אני רוצה להביא נושא מאוד רגיש אבל גם מאוד חשוב
לנשים שמאוד מאוד רוצות שהבעל שלהן "יישאר" אחרי שגילו את הבגידה.
אם את אומרת לעצמך:
"אני הולכת לגרום לו לאהוב אותי",
"אני אעשה הכל להשיג אותו בחזרה".
ואת מתחילה "לרדוף" אחריו,
בהרבה מקרים זוהי טעות.
זה קורה הרבה אצל נשים שהתלות שלהן בבן-הזוג היא מאוד גבוהה
והן לא רואות איך הן יכולות לחיות בלעדיו.
עכשיו, זוהי איננה ביקורת כלפי התלות שלך בו.
כולנו תלויות בבן-הזוג שלנו במידה כזו או אחרת
כי זה מהות הזוגיות: "שלומי קשור בשלומך".
אז כדי שירצה להישאר את מתחילה "לרדוף" אחריו
ומאוד מאוד להתאמץ
כדי לגרום לו לוותר על המאהבת שלו ולהישאר בבית.
"אני ארדוף אחריו, ובאיזשהו שלב הוא ירדוף אחרי".
לרדוף משמעו שאת רוצה לגרום לו שהוא יאהב אותך שוב.
צר לי לאכזב אותך,
לרוב הבעל הבוגד שלך כבר מזמן התרחק ממך,
וככל שאת יותר רודפת אחריו את גם יותר מרחיקה אותו.
זה אחד הדברים ההרסניים שאת עושה לעצמך,
הן ברמה המעשית והן ברמה הרגשית.
ואני אסביר:
כאשר את כל כך תליה בו,
ואת מצפה שהוא זה שיגרום לך להרגיש "שלמה",
שהוא זה שימלא את הבור שיש לך בפנים,
שהוא יהיה "המושיע” שלך
מן המצוקה הגדולה והסבל שאת נמצאת בו עכשיו – זה לא יקרה.
הבוגד קולט את זה ורק מתרחק יותר.
אינך יכולה לשלוט בו ואינך יכולה לשמור עליו
ולהתמקד במה שהוא "צריך" או "חייב" לעשות.
כדי לרפא את הפצע שלך וכדי שתוכלי לשקם את הנישואים.
הניסיון לשלוט בו והניסיון לגרום לו לרצות אותך, רק יגרום לך לעוד תסכול, כעס וטינה.
מה כן?
הדרך המהירה ביותר לשיקום היא כשאת דווקא "חזקה" ושמה גבולות.
העמדה הנפשית שלך צריכה להיות כזאת:
רגע, רגע, יש כאן נוהל חדש.
והנוהל החדש נקרא "כבוד עצמי", "ערך עצמי", ו"אהבה עצמית".
אני לא מתכוונת לרדוף אחריך.
אתה בגדת בי!
וכן, לא היו לנו נישואים מושלמים, אבל אני לא בגדתי.
אתה בגדת וזאת הייתה הבחירה שלך.
היו דברים אחרים שיכולת לעשות ולא עשית.
אז אתה יודע מה? אני לא מתכוונת לרדוף אחריך ולנסות למשוך אותך בחזרה.
אני לא נכנסת למאבק עם המאהבת שלך. אני לא יכולה להתחרות בפנטזיה.
אני רודפת אחרי הריפוי שלי.
ואני מתכוונת לאהוב את עצמי ולדאוג לעצמי
ולעשות מה שאני צריכה לעשות.
אבל אני לא מתכוונת לספק לך את "הסם" הזה
שאתה צריך כדי למשוך אותך.
אם אתה לא רוצה לעשות את עבודת השיקום – אנחנו ניפרד.
ואת מותחת קו, שמה גבול!
את אומרת לו ולעצמך:
אני לא תלויה בך, אנחנו נסתדר בלעדיך.
הילדים יהיו בסדר גמור גם אם ניפרד,
אני אהיה בסדר גמור בלעדיך.
זה קרה, אינני יכולה לחזור אחורה.
עכשיו הזמן שאני רוצה לעבוד על עצמי,
לקחת אחריות על מה שקורה לי.
ואם בדרך אאבד אותך,
זה יהיה בגלל שהחלטת לא לאהוב אותי ולא לרדוף אחרי,
ולא לעשות את עבודת השיקום.
את מבהירה לו גם מילולית וגם ובעיקר בדרך ההתנהלות שלך:
אני לא תמיד אהיה פה. אני לא משחקת את המשחק הזה יותר.
ובאופן פרדוקסלי, יותר פעמים ממה שהיית מאמינה,
כשהאישה הנבגדת מציבה גבולות,
והבוגד מקבל "בעיטה בתחת"
הוא פתאום יגיד:
"וואו, זאת האישה שאני רוצה",
"אני לא רוצה להיפרד ואני כל מה שנדרש כדי שלא ניפרד".
ואז, הוא מתחיל לרדוף אחרייך.
וגם אז, את אומרת:
"אני שמחה לשמוע, אבל אני עדיין לא בטוחה.
אני צריכה לברר עם עצמי מה אני רוצה, כי יש בתוכי קולות מנוגדים…"
אנחנו יכולים לקחת עזרה ולראות…
וכל מה שכתבתי פה בלשון זכר ונקבה – יכול להיות גם הפוך.