הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

כיצד 'גנבי הזמן' מקבלים יחס וחיזוק לאגו ולחשיבות-העצמית ומתרגמים את זה לאהבה

לפני שנים עבדתי בחברה מסוימת משמונה עד ארבע.

זמן סיום העבודה היה קריטי בשבילי כי היו לי ילדים קטנים

ואפילו הסכמתי לשכר נמוך יותר כדי לעבוד שעה פחות.

הבוס שלי היה נוהג לעבוד בשעות הבוקר במשרד, ובצהריים היה יוצא ל'סיבוב לקוחות'.

בדרך כלל היה חוזר למשרד אחרי שכבר עזבתי.

 

היה לו מנהג, להתקשר אלי מהדרך, כל יום 5 או 10 דקות לפני השעה ארבע,

לשאול ולהתעדכן מה קורה, ולבקש ממני להכין כל מיני דברים בעקבות הביקורים שלו אצל הלקוחות, ולהשאיר אותם על שולחנו.

זו יכולה להיות הצעת מחיר ללקוח, פניה לספק בשאלה לגבי חומרים מסוימים,

מכונה, מחיר או כל דבר אחר… ו/או כמה משימות ביחד…

הבקשה הייתה בטון שזה חייב להיעשות מיידית…

אחרת מדוע עליו לבקש עכשיו בטלפון ולא מחר בבוקר, כשניפגש?

 

עכשיו, ברור שאם אני אעשה את מה שהוא מבקש זה ייקח לי לפחות חצי שעה עד שעה.

כלומר, בארבע אני כבר לא אלך הביתה, אלא יותר לקראת השעה חמש.

בהתחלה לקח לי זמן לתפוס שיש פה שיטה 'לסחוט' ממני עוד זמן עבודה

וגם לא רציתי להיות קטנונית ולהיות כזאת 'שנופל לה העיפרון' על הדקה,

אבל די מהר תפסתי שהוא עושה לי 'תרגיל' ושאין כאן שום נושא דחוף לחדר-מיון

(שכבר יכולתי להפעיל שיקול דעת מתוך היכרותי והבנתי את עבודה)

והייתי אומרת לו שאם אין שום דבר דחוף אני אעשה את הכל מחר והולכת הביתה בזמן.

 

אז מה עשה? שכלל את השיטה!

היה מתקשר כבר ממש בדקה לארבע. לא בחמש דקות לפני לא עשר דקות לפני.

כבר המחשב היה כבוי.

והיה מבקש שרק אכין לא את התבנית של הצעת המחיר כמסמך word

והוא כבר יכין את ההצעה לבד כשיבוא למשרד.

וזה היה מעצבן. כי זה היה כרוך בלהדליק שוב את המחשב ולפתוח מסמך ולהכין לו את התבנית

וזה היה לוקח איזה עשר דקות רבע שעה.

טוב, ככה הוא קיבל את המנה שלו…

 

אחר כך כבר למדתי והייתי שואלת אותו אם זה לא יכול לחכות למחר…

 

אתם בטח תמהים למה אני מספרת לכם את הסיפור הזה. בטח שיש פה פואנטה.

 

באותו זמן לא הבנתי, חשבתי שהוא רוצה לנצל אותי, כלומר רוצה שאני 'אתרום' מהזמן שלי,

שהוא יקבל יותר תמורה בעד הכסף שהוא משלם לי.

אבל האמת היא שהיום אני מבינה שלא על כסף מדובר.

ממש לא. מדובר על יחס!

הוא רוצה שאני אתן לו משהו מעבר לכסף.

להראות לו שאיכפת לי מהעבודה. שאני מוכנה להשקיע גם מעבר למה שמשלמים לי.

הוא מתרגם את זה באופן רגשי.

אצלו בראש זה מתורגם כך שהוא חשוב לי.

זה לא מודע וזה גם לא אישי. זה לא אני. זה עובד ככה עם כל מי שעובד/יעבוד אצלו…

 

חברה שלי הלכה לפסיכולוגית וכעסה נורא על הפסיכולוגית ש'גירשה' אותה בדיוק אחרי 45 דקות

ולא הייתה מוכנה בשום אופן לשמוע אותה עוד כמה דקות.

היא רצתה לדבר איתה אחרי הפגישה באופן בלתי פורמאלי,

וניסתה לסחוט עוד כמה דקות שיחה.

והפסיכולוגית סירבה והחברה שלי לקחה את זה באופן אישי

ואמרה לי שפסיכולוגית כזאת רוצה רק כסף והיא לא מעניינת אותה בכלל כבנאדם.

 

גם כאן מה שהיא רצתה זה לעקוף את החוקים,

רק בשבילה, כדי לקבל ממנה יחס.

ויחס זה אומר תני לי זמן ותשומת לב מבלי שאני אשלם לך עליו.

כי אני מיוחדת. זה אומר שאכפת לך ממני.

כי אם לא אכפת לך ממני אני לא רוצה בכלל לבוא אלייך לטיפול.

אני רוצה ממך משהו מעבר למה שאני משלמת בעבורו.

 

המנהל אמור להשתתף בפגישה בנושא מסוים אצל לקוח/ספק/קבלן או לפגישת הנהלה.

לקראת הפגישה מכינים לו תיק מצגת או תיק נתונים שהוא צריך להציג ו/או להשאיר.

