מהי המציאות?
הרעיון המקובל שלפיו רוב האנשים תופסים את העולם הוא, שאנחנו אינדיבידואלים נפרדים, החיים בעולם של חפצים ואירועים נפרדים זה מזה.
רעיון זה הוא אשליה בלבד הנוצרה על ידי המוח אך אינה קיימת במציאות. לא קיים 'עצמי' נפרד או 'אתה' נפרד שפועל ביחס לאנידיבידואלים אחרים ולחפצים אחרים. למעשה לא קיים 'פועל' נפרד. ה'פועל' היחיד שקיים הוא הייקום כמכלול.
החשיבה על הייקום כאחדות גורמת לנו להרגשה משונה, שכן כל החוויה שלנו היא של נפרדות. החוויה שלנו היא של מאורעות נפרדים. מדוע שנאמין במשהו שאנחנו לא יכולים לחוות?
התפיסה המיסטית של המציאות, כפי שהיא רווחת מזה אלפי שנים היא:
כל היש הוא אנרגיה אחת, האחד, שהיא הכל והיא מקור הכל,
ואנרגיה זו מודעת לעצמה, ומודעת להיותה הכל ומקור הכל –
ושהרעיון שהאדם הוא אגו נפרד זוהי אשליה שנוצרה על-ידי המוח.
והאנרגיה האחת הזאת היא בכל מקום, בכל זמן, ובכל דבר,
היא בעלת מודעות, ולפיכך היא מודעת לכך שהיא כל היש.
מאחר ואנרגיה זו היא כל היש, בכל מקום, בכל זמן, אין לה לאן ללכת,
אין לה מה לחפש, אין לה ממה לפחד.
כתוצאה מכך, אנרגיה זו היא בשלום, שלווה, מבורכת, מאושרת.
הכל ביקום הוא מערכת אחת מקושרת ולשום דבר אין קיום כשלעצמו.
כל חלוקה, קטגוריה, הפרדה מכל סוג שהוא נוצרה באופן מנטאלי,
מקורה בדרך החשיבה שלנו, במוח שלנו, בראייה מוגבלת שלנו כבני אדם.
למעט מספר אנשים יוצאי דופן, שרואים את הדברים באמת (שאנו קוראים להם מוארים), רובנו שכחנו שהמצאנו את החלוקה הזאת, שכל החלוקות הללו והקטגוריות הללו , אף על פי שהן שימושיות מאוד, הן דמיוניות.
החלוקה הגדולה ביותר, ההפרדה הגדולה ביותר, לפחות מבחינת התפיסה האנושית היא ההפרדה בין אני לבין לא-אני.
עצמי הנפרד משאר התהליכים של היוניברס.
זוהי חלוקה מושגית – לא מציאות.
זוהי חלוקה שימושית – לא מציאות.
כאשר אדם חושב ככה הוא חושף עצמו להשלכות לא נעימות:
- פחד מפני משהו מחוץ לך שיכול להזיק לך.
- לרצות משהו שאין לך.
- לסבול מזה שאינך מקבל משהו שאתה רוצה.
- הגדול מכולם – פחד מוות.
- או בכלל, כל הרגשות השליליים הם תוצאה של רגשות שהומצאו מלהיות נפרד.
בניגוד לזה- בתפיסה של האחד, אתה המרכז של היוניברס. למעשה לא קיים שום דבר מלבדך. מהרמה של האחד אתה תמיד מוגן. מהרמה של האחד אתה חסר גבולות.
ומדוע אנחנו לא מרגישים את החוויה הנהדרת של האחדות הזאת?
האם זה אמיתי?
מדוע עלינו להאמין לחוויה הזאת?
כיצד ניתן לחוות את זה?
מדוע כדאי לנו לרצות לחוות את זה?
המוח שלנו הוא היוצר את המציאות כפי שאנו חווים אותה. נראה על פניו כאילו המציאות נמצאת 'שם בחוץ' והאדם רק מושפע ממנה. אבל למעשה מה שהאדם רואה או חווה אינו המציאות הממשית אלא פירוש של המציאות כפי שיצר המוח שלו.
כאשר האינפורמציה נכנסה פנימה היא עוברת סינון ראשוני דרך מסנני התפיסה של 5 החושים, שיש להם את מגבלות התפיסה שלהם. ואז המוח מסנן שוב את האינפורמציה דרך הפריזמה התרבותית-תפיסתית ואף מוסיף סוגים שונים של משמעויות שלא היו שם מלכתחילה, ומה שנוצר מכל זה הוא תמונה ייצוגית פנימית של המציאות שהיא מאוד אישית מאוד שימושית אך לגמרי איננה המציאות עצמה. וזאת גם הסיבה שלעולם מפת המציאות שלך לא תהייה זהה למפת המציאות של ידידך.
