מהו בטחון עצמי?
- בטחון עצמי זה קודם כל אמונה בעצמך.
- בטחון עצמי זה לדעת שהכל יהיה בסדר.
- בטחון עצמי זה לאהוב את עצמך כמו שאתה.
- בטחון עצמי זה לחיות בדרכך שלך.
- בטחון עצמי זה יושרה (אינטגריטי), כלומר המידה שבה אדם יכול להיות נאמן לעצמו קשורה לרמת הבטחון העצמי שלו.
- בטחון עצמי זה לצעוד אל הלא-נודע מתוך ידיעה שתוכל להתמודד עם כל מה שיבוא. על כן, לבטחון עצמי קשר הדוק עם תחושה כללית של מסוגלות.
- בטחון עצמי קשור בחשיבה חיובית ואופטימיות.
- בטחון עצמי הוא בסיס ליכולת לתמוך באחרים.
- לבטחון עצמי קשר הדוק עם אהבה עצמית.
- בטחון עצמי מאפשר עצמאות אישית, יכולת גבוהה לקבל החלטות, יוזמה ואומץ.
- הוא מרכיב הכרחי באהבת אמת.
בטחון עצמי הוא מאפיין אישיות. הוא למעשה מייצג את חוסנו של האגו.
לבטחון העצמי שורשים גנטיים וחברתיים, חלקו מודע וחלקו לא-מודע.
מה שאנו "רואים" כבטחון עצמי של אדם זהו רק ביטוי חלקי וחיצוני של האיכות הזאת שנוגעת ומשפיעה על כל האספקטים האחרים של האישיות ועל כל דבר בחיים. אין דבר בחייו של אדם שלא מושפע מן הבטחון העצמי שלו.
החלק הגדול יותר של האיכות הזאת, הוא נסתר, בלתי-מודע, כמו הקרחון שרובו נמצא מתחת לפני המים.
הבטחון העצמי שלנו איננו מקשה אחת. הוא רב-מימדי וכמו כל תוכנה אנושית שהיא תמיד תהייה על רצף. אנו למעשה פועלים על רצף של "בטחון עצמי" שנע כל הזמן באופן יחסי לפירושים שאנו נותנים לסיטואציות ולאמונה שלנו ביכולות שלנו והכישורים שלנו להתמודד עם בעיות וניסיון העבר שלנו. ועל אף היחסיות, אם בטחון עצמי נע על הקו שבין הפלוס והמינוס – ניתן לאפיין בכלליות אנשים לפי הקרבה שלהם אל הפלוס או אל המינוס, רוב הזמן.
בטחון עצמי וגבולות
ישנו קשר חזק בין בטחון עצמי לבין גבולות האישיות וגבולות בכלל. לאגו, לאישיות שלנו יש קיום רק כאשר יש לה גבולות ברורים. האגו חייב להיות נפרד משאר העולם, נפרד מאנשים אחרים. הגבולות וההפרדה הם הבסיס לקיומו כאינדיבידואל.
מטרתם של הגבולות איננה רק הפרדה מן השאר, הם גם מאפשרים קיומו של מרכז, של גרעין, של עמוד שדרה שמחזיק את כל המבנה האישיותי או כל מבנה אחר. וזה חוק שקיים גם במיקרוקוסמוס וגם במקרוקוסמוס. לדוגמא: התא האנושי הפשוט בנוי ממעטפת של קרום התא, גרעין ופלזמה באמצע. אם לא היו הגבולות של קרום התא, התא כולו היה מתפרק, הפלזמה זולגת החוצה ונספגת בתאים אחרים והגרעין מת. התא לא יכול להתקיים ללא גבולות התא!
כך גם האישיות שלנו. ללא גבולות לא יהיה אני, לא יהיה גרעין, לא תהייה אישיות נפרדת שהיא "אני".
הגבולות הן למעשה ההגדרה העצמית של האדם, האמונות שלו, הערכים שלו, ההתנהגות שלו. וגבולות הן חוצץ לא רק מבחוץ פנימה אלא גם מבפנים החוצה. הם שומרים שלא תהייה זליגה, שלא תאבד האישיות/האגו, אך גם שלא תהייה חדירה לא רצויה של "מזיקים" פנימה.
על כן, על מנת לחזק את האגו, לחזק את חוסנו, לחזק את הבטחון העצמי, אדם צריך לשמור על הגבולות שלו ולחזק אותם. דהיינו להיות אסרטיבי, לשמור על הפרטיות שלו, על זכויות האדם, החופש האישי וכו'. (בדיוק כמו בגבולות בין מדינות).
אחת הבעיות השכיחות ביותר בעולם המודרני, זה חוסר בגבולות או גבולות לא ברורים. בחברות המסורתיות היו נורמות וגבולות מאוד ברורים של ערכים, של מותר ואסור, כללי התנהגות מפורטים ונוקשים, אפילו לפי מעמדות חברתיים.
