ילדה טובה יושבת בשקט ומחכה שיתנו לה

יש שתי וריאציות על הנושא:

הגרסה הארוכה היא: "ילדה טובה יושבת בשקט ומחכה שיתנו לה"

הגרסה הקצרה היא: "לא יפה לבקש".

תזכירו לי למה לא יפה לבקש?

אם חושבים על זה, בכל גרסה שאתם מכירים בנושא, לא משנה המגדר (ילד או ילדה), מקופלים להם הדברים הבאים:

לא יפה לבקש כי:

• מה שאתה רוצה הוא פחות חשוב מהרגשות של הצד השני:- אולי הוא יהיה נבוך, חלילה, מכך ש'צריך' לסרב, לומר 'לא'.- אולי הוא ירגיש אשמה, חס וחלילה, מכך שאינו רוצה לתת או לחלוק.- אולי אין לו וזה יחשוף את חולשתו. אאוץ! לא נעים…- ואולי הוא יכעס על כך שהוא נותן משהו שלא באמת רוצה לתת רק כי הוא מתבייש לאמר 'לא'.בקיצור, הסיכום של כל האמור לעיל הוא שאם תבקש זה עלול לגרום למישהו 'אי-נחת' ואז אתה 'ילד רע' ולא יאהבו אותך – במקרה הטוב, או יענישו אותך – במקרה הרע.

•  לא כדאי לבקש כי אתה מצהיר שאתה 'חלש':- זוהי הצהרה שאתה זקוק למשהו שלו יש ולך אין, ואז אתה פחות ממנו, אתה אולי תלוי, חלש, פגיע, והוא בעל הכוח. הוא יכול להבין שאתה זקוק לו ולהשתמש בזה נגדך, למנוע ממך בכוונה, לסחוט אותך וכו' וכו' וכו' – וכל זה בעיקר בעניינים רגשיים אבל גם עזרה פיזית, לימודית, כלכלית.- לא כדאי לבקש כי אז אתה הופך להיות לבעל חוב כלפיו.- לא כדאי לבקש כי אולי תקבל סירוב (שמבחינתך מתפרש כדחייה או נטישה.)

בקיצור מכל האמור לעיל, המסקנה היא שכדאי לי להסתדר לבד, להסתיר אם צריך עזרה או תמיכה, להסתיר כל צורך שיכול להתפרש כתלות ולהמתין… כי בסופו של דבר מי שאוהב אותי או מי שאכפת לו ממני יראה שאני 'ילד טוב' ושאני משקיע וייתן לי: אהבה, יחס, כבוד והערכה, הכרת תודה, עזרה פיזית, תמיכה נפשית, you name it.

ט-ע-ו-ת. פה ידידי נכונה לנו אכזבה גדולה. Big mistake, Huge כמו שאומרת ג'וליה רוברטס ב'אישה יפה'.

אף אחד לא רואה אף אחד.

אף אחד לא יכול לנחש מה אחר צריך או רוצה לקבל.

לרוב האנשים קשה לתת 'סתם', להיות נדיבים בלי להתחשבן, לפרגן ולהאדיר מישהו אחר.

והאמונה שאם תהייה ילד טוב ותקבל על זה תגמול זוהי קונספירציה של ההורים שלך והמחנכים שלך ליצור לעצמם חיים קלים ונוחים יותר ולא להתמודד עם כל מה שאמרנו כאן למעלה. (גם ככה יש להם די והותר רגשי אשמה).

וכך הפרדיגמה הזאת נכנסת לנו לתיקיית האמונות הרלוונטית במוח וצריך ממש לעשות עבודה כדי למחוק את זה מהתיקייה.

חלק מן האנשים, המיעוט לדעתי, שמים פס ומוכנים להיות 'ילד רע' בהגדרה הפנימית שלהם ובלבד שיקבלו את מה שהם רוצים. אבל רוב האנשים, כמוני למשל, פשוט נמצאים ברמה כזו או אחרת של 'לא יודעים לבקש', מי יותר ומי פחות. ואז זה בדרך כלל עובד ככה:

אף אחד לא רואה ולא מבין מה אתה רוצה.

הם לא חושבים 'הוא ילד טוב' מגיע לו. הם חושבים "הוא לא צריך שום דבר". ואם הוא לא צריך – אין צורך 'לתת'.

והילד הטוב מרגיש: תסכול, כעס, אכזבה, דחייה, נטישה, חוסר אונים, כפיות טובה – ומתוך כל אלו מגיעה הצדקנות (אפילו אם היא רק בלב ואף אחד לא יודע מזה): 'הוא' לא יודע להעריך, כפוי טובה, כל כך הרבה עשיתי בשבילו, אני תמיד בסדר, עושה הכל כמו שצריך, לא מתלונן, לא מבקש כלום…

וכל זה יכול להיפתר אם רק היינו מבקשים יותר, אומרים מה אנחנו רוצים…