לכולנו יש לעיתים בעיה לקבל החלטות. מי יותר ומי פחות. אם זה בעבודה, ביחסים או בתחומים אישיים אחרים. או אפילו החלטות איזה בגד או איזו מכונית וזה יכול להגיע לעיתים עד לרמה של איזה מוצר מתוך המבחר של המוצרים באותה קטגוריה בסופר. כל אחד וההססנות שלו.
אתם בודאי מכירים את המסמך הזה שיושב על השולחן שלכם כבר זמן מה, ועובר מצד לצד בגלל שעוד לא החלטתם מה לעשות עם העניין שבו מדובר. זה לא בגלל שזה דווקא עניין מאוד חשוב, ממש לא. זה דווקא בגלל שזה עניין די שולי ומציק מצד אחד, שאתם לא בדיוק יודעים מה לעשות איתו כי אינו דבר שבשגרה וזה דורש מחשבה ואין לכם חשק להתעסק איתו, אבל מצד שני אתם ממש לא יכולים להתעלם ולזרוק אותו לפח.
או כאשר צריכים לדבר על נושאים או עם אנשים שלא נוח לנו לדבר עליהם או איתם ואנחנו דוחים את זה ומעבירים את המשימה הזאת מיום ליום לרשימה של היום הבא.
או החלטות שאנחנו לא מבינים בהם וצריך לברר ולחקור בנושא לעומק וזה דורש מאיתנו חקירה רצינית ואנחנו משאירים את זה בצד… כשיהיה לנו זמן…
או כשיש לנו החלטות לקבל כשה-בעד ונגד שווים וקשה לנו להחליט והניירת נשארת גם היא על השולחן שלנו כבר די הרבה זמן…
אה, ויש את ההחלטות הללו אם להתחתן איתו/ה או לא כי אנחנו יחד כבר 5 שנים והכל בסדר והוא בחור/ה טוב/ה אבל… (סנדרום "אוהבת – לא אוהבת", מכירים?).
והחלטות אם להחליף עבודה שהיא די-טובה, והמשכורת די-טובה, וקרוב לבית אבל משעממת וכבר אין לאן להתקדם, ואין אתגרים…
יש לי חברה שמתקשה לבחור מתוך התפריט במסעדות. זה יכול להראות לכם דבר של מה בכך אבל זה סיפור לא פשוט. כולם מסיימים חצי ארוחה והיא עדיין נשארת עם התפריט וקוראת למלצר חמש פעמים כדי לקבל הסברים נוספים, עד שהיא מחליטה מה להזמין.
ואחרת לא מסוגלת לשדרג טלפון נייד שנמצא ברשותה כבר שנים, שכבר לא מייצרים כאלה, כי אינה מסוגלת להחליט בין שפע האפשרויות, כי מצד אחד היא מרגישה שהיא לא מבינה בזה שום דבר ומצד שני היא רוצה את הקומבינציה הכי משתלמת והכי טובה, ובכל דגם או יצרן יש יתרון בדבר אחד וחסרון בדבר אחר ואדם צריך שיהיה לו מחשב בראש כדי לחשב חישובי כדאיות מדוייקים (אם בכלל יש דבר כזה), וככה היא תקועה עם המכשיר הישן עד לרגע זה וכנראה שעד שהמכשיר לא ימות… ותחשבו שזה יכול לקרות עם כל מכשיר חשמלי/אלקטרוני שאנו משתמשים. (אוי, השפע הזה…).
והדברים הללו הם כמו פקק על השולחן שלנו, ובגרון, ועומס על הראש…
אם לא הייתה לנו כל בעיה לקבל החלטות, סביר להניח שרוב הבעיות שלנו היו נפתרות.
עדיין היו לנו אתגרים, אך רוב הבעיות היו בדרך אל פתרונן שכן שום דבר לא היה נשאר 'תקוע' במערכת הנפשית שלנו, ורוב הדברים שצריך לעשות אותם היו נכנסים לתוך תהליך עשייה וזורמים הלאה עד לסיומם במקום שיתפוצצו לנו בפנים.
אז העניין שאני רוצה להדגיש כאן, ואני לא ממציאה פה את אמריקה הוא שכל החלטה טובה מחוסר החלטה.
ישנו קשר בין קבלת החלטות לבין התנהגות רגועה ויעילות.
החלטות מאפשרות לדברים לזרום. לא חשוב אם ההחלטה שלך היא חכמה או מושלמת. מה שחשוב זה לעשות החלטה. אם אתה האדם שצריך לעשות החלטות, לא חשוב אם אתה צודק – עשה החלטה.
חוסר החלטה גם היא החלטה – היא החלטה לא להחליט. אבל זוהי החלטה שהיא בדרך כלל שגויה.
מהו הדבר שכל כך קשה בקבלת החלטות?
- החלטות דורשות חשיבה שדורשת אנרגיה. לפעמים אתה מרגיש שאין לך את שניהם.
