בזוגיות – אין אהבה בלי כבוד

בואו ונוריד את האהבה לגובה העיניים. כל כך הרבה מילים כתבו על האהבה, ניסו לתאר את החוויה שאולי אפילו איננה ניתנת לתיאור מרוב גודלה.

אבל איך זה נראה? איך מבטאים אהבה ביומיום?

 

אז זהו, שאני בכלל רציתי לכתוב על כבוד.

למה?

כי כבוד בין בני זוג זה אלמנטרי. ואם אין כבוד, גם אין אהבה.

היא אומרת שהיא אוהבת אותו אבל לא מרימה את הראש לברך אותו כשהוא חוזר הביתה,

הוא אומר שהוא אוהב אותה אבל 'יורד' עליה בהומור כשהם בחברה,

 

הוא אומר שהוא אוהב אותה אבל קורא לה "בהמה" כאשר הם רבים,

 

 

היא אומרת שהיא אוהבת אותו אבל אין לה סבלנות להקשיב לו.

אז מה זאת האהבה הזאת? ומה זה בכלל אומר לכבד מישהו?

מה זה כבוד?

אז הנה לפניכם שלושת הפרמטרים של הכבוד:

כבוד האדם

כבוד לכל אדם באשר הוא אדם.

ערך כבוד האדם, הנקרא באנגלית dignity הוא ערך יסוד בסיסי וראשוני מכולם.

הוא קובע כי כל בני האדם שווים (בכבוד האדם), ומעמדה ערכית זו נגזרות כל זכויות האדם הבסיסיות: קדושת חייו, היותו בן חורין, אדון לגופו, קניינו, זמנו, אמונתו ופרטיותו.

בזוגיות – כל כך הרבה פעמים אנחנו פוגעים בזכות הבסיסית לכבוד אדם,

כאשר אנחנו מנסים להגביל את בן הזוג שלנו,

להרשות או לא-להרשות לו/לה דברים מסוימים,

בחדירה לפרטיות,

באלימות פיזית ו/או מילולית,

בהגבלת החופש האישי,

בהגבלת החופש לבחור ולהחליט לגבי עצמו,

בדרישה להיות מישהו אחר ממה שהוא באמת,

ועוד כל מיני דרכים גלויות וסמויות שבהן אנו פוגעים בכבוד הבסיסי של האחר.

מכירים את המושג "כלוב של זהב"? לפעמים הכלוב הוא "כלוב של אהבה".

 

האם יש משמעות למילים "אני אוהב אותך" כאשר מנסים לשלוט בנו, כאשר מדברם אלינו לא יפה, כאשר פוגעים בכבוד שלנו?

 

הערכה והוקרה

"אני מעריך אותה, היא יודעת את זה גם אם אני לא אומר את זה כל הזמן"

"אם אני אתן לו כל הזמן מחמאות הוא ירים את האף ואז…"

"אם אני אתן לה מחמאות היא תפסיק להתאמץ …"

"אני לא מאלה שאומרים מחמאות אבל אני מאוד מפרגן לה, היא יודעת את זה".

"אני מבקרת אותו כי אני רוצה שהוא ישתפר"

הערכה והוקרה זה במילים פשוטות, פרגון ומחמאות ( Respect ) זה אלמנטרי.

כל אחד צריך מחמאות, כל אחד צריך לדעת שמעריכים אותו וכל אחד צריך לשמוע את זה במילים באופן ישיר.

אם אני אוהבת אותו למה אינני יכולה לומר לו דברים טובים?

 

טקסים של כבוד

טקסים קבועים, התנהגות, הרגלים קבועים (Honor):

להיפרד בבוקר בנשיקה,

לקום ולהפסיק את מה שאני עושה, ולקבל אותו בשמחה כשחוזר בערב,

ללכת אתו/ה לארוחות אצל ההורים שלו/ה בשבת,

לעזור לפרק את המוצרים מהסופר,

לערוך יחד את השולחן לארוחה ולפנות אחר כך,

לשאול בהתעניינות אמתית "איך היה היום שלך" ולהקשיב לתשובה,

לתת לה לישון מאוחר בשבת…

 

חוזרת אני לאהבה.

האם אפשר לבסס האהבה ללא כבוד?

על מה באמת נשענת האהבה?

האם זוהי רק כימיה מסתורית ולא מובנת שאינה תלויה בדבר?

 

אל תטעו בבקשה – גם אם הוא או היא אומר/ת לכם "אני אוהב אותך” – מילים זה קל. אם אין שם כבוד – זוהי איננה אהבה! נקודה!

אולי הוא "צריך" אותך – אבל זה לא אומר "אוהב אותך".

אז אם את מרגישה ש

למרות שאת חיה בשפע כלכלי ולכאורה יש לך הכל, אין לך באמת כסף משלך,

אין לך רשות לעשות ולבחור כל מה שאת רוצה,

שלא אכפת לו/לה איך את מרגישה והצרכים שלך לא נשמעים –

אז את לא נראית ואין לך פנים.

ואם אין לך פנים אז את רק אובייקט.

וההיפך: אם אתה מפרנס נפלא, מצליח, יש לך משפחה כל כך יפה אבל מרגיש שבבית "לא רואים אותך",

זה אומר שאתה אובייקט. זוהי איננה אהבה.

אם היא לא מעריכה את הכישרונות שלך, את העשייה שלך ורק באה בטענות. לא אומרת לך מילים טובות – האם היא אוהבת אותך?

אם הוא לא שואל לדעתך כאשר מקבל החלטות משפחתיות – האם זוהי אהבה?

אם את מרגישה מכווצת בנוכחותו – זוהי איננה אהבה.

אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים כמו: "הוא לא איש של מילים", "הוא לא באמת מתכוון למה שהוא אומר",

היא מדברת לא יפה רק בגלל שהיא לחוצה",

"היא טיפוס כזה, מתפרצת מהר ונרגעת מהר", היא לא שמה לב למה שהיא אומרת".

 

רבותי, על כבוד צריך לעבוד. גם לתת וגם לקבל.

מזמינה אתכם לבדוק. האם את/ה מרגיש/ה שבן-הזוג שלך מכבד אותך? האם את/ה מכבד/ת אותו/ה?

האם בכל שלושת הפרמטרים? מה חסר?

אל תקלו ראש בכבוד. זה בסיסי לאהבה. אם אין כבוד – אין אהבה. נקודה.

 

הערה: בהשראת נוגה בר/החוויה הדיאלוגית (לפי מודל כבוד האדם של ז'אק שלנגר).