. כאשר יש הרבה "רעש" והרבה הסחות דעת, אתה מרגיש כמו במלחמה ואתה ב-stress. לא נשארת אנרגיה גם ליוזמה, כי גם אם התפנה לך זמן, תעדיף ללכת לפינת הקפה, לגלוש באינטרנט, או כל דבר אחר שמסיח את דעתך לכמה דקות לפני שאתה חוזר לשדה הקרב, ובטח שלא תחפש עוד מה לעשות ועל מה עוד לחשוב…
וגם אם אתה עושה את המשימות ש"נופלות" לך על השולחן מצוין, עדיין אתה תהייה בינוני מפני שהדברים שהגיעו אליך, הם "המובן מאליו", זוהי העבודה שלך. לא תקבל פרס על העבודה כשאתה מבצע את המוטל עליך. את הפרס על מצוינות, מקבלים על זה שאתה עושה "יותר" מן הרגיל, על שאתה "חושב" ומביא דברים חדשים ורעיונות חדשים שמיעלים את הארגון או מרוויחים יותר כסף וכדו'.
בשביל להיות מצוין, בשביל להיות ראש גדול, אתה צריך ליזום. לעשות דברים שאף אחד לא מבקש ממך, לעורר רעיונות חדשים, לשנות את נקודת המבט מן המיקרו אל המקרו. איך תוכל לעשות את כל אלו אם תרדוף כל היום אחרי הזנב של עצמך? איך תוכל לעשות את זה אם אתה כל היום עסוק בלהגיב ולהשיב?
ישנם עיסוקים שהם מטבעם מהסוג של להגיב ולהשיב. למשל, מזכירות שתפקידן הוא תפקיד של שרות/עזרה לבוס. מטבע הדברים סוג התפקידים כזה מטבעו הוא "מגיב/משיב". לעומת זאת, עיסוק במכירות או בשיווק, מטבעו דורש יותר יוזמה. אבל יחד עם זאת, בכל תפקיד יש מקום לייזום!!
ויש גם עניין של אופי – ישנם אנשים שאינם מסוג היוזמים, וישנם אלו אשר טוענים שלא משלמים להם בשביל ליזום או בשביל להיות ראש גדול, או בשביל מצוינות. "אם 'הם' רוצים לקבל ממני יותר, שישלמו…", שזה בעצם רק סיפור, אליבי, להצדיק את הבינוניות שלהם, כך שהם נתונים בתוך מעגל הביצה והתרנגולת שלעולם לא יישבר אם ימשיכו להחזיק בגישה הזאת.
אז מה לעשות?
קודם כל, אם רוב הימים שלך אתה עסוק בלהגיב ולהשיב, כנראה שמשהו בארגון העבודה שלך אינו נכון.
ישנן שתי אפשרויות:
או שאינך יעיל ואינך מאורגן והרבה זמן ואנרגיה מבוזבזים.
האפשרות השנייה היא, שברוב המקרים איננה "האמת", היא שאתה עושה עבודה של שני אנשים ואין סיכוי שאתה יכול להכיל כמות כזו של עבודה בשבוע העבודה שלך.
כך או כך, אם העניין של ייזום מדבר אל לבך, אם גישתך היא שאיפה למצוינות, עליך לעצור ולבחון כיצד אתה מעביר את הימים שלך ואת החיים שלך.
מאיזה עיסוקים מורכב רוב היום שלך? האם רוב היום שלך אתה עסוק בלהגיב/להשיב? האם אתה עובד בלחץ? האם אתה רודף אחרי הזנב של עצמך? (מודעות, כבר אמרנו?).
אם כן, בחן את שיטות הארגון שלך, את זרם העבודה שלך, בדוק את היעילות שלך.
שלב ראשון במעבר בין תגובה ליוזמה הוא לקחת אחריות אישית על החיים, על הימים ועל השעות שלך, לקחת אחריות על המשימות שלך. ואם אחרי שתייעל את עבודתך ואת חייך (בעצמך או בעזרת "יועצים"), עדיין תהייה במצב של "לרדוף אחרי הזנב של עצמך" סימן שאתה מנסה לעשות יותר ממה שאתה יכול להכיל…