כוחה של מילה כיוצרת מציאות ידוע כבר מימי בראשית. "ויאמר אלוהים יהי אור…" לכל דבר שאנו אומרים, אם לאחרים ואם לעצמנו יש כוח.
היות ואנו גם חושבים במילים, מתנהל במוחנו כל הזמן שיח-פנימי, מודע ולא-מודע. אין למעשה רגע שבו אין בראשנו איזושהי מחשבה. להגיע לריק שבו אין מחשבות לוקח שנים של תרגול ומדיטציות שמתמקדות רק באיכות הזאת של הריק. אינני יודעת אם באמת אנשים מצליחים להיות במקום הזה של ריק ממחשבות. מעולם לא הייתי שם. רובנו מנהלים שיחות עם עצמנו כל הזמן, ללא הפסקה. לכן גם כל כך חשוב להיות מודעים לטיבן של השיחות הללו, לטיבם של הקולות הפנימיים שבראשנו.
כשמתייחסים לדיבור הפנימי שיש לנו עם עצמנו מתייחסים לשני רבדים:
רובד פיזי – השיחות שמתנהלות במוח הפיזי שלנו.
רובד לא-פיזי – 'מסרים', רעיונות, השראה, אינטואיציה, תלפתיה וכו'.
ברובד הפיזי, שזוהי הרמה הראשונה של הקולות שבתוך הראש שלנו, אלו הקולות שהם ביטויים של הנפש שלנו, של המוח הפיזי שלנו. לרמה זו, לרמה הפיזית של הקולות הפנימיים, המתרחשים על בסיס יומי, הקשורים למבנה האישיות שלנו, אתייחס במאמר זה.
אז, כמו שאומרים בצבא "כל דבר מתחלק לשלושה חלקים", ככה גם השיח הפנימי שלך עם עצמך עובר דרך שלושה פילטרים של מבנה האישיות שלך:
חיובי
שלילי
ניטראלי.
הקול הניטראלי
דברים שנשמעים כמו אינפורמציה, שעוברים דרך 'הצופה' הניטראלי שבתוכך:
"אני חושבת שאני אלך בדרך הזאת"
"הי, נראה לי שמישהו הולך ומתקרב אלינו"
"אני צריך לעשות את זה היום".
הצופה הניטראלי, במרכז בין השלילי לבין החיובי, עושה סוג של רישום של הפעילויות שלך, הוא ההכרה של הניווט שלך במציאות.
שני הקולות האחרים, השלילי והחיובי מתחלקים כל אחד מהם לשתי איכויות, שני תדרים, שני חלקים, שני אספקטים: גברי ונשי.
בצד השלילי
הקול הזכרי הוא קולו של המבקר.
הקול שאתה שומע שאומר לך שאתה לא עושה מספיק טוב, שאתה לא שווה, שאתה לא עושה נכון, שאתה לא חי לפי הפוטנציאל שלך. כל הקולות וכל הסיפורים שאתה מספר לעצמך שהם ביקורתיים מטבעם. כל השיפוטים ההלו הם בעצם שקרים לגבי הטבע שלך, לגבי הערך האמיתי שלך, לגבי הערך שלך בקיום.
בזמנים עתיקים, הרעיון של הקול המבקר קיבל ייצוג ארכיטיפי ע"י השטן, שדים ורוחות רעות. אז, באותם הימים, ראו את המציאות הפיזית כמשהו שמחוץ לנו, כמשהו נפרד ולכן חשבו שהקולות הביקורתיים שתוך הראש שלנו באים מבחוץ.
כשאתה שומע את הקול הביקורתי, הוא למעשה משקר לך לגבי עצמך, וגורר אותך להיות בתדר שקרי, בתדר שאינו בהתאמה לאני האמיתי שלך. (ומהו האני האמיתי שלך? אתה בעל ערך מעצם קיומך. אתה אינסופי, יישות מוארת, יודעת כל, שהיא אחד הביטויים של 'כל היש', ושהקיום אינו יכול בלעדיך – כזה בעל ערך אתה).
הקול הנשי בצד השלילי נקרא "המפתה" או "הרמאי".
קול זה קיבל את הארכיטיפים של הסירנות המפתות את המלחים בשירתן להתנפץ אל הסלעים, הזונה של בבילון ולילית אשתו של השטן.
הקול המפתה והרמאי, כישרונו הוא לרמות אותך ולמשוך אותך לעשות משהו שאינו מתאים לאני האמיתי שלך, אבל מצדיק את זה בכך שהתוצאה מצדיקה את האמצעים, שכדאי לך לעגל פינות, שזה בסדר לרמות אחרים אם תשיג תוצאה טובה בשבילך, שזה בסדר לקחת משהו שאינו שלך אם יש איזו תוצאה סופית שתבטל את כל אי-ההתאמות שיש באמצעים אל התוצאה הזאת. "הכל יהיה בסדר".