בעולם המודרני נפרצו הגבולות הללו. לא עוד גבולות הנקבעים על פי המסורת או הדת או הקהילה, אלא גבולות הנקבעים בעיקר על ידי האינדיבידואל עצמו.
מן הצד החיובי, זה מאפשר יותר חופש אישי והרבה יותר אפשרויות של צמיחה ומימוש עצמי, אך מצד שני, אבדן הגבולות יוצר בלבול, חוסר הכוונה, ואף יכול להגיע לאבדן זהות.
בשעה שמבוטלים רוב הגבולות החיצוניים יש צורך לבסס גבולות פנימיים. זהו חלק מתהליך הצמיחה והעצמאות האישית ורבים הם האנשים שעדיין לא הפנימו את החשיבות של הגבולות, שסוגדים לחוסר הגבולות בשם החופש לכאורה (מתוך תפיסה אולי שגבולות מגבילים או שחוסר גבולות מייצג חופש), מצד אחד, או בשם האחדות והלכידות, מצד שני. ועל כן הגבולות הפנימיים והחיצוניים שלהם לא ברורים מספיק. ולחוסר הגבולות והמסגרות יש מחיר!
אדם שאין לו גבולות ברורים יהיה חסר עמוד שדרה, חסר מרכז, ללא עוגן וללא משהו להישען עליו. הוא יסחף על ידי מאורעות החיים ללא שליטה, כמו מדוזה הנסחפת בזרמי הים.
הגבולות הם אבן הפינה, הבסיס, לביטחון עצמי. הם שומרים על האישיות השלמה, שומרים על הזהות של אדם כנפרדת. ישנו "אני" ברור וכל מה שמחוץ לי "אינו אני". ואני הוא זה הקובע מה אני מסכים להכניס פנימה, מה אני מרשה ומה אני לא מרשה שיתנהגו כלפי. כשאין לי גבולות כל אחד יכול לחדור ולפרוץ למרחב האישי שלי, הפיזי, הנפשי והרוחני.
כאשר לאדם בטחון עצמי נמוך, הוא יחשוש לעמוד על שלו, לנקוט עמדה, לנהוג באסרטיביות. תהייה לו נטייה להיות מרצה, לשתוק, להשלים עם עוולות, לבלוע עלבונות, ולוותר על הסמכות הפנימית שלו. יש סיכויים גדולים שאחרים ירשו לעצמם להיכנס למרחב האישי שלו ללא רשות, לנהוג בו בחוסר כבוד, לנצלו או לאיים עליו.
מאחר שבטחון עצמי אינו דבר הניתן לכימות ומדידה. במיוחד לאור העובדה שיש לו שורשים כל כך עמוקים ולרוב לא-מודעים, מה שאנו חווים כלפי חוץ כחוסר-בטחון, הוא רק קצה הקרחון, רק חלק מן התחושה הזאת של "אני לא מספיק טוב.ה" שפועלת ומפעילה אותנו כל הזמן.
לעומת זאת, גבולות אישיים הם דבר ברור, שניתן לראותו, לחקור אותו ולשנותו.
כל מה שעלינו לעשות זה להשקיע חשיבה לגבי מה "מותר" ומה "אסור" מבחינתך, מה אתה מרשה ומה אינך מרשה, ולקבוע חוקים וכללים לגבי המרחב האישי שלך ולגבי הזכויות האישיות שלך והחופש שלך.
קביעת החוקים (הגבולות) היא שלב ראשון והכרחי, אבל לא מספיק.
כעת עלינו להשקיע תשומת לב, ביומיום, במערכות היחסים שלנו, להתבונן ולנטר:
מי, מתי והיכן, אנשים אחרים נוטים לפרוץ את הגבולות הללו וללמוד מכך היכן עלינו להקפיד ולשמור בקנאות על הגבולות שלנו.
המלכוד כאן הוא שממילא כל אדם שלא שומר על הגבולות שלו, הוא כנראה גם חסר בטחון עצמי לעמוד על שלו. ויש לנו פה תהליך של ביצה ותרנגולת.
מה תעשה אם אין לך בטחון עצמי ואתה מרגיש נחות או חלש?
התשובה היא: Fake it till you make it.
קבע גבולות והקפד על הגבולות שקבעת. היה אסרטיבי אפילו אם זוהי הצגה, אפילו אם אתה מפחד, אפילו שזה כרוך במאמץ רב של איסוף כוחות ואומץ נפשי. העמד פנים!
לא רק שתרגיש טוב, שתרגיש "חזק" באותו רגע, אלא שאם הזמן זה יהפוך להיות "טבע שני" והערך העצמי שלך והבטחון העצמי שלך יתרחבו פלאים.