יצירת מציאות מתחילה ברעיון, ממשיכה בתכנית פעולה ומתקדמת עם העשייה.
בתחילתו של תהליך הבריאה של הרעיון שהגינו, יוצאת "בת-קול" המבשרת ליקום על התכנית שלנו, ומיד מתחילה להיארג התבנית למציאות שביקשנו.
כבר עם הצעד הראשון בעשייה מתחילים לזוז הגלגלים הבלתי נראים של המנגנון, שייצור את התצריף המסוים של חלקי הפאזל, שירכיבו את התמונה המבוקשת, היא המציאות הרצויה.
כלומר, מאחורי הקלעים מתחילה התארגנות שאוספת את האנרגיה ומציבה את החלקי הפאזל במקומם.
וככל שאנו מתקדמים, כל פעולה נוספת, יוצרת אפשרויות חדשות, צמתים חדשים בהמשך הדרך, שבהם אנו בוחרים ופועלים וכן הלאה. המציאות מתהווה.
ואכן כן, אנו יוצרים את מציאות חיינו כל הזמן. ויחד עם זאת, בתהליך הזה של היצירה ישנן נקודות "אל-חזור".
נקודת אל-חזור היא נקודה, שלאחר שהתחלנו תהליך יצירה והוא כבר בעיצומו, כבר נאספה האנרגיה, כבר יצאה לדרך – יש נקודה שממנה כבר אי אפשר לעצור את התהליך וכל מה שנותר זה להמתין עד שהתנועה תסיים את דרכה ותתפוגג, עד שהאנרגיה שנאספה תמצה את עצמה ואם לא נוסיף לה עוד אנרגיה היא תתפוגג.
בשלב הזה כבר לא נותר לנו דבר לעשות על מנת להחזיר את הגלגל אחורה.
לעיתים עולה בנו חרטה לאחר מעשה, נדמה לנו שהיינו רוצים לעצור את הרכבת. לפתע אנו מרגישים שאנו נסחפים, שאין לנו שליטה על המציאות, שאין מצב שאנחנו יוצרים משהו כזה, ש זה לא יצא בדיוק כמו שחשבנו. אנו מנסים להלחם, לעצור בכוח, לשנות כיוון בכוח, להשפיע על… ואנו לגמרי שוכחים שמי שהתחיל את כל התהליך זה אנחנו. בעצמנו יצרנו את המציאות הזאת…
למה הדבר דומה?
לגלי הים או לחץ שכבר נורה. האם אפשר להפסיק את החץ ממעופו לאחר שכבר נורה? האם אפשר להפסיק את הגל בים לאחר שכבר נאספו המים ונוצר האשד שעומד ליפול ולהתגלגל אל החוף?
וכך, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: או לתת לגל לסיים את תנועתו ולהתפוגג או שנציב לו מכשול בדרך והוא יתנפץ בעוצמה אדירה, יכה בכל כוחו, יתפזר לרסיסים ויתפוגג.
כך גם החץ שנורה. אחרי שנשלח, היורה כבר לא יכול לקרוא לו בחזרה: "הי, הלו, חזור. טעיתי! לא התכוונתי למטרה הזאת… זה מוקדם מידי… אני רוצה לחשוב על זה שוב…" הוא חייב לסיים את תנועתו – או שיפגע בעוצמה במטרה או שימשיך עד שתגמר האנרגיה שנושאת אותו והוא ייפול לרצפה. אבל היורה, כבר לא יכול לשלוט בו.
וככה זה בחיים. אנחנו עושים תכניות ופעולות שיוצרות תנועה לכיוון מסוים. והתהליך כבר צבר תאוצה וכבר החל. ואז לפתע נראה לנו שזה לא בדיוק מה שרצינו, שהדברים לא מכוונים נכון, שלא לילד הזה פיללנו, או שאנו רוצים להמשיך ולשלוט ולכוון את החץ לאחר שהוא כבר במעופו ולא מבינים שזה כבר לא בשליטה שלנו.
ואם אנחנו לא מבינים את זה, אנחנו נבזבז הרבה אנרגיה לעצור את הסחף, לעצור את הנהר, ללא הצלחה. כמו אותו ילד שמנסה להחזיק את הסכר באמצעות האצבע שחוסמת את החור. האם יוכל לעצור את תנועתו של הים באמצעות האצבע?
אכן, כבני אדם יש לנו בחירה חופשית, תמיד! אבל לאחר שעשינו בחירה ויצאנו לדרך, עלינו להבין שחוקי היקום, חוק הסיבה והתוצאה וחוק האינרציה לא מאפשרים לעצור את הפעולה באמצע. כי זה כבר לא בידיים שלנו. עדיף להיכנע לגל ולתת לו לסחוף אותך אל החוף, מאשר להלחם איתו ולהסתכן בטביעה או לחילופין לחסום אותו ולגרום לו להתנפץ עליך.
גלים נוצרים כל הזמן. אבל את הגל המסוים הזה, הגל שכבר נאסף לגובה, לא ניתן לשנות או לשלוט עליו. אל תיתן לו להטביע אותך, רכב עליו. אל תיתן למאבק עם הגל לגרום לכך שגם אם תגיע חי לחוף, תגיע מוכה, עייף ותשוש. התגלגל איתו. לפעמים זה באמת לא נעים, אתה מרגיש חסר שליטה, חסר אוויר, מבוהל, נדמה לך שאתה עומד למות. זכור, זה זמני. בעוד רגע, אם תתמסר, הוא יגלגל אותך למעלה, יציף אותך ויביא אותך אל החוף…