וכך אחרי שאדם יוצר מפה יצוגית של המציאות הוא שכח שהמפה איננה המציאות עצמה והוא מתייחס אליה כאילו היא המציאות.
ואחד האספקטים של המפה הזאת שנשכח, הוא התפיסה הזאת של הנפרדות. כל ההפרדות, החלוקה של העולם לקטגוריות, הן רק חלוקות תפיסתיות, רק חלוקות רעיוניות שקיימות רק במוח, ואינן קיימות במציאות האמיתית.
שחור-לבן
גבוה-נמוך
אני-לא אני
טוב-רע
יש-אין
למעלה-למטה
שמח-עצוב
החלוקה הדו-קוטבית הזאת יכולה להתקיים רק כרעיון מפני שכל צד תלוי בקיומו של הצד השני. זהו רק רעיון. איפה מתחיל אחד ונגמר השני – זה שרירותי. גבוה לא יכול להיות קיים ללא הנמוך. שמח לא יכול להיות קיים ללא עצוב. הם ביחד. דבר אחד המחולק באופן מלאכותי לשניים. הם מערכת אחת, יחידה אחת. אלו הם רעיונות. הם לא דברים אמיתיים. אתה לא יכול לקחת אותם ולהכניס אותם לכיס שלך.
לכן אלו הפרדות שלא קיימות במציאות. רק בתפיסה, במוח. זה מה שהמוח עושה. הוא מחלק הכל לקטגוריות.
כולנו גדלנו בעולם שנוצר על ידי המוח. זה מה שאנחנו מכירים. ואנחנו מניחים שזה אמיתי.
אבל האם זה אמנם אמיתי?
המוח באמצעות מפת המציאות הפנימית, שמתוחזקת על-ידי תהליכים של 'היפנוזה קולקטיבית' או שטיפת-מוח קולקטיבית יוצר מסך אבק שמונע מאיתנו לראות מי אנחנו באמת, שמונע מאיתנו לראות שהמפה איננה הטריטוריה.
כאשר אתה מסכים לקבל את הגישה השונה הזאת, ומוכן להסתכל על העולם כמערכת אחת שאין בה אירועים נפרדים, אין עצמי נפרד, ושהנפרדות היא אשליה, מה קורה?
איך זה לדעת שאתה חלק מתהליך ענקי, שהכל מקושר להכל?
ומהי השיטה לעקוף את המוח שמפריע מלראות מי אנחנו באמת? השיטה לעקוף את הפילטרים של המוח?
מדיטציה!
(כל טכניקת עבודה עם גלי אלפא-תטא-דלתא במצב של ערות.)
המדיטציה זוהי שיטה להשקיט את המוח עד שבסופו של דבר אתה זוכה במספיק שליטה כדי לחוות את המציאות באופן ישיר ללא הפילטרים של המוח.
המוח בנוי מ-2 אונות כאשר אחת מהן דומיננטית יותר מהשנייה. ככל שהדומיננטיות חזקה יותר התפיסה הדואלית של המציאות חזקה יותר.
המדיטציה מאזנת בין שתי האונות ובהדרגה אתה מתחיל להתחבר אל 'האחד', אל האחדות, אל הכוליות המוסתרת על-ידי המוח.
אתה עדיין רואה את המשחק של 'השחור והלבן', את המשחק של הדואליות בעולם התלת-מימדי כפי שהוא נתפס על ידי המוח שלנו (מטריקס), אבל אתה כבר יודע שזהו משחק. ואתה יכול להמשיך ולשחק אותו ולדעת כיצד ליישם את התפיסה של האחד ואת החיבור אל האחד כדי ליצור מציאות של סיפוק ואושר.
זה כמו לדעת שאתה חולם ולא משנה מה קורה לך בחלום, שם דבר רע לא יקרה לך ואתה יכול ליהנות מן החלום ואין לך מה לדאוג. אז תמשיך לשחק את התפקיד שלך ותיהנה ממנו. הדרך היחידה שתגרום לך סבל היא לחשוב שהיצירה של המוח היא המציאות היחידה.
הרעיון של האחד אינו רק פילוסופי. ניתן ללמוד כיצד ליישם אותו בחיים. כיצד להתחבר אל הכוח הזה של 'האחד' כדי ליצור מציאות.
איך?
טוב, כל זה היה בשביל לגרות אתכם לחפש…
המשך יבוא.
בינתיים מי שסקרן יכול להמשיך לחפש באינטרנט תחת המושג Oneness או Matrix