דוגמא:
אני נוסעת עם חברה לסדנא. בדרכנו, בשעות אחה"צ , בשעה שאנשים חוזרים הביתה מיום עבודה. אנו עוברות בצומת מרכזית ועמוסה כשהפניה שמאלה היא נחש של מכוניות המתקדמות לאט ברמזור מאוד קצר. חברתי "גונבת את התור". היא נוסעת במסלול שמנתב את התנועה ישר, וחותכת שמאלה ונדחפת לראש התור. "אני יודעת שזה לא בסדר" היא אומרת לי או לעצמה בהתנצלות 'חביבה', "אבל אנחנו נאחר. אני חייבת לעשות את זה". זהו לדוגמא השיח הפנימי של הקול המפתה. כאילו שאם היא יודעת שזה לא בסדר וגם הסבירה למה הפעם זה 'מותר' כי אחרת נאחר, אז היא פטורה מההרגשה הלא טובה של חוסר ההוגנות שבמעשה.
אף שהדרך הזאת נראית לעיתים הקלה יותר ללכת בה, זוהי התעלמות והכחשה של האמת מפני שהדרך הזאת אינה בהתאמה לאני האמיתי שלך והיא בעצם הדרך הקשה ביותר שיכולת לקחת כי תמיד הדברים יחזרו אליך בתדר דומה.
הרמאי אחראי על האמירה: " הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".
הרבה קולות שאנו שומעים מן המוח הפיזי באים מתוך האספקט בנפש שלנו שבאופן סימבולי נקרא המבקר ו/או הרמאי המפתה.
בצד החיובי
האנרגיות הגברית והנשית בצד החיובי, הן ייצוג של ההורים החיוביים: האב התומך והאם המזינה. (חוה המזינה מול לילית המפתה), ההורים האוהבים שמדריכים אותך ומאפשרים לך לגדול ולהתבגר בהלימה לאני האמיתי שלך, ללכת עם הדברים שמלהיבים אותך, להיות ולפעול בהתאמה עם התשוקה שלך, היצירתיות שלך, לאהבה העצמית שלך ללא תנאי ואהבתך לכל היש.
וכשהקולות החיוביים שבראשך יוצאים החוצה, אתה שומע, מרגיש, את הטפיחה על השכם "העבודה נעשתה כראוי". אתה רואה את התמיכה מתבטאת בסינכרוניות שמתרחשת בחייך, צירופי מקרים, קסם, מזל…
האב התומך והאם המזינה מאפשרים לך להיות בוגר ולעשות בחירות בהתאמה לאני הפנימי האמיתי שלך.
ולמה אנו צריכים לדעת את כל זה?
הרבה מהקולות בראשנו באים מתוך מערכת האמונות שלנו. כאשר אנחנו מזהים את הקולות שבראשנו, כאשר אנחנו יכולים לנתר את השיח הפנימי – אנחנו יכולים לזהות את הביטויים השליליים של הקולות, את הצד השלילי הכל כך דומיננטי. המבקר והמפתה נטמעו בנו כבר עם חלב אמנו. דרך מילים ודרך דוגמא אישית ודרך חוויות. נוכל להציב בראשנו סוג של רמזור שבכל פעם שהשיח שלנו שלילי יידלק האור האדום. "הי הלו, עצור! תפסיק לרדת על עצמך!" "הי, עצור! אל תיקח את העט מהמשרד". הי, עצור! אל תעקוף את התור". ואחרי הרגע הזה של פאוזה, של עצירה, תוכל לעבור לצד הניטרלי. לאמצע. לנטרל את הקול המפתה ואת הקול הרמאי. רק מהמצב הניטראלי תוכל לעבור לצד החיובי של התקשורת הפנימית. הקולות שמדברים את אמת שלך, העידוד שלך לעצמך לעשות את מה שאתה אוהב, לבטא את עצמך, לפעול לפי מה שמשמח אותך… הצד החיובי יהיה תמיד בהתאמה לאני האמיתי שלך, יחזק אמונות חיוביות, ויצא מתוכך כתדר, כוויברציה שתמשוך לתוך חייך מציאות תואמת… כי זה פיזיקה פשוטה. מילים הן תדר. מחשבות הן תדר. אמונות הן תדר. ותדר מושך תדר דומה.
אז מה אתה רוצה למשוך לתוך חייך?