האבולוציה של התודעה

אז מה זה העניין הזה של התפתחות התודעה? מה זה בכלל אומר? ולמה זה חשוב לדעת?

אנו חיים היום בעידן שבו הקשר בין תודעה ומדע, תודעה ומציאות, הולך ונחשף גם על ידי המדע.

העולם מסביבנו משתנה במהירות ואנו חייבים להסתגל. דברים שלמדנו בבית הספר כבר מזמן לא רלוונטיים. וזה אומר שלא ניתן להיאחז במוכר ובידוע כי זה כבר לא עובד בשבילנו.

בעבר, שינויי תודעה התרחשו בקצב מאוד איטי כך שאדם יכול לחיות חיים שלמים עם אותם דפוסי המחשבה ואותן אמונות במשך כל חייו. עכשיו שינויי חשיבה ושינויי תפיסה מתרחשים בקצב כל כך מהיר שב-20 שנה העולם יכול להתהפך…

הסיבה שחשוב לנו לדעת ולהבין את התהליך ההתפתחותי של התודעה היא כדי שנוכל להסתגל לעולם המשתנה.

צ'ארלס דרווין אמר:
"לא החזקים ביותר, או האינטליגנטיים ביותר הם ששורדים, אלא אלה המגיבים בדרך הטובה ביותר לשינוי."

 

להלן 4 רמות של תודעה שמבטאות את ההתפתחות הקולקטיבית שלנו כחברה.

ארבע הרמות מתייחסות רק להתפתחות שהחלה עם המהפכה התעשייתית ואינה כוללת את התודעה הקולקטיבית שהייתה קיימת בעת העתיקה.

חשוב לי לציין שאף שאני מדברת על רמות, כל התפתחות היא תמיד על רצף וכמובן שכל אחד נמצא במקום אחר על הרצף.
מה שמעניין הוא מה קורה כאשר מסה של אנשים הולכת ומתקדמת יחד על הרצף ואז כבר מדברים על תודעה קולקטיבית.

 

רמה 1 – מרוץ העכברים

המושג מרוץ העכברים לא משמש כאן כביטוי שלילי או כמשהו לא טוב.

איך שלא נסתכל על זה, כולנו חיים בתוך מרוץ העכברים במידה כזו או אחרת.

סגנון החיים הזה של מרוץ העכברים החל עם המהפכה התעשייתית והקמת מפעלי הייצור בשיטת הסרט הנע.

האדם הפך להיות פועל מול מכונה שנותן כך וכך שעות ביום תמורת בטחון תעסוקתי וכלכלי.

המדינה והתאגידים מספקים לו בטחון והוא מתפקד וחי לפי הנורמות המקובלות בתוך קופסאות.

הממסד מעודד את הצריכה, רמת החיים עולה והצלחה וסיפוק נמדדים בחומר.

כך האנשים חייבים לשמור על המשרות שלהם ולהיות ממושמעים כדי לספק את הצרכים שלהם.

במקביל, הוקמה מערכת חינוך ממלכתית מסודרת וכולנו נכנסו לפס הייצור החינוכי באמצעות בתי ספר, מכשירי הטלוויזיה והתקשורת בכלל. סוג של מיינד קונטרול הנשלט בידי אלו שמנהלים את החברה/המדינות/הכלכלה.

לא נדרש מאתנו שנחשוב. נדרש מאתנו שנציית.

אף שכבר מזמן אנחנו לא עובדים 'מטומטמים' על 'סרט נע',

מבחינת הכוחות החזקים, הממסד, התאגידים, הקשרים של הון ושלטון,

לכולם יש אינטרס לשמר אותנו במצב הזה של הישרדות ושל תלות,

שנהייה כל כך עסוקים וטרודים בענייני היומיום, ושנחיה בבינוניות, בלי שאיפות גדולות, בלי מהפכות.

כך נהיה עסוקים בהישרדות ובסיפוק הצריכה המטורפת שלנו, ולא יהיה לנו זמן לשטויות.

 

רמה 2 – נחשון פורץ ראשון (יוצא מחוץ לקופסה)

עם התפתחות האינטרנט והמדיה החברתית, בערך בסביבות שנת 2000, חל שינוי בתודעה הקולקטיבית.