- לעתים אתה חושב שאם תחליט תפסיד – שיהיה עליך להקריב משהו לטובת משהו אחר. כמו ילד מפונק – אתה רוצה הכל. ואתה מדחיק את העובדה שאינך יכול לקבל הכל ומעדיף לא לבחור כאילו כך אינך מפסיד שום דבר ומשאיר את כל האפשרויות פתוחות.
- בכל החלטה יש רווח והפסד – הפחד להפסיד חזק יותר ובעל משקל רב יותר מאשר הנאה מרווח – לכן אתה המפחד להחליט.
- אתה פוחד שאם תעשה החלטות לא טובות תהייה אשם. אם לא בחרת שום מסלול אינך יכול להיות אשם על שסטית מן המסלול. עדיף "לשבת על הגדר".
- באופן פוטנציאלי כל החלטה יוצרת מפלצות שיושבות וממתינות לשעת כושר ואף פעם אינך יודע מתי ואיפה ואיך יכו בך. אם היית מקבל משוב על כל החלטה באופן מיידי לאחר שעשית אותה, היה קל יותר להתמודד איתו. אלא שלרוב ההשלכות והתוצאות של ההחלטות באות לידי ביטוי לאחר זמן רב, ואז קשה יותר להתמודד עם הביקורת ועם ההשלכות הבלתי צפויות.
- לעיתים קונפליקט בין ה"בטן" והשכל, כאשר תחושת הבטן נוגדת את המספרים והעובדות – על מה לסמוך?
אחרי שלוקחים את כל 'ההפרעות' הללו בחשבון ובידיעה שקבלת החלטות היא המפתח להצלחה – ניתן בקלות לאמן את עצמך להיות מקבל החלטות מהיר יותר וטוב יותר.
אמנם בטחון עצמי הוא מרכיב חשוב ביותר בתהליך קבלת החלטות וביכולות להתגבר על הפחד מעשיית טעויות. אבל בטחון עצמי אינו משהו שאפשר 'לטפל' בטווח הקצר.
בטווח הקצר הדבר שחשוב ביותר לעבוד עליו הוא להחליט החלטה מרכזית אחת ראשית, והיא שאתה לא מוכן להשאיר אחריך הרבה 'קצוות' ללא החלטה. כלומר להגביר את חוסר הנוחות שלך ממצב של אי-החלטה.
אם כל הזמן תגביה את הרף הפנימי של כמה עמימות וחוסר בהירות אתה מוכן לסבול, תמצא את זה ממש יותר קל להמשיך ולהתאמן על קבלת החלטות.
כל אותם ניירות שעל שולחנך שלא בדיוק יודע מה לעשות איתם ומפריעים לך, כל אותם נושאים שעדיין במגש שלך ועדיין לא קיבלת החלטה וצריך לחשוב שוב עליהם, דברים שצריך לקרוא, דברים שדורשים ממך לצאת מאזור הנוחות, לא תרשה לעצמך לא השאיר אותם במצב של אי-החלטה – פשוט תחליט וזהו, מתוך המנטרה:
כל החלטה טובה מחוסר החלטה.
וכך כל הדברים ינועו קדימה ושום דבר לא יתקע.
אז כיצד אתה מעלה את רף הסבילות שלך לגבי חוסר החלטה?
קודם כל, היה מודע למלאי ההחלטות שלא עשית ועליך לעשות.
תעשה ספירת מלאי של אי-החלטות הנמצאות על שולחנך ובחיים שלך בכלל.
איזה החלטות אתה דוחה כבר זמן מה. עשה ספירת מלאי כזו ברגע זה כשאתה קורא את המאמר ועשה ספירת מלא כזו פעם בחודש באופן קבוע.
משמעת עצמית – אם אתה מוצא את עצמך מעביר משימה מסוימת מיום ליום ברשימת המשימות שלך, בדוק האם זו משימה שאתה דוחה לעשותה משום שהיא דורשת לצאת מאזור הנוחות? קבל החלטה: בטל אותה או בצע אותה. הפסק להעביר אותה שוב.
כבר עכשיו תתחיל לנקות את השולחן שלך (בכל תחומי החיים), כולל הדברים שיש לך ברשימת המלאי שלעיל, ותתאמן על זה שוב ושוב באופן מכוון ומודע עד אשר תהייה כל כך מורגל לאנרגיה שחווית עם שולחן נקי, שלא תרשה לעצמך את הנדנוד של חוסר החלטה להמשיך.
לסיכום
שלוש פעולות מומלצות:
ספירת מלאי של אי-החלטות (מודעות)
משמעת עצמית (לא לדחות החלטות)
שמירה על שולחן נקי (לקבל החלטות ולהעביר הלאה לביצוע)
והחלטה מרכזית אחת: להחליט! לא להשאיר קצוות של אי-החלטה.