הספר: מראת הסודות – לצאת לחופשי משלטון הלא מודע

פרטים נוספים

חתולים מתים נופלים או על העיוורון

היום אספר לכם סיפור. אמיתי.

לפי מספר ימים, בטיול הבוקר עם הכלב, בעודנו מהלכים על המדרכה, יוצאת בחורה צעירה מאחד הבתים, נכנסת אל אוטו החונה בצד המדרכה, מדליקה ונוסעת.

לא נסעה יותר ממטרים ספורים, נפל לה מהאוטו (כן, מלמטה, מהשאסי) חתול מת.

כמובן שהגברת הצעירה לא הייתה מודעת לעניין הזה, נסעה לה לדרכה.

גווייתו של החתול מונחת הייתה כעת באמצע הכביש, ממש מולנו.

טוב, זה היה לגמרי הזוי. רחוב שקט, אף אדם אחר אינו בסביבה. זהו מחזה שנכתב רק בשבילנו (אני ובלו, הכלב).

אלו העובדות. לפחות העובדות שאני במו עיני ראיתי.

אבל אני מיד 'משלימה' סיפור. כן, את כל החלק של איך הגיעה הגברת למצב שחתול מת ייפול לה מהשאסי.

אז ככה, זה כבר לא עובדות, רק סיפור שאני מניחה שהוא סביר:

יום קודם דרסה את החתול. לא שמה לב שדרסה חתול ובוודאי שלא שמה לב שחתול נשאר תלוי בתחתית האוטו.

חזרה הביתה, הלכה לישון וקמה בבוקר ונכנסה לאוטו ונסעה וחתול מת נפל לה מהאוטו.

כמובן קיימת גם האפשרות שהתסריט היה אחר, כמו למשל שכן הרגישה שפגעה במשהו, או אולי אפילו ראתה את החתול נדרס תחת גלגליה, אבל 'ברחה' מהמקום בלי לעצור ומבלי להיות מודעת לעובדה שהחתול הפגוע (כי הוא לא יודעת מה מצבו ואם הוא מת או פצוע) תקוע לה בשאסי של האוטו, והיא לוקחת את הגווייה הביתה.

או למשל שאח שלה או מישהו אחר נהג אתמול באוטו…

אני בוחרת את הסיפור הראשון. למה? כי זה מתאים לי.

ככה זה, רוב המציאות שלנו זה סיפורים שאנו ממציאים נוכח מספר קטן של עובדות.

אנחנו רואים פריים אחד של התמונה וכבר משלימים את כל הסיפור מהדמיון שלנו לפי מה שנראה לנו הכי סביר. כן, במקרה הזה, אתם אומרים לעצמכם 'באארווור' שיש פה סיפור ולא עובדות, אבל בחיים עצמם אף אחד לא ממש שם לב כשהוא ממציא את המציאות לפי תסריט שיש לו בראש. (שנבנה על סמך ההיגיון, ניסיון החיים, וגם על סמך הבאגים הרגשיים שלו). זה אוטומטי. וזה יוצר מצב ששום דבר כמעט לא ממש התרחש כפי שאנחנו חושבים שהתרחש.

טוב, אז עכשיו כשיש לי סיפור על גברת שדרסה חתול מבלי להרגיש, שנתקע לה בשאסי של האוטו, ונסעה איתו, וחזרה הביתה, והלכה לישון, ולמחרת בבוקר כשהתחילה לנסוע, נפל החתול המת באמצע הכביש, והיא בכלל לא ידעה, והמשיכה בדרכה…

אני שואלת את עצמי:

"אלוהים אדירים, לדרוס ולהרוג חתול ולא לדעת מזה בכלל?"

זה לא לאבד חפץ מבלי להרגיש, זה לא להעליב מישהו מבלי לשים לב, זה להרוג!

תחשבו על זה. הולכת לה בחורה נחמדה בעולם הזה מבלי לדעת בכלל שהיא דרסה חתול והרגה אותו למוות.