אנשים נעשו חשופים לרעיונות אחרים שאינם בשליטת המדיה והשלטון. אנשים מתחילים להטיל ספק באמיתות שלימדו אותם.

מתחיל עידן היצירתיות. הרצון לפרוץ ולעשות שינוי.

זה מתחיל עם הנחשונים ובקצב די מהיר מתחילה תנועה הולכת וגוברת של אנשים שכבר לא מקבלים כמובן מאליו את האמיתות שלימדו אותנו לגבי דת ואמונה, לגבי סגנון החיים של תשע עד חמש (ושעות נוספות) כדי להצליח, אמיתות לגבי משפחה ונישואין, אמיתות לגבי המדינה שדואגת לביטחון אזרחיה ולרווחתם, ולגבי האמינות והיושרה של השלטון. בעצם לגבי כל דבר שהיה מקובל ונורמטיבי.

עם הטלת הספק מתחילה להתפתח תודעה חדשה.

זהו עידן של ריבוי אפשרויות, יוזמה, יצירתיות. כל אחד יכול ליצור את הדת האישית שלו. אנשים הופכים להיות פורצי דרך – נחשונים. נולד הביטוי "לחשוב מחוץ לקופסה."

נאמר על נחשון בן עמינדב שהוא קפץ לים סוף עוד לפני שנבקע, ורק לאחר שהגיע לעומק שבו המים הגיעו עד צווארו, נבקע הים ובני ישראל עברו בו. אמר רבי יהודה: כאשר בני-ישראל עמדו מול ים-סוף וניתן להם הציווי להתקדם, היה כל אחד מן השבטים מתחמק ואומר 'אינני רוצה לרדת ראשונה אל הים'. ראה זאת נחשון בן עמינדב וקפץ אל הים…

בשלב הזה מתחילה האצה בהתפתחות התודעה.

מתפרסם הספר והסרט 'הסוד' ו'מטריקס',

פתאום יש רעיונות חדשים שקושרים בין תודעה לבין החומר הפיזי,

שמדגישים את כוח המחשבה של האינדיבידואל ביצירת המציאות שלו.

התורה הזאת תופסת תאוצה – רעיונות 'העידן החדש' ורעיונות 'רוחניים' שהיו לפני כן נלמדים בבתי ספר אזוטריים ובקבוצות רוחניות הפכו להיות מיין סטרים.

 

רמה 3 – חיים מתוך ייעוד

ברגע שאנשים התחילו להטיל ספק הסכר נפרץ. מתחיל חיפוש אחרי דרך אישית.

רצון לביטוי אישי, רצון להגשמת הייעוד.

אנשים מתחילים לצאת מהקופסאות שהכניסו אותם עם המהפכה התעשייתית, מאוכזבים מההבטחות של הממסד, מאוכזבים מהשחיתות ומבינים שהמנהיגים דואגים רק לעצמם ולבעלי ההון.

ויחד עם זה גם עולות שאלות מאוד פילוסופיות על החיים בכלל, ומי אני, ומה התפקיד שלי בעולם הזה.

זהו השלב בהתפתחות התודעה שבו אדם מתחיל ללכת לקראת הייעוד שלו.

הוא מבין שהחיים אינם רק קשורים בו. שהכל קשור להכל,

שיש לנו קשר ישיר עם האינסופי, שאינך לבד וששום דבר אינו מקרי. אתה מחפש משמעות.

אתה רוצה לדעת מה הסיבה של החיים שלך ומי אתה כחלק מכל הבריאה הזאת.

 

זהו השלב שנכנסים אליו עכשיו האנשים הנמצאים על קצה הגל הזה של ההתפתחות האנושית:

אתה נבחרת/בחרת לבוא לעולם הזה כדי לעשות משהו או לתת משהו שהוא ייחודי שלך, והתפקיד שלך לקבל את 'ההזמנה' הזאת ולעשות את זה, לגרום לזה לקרות.

ועוד מה שקורה לך בשלב 3 הוא שאתה מבין שאינך חייב להיות נאמן לדת כזו או אחרת, אתה מבין שהרעיון של לאומיות ושל גזעים ושל עמים זהו אחד מאמיתות התרבותיות השקריות, שכולנו גזע אחד, הגזע האנושי, על פנלטה אחת.