התיק מוכן מראש (לפי ההנחיות שלו) ומונח על שולחנו כבר יומיים לפני הפגישה

אבל ידידנו לא טורח לפתוח אותו עד… סוף היום שלפני הפגישה

כשכולם כבר עומדים ללכת הביתה או שעתיים לפני הפגישה.

ואז… נוצרת דחיפות כמובן…

צריך לשנות את הטבלאות, להוסיף דפים למצגת, להביא עוד דוגמאות מהמחסן,

להביא את הגרפיקאית מהבית, המזכירה צריכה להישאר שעות נוספות, לשלוח חומר לדפוס,

נמצאו שגיאות בדו"ח ויש להוציא דו"חות חדשים וכן הלאה –

כל הארגון עומד על הרגליים ולפעמים גם גורמים מחוץ לארגון

כדי להכין את המצגת/ התיק/הדו"ח לפגישה החשובה מחר בבוקר,

שנקבעה כבר לפני שבועיים וכבר ניתן היה לבדוק את התיק שהכינו לפני יומיים.

 

כנ"ל יכול להיות הגשת מכרז שאפשר היה להכין במשך שבועיים, ומבוצע ברגע האחרון .

אותו הדפוס יכול להיות בדברים שיש לטפל בתחום הבית והמשפחה.

הרעיון הוא זהה, פעולה שהייתה יכולה להיעשות בנחת, בזמן – כשהיה הרבה זמן – ואפשר היה למצוא פתרונות,

לסדר את הדברים שצריך, לתקן, לשנות, לקחת בעלי מקצוע אם צריך,

ולהגיע ל'מועד ההגשה' כשהכל מוכן ובהרגשה של שלווה,

נדחית באופן בלתי-מודע לרגע האחרון וכך נוצרת דחיפות שהיא דחיפות אמיתית אבל נוצרה באופן מלאכותי.

מדוע?

 

למה שמישהו יעשה דבר כזה?

 

רוב האנשים יתנו הסברים הגיוניים. אל תאמינו להם.

אם אתם נוהגים לפעול כך, אז תפסיקו להאמין לסיפורים של עצמכם, במיוחד אם זה דפוס קבוע.

אנחנו משאירים דברים לרגע האחרון בשביל ליצור דחיפות! למה?

אנחנו יוצרים דחיפות בשביל ההרגשה של החשיבות העצמית שלנו – בשביל האגו.

(עכשיו, אני לא מדברת כאן על תופעת הדחיינות באופן כללי,

שיש לה הרבה אפיונים והרבה סיבות,

אני מתייחסת כאן רק על הדחיינות הספציפית מהסוג הזה, שנועדה על מנת לקבל 'יחס'.)

 

אז איך העסק הזה עובד?

אם נוצר 'משבר' וצריך לפתור את הדברים בדחיפות יש לגיטימציה 'לגיוס מיוחד'.

זה אומר שאני יכול לבקש מהבן שלי, שבדרך כלל עסוק רק בעניינים שלו, לעזור לי

(כי בלעדיו אני אכשל/אפגע/אפסיד וזה כבר כמעט 'מצב חרום' שהוא מוכן להירתם לעזרה).

זה אומר שאני יכול לבקש מהמזכירה שלי להישאר אחרי שעות העבודה.

זה אומר שאני יכולה לבקש מכל המחלקה להישאר שעות נוספות.

זה אומר שאני יכול לבקש מ-10 אנשים לעזוב את כל מה שהם עושים עכשיו ולעבוד רק על הפרויקט שלי, וכן הלאה.

וכולם עושים את זה בשבילי. וזה אומר שאני חשוב.

אני מקבל יחס.

האגו שלי והחשיבות העצמית שלי מקבלים חיזוק כל כך גדול

שכל כך ברור למה בכלל כדאי ליצור מצבים כאלה של דחיפות מלכתחילה.

 

אילו הכל היה מתנהל על מי מנוחות,

הייתי בודק את 'תיק המצגת' בזמן, מעביר לאנשים המתאימים שהיו מתקנים מה שצריך בזמן,

ללא דרמות, ללא 'גיוס כללי' –

איך היו מוכיחים לי שאוהבים אותי, שאני חשוב,

שעושים בשבילי דברים מיוחדים, שמתאמצים בשבילי, שנותנים לי שעות נוספות,

שעושים מאמץ שהוא יותר מן הרגיל, יותר מן המובן מאליו?

 

ובנוסף,

כל הדחיפות הזאת נותנת הרגשה של ויטאליות, של חיים, אקשן.

הרבה עניין, אין רגע דל, הלחץ מעלה את רמת האדרנלין, נותן הרגשה של נחיצות, של עשייה חשובה,

וזה שוב מחזק את האגו, את החשיבות העצמית.

 

לסיכום ניתן לומר שיצירת הדחיפות היזומה משרתת אותנו בשני אופנים:

1.     קבלת יחס שאנו מתרגמים את זה לאהבה.

2.     הרגשה של נחיצות, ויטאליות, עשייה, עניין שאנו מתרגמים את זה לחשיבות עצמית.

כלומר, אנו מקבלים גם חיזוק חיצוני (אישור מאחרים) וגם חיזוק פנימי (נחיצות, עשייה חשובה, דחיפות, חשיבות).

 

אז מה לא עושים בשביל מעט אהבה?

לפעמים אפילו יורים לעצמנו ברגל…

 

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.