הצלחה בדרך כלל איננה דבר אינדיבידואלי. למעשה, ברוב המקרים אנו משיגים הצלחה כחלק מקבוצה.
כולנו חלק של קבוצה:
המשפחה היא קבוצה
העבודה היא קבוצה
הקהילה לה אנו שייכים היא קבוצה.
כל אחד מאיתנו יכול להיות בתפקיד שונה בקבוצות שונות. אנו יכולים להיות מאמן בקבוצה אחת ושחקן בקבוצה אחרת.
גם כמנהיגים/המאמנים של הקבוצה/הצוות, וגם כאשר אנחנו המונהגים או השחקנים, חשוב שנבין קבוצות ואיך הן פועלות, במיוחד אלו המשיגות הצלחה, כלומר השגת המטרות שלהן.
בימי חיי הייתי חלק מקבוצות שהצליחו ואף בקבוצות שלא הצליחו – כולל קבוצות ספורט וקבוצות מקצועיות.
בצעירותי עבדתי במשך 7 שנים עם קבוצת הכדורסל הלאומית סיאטל סופרסוניק. כשהתחלתי לעבוד איתם הם לא היו הצלחה גדולה, אך בשנת 1979, בשנה השנייה לעבודתי שם, הם הפכו לקבוצה המצליחה ביותר בליגה וזכו באליפות העולם. יכולתי לראות מקרוב מה מבדיל בין קבוצות מצליחות לבין קבוצות שאינן מצליחות.
הנה מספר עקרונות שלמדתי מניסיוני, שכאשר מיישמים אותם בקביעות יכולים להפוך כל קבוצה חסרת מזל לקבוצה נפלאה. עקרונות אלו יכולים להיות מיושמים במשפחה, עסק, ארגון ובספורט.
תקשורת מן המנהיג אל הקבוצה
המנהיג צריך לתקשר את החזון. המנהיג צריך לאפשר לאנשים לדעת לאן הם הולכים כדי שהם יוכלו ללכת אחריו. מאמן בספורט, תמיד מנהל את "השיחה שלפני משחק" בה הוא פורש את החזון. אבל זה לא מספיק. עליו להעביר ולתקשר את החזון לעיתים קרובות על מנת לעדכן את הקבוצה היכן הם עכשיו ואיזה שינויים יש לעשות. הוא לא מסתפק בלתת הוראות ב"שיחה שלפני המשחק", הוא ממשיך לתקשר לאורך כל המשחק.
צוות
התבונן בקבוצת כדורסל טובה. הם מדברים אחד עם השני כל הזמן. עוזרים אחד לשני, מעודדים אחד את השני, מהללים ומשבחים אחד את השני, ואומרים אחד לשני מה השינויים שהם יכולים לעשות על מנת שלא יחזרו על אותן טעויות שוב.
אותם דברים נכונים גם לגבי קבוצות מצליחות בעולם המקצועי ובחיים בכלל.
מחויבות למצוינות
הקבוצות הגדולות האמיתיות הן הקבוצות שמחויבות למצוינות בכל מה שהם עושים. המטרה שלהם להגיע לרמה הכי גבוהה.
והמחויבות הזאת נשמרת ע"י הקבוצה בכל הרמות. קבוצה מצליחה אינה יכולה שיהיו לה חברים שאינם מחויבים למצוינות, מפני שבשורה התחתונה, הם יהפכו לחוליה החלשה.
ללכת אחרי המנהיג – יכולת להיות מונהגים Followership
הסוד לביצועים שוכן לא רק במנהיגות גדולה אלא באופן שבו שאר הקבוצה, 99% ממנה, הולכים אחרי המנהיג. קבוצה טובה היא קבוצה שבה האנשים מחויבים להירתם אחרי המנהיג ולבצע את העבודה.
הבנת התפקידים
במשחק של שיקגו בולס, כאשר הכרעת המשחק עמדה על חוט השערה ונשארה רק זריקה אחת, כולם – המאמן, השחקנים, 20,000 הצופים באולם ומיליונים הצופים בטלוויזיה – ידעו מי יבצע את הזריקה האחרונה – זה היה תפקידו של מייקל ג'ורדן.
צוות וקבוצה יפעלו במיטבם כאשר כל אחד מחבריה יודע ומבין את התפקידים של כל אחד בקבוצה. אחד עושה דבר אחד, ואחר עושה דבר אחר. זה לא עניין של חשיבות אלא של שונות. כאשר קבוצה פועלת מתוך החזקות שלה ותפקידים ברורים היא מנצחת.