וזה קרה, וזה קורה וזה יקרה כל הזמן להרבה מאוד אנשים…

ואני? ואתם? כמה דברים אנחנו עושים או גורמים להם מבלי שבכלל נדע שיצרנו/הרסנו אותם?

מהי מידת העיוורון שלנו?

האם ייתכן שגם לך נופלים חתולים מתים ואין לך מושג על זה?

מה אגיד לכם, התלהבתי מהגילוי שחתולים מתים נופלים כל הזמן, ומיד שיתפתי חברה טובה שלי. אני הולכת לכתוב על זה מאמר, מה דעתך? שאלתי אותה.

"מה את רוצה שאנשים יעשו עם זה?" היא שואלת.

"יעשו עם זה?" "אני רוצה לעורר מודעות שכולנו עיוורים לרוב מה שקורה לנו, עד כדי קיצוניות."

"מה זה עוזר לנו, להיות מודעים לעיוורון?" "המודעות משנה משהו?" היא שואלת.

אני אוהבת שאלות מאתגרות. זה מכריח אותי לחדד, להבהיר, ללכת עוד צעד קדימה.

התכוונתי לסיים את המאמר במשפט שחשבתי שהוא פרובוקטיבי ומעורר מחשבה:

האם ייתכן שגם לך נופלים חתולים מתים ואין לך מושג על זה?

אבל זה כנראה לא מספיק.

תראי אני אומרת, אני חושבת שהעובדה שאני מודעת לכך שאני עיוורת משנה את ההסתכלות שלי על העולם, ביומיום. ממש כך. אני לא לוקחת את 'הסיפורים' שלי כאמת. אני בוחנת את התפיסה שלי – אם זוהי האמת? זה הופך אותי לאדם אחר. אני חושבת שזה יכול לעשות אותנו אנשים טובים יותר. ובודאי לעזור לנו להתמודד בצורה יעילה יותר עם מה שקורה במציאות, כאשר אנו יותר מודעים ופחות פגיעים להטיות וההטעיות של התפיסה. ובוודאי להכניס בנו ענווה והכרה במגבלות שלנו …

ואחרי שאמרתי את כל זה, עכשיו אני יכולה לסיים עם המשפט המעורר:

האם ייתכן שגם לך נופלים חתולים מתים ואין לך מושג על זה?

חגית ירושלמי, חברתי, קראה והאירה:

"הרי ברור שאנו לוקים  בעיוורון, והמודעות שלנו לא מתפקדת שם בכלל. במקום של עיוורון אין מודעות.

לדעתי, רק מישהו מבחוץ יכול להאיר אותנו מעיוורוננו.

זה כמו שתשאלי את הפרפר, ההוא מתאוריית הכאוס, האם הוא מודע לכך שהוא זה שיצר את ההוריקן בפלורידה…"

 

אהבתי.

נכון שמישהו מבחוץ צריך לספר לפרפר מהי התוצאה, כדי שיהיה מודע לכך שהוא יכול ליצור 'הוריקן' על-ידי משק כנפיו, כי אחרת הוא בכלל לא יידע מזה.

כן, הוא ממשיך להיות עיוור, כי זה המצב האמיתי שלו/שלנו – מוגבלים בטווח הראיה והתפיסה.

את זה לא ניתן לשנות. (רק לאלוהים נקודת מבט מספיק רחבה לראות את הכל…)

אבל נניח שאמרו לו והוא כבר מודע לעיוורונו, האם זה ישנה את ההתייחסות שלו לעצמו ולהשפעה שלו על העולם?

איך הוא ממשיך את חייו מאותו רגע שהוא יודע איזה משמעות יכולה להיות למשק כנפיו?

 

האם זה בכלל משנה לאדם כאשר הוא מודע לכך שהוא עיוור ואינו ממש יודע איזה השפעה/תוצאות הוא גורם? 

מה זה באמת מוסיף?

משאירה את השאלה פתוחה בשבילכם…

 

מלאו את הפרטים בטופס ואצור אתכם קשר בהקדם. ייתכן וכבר בשיחה תקבלו טיפ שיכול לעזור לכם.