 

עד עכשיו הסגנון לפעול ולחיות היה הצבת מטרות, עשית תכנית להשגת המטרות ולפעול ולבצע בהתאם לתכנית. צעד אחרי צעד, בנחישות ובהתמדה – כמו טיל מכוונן אל המטרה. והמטרות היו בדרך כלל המטרות שהחברה אומרת שצריכות להיות לך. תואר, נישואים, בית, ילדים, עבודה טובה, פרנסה טובה וכו'.

אבל כעת, ברמה 3, אדם הולך אל הייעוד שלו. המטרות שהוא רוצה להשיג קשורות אל 'הקריאה' שלו, קשורות אל הייעוד שלו. וזה מה שקובע את ההתכוונות שלו והוא מקשיב לאינטואיציה ולהשראה כדי לקבל את הכיוון והדרך האישית שלו.

וכשאתה בשלב 3 אתה כבר לא מציב מטרות ורץ אליהן כמו טיל.

אתה עוצר ונכנס פנימה, קודם כל, אל המצפן הפנימי לגלות את כיוון הנכון ולאן ללכת.

 

וכאשר מתחילים לפעול מהמקום הזה של ייעוד הדברים משתנים, החיים מתחילים להשתנות. אנחנו מתחילים להתחבר לרעיון של התשוקה וההתלהבות כמצפן  – כסמן ימני שמייצג בעבורנו את הייעוד האישי שלנו.

כי ייעוד תמיד קשור לדבר שמלהיב אותנו. האושר שלנו נובע מן הסיפוק הפנימי וכבר לא מהשגת מטרות חיצוניות חומריות.

 

והדרך הזאת היא דרך 'תומכת'. זוהי איננה דרך של 'מאבק' כמו במירוץ העכברים,

איננה דרך 'חיפוש' או של ניסיונות ליישם את הרעיונות של 'מחשבה יוצרת מציאות' (כי בשלב 2 עדיין לא פיצחנו את השיטה של איך זה עובד).

הדרך הזאת מחוברת יותר הקשר שבין 'האני' לבין 'כל היש'. היא לוקחת את הרעיון של ה'כל אחד' ואת הרעיון של השפעה הדדית צעד אחד קדימה מעבר ל'מחשבה יוצרת מציאות'.

כאן כבר מתרחשת קפיצה גדולה מאוד בתודעה שמובילה ליותר הצלחה, יותר סינכרוניות ויותר מה שאנו קוראים מזל. ולכן גם מתגמלת יותר, מספקת יותר.

התפתחות התודעה ברמה 3 כבר תשנה את פני החברה כולה, את שיטת הכלכלה ואת שיטת השלטון.

 

רמה 4 – הארה

כיום יש רק 4-5 אנשים בשלב הזה. זה השלב של האנשים שאנו קוראים להם 'מוארים'.

חלק מאתנו חווים הבלחות של המצב הזה אבל חוזרים חזרה לשלב 3.

בשלב הזה אתה חווה את האחדות של הייקום, את הרעיון שהכל הוא אחד, שהכל מקושר להכל.

אתה ממש חווה את זה. זוהי איננה ידיעה כמו בשלב 3 – זוהי כבר חוויה.

אתה מבין שאין גבולות ואין מגבלות והדברים המסורתיים שמטרידים את כל האנשים כבר לא מטרידים אותך.

ואז אתה בעל חמלה לכל הגזע האנושי.

 

לסיכום,

ההתפתחות המתוארת כאן היא רצף.

החלוקה לרמות נועדה רק לצורך הבנת התהליך ההתפתחותי.

חוץ מזה, בתחומים שונים אנחנו יכולים להיות 'מתקדמים' יותר ובתחומים אחרים פחות.

דבר אחד אני באופן אישי כמעט בטוחה, והוא שלא ניתן לעצור את הרכבת הזאת. כן יהיו אנשים שיבחרו לא לעלות עליה, אבל היא ממשיכה לנסוע ותשאיר אותם מאחור.

התודעה הקולקטיבית מתפתחת ובהתאמה העולם שלנו משתנה וישתנה. אז אני קוראת לכם לעלות לרכבת הזאת.

הכל מתחיל בהבנה ובחשיבה. וזהו הערך לכל מה שכתבתי פה.