מתוך כך נובע הסעיף הבא:
חזקות וחולשות
לכל חבר בקבוצה יש חזקות וחולשות. הקבוצות המצליחות הן אלו שמאפשרות לחבריהן לתפקד על בסיס קבוע ועקבי מתוך החזקות שלהם, ולא מתוך החולשות שלהם. החוזק של אחד "יכסה" על החולשה של האחר. זוהי עבודת צוות – לכסות את כל הפינות.
שעשוע
קבוצה המשתעשעת יחד תישאר יחד. (בקיצור, גיבוש חברתי-א.ג.).
האם הצוות שלך הוא רק בעניין עבודה ואין בכלל משחק? אם אתה חכם, עליך לשנות זאת. תדאג שהקבוצה שלך תצא מהמשרד פעם בחודש ותעשו קצת כיף ביחד. תיהנו אחד מהשני, תיהנו מהחיים. זה ייתן הרגשה של "ברית" שאיננה יכולה להיות מושגת אפילו על ידי ניצחון.
מטרות משותפות וחזון
למטרות המשותפות צריכים להיות שלושה אפיונים: קצר, פשוט וברור.
האם אתה יכול להגדיר את המטרה ב- 30 שניות? האם המטרה פשוטה? האם אתה ואחרים מבינים אותה? האם כל אנשי הצוות יודעים עבור מה הם עובדים?
הערכה
בקבוצות מצליחות, לאורך כל המשחק, האנשים מעריכים אחד את השני ומראים את זה בכל מיני דרכים.
המאמן מראה את זה לשחקנים, השחקנים מראים את זה למאמן, והשחקנים מראים את זה אחד לשני.
לסיכום, לפניכם רשימת שאלות להערכת הצוות שלכם, האם הוא צוות "מצליחן":
- האם יש תקשורת בין המאמן לשחקנים ובין השחקנים בינם לבין עצמם?
- האם הצוות שלך מחויב למצוינות?
- האם חברי הצוות מבינים את המשמעות של "ללכת אחרי" To Follow?
- האם כל אחד בצוות יודע מהו תפקידו הספציפי?
- האם כל אינדיבידואל בצוות פועל מתוך החזקות שלו כדבר שבשיגרה?
- האם הצוות לוקח הפסקה מזמן לזמן כדי לבלות וליהנות ביחד?
- האם אנו מבינים את המטרות המשותפות ואת החזון שלנו?
- האם יש תקשורת של הערכה כנה ואמיתית בין חברי הצוות?
המאמר נלקח מניוזלטר של Chris Widener-לאתר של כריס
עד כאן תרגום מאמרו של כריס.
ברצוני להביא בפניכם סיפור חסידי נחמד שממחיש את ההבדל בין קבוצות הזוכות להצלחה לבין קבוצות שחוות אי-הצלחה:
רב מלומד גדול ניהל שיחה עם אלוהים על גיהינום וגן עדן. "אראה לך איך נראה גיהינום" אמר לו אלוהים, והוביל אותו לחדר בו קבוצת אנשים מורעבים ונואשים, יושבים סביב שולחן עגול גדול. במרכז השולחן ניצבה קדרה ענקית מלאה בתבשיל חם ומהביל, בעל ריח מגרה ומעורר תיאבון, שיכול להספיק לכולם לאכול לשבעה ואף תשאר שארית. ריחו של התבשיל ומראהו המהביל עוררו את בלוטות הרוק של הרב וגירו את תאבונו. הוא התבונן סביב וראה שאף אחד מן היושבים סביב השולחן אינו אוכל. כל אחד מן הסועדים אחז בידו כף בעלת ידית ארוכה מאוד – ארוכה מספיק כדי להגיע עד הקדרה ולהעלות מן התבשיל מלוא הכף, אך ארוכה מידי מכדי שיוכל להביא את האוכל לפיו.
הרב ראה שסבלם של האנשים אכן נורא, והרכין את ראשו בחמלה.
"עכשיו אראה לך את גן עדן" אמר לו אלוהים והוביל אותו לחדר אחר, זהה לראשון. אותו שולחן עגול, אותה קדרה ענקית עם אותו התבשיל, ואותן כפות בעלות ידית ארוכה… אבל בחדר הזה שררה שמחה גדולה. כולם נראו שבעים ומרוצים, שמנמנים וסמוקי לחיים, בריאים וקורנים מנחת.
הרב לא הבין. הוא הביט בתמיהה אל אלוהים.
"אה, זה פשוט מאוד", אמר לו אלוהים, "אבל מחייב יכולת מסויימת. אתה מבין, האנשים בחדר זה למדו להאכיל איש את רעהו".